חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב– הגאון החסיד רבי מסעוד הכהן אלחדאד זצוק״ל.

הגאון החסיד רבי מסעוד הכהן אלחדאד זצוק״ל.

מגדולי חכמי המערב בירושלים.

רבי מסעוד הכהן אלחדאד זצ״ל, עלה בצעירותו ממרוקו לירושלים. בלוית אביו רבי דוד זצ״ל שהיה ת״ח חשוב, ולימים מהרבנים הבולטים בקרב העדה המערבית בירושלים.

לאחר שהשתלם רבי מסעוד בישיבותיה של ירושלים, בתורת הנגלה ומלא כרסו בש״ס ופוסקים. התמסר כל כולו לתורת הנסתר, והסתופף בצלם של גדולי המקובלים בישיבת ״ק״ק חסידים בית־אל״. בשנת תרס״ג נתמנה רבי מסעוד, לראש הישיבה וקיבל את התואר ״הרב החסיד״ שהוא התואר הניתן לראש ישיבת המקובלים ״ק״ק חסידים בית־אל״.

במשך עשרים וארבע שנים (תרס״ג— תרפ״ז, 1927־1903) שימש בה כראש הישיבה. ושמו נודע לשם ולתפארת בשל גדולתו חסידותו וקדושתו שהיה להפליא, ונודע לאיש אלהים קדוש. בשנות חייו האחרונות סבל יסורים רבים, כי ניטלה ממנו היכולת להלוך ברגליו, ומעריציו הרבים נשאוהו על כתפותיהם אל בית התפלה הנ״ל בימי מועד ושבת. תקופה ארוכה היה מוטל על ערש דוי, והיה נושא את גורלו בדומיה. שנים רבות נחשב לזקן המקובלים. הוא האריך ימים, ובשנת ק״ז לחייו נתבש״מ בעש״ק כ״ד סיון תרפ״ז.

מחיבוריו: ״כח מעשיו הגיד לעמו״, דרושים לשבתות ולמועדים (ירושלים תרס״ו). ״בן יכבד אב״ חידושים על התורה וש״ס (ירושלים תרס״ו). ״שמחת כהן״ שו״ת על הקבלה. ערכוהו וסדרוהו לדפוס הגאונים והמקובלים טובים השנים, רבי שלום הדאיה ובנו רבי עובדיה הדאיה זצוק״ל. (נדפס ירושלים תרפ״א). אודותיו ראה: יהודי המזרח בא״י. נר המערב טולידאנו. מלכי רבנן. שו״ת ישכיל עבדי חלק שמיני בח׳ דע״ה והשכ״ל. ובישכיל עבדי ח״ב— דרוש שנשא עליו הגהמ״ח. זיע״א.

רבים הם הסיפורים והנפלאות, שנרקמו סביב קדושתו של רבינו מסעוד הכהן זצ״ל. שמו נודע ונתפרסם כמלומד בניסים, אשר דבריו הקדושים ותפילותיו, היו נשמעים בשמים. רבים היו המשכימים לפתחו ומתדפקים על דלתותיו, כדי לבקש ממנו ברכה וישועה לסבלם ולמצוקתם,

רבים נושעו על ידי תפילותיו, והיו מספרים על הנסים ועל הנפלאות שנעשה להם על ידי ברכותיו של צדיק.

כאן המקום להעלות שתי מעשיות, הממחישים את כח קדושתו של רבינו מסעוד זצ׳׳ל, ואינן אלא שתי טיפות בודדות, מתוך ים גדול של מעשים מופלאים שנעשו על ידו, בכח תפילותיו וצדקתו.

המספר הינו איש אמונים. רבי משה דוד חדאד בן הרה׳׳ג נסים זצ״ל מעיר נאבל שבטוניסיה, שהיה מקורב וידוע אצל כל גדולי הדור, ואף הכיר את רבינו מקרוב, והיה ממעריציו, (ישנם שו״ת ממנו בספר ״ישכיל עבדי׳^, להגר״ע הדאיה זצ״ל)(את סיפור המעשה העלה אותם ר׳ משה הנז׳ בספרו, ״מאמר אסתר״ שהוציא לאור בשנת תש״ו, לזכר אשתו הצדקת, מרת אסתר בת הר״ר יעקב מאמו ז״ל ונכדת הרה״ג הדיין המצויין, רבי יהודה בהרה״ג יעקב חי גז זצ״ל. המכונה הרב יג׳ץ (ר״ת יהודה גז נר״ו), בעל המחבר ג׳ ספרים על התורה, על חומש בראשית נדפס בירושת״ו בשנת התרע״ה, חלק שמות ויקרא, נדפס בשנת תרצ״ג. וחלק במדבר דברים, נדפס בשנת תרצ״ו. כל החלקים הנז׳ קרא את שמם ״נחלי יהודה״ וגם ״נחלי יעקב׳׳, ״אבי הנחל״, ׳׳ירך יעקב״. כי שיתף עם ספריו דברי אביו הרה״ג ר׳ יעקב חי גז זצ״ל.

הרב יג׳׳ן הנז׳, בימי זקנתו עזב את משרתו כסא הרבנות בעירו נאבל שבמחוז תוניסייא, ועלה לירושלים ונלב״ע ביום כ׳ סיון התר״ן.

בבוא הרב יג״ן לירושלים, נתמנה בתור דיין בבית הדין של העדה המערבית. הרב אברהם צוקרמאן בעל הדפוס צוקרמאן בירושלים, סיפר לרבי משה חדאד הנז׳, כי סיבת התמנותו של הרב יג״ן זצ״ל לדיין, היה ע״י מעשה, שפעם אחת, כשהיה הרב יג״ן מתפלל בבית הכנסת ר׳ יוחנן בן זכאי, נכנס לשם רב אחד צדיק ומקובל, ונגלה לפניו עמוד אור מזהיר על ראשו של הרב יג״ן, ואז נתפרסמה גדולתו וקדושתו, ובחרו בו לשרת ברבנות בעדת המערבים.)

הר״ר משה חדאד הנז׳ מספר כי בעת לידתה של אשתו מרת אסתר, בשנת תרנ״א. ״היה מתארח בביתם ידיד נפשי רבין חסידא הרה״ג המקובל האלהי המפורסם בפלאיו לשם ולתהילה, כמהר״ר מסעוד הכהן חדאד זצוק״ל, ראש עדת בית אל קהל חסידים בעיה״ק ירושת׳׳ו, שבא בכבודו בתור שד״ר לטובת עדתו הקדושה, ואז הוא עשה לה זבד הבת ונתן לח שם אסתר, וברכת צדיק נתקיימה בה, כי חננה היוצר חכמה בינה ודעת ושכל טוב ויראת ה׳ היא אוצרה…״.

הוא מוסיף ומספר, דברים שהוא עצמו היה עד להם:

הרמה״ח זצ״ל (ר״ת הרב מסעוד הכהן חדאד) בשנת התרס׳׳ב בא לעירינו בתור שד״ר ״בית אל״ פעם שנית. ועד ראיה אנכי שנעשה על ידו עובדה פלאית. והיא: בזמן ההוא היה מושל ישמעאלי שמו אצדק ג׳ינב שונא ליהודים בעירנו. והיה מתנגד לגביר אחד, שמו שלמה פארינתי. ובשבוע ההיא ממש, היה רודף אחרי בניו, לתופשם ולתתם בבית הסוהר, והם בורחים ממנו. ותביעתו עליהם, על כי הם אומרים שיש להם בידם הרשאות ממשלת צרפת שהם נתינים לה, והוא מכחיש אותם. כשיצא הרב הנז' לקחת נדבתו מגבירי עדתנו והלכנו יחד עמו, כשבאנו לגביר הנז', אחר שקבלנו בכבוד גדול. אמר לו, סלח נא אדוני הרב, אני שמעתי על הוד כבודו שהוא בעל פלאות וכמה נסים נעשו על ידו. הנני מחלה את פני קדשו, למלא את בקשתי, ולבקש רחמים מאל צור עולמים, שיעקור מעירנו את המושל שלנו.

וספר לו את העובדה הנז'. אחרי התבוננות הרב היטב בדבריו. אז השיבו:

יהיה לבו בטוח בהשי״ת, כי אחרי שלושה ימים יתעקר המושל הזה מהעיר.

וכן היה ביום ג׳ ממש, המושל, קבל תילגראם מאת הממשלה לצאת מהעיר.

וכל העם מקצה המה ראו כן תמהו על הנס הגדול שנעשה ע״י הרב. והגביר הנז' בא לפני הרב, והיה מחבק ומנשק לו את ידיו ורגליו, והעניקו במתנה גדולה. ונדר על עצמו להתנדב נדבה שנתית לעדת בית אל לכל נפש מב״ב סך מה, והתמיד לתת את נדבתו הנז' עד יום מותו ובניו אחריו.

ועוד שמעתי מפי מגידי אמת רבות מפלאיו. אך אספר פה ב׳ מעשים מפליאים, ששמעתי מפי ידי״ן הרה״ג הראב״ד כמהר״ר ציון ביתאן הרב הראשי לטריפולי נר״ו שנעשו לפניו.

א׳. המנהג היה בטריפולי, בעת שהשד״ר רוצה לנסוע לכפרים, לא יסע יחידי, כי אם שולחים עמו החכם הנכבד של העיר, ללוותו בשליחותו לשם.

ובבוא הרמה״ח ז״ל בשליחותו, בהיות שהוא איש קדוש בעיני העם. בחרו לשלוח עמו, רב נכבד הרצ״ב הנז'. כשנסעו יחד לכפר מרצתה. והם באמצע הדרך, והעגלון לפתע פתאום צעק ואמר: אהה אדוני הרבני, הנה אבדנו,אבדנו, עומדים אנו כעת בסכנה גדולה. ופנה להרצ״ב: הלסטים פ׳ וד׳ חבריו באים לקראתנו מזוינים,ואלו ידועים ומפורסמים שאין מידם מציל. אז הרצ״ב חרד חרדה גדולה. ופנה להרב וגעה בבכיה. ואמר לו, אדוני הרב לא שמעת מה אומר העגלון, שאנו עומדים בסכנת דרכים ועת צרה גדולה היא לנו. השיב הרב לו, מה יש, מה יש. ? השיב הרצ״ב, הנה לסטים מזוינים לפנינו להרגנו. אז הרב שתק ושם ידיו על עיניו שלושה רגעים, ואח״כ הסב פניו לעגלון ואמר לו, אל תירא ואל תחת, לך לשלום. ושום אדם לא יראה אותנו, ולא יוכלו ליגע בנו, ולא יעשו לנו שום דבר. העגלון הלך לדרכו הוא ירא ומפחד. והלסטים קרבו לעגלה והיא הולכת. ועברו לדרכיהם ולא פנו להם כלל ועיקר. וכשעברו את הדרך המסוכן. העגלון העמיד את העגלה וירד, ונפל לפני רגלי הרב, והיה מנשק את עפר מנעלו ואומר, ברוך אלהי ישראל שהצילנו מכל רע ועל ידי רו״מ, וברוך אתה לאלהיך שהוא מקבל ברצון בקשתך ותפלתך, ברוך פודה ומציל. בהגיעם לעיר הנז' העגלון, לא רצה לקבל מהרב בשום אופן שכרו. עד שנתכעס עליו הרב, אז לקח בצער גדול. ובהגיעם, העגלון פרסם את כל המעשה לכל יהודי העיר. ואז נתפרסם הרב לבעל הנסים.

ב. בבואם לבית בעה״ב הקבוע של שד״ר בית אל. מצאו כל בני הבית בוכים ומבכים על בנם היחיד, שהוא חולה. והרופאים אמרו נואש, ומהומה גדולה ביניהם. בהכנס הרב לבית, ושומעו בא אחריו, אז נקבצו כל בית הבעה״ב, ואביו ואמו של החולה. ונפלו לארץ לפניו, בבכי ובתחנונים שיבקש רחמים על בנם לפני ה^׳, שיקום מחליו. אז הרב נכמרו רחמיו ואמר, הוציאו כל איש מעלי מהבית. ורחץ את ידיו, ונכנס לחדר החולה. עמד והשתקע בתפלה שהשתפכה בתוך קסם מתעלה. וכשגמר תפלתו, יצא שש ושמח. ופנה אל הבעה״ב ואמר לו, הנני מבטיחך בעזר הבורא רופא חולים, כי בנך יתרפא מחליו, וישוב לאיתנו בריא אולם, ולא יאונה לו כל רע. וכן היה, אחר איזה שעות נהפך החולה לטובה ונתעורר מחוליו ודרש מים לשתות. ונראו עליו סימני החיים. ומעט מעט הוטב מצבו בחמלת ה׳ עליו. וכשבאו הרופאים לבקרו, המה ראו כן תמהו. כי נפלא הדבר בעיניהם. הוריו, כמעט נשתגעו מרוב שמחה מפעולת הצדיק, אשר נתקדש שם ד׳ על ידו. ומב׳ המעשים האלו נתודע שמו ברבים לאיש קדוש בעל מעשים פלאיים, וכל בני עיר העריצוהו בכבוד גדול והעניקוהו בנדבתם כראוי לו, והצליח בשליחותו הצלחה מרובה. אם אמרתי אספרה כמה גדול כחו בקדושה ממעשיו ומפלאיו לא יכילם ספר.

הרב הנז' זכה לזקנה ולשיבה מכשורה. האריך ימים על כסא הרבנות בעדת חסידים עד מאה ושמונה שנים. נתבש״מ בעיה״ק ירושלם תו״ב, עש״ק כ״ד לח׳ סיון התרפ״ז אחר חצות היום. חבר כמה ספרים כח מעשיו. בן יכבד אב. שמחת כהן ב״ח. שו״ת ע״ד הסוד ודרשות. כלם נדפסו בירושלים. זיע״א.״.

חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב– הגאון החסיד רבי מסעוד הכהן אלחדאד זצוק״ל.