מורשת יהדות מרוקו

הרה״ג רבי עמרם אבורביע זצ״ל

(תרנ״ג—תשב״ז)

רב עמרם חסידא

אישיותו של רבי עמרם אבורביע זצ״ל, משובצת בנופך ספיר ויהלום.

הוא נמנה בין אותם ענקי רוח שהקדושה והטהרה נשבה מתוך נשמתם והאצילו מרוחם על כל סביבתם. דבקותו ושקידתו בתורה היה לשם דבר, בקיאותו וידיעותיו הרבות במכמני התורה הקנו לו מוניטין בין גדולי הדור. אצילות נפשו, מדותיו הנעלות, ענותנותו הגדולה ואהבתו לבריות היתה לשם ולתפארת בקרב כל אלה שבאו אתו במגע. דמותו והארת פניו הקרינו למרחוק. כל מ״ח המידות שמנו חכמים היו ברבי עמרם, והם היוו בסיס מרכזי בדרך חייו המופלאים.

״רב עמרם חסידא״, כך כינוהו גדולי הדור, בשל חסידותו המופלאה וצדקתו הנפלאה. שפתותיו ונועם דבורו עם כל הנברא בצלם, נטפו מור ואהלות. הליכותיו הליכות מלכי בקודש. וקיים במלוא המובן את הפסוק ׳׳בכל דרכיך דעהו^,׳ במילי דעלמא כבמילי דשמיא. ועליו אפשר לומר בפה מלא ״צדיק הוא בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו״.

בנן של קדושים

רבי עמרם זצ״ל היה נצר למשפחת רבנים גדולים וידועים בעיר מולדתו ומולדת בית אביו, היא העיר הגדולה של חכמים וסופרים. עיר ואם בישראל טיטואן שבמארוקו.

סבו— רבי יוסף אבורביע זצ״ל. היה מפורסם בחסידותו ביושרו ובענותנותו הגדולה. היא הרביץ תורה ברבים ושימש ספרא דדיינא בבית דינו של הגאון נר המערבי רבי שמואל נהון כמוהר״ר יצחק זצוקלה״ה.

בשנת תרס״ו עלה רבי יוסף, עם נכדו רבי עמרם לעיה״ק ירושלים. וקבע את מושבו בה על התורה ועל העבודה, עד ליום שנתבקש לישיבה של מעלה, יום ה׳ לחודש אדר שנת תרע״ח, והיתה מנוחתו כבוד במרומי הר הזיתים בירושלים.

אביו של רבי עמרם — רבי שלמה אבורביע זצ״ל, הרביץ תורה בטיטואן והעמיד תלמידים הרבה. אודותיו כתב מ.ד. גאון בספרו יהודי המזרח בא״י: ״רבי שלמה אבורביע בנו בכורו של ר׳ יוסף אבורביע זצ״ל, הרביץ תורה בטיטואן, בבית מדרשו המיוחד לו שם על שמו ״מדרש שלמה״. רוב חכמי טיטואן כיום נמנים בין שומעי לקחו. בהחליטו לעלות לארץ, לא עזבוהו מוקיריו ותלמידיו הרבים לצאת משם, ורק עפ״י פקודת הרופא הצליח לנסוע. כל ימיו היה חלוש גו ודל וכחוש. מראהו כאיש אלקים קדוש. היה אהוב וחביב על הצבור. בירושלים ישב על התורה ועל העבודה לילה ויום. חי והתפרנס בדוחק ממה שאחדים מתלמידיו הותיקים היו שולחים לו. הקרובים אליו הכירו את ערכו הרם, ואנכי הצעיר בתוכם. תמיד לבש גלימה ערבית פשוטה והתהלך כעני, בכדי שלא למשוך אליו תשומת לב. הוא החזיק ישיבה בביתו בשם ״אור זרוע״. נפטר בן נ״ג שנה ביום י״ז תמוז תרע״ו. נשארו ממנו חדושים בש״ס והם בכ״י בידי בנו ר׳ עמרם״.

שלשלת יוחסין רב לו לרבי עמרם זצ״ל, גם מצד אמו הצדקת, מרת יוכבד לבית כלפון. אביה רבי יצחק זצ״ל, היה רב מובהק חריף ובקי ובר חכים להגאון האדיר נחל נובע מקור חכמה רבי יעקב כלפון זצוק״ל בעל המחבר ״משפטים צדיקים״ ב' חלקים (ירושלים תרצ״ה). ״ויעמידה ליעקב, רנו ליעקב שמחה_׳ דורש טוב״ (שלושת הספרים הנז׳ בכרך א׳. ירושלים תשי״ז).

כן היה רבי יעקב הנז׳ חתנא דבי נשיאה להגאון הקדוש סבא דמשפטים רבינו יצחק נהון זצוק״ל, ראב׳׳ד ור״מ בעוב״י טיטואן. (אודות מהרי״ן הנז^, ראה מה שכתבתי במבוא לשו״ת ״ויאמר יצחק״ למהרי״ץ בן וואליד זיע״א ח׳׳ב שנ׳ תש״מ עמוד ז' הערה 11, ואודות רבי יעקב כלפון הנז׳ כתבתי במקו״א).

מסבתו הצדקת מרת ביליידא, ומאמו הרבנית יוכבד. ינק רבי עמרם, הרבה יראת שמים, יופי וטוהר המידות. דמותן ואורח חייהן, אשר היוו שלימות רוחנית אמיתית, נחרתו בעומק לבו של הבן־הנכד, באין יכולת להשכיחם גם עד זיקנה ושיבה.

בצוק העתים ההם, קשה מאד היה מצבם הכלכלי. העוני שרר בכל, ובקושי רב יכלו לפרנס את בני הבית, הם חיו מתוך עניות ודחקות, אך העדינות ומידת ההסתפקות שבהן, פיארו את חיי המשפחה. הכרת פניהן ענתה בהן אצילות, וחן מלכות של תורה.

למרות החיים הכלכליים הקשים ששררו בביתם. בכוחות נפש טמירים התמסרו נשמות זכות אלה, לחינוך צאצאיהן, והחדירו בהם יראת שמים טהורה, אהבה לתורה לחסד ולכל המדות הטובות והישרות. הן היוו מופת לרבים, בדרך בה חינכו את ילדיהן. ואכן הניבו פירות יפים, מכל יוצאי חלציהם.

בהספד שנשא רבי עמרם, במלאות השבעה לפטירת סבתו הצדקת ביליידא (בשנת תרע״ו). הוא מונה את שבחיה: ״האשה היקרה יראת ה^, מרבים, תמימת דרך וטהורת לבב, לא אוכל לשום מעצור לרוחי, ולשית רסן בפי, מלהגיד קבל עם לפני הקהל הקדוש הנוכחי, כל אשר עשתה עמדי מקטנותי עד היום הזה. שהיא גדלתני כאם רחמניה, וכל מגמתה ושאיפתה שאהיה מחובשי בית המדרש, וכל כך גדלה אהבתה עמדי, עד כי לא יכלה להפרד ממני גם בזמן שהוכרחה להפרד מכל מאהביה, בניה ובתה ונכדיה, לפני אחת עשרה שנה כאשר עלינו ארצה, שהביאתני עמה. היא טיפלה בי יותר ממה שיכולה אם רחמניה לעשות לבנה. היתה אשה תמימה, טובה ונעימה, וכל יודעיה ומכיריה אהבוה והוקירוה על מידותיה התרומיות, ותכונותיה הנעלות. היתה שמחה מאד מאשר בעיניה זכתה להיות בעמלים עמדי להשתלם בתורה״ (נתיבי ע□ ח״ב דף רל״ג).

על אמו הרבנית יוכבד ז׳׳ל, כותב רבי עמרם. ״…אשה גדולה זו, מרת אמי הכ״מ, כלי שנשתמש בו קודש מו״ר עט״ר וצ״ת מרן אבא מלכא, המלך שלמה זצ״ל, וזכתה ליפול בגורלו של אותו צדיק, וגם זכתה לשיבה טובה, סבתא בביתה סימא בביתא, שלימותה וצניעותה היו למופת, תפילתה יום יום, וקביעותה בספרי קודש יומם ולילה, ושיחתה ודבורה היו אך ורק בדברי תורה, ובמילי דעלמא אך ורק בדברים הכרחיים… ומעתה צדקת זו, מרת אמי הכ״מ, ע״י חריצותה וזריזותה בסדור כלכלת הבית, נתנה היכולת והאפשרות לאבא מארי זצ״ל, לעסוק בתורה יומם ולילה, שגמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה שגם בתקופת המלחמה העולמית הראשונה שנטל היכולת מהת״ח לעסוק בתורה, מחמת המצוקה והמועקה האיומה מחסרון כל, היא דאגה לכלכלת הבית ולסידורו, בכדי שלא יהיה לו הפרעה בלימוד התורה…״. (נתיבי עם ח״ב דף רפ׳יז).

בבית כזה ובאוירה זו, הספוגה כולה בתורה, ביראת שמים ובגמילות חסד, בבית שנזהרים בו מכל דבר שקר וחנופה, רכילות וליצנות, ורק תפילה תורה ויראת שמים והמדות הטובות השכליות שורר בתוכו, גדל ונתחנך רבי עמרם.

חכמי המערב-שלמה דיין -הרה״ג רבי עמרם אבורביע זצ״ל-(תרנ״ג—תשב״ז)

עמוד 393

רב עמרם חסידא