ביוגרפיה אינטלקטואלית של יצחק אברבנאל לאור כתביו הפורטוגליים-אריק לווי מתוך יהדות פורטוגל במוקד –מחקרים על יהודים ויהוים בסתר-עורכים:יום טוב עסיס-משה אורפלי

כפי שהערנו בתחילת המאמר, החוקרים החדשים רואים את מרבית יצירתו של אברבנאל באיטליה – דהיינו את רוב רובה של כלל יצירתו – ובפרט אותם חיבורים שחיבר בנאפולי ובמונופולי בין השנים 1498-1492, ככתובים לאור הגירוש מספרד ותופעות הלוואי של גירוש זה. במיוחד נתפס הגירוש כמקור להתעניינותו המשיחית החדשה של אברבנאל ולמאמציו לנחם ולעודד את גולי ספרד – נושאים השולטים לכאורה ברוב או בכל כתיבתו בתקופה שלאחר 1492. על פי תפיסה זאת, כתביו המשיחיים של אברבנאל הם המייצגים הטובים ביותר של עבודתו באיטליה, ואת יתר עבודתו יש לראות בעיקר בהקשרים של גלות וגאולה, שהם תוצאה של הגירוש. וכך, החיבור ההיסטורי ״ימות עולם״, שאותו תכנן אברבנאל לאחר הגירוש ושבכתיבתו החל מספר שנים מאוחר יותר, היה בעיניו של בן־ציון נתניהו תגובה ל״אסון הגדול״ שפקד את עמו, ומטרתו המוצהרת של החיבור הייתה בעיניו להציג ולנתח את כוח עמידתו של העם היהודי בימי אסונו. המסה ״ראש אמנה״ הדנה בעיקרי האמונה היהודית, אשר נכתבה בנאפולי בשנת 1494, הייתה תגובתו של אברבנאל ל״נפילת רוחם״ ול״הידרדרות המוסרית״ שראה בקרב גולי ספרד. ופירושו של אברבנאל להגדה של פסח, ״זבח פסח״, שנכתב במונופולי בשנת 1496, הוא ניתוח של ״בעית הגאולה״, אשר באותם ימים הפכה ל״ראשונה במעלה״ במחשבותיו. בפירושו למסכת אבות, ״נחלת אבות״, שנכתב מיד לאחר מכן, באה לידי ביטוי דאגתו של אברבנאל למצבם המוסרי של בני עמו בכלל, וה״עליה בנטיות החומריות אשר להם היה עד בקרב מי ששרדו את גירוש [ספרד]״ במיוחד. מחקרו המורכב של אברבנאל על בריאת העולם, ״שמים חדשים״, אשר הושלם במונופול, בשנת 1498, נתפס כמאמץ ״לחזק ולהרחיב את היסודות התיאורטיים של נס הגאולה הגדול״, וכן הלאה. חוקרים אחרים של כתבי אברבנאל נקטו אף הם בפרשנות דומה, וקבעו נחרצות שאחרי 1492 ״חיזוק עמו בשעתם הקשה על ידי החייאת גאוותם הלאומית והאמונה בגאולתם הקרובה הפך למשימה העיקרית שהציב לעצמו אברבנאל בשנות חייו האחרונות״. קיצורו של דבר, ההנחה היא שפעילותו הספרותית של אברבנאל באיטליה ״יותר ממה שהייתה לה מטרה בפני עצמה, הייתה מונעת על ידי שיקולים לאומיים״.(הדגשה א.פ)

בוודאי שאין לדחות הנחות אלה כדברים של מה בכך. אף על פי כן ישנן סיבות טובות לא לראות את יצירתו האיטלקית של אברבנאל בראש ובראשונה דרך משקפי הגירוש. אמנם, קרוב לוודאי שהמניע לכתיבת שלושת החיבורים המשיחיים שכתב אברבנאל במונופולי שבאיטליה בשנים 1498-1496 (מעייני הישועה, ישועות משיחו, משמיע ישועה) אכן היה האסון שקרה; אך יש לשים לב שהוויכוח הנוצרי־יהודי בהקשר לענייני המשיח, מהותו והדינמיקה שלו, כפי שהוא מופיע בכתבים אלה, אינו משקף כלל את השפעת הגירוש. אין לשלול גם את האפשרות שכתיבתו ההיסטורית של אברבנאל אכן זורזה על ידי תחושת הטראומה שבאה בעקבות הגירוש; למרות שפרופיט דוראן כתב כמאה שנה לפני 1492 חיבור דומה על תולדות הסבל היהודי, חיבור שלא שרד עד היום אך אברבנאל הכיר אותו. אברבנאל גילה עניין מיוחד – אם כי לא היה יחיד בכך – בכותבי היסטוריה בחצי האי האיברי שלפני.1492 סמוך לגירוש החל אברבנאל בכתיבת יצירה נוספת, תאודיציה בשלושה חלקים בשם ״צדק עולמים״. ייתכן שאף חיבור זה קשור בתחושת הסבל והעקירה שנגרמו על ידי הגירוש, אם כי הספר עצמו בודק מגוון רחב של נושאים, מעבר לבעיה המידית של עשיית צדק בעולם; הוא דן, בין היתר, בגזירת הדין בראש השנה וביום הכיפורים, בחיים שלאחר המוות (כולל דיון בגן עדן ובגיהינום), וגם בתחיית המתים.

אך הנקודה העיקרית היא זאת: על פי רוב, נוכל על נקלה לתאר לעצמנו שחלקם הגדול של כתביו האיטלקיים של אברבנאל נכתבו – בצורה זו או אחרת (וברוב המקרים בצורה שונה רק במקצת מזאת המוכרת לנו היום) – כבר בפורטוגל, לפני 1492. בכך אין אנו שוללים את האפשרות שקשריו האינטלקטואליים של אברבנאל עם ספרד ואיטליה, וכן הלם הגירוש ותוצאותיו, השפיעו מדי פעם על תוכנם או על הרטוריקה של כתביו אלה. אנו טוענים רק שבדיקה הנערכת ללא דעות קדומות, ואפילו חטופה למדי, תראה שבאופן כללי עבודתו הספרותית שלאחר הגירוש ממשיכה מאותה נקודה בה נעצרו כתביו הפורטוגליים, מעטים ככל שיהיו, כאשר היא מפתחת נושאים בעלי עניין פרשני ותאולוגי שאברבנאל טיפח בכתב ובעל פה במשך מספר עשורים של פעילות והתפתחות אינטלקטואלית בשבתו בליסבון.

ההמשכיות בולטת במיוחד ברמה הצורנית, להוציא (חלקית) את חיבוריו המשיחיים: כתביו האיטלקיים של אברבנאל, לא זו בלבד שאינם חיבורים הנראים כחיבורים הנכתבים לצורך השעה, אלא שניכר בהם סגנון הידוע מכתביו שנכתבו לפני 1492 : שיטה כוללת, היקף רחב, וכו'. בפירושו שמים חדשים דן אברבנאל בשיטתיות ובאופן ממצה במורכבות הקוסמולוגית הסבוכה של המורה נבוכים לרמב״ם. יש לפקפק אם רבים מגולי ספרד שקיוו למצוא מזור למכאוביהם האישיים או מענה לייאושם התאולוגי, הצליחו להתגבר על פירוש ארוך זה על סוגיה אחת במורה נבוכים. ובדומה, לקראת סוף ימיו לקח אברבנאל על עצמו עיבוד נרחב של ״צדק עולמים״, אך הספיק לסיים דיון אחד בלבד בצורתו החדשה. התייחסותו בפירוש לספר ויקרא לפרק השבעים ותשעה של חיבור זה,⁵⁹ לא מותירה ספק באשר להיקפו האדיר ולמהותו התאורטית בעיקרה.

אפילו ״החיבורים המשיחיים״ מתעוותים במידה מסוימת כאשר אנחנו מתייחסים אליהם כאל ״משיחיים״ בלבד, וגם אם הם אכן נכתבו כדי לעודד את רוחם ואמונתם של הגולים המדוכדכים. לדוגמה, מעייני הישועה הוא גם מסה ארוכה ומורכבת, הדנה בעניינים היסטוריים־ פרשניים, ולעתים קרובות מרחיקה הרבה מעבר לעניין המשיחי. לו רצה אברבנאל רק למסור את תמצית ״תוכנו המשיחי״ של ספר דניאל כדי להרגיע את נפשם המדוכאה של גולי ספרד, יכול היה לפרש את הפרקים ב, ז, ח, ט ו־יב בלבד, ולא את ספר דניאל כולו.

ההמשכיות בין פורטוגל לאיטליה קיימת לא רק לגבי הצורה אלא גם לגבי המהות. דבר זה ניכר במיוחד בעבודתו הראשונה של אברבנאל באיטליה, פירושו לספר מלכים. למרות שמלאכתו הושלמה שנה לאחר 1492 אין הפירוש מציג למדן מבוזבז בגלל האסון או צורכי השעה, אלא דווקא חכם הנחוש לסיים משימה שתכנן משכבר הימים – כתיבת פירוש לספרי נביאים ראשונים – שעליה חלם בפורטוגל, והחל בה הלכה למעשה בספרד, כך שהחיבור הוא כמעט המשכו הגמור של מה שעשה קודם לכן.

המשכיות ניכרת גם ביצירות האחרונות שכתב באיטליה, בחיבור שאברבנאל חשבו לחשוב מבין עבודותיו, הוא הפירוש לחמשת חומשי התורה,60 שגם אותו הגה בליסבון (ואת הפירוש לספר דברים אף החל לכתוב שם). כך הדבר גם לגבי שני חיבורים נוספים עליהם החל לעבוד בליסבון: פירושו למורה נבוכים לרמב״ם ומחקרו על הנבואה מחזה שדי, אשר אליו חזר אברבנאל בסוף ימיו, כפי שעשה, כך נראה, גם לגבי הפירוש למורה נבוכים. תשובותיו הארוכות של אברבנאל לשאלותיו של שאול הכהן בנושא המורה נבוכים והזמנתו את שאול להשתתף עמו בלימוד ספר זה, מעידים גם הם על המשך התעניינותו ומעורבותו בחקירת מורה נבוכים. על כך מלמדת גם עדותו של סופר אשר עבד עם אברבנאל בסוף ימיו ואשר שמע מפיו ישירות פירושים על מורה נבוכים. יש לשים לב גם לקיומם של שני חיבורים קצרים, עדיין בכתב יד, על נושאים מתוך הרמב״ם, שאותם הכתיב אברבנאל על פי בקשתו של אותו סופר. ובכן, אם נשפוט על פי כתביו, על פי התבטאויותיו הספרותיות בעניין ועל פי עדותם של אחרים, הרי שנותיו המאוחרות של אברבנאל היוו חזרה ללב נושאי התעניינותו הדתית כפי שהתעוררו בראשונה בפורטוגל: פירושים לספרי המקרא, ותאולוגיה יהודית אשר המורה נבוכים משמש לה נקודת מוצא. או כפי שאברבנאל סיפר בשנותיו המאוחרות יותר לשאול הכהן: ״יחדתי לעצמי עיון ספר המורה ופרושי כתבי הקדש כי ממנו יצאו כל דרושי חכמת התור׳ןה] וספיקות הרבה בענייניה וחכמת רבינו [הרמב״ם] בהתירם״.

ביוגרפיה אינטלקטואלית של יצחק אברבנאל לאור כתביו הפורטוגליים-אריק לווי מתוך יהדות פורטוגל במוקד –מחקרים על יהודים ויהוים בסתר-עורכים:יום טוב עסיס-משה אורפלי

עמוד 117