מורשת יהדות מרוקו

יהודי טטואן שעוד מכבר בעת בריחת מולאי אליזיד מאביו, דרש את עזרתם, אף הם מאנו לתת ידם לו, היו עתה הם הראשונים למטרה לחציו, ביום שבת בא מולאי אליזיד שם לטטואן ויחד עם המון תושבי העיר שבאו להקביל את פניו, באו גם כל ראשי הקהל והמון רב מיהודי טטואן ומנחה בידם לתת איליו, אך רק ראה את זעומי נפשו אלה.

ויצו מיד לקחת נקמתו ולפגוע בם, גם, בפומבי להתיר את דם היהודים אשר בכל ערי מלכותו, וכי כל אשר יביא לו ראש יהודי הרוג יקבל סך מה, ככה חשב מולאי אליזיד להכחיד את יהודי מרוקו כלה, כי כן היו דבריו עוד בטרם מלכו, אל שבט משפחות אמהיוס, שבט קנאים וחפצי נקם ביהודים, אשר רק בתנאי זה, נאותו לעזור אליו לתת בידו את רסן המלוכה בתנאי, שיהרגו את כל היהודים אשר במדינות מלכותו. ואמנם בעת יצאה הפקודה הזאת הראשונה מאת אליזיד בתיטואן, נמצא אז שם כהן מושלמי אחד שיעץ אותו להמיר את פקודתו זאת באחרת, ותחת להרוג אותם, יתן את רכושם והונם לשלל, כי עני חשוב כמת את אותם האנשים שהיו בעוכריו של אליזיד, בימי אביו, יוכל הוא להורגם.
וכן העצה הזאת מצאה אזן קשבת בלב אליזיד, ויוציא אותה מיד לפעולות. המון רב ממחנותיו נקראו בפקודתו להתנפל על רחוב היהודים ולנצל אותם, והיהודים אשר לא חכו לפקודה כזו, לא ידעו להתכונן אליה ולמלט מרכושם עד מה, ופתאום ביום השבת ההוא, יום בוא אליזיד תיטואנה לעת ערב, נמלא רחוב היהודים בהמון שודדים רבים, אשר פשטו עד מהרה בכל הבתים ויקחו את כל אשר מצאו, וגם את תכשיטי הנשים ובגדי האנשים הפשיטו בחזקה מעליהם, יש שנתצו עוד קירות בתים וגגות, ויש שחפרו באדמה ובבורות סתומים, למצוא אולי ממון מה בהם. 

גם את בתי-כנסיות ומדרשות הרסו ויקחו את כלי הקדש, ולא רק ברכוש ובנכסים שלחו ידם, עוד נטלו את צרכי האוכל וישאירו את היהודים בלי מזון, ואלה שנאלצו אחרי כן לשלוח את עולליהם לשאול להם מתושבי העיר, ומהם נשארו גוועים ברעב שלושה ימים, נשים בתולות רבות עונו בתוך הבהלה ההיא. גם מקרה רצח והרג היו, ביחוד באותם היהודים שהיה להם איזה יד ושם אצל מולאי מוחמד אביו של אליזיד , גם את ציר ספרד בתיטואן, היהודי שלמה החאסאן, המית אליזיד מיתה משונה ואכזרית על כי חשד אותו שהוא גלה אזן שר העיר סוויטא, כי אליזיד חשב לשום על העיר מצור, כן גם שר העיר תיטואן הוא ושלושה סופריו אתו, נהרג על ידי אליזיד לפי חרב על כי לא אנס את יהודי העיר לעזור לו, לאליזיד בברחו מפני אביו .

נקל לשער כמה היה נורא המצב של יהודי תיטואן אז בעת צרה ההיא, היו רבים אשר בחרו להם למות מות חיים. ויש מי ששחת זקנו בכעסו, ומי ששרט בבשרו עד זוב דם, בכל זאת נפלא הדבר שלא נמצא אז אך אחד מיהודי תיטוואן שהמיר דתו, ואף אלה מהם אשר נשפטו ליהרג, הצדיקו את הדין עצמם ויסבלו בדומיה.

מתיטוואן, אחרי כלה אליזיד את חמתו בהם, נשלחו מאתו עוד פקודות כאלה לאיזה ערים אחרות במרוקו, לפאס ומכנאס, הגיעו הפקודות ההם עוד בכחצי אייר, בחודש הראשון למלכו, בפאס נקבצו המון שחורים רבים בני בריתו של אליזיד, ובראשם אחדים משרים וגדולי העיר, ויבואו ביום י"ד לחודש ההוא אל רחוב היהודים, ויתחלקו ביניהם למשמרות, אשר כל משמר יבוא אל חלק מיוחד מרחוב היהודים להיות השלל בסדר ומשטר, והאחד לא יכנס בגבול השני, ואת יום הפרעות קבעו להם ליום המחרת, כמובן, הרחוב שראו אז בערב יום הפרעות ההוא, כי שכיניהם צורריהם כבר מתכוננים המה לפרעות, נפל להם מפחד, נשים רבות הרימו עוד אז קול צעקות, ויש גם בהפילו ילדיהן, ובלילה נקבצו אנשים ונשים למשפחות, לבכות על גורלם עד כי יאמר סופר הקורות האלה. לא היה אדם שלן בביתו באותו לילה, ואמנם, לאושרם, הגיעה צוחת היהודים עד לאזני אם אליזיד, שישבה בפאס, אשר לקול הצעקה נכמרו רחמיה ותשלח צו אל ראשי הפורעים לחדול ממחשבתם וכן, ניצלו אז יהודי פאס בפעם ההיא, אך, לא כן קרה את יהודי מכנאס, הם, יהודי מכנאס היותר שנואים בנפש לאליזיד ידעו, כי אם ימלוך הוא, ידו תהיה בם הראשונה ולכן רק מלך אליזיד בסביבות תיטוואן, מיהרו הם לשאת את אשר יכלו, מרכושם והונם, ויעזבו את העיר ויתחבאו באהלי הערבים מכריהם עד יעבור זעם. ואמנם כאשר באה פקודת אליזיד אל אנשי בריתו במכנאס, אל שבט לודאיה, לשלול את יהודי העיר, עשו הלודאים בערמה, להעביר כרוז בשם המלך, כי הוא קרה סליחה לכל העמים והאנשים אשר היו נגדו בהיותו מורד באביו, וכי יוכלו לשוב לביתהם באין מפריע.

בערמתם זו יכלו לרמות את היהודים הנחבאים במדבר לבוא ולהכנס לעיר, ורק הם נכנסו, והאוייבים הקיפו אותם מכל עבר, יש אשר יתאחרו מבוא אל תוך העיר, אך אלה היה גורלם יותר רע. כי אותם תפסו השודדים מחוץ לעיר ויהרגום וככה "מחוץ שכלה חרב ומחדדים אימה ותהי צרה גדולה ליהודי  מכנאס אשר כמוה לא ראו אבותם ואבות אבותם"

כi יאמר סופר הקורות ההוא, הבהלה הזאת הייתה ביום י"ד אייר, שאז המון השוללים נפוץ בעיר וחוצה לה, אך בלילה שאחרי ליל חמישה עשר, נאספו כל השוללים ויבואו בסך אל תוך העיר, ועבודתם, עבודת הביזה החלה אז. ותמשך עוד חמישה עשר יום, לא הייתה בית אשר לא נכנסו בה השוללים, במקומות רבים חפרו עוד בקרקע הבתים והחצרות וימצאו הרבה מטמוניות, ובכל זאת גם אחרי עבודה של חמישה עשר ימים, לא יצאו השוללים את העיר אף כי לא היה להם עוד מה לשלול, והיהודים שבכל העת הזאת התגוררו מחוץ לעיר מהפחד השורר בעיר, לא יכלו עוד גם אז להיכנס, וישארו ככה מתגוללים בחוץ משך אחד ועשרים יום, עד אשר ניתן להם רישיון לשוב.

והעריץ אליזיד לא אמר די בפקודותיו אשר שלח, ויוסף לעשות זר במעשהו, הוא בעצמו. מתיטוואן נסע דרך תאזה, טאנג'יר, ארזילא, אלקסאר, לאראצ'י, רבאט ומוגדור, ועוד למכנאס ופאס. ויעש שמות בקהילות היהודים שמה, בכל מקום אשר דרך עשה שם רושם נורא או מות או עוני. בעיר תאזה נתן את הון היהודים לשלל ואחרי כן גירש אותם לחוץ לעיר וישבו ערומים יחפים במערות ובמחלות עפר, ואת רחוב היהודים השכין בהמון שחורים לוחמי מלחמותיו, הם הרסו את בית הכנסת שברחוב היהודים ושוב בנו אותו בית מסגד, וכן, ישבו יהודי תאזה במערות שמחוץ לעיר בכפן ובחסר כל, משך שבועות אחדים. עד אשר השתדל שר העיר אלחלף בעדם לפני אליזיד, ויואל להשיב להם את רחובם.

בעיר טאנג'יר אילץ אליזיד את יהודי העיר למכור גם את חפצי ביתם למען לשלם את הסכום הרב אשר הטיל עליהם, שם תפש גם את שני מיודעי אביו, יעקב עתאלי ואחיו, את הגדול הרג על ידי כדור עופרת שיצק לגרונו, אך האח השני הספיק להמיר את דתו ולמלט נפשו. ( הערת ביניים שלי, לפי פסק של הרמב"ם, עדיף להתאסלם ולא למות, יען כי המוסלמים אינם עוסקים בעבודה זרה, ויש הגורסים, כך קראתי באחד הספרים, שגם הרמב"ם עצמו התאסלם הוא לתקופת מה, וזאת למלט נפשו, אך אין לידיעה על מה לסמוך, וזו השערה בלבד.

בעיר טאנג'יר אילץ אליזיד את יהודי העיר למכור גם את חפצי ביתם למען לשלם את הסכום הרב אשר הטיל עליהם, שם תפש גם את שני מיודעי אביו, יעקב עתאלי ואחיו, את הגדול הרג על ידי כדור עופרת שיצק לגרונו, אך האח השני הספיק להמיר את דתו ולמלט נפשו. כן במוגאדור, ובארזילא, אלקאסר, לאראגי, וראבאט, נצל אליזיד את היהודים ויציגם ככלי ריק. בין המנוצלים היה גם רבי שלמה די אבילא מראבאט, אשר לקח אליזיד את כל הונו מבלי השאיר לו שריד(*) בלאראגי נתפש יועצו של מו׳ מחמד, אליהו לוי אך גם הוא, כמו עתאלי לא עמד בנסיון, ועוד בטרם בואו לפני אליזיד, מיד כשנתפש ע״י אנשי־צבא, המיר דתו ואז סלח לו אליזיד וישלחהו לפאס ללמוד את חקי דת מחמד אך שם לא ארכו ימיו וימת אחרי זמן קצר.

הרב יעקב משה טולדאנו-נר המערב-תולדות ישראל במארוקו- פרק ארבעה עשר. קורות המאה הששית – תק – תר 1740 – 1780. מעלליו של יזיד המזיד

עמוד רמא