ההשפעה הספרדית- נתן א. שוראקי
ההשפעה הספרדית
יהדות צפון־אפריקה היא בפירוש יהדות ספרדית. עם גירושי היהודים מספרד במאות הארבע-עשרה והחמש־עשרה התחזקו ההשפעות הספרדיות בקהילות אפריקה תוך שהעשירו אותן ברבבות יהודים ספרדים המחפשים להם מולדת חדשה. אבל השפעות אלו היו קיימות כבר קודם־לכן, ועוד לפני גירושם של היהודים היו קשרים הדוקים ומרובים של מסחר ושל רוח מקשרים בין ספרד לצפון־אפריקה. ראוי להדגיש בכל לשון של הדגשה כי היהדות בארצות האסלאם, כל שהן ארצות סמוכות זו לזו כספרד והמגרב, היתה לה אחדות של דפוסים, של פולחנים, של זמירות ושל מסורות, שהיו דומות עד מאוד והפרו זו את זו בקלות הרבה יותר מכפי שהיה הדבר אי־פעם בינן לבין איזו מארצות אירופה האחרות. הביטוי דאר אל־אסלאם, ״בית האסלאם״, היה לו תוכן ממשי מאוד ובאותה מידה ברורה היתד, ההקבלה: ״בית היהודים״, הגולים בארצות האסלאם, הוא עצמו היתה בו אחדות גדולה בדפוסיו. עוד לפני הגירוש של 1492 היו צפון־אפריקה וספרד במובן ידוע בחינת שתי פרובינציות של אותה ארץ. דרכי־המסהר, שקישרו את אירופה להודו, היו עוברות בקהילות ספרד וצפון־אפריקה. לקשרים כלכליים אלה נתוספו קשרי־תרבות: תלמידי־חכמים שבמגרב היו הולכים ללמוד בישיבות ספרד, ממש כמו שמורים ורבנים ספרדים כרמב״ם בשעתו, היו באים להורות, או ללמוד, בבתי־המדרש של צפון־אפריקה.
גזירת הגרוש חיזקה מגמה זו והפכה את הקהילות היהודיות שבצפון־אפריקה ליורשות טבעיות של אותו חלק מן הגולה שנגזרה עליו כליה לאחר שהזהיר בזוהר שלא היה כדוגמתו בתולדות העם היהודי. מגורשי ספרד לא יכלו ליטול עמם ממולדתם העתיקה אלא את לשונם, את הליכותיהם, את תרבותם, את זכר המשוררים והפילוסופים, שרוממו את גאון ישראל לפסגות שלא הגיע לשכמותן בשום מקום אחר ובשום דור אחר בגלות. רק מטען זה יכלו להביא עמם, אך הם שמרו לו אמונים בכל תוקף, עד כדי כך שלאחר קרוב למחצית האלף מוצאים אנו אצל
היהודים הספרדים הללו, הפזורים סביב כל אגן הים התיכון – בתורכיה, בה הם מונים כ־85,000 נפשות, בְּיָוָן, שבה לא הותיר מהם הטבח הנאצי אלא כעשרת אלפים, באיטליה ובצרפת – וכמו־כן בעולם החדש, בקנדה, בארצות־ הברית, במקסיקו, באמריקה הלטינית ובספרד, קהילות השומרות על זכרן החי והגאה של המסורות החזקות שקיבלו בירושה. אבל אין כל ספק כי צפון־אפריקה היא שקלטה את המספר הגדול ביותר של גולי ספרד ובה יש לראות את יורשת המסורות הספרדיות הגדולות.
כבר ראינו שרבים היו היהודים הספרדים שירדו לחופיו הסמוכים של המגרב, שמכניסי־אורחים היו בכללותם. הם התישבו בעיקר בערים של עמקי־החוף ומשם פשטה השפעתם, העמוקה פחות או יותר, על־פני הארץ כולה. מאז שקעה הקיסרות המוסלמית בספרד נתמעטו הקשרים בין המגרב לחצי־האי האיברי! היהדות האפריקאית, שהתכנסה לתוך עצמה, עמדה בסימן של משבר חמור ביותר שעה שזכתה לעירוי־דמים נמרץ ומהוה זה. לאחר תקופה של התאחזות, שהיתה כאובה לפעמים, הערו החדשים שמקרוב־באו את כל אוצרות חכמתם על היהדות האפריקאית, שמצבה המנוון החריד אותם. כבר סיפרנו על ההשפעה המעמיקה של הריב״ש, הוא רבי יצחק בן ששת ברפת, ושל שמעון בן צמח דוראן ; אלה היו הרבנים הגדולים ביותר, אך הם לא היו הספרדים היחידים שהשפעתם ניכרה בכל שטחי־החיים הדתיים והציבוריים. הם הביאו לתחיה בלימודי היהדות והם אירגנו מחדש את החיים הקהילתיים; אפשר לומר שבכך נפתחה היהדות המוגרבית לראשונה להשפעות הבאות מן המערב.
כמעט בכל מקום פעלה הסימביוזה למשעי ועד ימינו אלה אפשר היה להבחין בגבולות הגיאוגרפיים של אזורי־ההשפעה הגדולים: טאנג׳יר, טטואן ומארוקו הספרדית כולה היו המרכז החי והפעיל של ההישפאניות המוגרבית. שם נשתמרה התרבות היהודית הישנה של אנדאלוסיה, טהורה ביותר מכל השפעה מקומית. מי שהיה מהלך בחוצות המלאח של טטואן קשה היה לו להעלות על דעתו שהוא נמצא באפריקה. היתה זו ממש עיירה קטנה באנדאלוסיה, רובע של סביליה, של גראנדה, של קורדובה: אותם רחובות, אותם בתים, אותם פרצופים, כמעט אותה לשון, מעורבת אך במעט ניבים נושנים ועבריים, אותם נימוסים ומנהגים כבספרד המחמירה של המאה החמש־עשרה. מעטה היתד, שליטתו של הזמן בעיבורו של מלאח שבו גדול היה כוח הזכרון הן אצל היהודים והן אצל המוסלמים שגורשו מספרד, שאחדותם באה להם מן הפורענות המשותפת של גלותם.
ככל שהתרחקת ממארוקו הספרדית חש היית בהשפעתה הגוברת של היהדות המקומית; היה עירוב מובהק של שתי תרבויות, שתי ציביליזציות,שצריכות היו לחפש נקודה של שיווי־משקל כדי לשאת זו או זו ולהתמזג זו עם זו. מכנם, פס, רבת, מאזאגאן, צאפי, מוגאדור, טלמסן, אוראן, מיליאנה ואלג׳יר היו האפר בו היית חש בתכלית הבהירות בהיתוכם של שגי היסודות שבאוכלוסיה. אפשר היה למצוא בהן הרבה והרבה שמות־משפחה שמקורם ספרדי או פורטוגזי.
זאת ועוד: הרבה משפחות שנתקראו בשמות שמקורם ערבי או עברי, קבלה היתה בידן שמוצאן מספרד. אולם רבת־משמעות יותר היתה העובדה שעד לא מכבר יכול היית לפגוש במארוקו, באלג׳יריה, ולעתים רחוקות יותר בתוניסיה, שמות פרטיים ספרדיים, בעיקר אצל הנשים: דונה, לטיסיה, אלגריה, כלה, פרסיאדה, אורדואנה, אורובידה, פרלה, פורטונה, קלארה, לונה, סול, רינה, אסתלליה, גראסיה – אפילו בחוגים שזכר מוצאם הספרדי נשתכח מהם לגמרי. לבושם של הגברים, ״חובשי הכומתות״, ובעיקר לבוש הנשים, לרבות הבולירו הקלאסי, נבדלים היו בעליל ממלבושיהם של ילידי־הארץ. וכבר הצבענו על הדו־קיום הלשוני שהעשיר את היהודית־הערבית השלטת בהרבה יסודות ספרדיים.
המגע עם הציביליזציה הנוצרית בספרד ודאי שיפר במידה רבה את הדינים היהודיים בנוגע לאשה. תקנות קאסטיליה, שהובאו למגרב על־ידי הרבנים הספרדיים, היטיבו את מצב האשה, מתוך שיצרו שותפות־נכסים אמיתית בינה לבין בעלה. עם ביטול הנישואים היתה האשה החיה מקבלת את מחצית הנכסים של השותפות, ואילו המחצית השניה היתה נמסרת ליורשי de cujus! רפורמה זו נתנה ביטוי לעקרון של שויון בין הבעל והאשה, שעד אז לא היה ידוע כלל בחוגים מזרחיים לאמיתם. הרפורמה הקאסטיליאנית הכריעה את הכף בכל מקום בו היתה השפעת הפליטים עמוקה עד כדי כך שהקהילות אימצו להן את הרפורמה! ועד לא מכבר אפשר היה להבדיל – כפי שצוין לגבי מארוקו-בין הקהילות ששמרו אמונים למסורות הקפדניות ביותר של התלמוד, קהילות ה״תושבים״ או היהודים בני־המקום ששכנו בדרומה של הארץ, ובין ה״מגורשים״, אלה היהודים גולי ספרד, שהתרכזו בצפון ונהגו על־פי דיני קאסטיליה.
ידוע לנו עד כמה היו החדשים שמקרוב־באו צריכים לנהוג זהירות ודיפלומטיה כדי למנוע סכסוכים קשים ביותר עם בני־המקום. מכתבי הרבנים של אותה תקופה עולה אלינו הד מן הפולמוסים שנתגלעו עד בלי די בין הרבנים בני־המקום לבין הרבנים הספרדים, עקב חילוקי דעות פעוטים ביותר בעניני דין ונוסח! בזכות תלמודם וגדולת רבניהם הצליחו הספרדים להכריע את הכף, בעיקרו של פולמוס. דו־הקיום לא הושג בלי תקלות! קרע לא היה בשום מקום.
ההשפעה הספרדית- נתן א. שוראקי
עמוד 116