איפיוני הפסיקה ההלכתית של רבני המזרח והמגרב. – משה עמאר- היצירה ההלכתית.

היצירה ההלכתית.

היצירה ההלכתית מאז חתימת התלמוד מחולקת לשני ענפים ראשיים ספרות הפירושים – החידושים וספרות הפוסקים.

א – ספרות הפירושים, נועדה לפרש את מקורות ההלכה לפרש את המשנה, התלמודים, מדרשי הלכה ומדרשי אגדה. הדוגמה הבולטת לכך הוא פירוש רש"י על התלמוד. ספרות החידושים, באה להתחקות אחר היסודות והכללים המשתמעים מסוגיות התלמוד וממקורות נוספים מספרות התנאים והאמוראים, ושעניינה ליישב סתירות העולות מתוך עיון ומהשוואת מקורות שונים מהספרות התלמודית, ולהעלות מתוך כך חידושים, פירושים והלכות.

הדוגמה הבולטת לכך חידושי חכמי צרפת על התלמוד, במאות ה-11 וה-13 המכונים בשם "תוספות" וחידושי חכמי ספרד ופרובאנס על התלמוד מהמאה ה-13 ואילך.

ב – ספרות הפוסקים ענף זה יש בו ארבעה סוגים, ספרות ההלכה, הפסָקים, השאלות ותשובות וספרי האסופות.

1-ספרי ההלכה מביאים את מסקנת ההלכה לאחר שהקדימו לה דיון קצר במקורותיה התלמודיים ובפירושים. ספרי ההלכות של הרי"ף, הוא המייצג המובהק של ספרות זו. בדרך כלל היא ערוכה לפי סדר התלמוד ולא לפי נושאים הלכתיים.

2-ספרות הפסָקים מביאה את המסקנה הסופית של ההלכה, בלי להקדים לכך דיון ובלי להצביע על מקורותיה ההלכתיים שמהם שאבה והסיקה את מסקנותיה. היא ערוכה לפי נושאים וכל המסקנות ההלכתיות הנוגעות לנושא מסוים מובאות ומרוכזות במקום אחד, אף על פי שבמקורן הן מפוזרות במקורות רבים ושונים בספרות התלמודית והבתר תלמודית. המחבר מתכנן את חיבורו בצורה הנוחה והשימושית ביותר. ספר "משנה תורה" להרמב"ם משמש כדוגמה הטובה ביותר.

3-ספרות השאלות והתשובות, רובה ככולה דנה בשאלות ובעיות שנתעוררו בחיי היום יום בנושאים הלכתיים שבין אדם למקום או בנושאים משפטיים שהובאו לעיונו ולהכרעתו של רב העיר או לתלמיד חכם גדול שאינו נושא במשרה כל שהיא. במהותה דומה ספרות השאלות ותשובות לספרות הפסק. אולם בעוד בספרות הפסק המחבר מגיע למסקנתו מתוך עיון המופשט בחומר ההלכתי המצוי לפניו, הרי בספרות השאלות ותשובות מתמודד המשיב בעיצומה של מציאות הלכתית או משפטית חיה, כשהוא מאזין לעובדות, לספקות ולטענות שבפי הצדדים. הלומד בעיינו בתשובה למעשה הוא מלווה את החכם המשיב בכל שלב משלבי עיונו ההלכתי והמשפטי, שומע תיאור אובייקטיבי של רקע חברתי וכלכלי המשולב בדיון ההלכתי. מאזין לרמזים שקופים או סמויים על לבטיו וחיפושיו של החכם המשיב למציאת פתרון והכרעה לשאלה הניצבת בפניו. פתרון הבנוי על מקורות מהעבר ועם זה משמש את הצרכים המרובים של דור ההווה. ספרות השאלות והתשובות משמשת גם כמקור חשוב להיסטוריה של הקהילות בהן ואליהן היא נכתבה.

4-בעלי "אסופות" או "המאספים", ספרות זו נועדה להשלים את הפסיקה שבשולחן ערוך, מתוך ספרי הלכה ושאלות ותשובות שנתחברו לאחר תקופת השולחן ערוך, וכאלה שהיו לפניו אך דבריהם פורסמו לאחר מכן. המחבר עורך סיכומים, מתוך עשרות רבות של חיבורים בדפוס ובכתבי יד, ונוטל מהם את עיקרי ההלכה. מטבע הדברים עושה המחבר מלאכה עצומה מפאת הכמות וההיקף, אך נדרשת גם חוכמה לרדת לעומק כוונת המחברים, לתמצת עיקרי דבריהם, לנסחם בלשון קצרה ובסגנון צח, ולעורכם בסדר נאה.

יש מחברים אשר ערכו דבריהם לפי סדר השולחן ערוך ונושאי כליו, דוגמת חיבורי רבי חיים בנבישתי ( מחכמי שאלוניקי, איזמיר וקושטא, במאה ה-17)  "כנסת גדולה וכו'," לקט הקמ"ח לרבי משה חאגיז ( מחכמי ירושלים במאה ה-18) " ברכי יוסף ו "מחזיק ברכה" שניהם לרבנו החיד"א ( מחכמי ירושלים במאה ה-18).

"יד אהרן" לרבי אהרן אלפאנדרי, "שערי תשובה" לרח"ם מרגליות (מחכמי פולין במאה ה-19), "באר היטב" לרבי יהודה אשכנזי ולרבי זכריה מנדל (מחכמי פולין במאה ה-18) ועוד.

מחברים אחרים כתבו את דבריהם ללא תלות בסדר השולחן ערוך, וערכו אותם בצורה אנציקלופדית לפי הא"ב של הנושאים. בין אלה יש למנות : "פחד יצחק" לרבי יצחק לאמפרונטי (מחכמי איטליה במאה ה-18) "משכנות הרועים" לרבי עוזיאל אלחאיך (מחכמי תוניס במאה ה-18) "כתונת יוסף" לרב"י בירדוגו (מחכמי מרוקו במאה ה-19) ועוד. 

בחיבורים אלו נוהגים המחברים לציין את מקורות ההלכה בתלמוד ובספרות החידושים והפסיקה. פעמים שילבו המחברים גם הארות והערות או שאלות ותשובות שהם עצמם דנו בהם

ספרי האסופות משמשים עזר רב להכוונת עיונם של הלומדים, וכלי חשוב בידי הרבנים והדיינים בעבודתם. נוסף לאמור תרומתם מיוחדת בכך, שהם נטלו מובאות מחיבורים רבים שלא ראו אור הדפוס ואינם בהישג יד. מה גם חלקם הגדול אבד בצוק העתים, והם מהווים גלעד לדבריהם ולתורתם. מרבית המחברים בספרות האסופות הם מחכמי הפזורה הספרדית.

איפיוני הפסיקה ההלכתית של רבני המזרח והמגרב. – משה עמאר- היצירה ההלכתית.

עמוד 6