ארזי הלבנון כרך ג'-שמעון ואנונו-רבי יצחק בן וואליד
רבי יצחק בן וואליד
גאון עצום היה רבי יצחק בן ואליד זצ״ל, רבה הראשי של טיטואן שבמרוקו הספרדית, בתורת הנגלה ובתורת הנסתר. ספרו ״ויאמר יצחק״ נודע לתפארה אצל גדולי ישראל, ניסיו ונפלאותיו התפרסמו בזכות הזייארה על קברו, ומטהו המקודש עזר לריפוי חולים רבים. למרות גדולתו, התנהג בענווה מדהימה וברח תמיד מן הכבוד – שרדף אחריו…
״אור יקרות נגה עלינו הלום. נופך ספיר, ויהלום. האי ספרה רבה ויקירא. שו״ת ויאמר יצחק על ארבעת חלקי השלחן ערוך, פעולת צדיק לחיים איש אחד מן הרמתיים. כאור החמה מזוקק שבעתיים, טוביינא דחכימי, מרגניתא דלית לה טימי. נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק, דרופתקא דאורייתא. הבא תרגימו נהורייתא. המופלא שבסנהדרין סבא דמשפטים מופת הדור והדרו קדוש יאמר לו. בוצינא קדישא. חסידא ופרישא. הגאון המפורסם כקש״ת כמהר״ר יצחק בן ואליד זצ״ל״ – כך כתב מרן הגאון האדיר רבי עובדיה יוסף שליט״א בדברי הסכמתו לספר ״ויאמר יצחק״ [במההרה שניה שיצאה לאוו. על ידי ידידנו הוה״ג רני שלמה דייו שליט״א].
וזרח השמש
בשנת התקל״ח נפטר הגאון המקובל רבי יעקב בן מלכא זצ״ל – רבה הראשי של טיטואן – המכונה מהריב״ם, מי שבתחילה – היה במארוקו, אך בעת הרעב שהיה שם, גלה לטיטואן והתמנה לחבר בית-דין עם הרבנים מהר״מ עמייה ומהו״ש אבודרהם, ואחר כך התמנה אב בית דין. הוא אף בנה לו בית כנסת שעד היום נקראת על-שמו בית הכנסת מהריב״ם.
פרט לגדולתו בתורת הנגלה, היה גדול גם בתורת הנסתר, ובהקדמה לשו״ת ״זרע יעקב״ [מאיים] מתאר אותו בתואר: ״הרה״ג המקובל האלוהי״. מרן החיד״א כתב עליו – בספרו ״שם הגדולים״ – ״מורנו הרב יעקב מלכא, רב מובהק במערב הפנימי, בר פלוגתיה דהרב מו״ה יעב״ץ (=יעקב בן צור] זצ״ל. ושמענו מהפלגת בקיאותו, והפליג בזקנה״.
זכה רבי יצחק בן ואליד שיקויים בו; ״וזרח השמש ובא השמש״.
נולד בטיטואן בשנת תקל״ח [1778] לאביו רבי שם טוב. שלשת יוחסין של חכמים גדולים ממגורשי קאשטיליא, שהתיישבו בטיטואן אחרי גירוש ספרד. רבי יצחק נקרא על-שם מר זקנו, הגאון רבי יצחק בן ואליד זצ״ל שהתפרסם לגדולתו בתורה, כמו שהעידו עליו חכמי דורו.
בספר ״נר מערבי״ נלגר״י בן מלכא] כתב פסק-דין, שרצו ראשי הקהילה בטיטואן, בשעה שהיו דחוקים בנטל המסים, לחייב גם את רבי יצחק בן ואליד הראשון לפרוע מסים, כי ראו שהוא מתפרנס בריות, ועוזר בידי העניים והאביונים.
על כך נכתב בפסק הדין: ״וידענו ידיעה נאמנה כי הוא [רני יצחק] תורתו אומנותו, הן בהיותו כאן בביתו, הוא יושב בבית המדרש ולומד תורה, בחברת הלומדים ובעלי תורה. וידיו רב לו במלחמתה של תורה, ויודע לישא וליתן ולהבין ברוב המקומות בש״ס… ואינו מניח תלמודו כלל, הן בלכתו למתא [=לעיו] ג׳יברלטאר יע״א ששם פרנסתו שהוא שליח צבור וטבח וסופר שם. ושאר היום כשפונה מעסקיו, אליו יאספו כל חרד – כת הלומדים – ולומד תורה עמהם, וקובע ישיבה עמהם ביום ובלילה. והוא ראש המדברים, ונהנים מתורתו ושמחים בדבריו, כאשר נודע לנו ידיעה אמיתית״. על הפסק הזה חתומים בשנת תקכ״ג: מהר״ש אבודרהם, מהר״י בן מלכא, מהר״א מונסונייגו, מהר״י אבודרהם, מהר״י קורייאט ומהר״י הלוי.
במהלליו יתנכר נער
מקטנותו ניכרו ברבי יצחק בן ואליד השני, סימנים של גדולה בתורה וביראת ה׳ טהורה. למד תורה אצל שני רבנים גדולים: רבי מנחם נהון ורבי משה הלוי זלה״ה. רבי מנחם שימש בתפקיד אב בית דין עד שנת תקפ״ד, יחד עם רבי משה הלוי, רבי משה אבן צור ורבי וידאל ישראל. חלק מפסקיו נדפסו בספר ״משפטים צדיקים״.
רבי משה הלוי נתמנה לאב בית דין, לאחר פטירת רבי מנחם נהון. הלא ״נחשב לגדול רבני המערב והרביץ תורה ברבים, והעמיד תלמידים רבים קרוב לארבעים שנה״.
בספר ״משפטים צדיקים. [ח״א סימן מ״ה] כתב עליו מהר״י בן שעיה: ״הרב המוסמך אשר קדשוהו שמים הל״ז [הלא זה] משי״ח הרב משה איש האלוהים, אשר ידענו נאמנה שכל יקר ראתה עינו. והרביץ תורה בישראל ושנה ושימש גדולי עולם… ובקי בחדרי התורה ובדיניה, הוא שלם ושלימה משנתו. ואשר נתפשטו הוראותיו בישראל הלכתא גברוותא, מימות הרבנים המופלגים אשר לפנינו הרועים האדירים שעמדו להם ישראל, ופוק חזי מאן גברא רבה מסהיד עליה אדוננו הרב הגדול מהרי״ל [רבי יוסף אלמאליח] זלה״ה. אשר שמעתי מפ״ק [מפי קודשו] הוא היה מונה שבחיו ואמר עליו, שלא יש כמותו בדורנו זה בבקיאות וסברא נכונה. וכמה הוא חדי בשמעתתיה… ונתקבצו באו בו כל המרות שמנו חכמים במשנת חסידיהם, הן הן מילי דאבות, ובכל מקום שאתה מוצא גדולתו, אתה מוצא ענותנותו. והאיש משה עניו מאוד, וכל פניותיו לשם שמים״.
עדות דומה מעיד עליו הרה״ג רבי מימון פינטו שכתב: – וביודעו ומכירו קאמינא, שמלבד חכמתו ובקיאותו ופלפולו, ראיתי בו ענינים רבים… וגדולה מכולם שהוא מקיים מה שאמר התנא: ״הוו מתונים בדין״, שעיני ראו ולא זר, שכמה ענינים הוא עושה כדי להוציא הדין לאמיתו ולהציל עשוק מיד עושקו״. השלוחא דרבנן הרה״ג רבי יצחק אירגאס מטבריה, כתב עליו, ׳וכל הוינא עסקיו באורייתא עם הרב המפורסם הנזכר, זקוקין דנורא נפקין מפומיה, ומי כמוהו מורה. וכבר העיד עליו הרה״ג המפורסם בדורו כמהר״י אלמאליח זצוק״ל וזו לשונו: אם תשתכח התורה מישראל, כמוהר״ר משה הלוי נר״ו יחזירנה בפלפולו ובקיאותו״.
ימיו האחרונים
בשנת תרכ״ו,[1866] נפטר עליו בנו יקירו רבי יעקב שהיה בקי וחריף ושקדן גדול בתורה. הוא נפטר כמה ימים לפני נישואיו, והדבר ציער מאוד את הרב, שהיה רגיל להשתעשע עמו בדברי תורה.
לפני שוכבו במיטת חוליו, קרא הרב את חכמי העיר, וביקש שלא ירבו לספר בשבחו, ובתפילת האשכבה לא ירבו תוארים. אלא ״החכם הדיין״, ותו לא. כן שוחח עם ראשי ה׳חברא קדישא; והורה להם כיצד ינהגו בו אחרי פטירתו, לפי מנהגי חכמי קאשטיליא, ושלא ישנו כלל ממנהגים אלה.
לאחר מכן, קרא לבניו ובירך אותם. וכך כתב בנו רבי וידאל:
״וירא כי אין איש, קרא עלי לשבור רוחי ונפשי. ויקחני בציצית תחבקני. ובלב חמרמר. קרא בחיל ואמר. רחימנא דנפשאי, קול נתנו שחקים. ליתן ריוח בין הדבקים… קח נא את ברכתי ויברך אותי״.
ביום הששי ח׳ לאדר תר״ל [1870], לפני כניסת השבת המלכה, נסתלק הרב, כששפתיו ממלמלות: ״מזמור שיר ליום השבת״. בן צ״ג שנים היה בעת פטירתו, וחכמים נתנו בו סימן אשר צ״ג אגוז בגן־עדו•
ספרייתו הגדולה והחשובה של הרב, נמצאת היום בישיבת ובית הכנסת ״תולדות יצחק" שבשכונת הר-נוף בירושלים, בראשות הרה״ג רבי שלמה דיין שליט״א.
נס ופלא
מעשי-נסים ונפלאות רבים מסופרים על הרב זצ״ל. קברו נהפך ל״זייארה״, לשם באים לא רק יהודים אלא גם גויים. מסופר על יהודי אחד שהיה אילם שהשתטח על קברו. תרדמה נפלה עליו, ובעת שהתעורר, ראה והנה כח דבורו חזר אליו! סיפורי-פלא רבים מסופרים על סגולת המטה של הרב זצ״ל.
הרב שאול אדרי שליט״א סיפר, כי אשה אחת הודיעו לה הרופאים, כי העובר שבמעיה התהפך באופן שמסכן אותו. הובא אליה המטה, וכעבור שעה בדקוה, ומצאו שהעובר התהפך.
מקרה אחר, מסופר על אשה אחת שעמדה ללדת, בבית-חולים הדסה עין־כרם, והרופאים החליטו לנתח אותה. לאחר שהביאו לה את המקל של הרב, ילדה ילדה קלה מרגילה. ומעניין עוד יותר: באותו יום שהמטה של הרב היה באותו בית-חולים, לא בוצע שום ניתוח קיסרי. הרופאים ביקשו שישאירו את המטה המקודש בחדר הלידה…
תמונתו ודיוקנו כפני מלאך ה׳ מתנוססת אצל רבים מאב״י בבתיהם.
מתוך מבוא לשו״ת ״ויאמר יצחק״, ח״ב
19/03/2024
La vie et l'impact de Rabbi Refael Baroukh Toledano-Meknes: La Jerusalerm du Maroc
Une ascendance prestigieuse
Depuis sa plus tendre enfance, Baroukh écoute intensément son père lui rapporter les actes mémorables des grands maîtres de la lignée des Tolédano des générations passées. Les racines de la famille remontent à la ville de Tolède, capitale de la Castille en Espagne, réputée pour les nombreuses autorites en Tora qu’elle a abritees : Rabbenou Yona, le Yad Rama et d’autres encore. Les chefs de la famille, a l’epoque, etaient Rabbi Yossef, surnomme « le divin cabaliste » par son oncle, et son fils Daniel, connu comme le plus grand des rabbanim de Castille.
Apres l’infamant decret d’expulsion, Rabbi Daniel et Rabbi Yossef sont d’abord arrives a Salonique. Mais ils s’installent bientot a Fes, ou Rabbi Daniel etablit sa fameuse yechiva. Rabbi Daniel eut deux fils, ‘Hayim et Yossef, et c’est de ces deux fils que seront issues les deux branches principales de la famille Toledano.
Au bout de quelques generations, la famille quittera Fes pour rejoindre une nouvelle communaute qui se forme a Meknes et qu’ils ne quitteront plus jusqu’a l’epoque moderne. Douze generations de rabbanim de la famille Toledano se succederont l’une apres l’autre. A certaines epoques, les membres de la famille occuperont une position preeminente a la cour royale, position qu’ils ne manqueront pas d’exploiter pour le bien de leur peuple. C’est le cas du second Rabbi Daniel Toledano, dont la perspicacite et la droiture parviendront jusqu'aux oreilles du souverain qui en fera son confident et le chargera de missions politiques. Cette position sera utilisee par Rabbi Daniel pour jouer un role efficace dans la lutte contre le faux messie Chabbata'i Tsvi.
Cependant, quelle que soit la position des Juifs au Maroc, qu’ils soient honores ou, au contraire, accables de decrets et de tribulations diverses comme c’est le cas la plupart du temps, la Tora et la halakha ne les quitteront jamais. Des tempetes violentes souffleront sur le Maroc dans son ensemble, mais, entre les murs du mellah de Meknes, le flot de la Tora et d’amour de D. coulera toujours vigoureusement, sans devier de son cours ni s’assecher.
Rabbi ‘Hayim Toledano et la visite du prophete Elie
Lun des recits extraordinaires du patrimoine des Toledano est celui de l’un de leurs ancetres, Rabbi ‘Hayim Toledano, un homme extremement pieux dont tous les actes respiraient la saintete. Rabbi ‘Hayim Toledano avait deux filles, pieuses et accomplies. La plus jeune, reveillee une fois en pleine nuit, entendit son pere etudier et discuter avec un compagnon d’etude. Emue par la douceur de la voix de l'etude de la Tora et intriguee, elle s’approcha pour jeter un coup d’oeil discret sur son pere et son compagnon. A sa stupefaction, elle ne vit personne d’autre que son pere dans la piece : le mysterieux visiteur ne pouvait etre que le prophete Elie…
Le meme phenomene se reproduisit quatre nuits d’affilee, et la plus jeune des soeurs a ainsi le merite de surprendre quatre fois la presence d’Eliyahou hanavi. La quatrieme fois, sa soeur ainee se reveille elle aussi et elle est egalement temoin du prodige. Le recit, rapporte de generation en generation, s’acheve sur une promesse du prophete Elie a Rabbi ‘Hayim, que sa fille ainee, qui a entendu « une voix », aura un fils qui sera un tsaddik et que sa seconde fille, qui a entendu « quatre voix », aura quatre fils qui seront des tsaddikim.
Cette benediction s’accomplira tres exactement: la fille ainee de Rabbi ‘Hayim epousera Rabbi Avraham Berdugo et leur fils, Rabbi Moche Berdugo, deviendra un erudit en Tora, repute pour son genie et sa piete, dans tout le Maghreb sous le nom de HaMachbir (le Nourricier). Quant a la plus jeune, elle epousera Rabbi Moche Toledano dont elle aura quatre fils, tous de brillants erudits, justes et pieux, et leur reputation s’etendra a travers le monde.
L'aine de ces fils, Rabbi Baroukh, montera en Erets Israel ou il exercera comme dayan a Yeroucbalayim jusqu’a sa mort en 5472 (1712). II sera enterre au Mont des Oliviers, non loin de la tornbe du Rachach. Quand la nouvelle de son deces parviendra en Afrique du Nord, on fera des hespedim a sa memoire dans toutes les communautes d’Algerie et du Maroc.
Le second des fils, Rabbi ‘Hayim, connu sous le non! de Mahar’hat, consacrera tout son temps a l'etude et sera a la tete du beth din de Meknes. II laissera de nombreux manuscrits dont la majorite a malheureusement disparu a ce jour ; seul a ete imprime le « ‘Hok ouMichpat » ou figurent un grand nornbre de ses decisions halakhiques et le « Ets hadaath » sur le Chass. Le troisieme des fils, Rabbi Yaacov Toledano, est connu sous le nom de Maharit et le quatrieme, Rabbi Aharon exercera comme dayan a Tanger.
En 5510 (1750), le Maharit est nomme a la tete du beth din de Meknes, fonction qu’il occupera pendant plus de vingt ans, jusqu’a sa mort en 5531. II est considere comme le plus grand Maitre des pays du Maghreb.
On raconte que lorsque Rabbi Baroukh, le frere aine de Rabbi Yaacov, deceda a Yerouchalayim, on vit ce dernier s’asseoir a terre sans ses chaussures, comme un en deuille, avant meme que la nouvelle ne parvienne au lointain Maroc. Interroge a ce sujet, il expliqua que son frere de Yerouchalayim avait ete mande la veille, « a la yechiva celeste ». Ce n’est que plusieurs semaines plus tard, lorsque la nouvelle se repandit au Maroc, qu’on comprit que le tsaddik avait vu juste…
Rabbi Yaacov a ecrit de nombreux ouvrages dans tous les domaines de la Tora, dont un commentaire sur les cinq Livres du ‘Houmach, un commentaire sur les Agadoth du Talmud, un commentaire sur le Chass intitule « Berith Yaacov », et « Ohel Yaacov », une explication du commentaire de Rachi sur la Tora.
La vie et l'impact de Rabbi Refael Baroukh Toledano–Meknes: La Jerusalerm du Maroc
Page 42