בירור על חרם ספרד שלא להתיישב שם-מתוך ספר קול צופיך לר' יהודה גרשוני.
בירור על חרם ספרד שלא להתיישב שם-מתוך ספר קול צופיך לר' יהודה גרשוני.
נשאלתי מכמה תלמידי הישיבה שנוסעים השנה לבקר באירופה ובתוכם ספרד, היות שמקובל שיש חרם קדמונים מעת גירוש ספרד שלא להתיישב שם, אם החרם חל גם לבקר בארץ ספרד, או האיסור רק על להתיישב בקביעות, אבל לא בתור ביקור. וחוץ מזה איפה נזכר בספרי היסטוריה שהיה חרם כזה.
הנה כדי לברר ענין זה אתחיל מדברי קדוש ישראל הגאון האמתי האלקי אור עולם נזר ישראל ותפארתו מרן ר׳ אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל.
והנה בספרו אגרות ראיה חלק ב׳ סי׳ תרל״ב וז״ל: על דבר הדירה בספרד לא מצאתי עדיין מפורש אם היה חרם או שבועה על זה, ומן הסתם לא החמירו יותר מדירת מצרים, שלא נאסרה כי אם לקבוע ולא לשם פרקמטיה ודעתו לחזור, עכ״ל.
ולפי דעתו מותר לנסוע לבקר בארץ ספרד רק הקביעות אסורה. ולפי זה תמוה מה שבשנים האחרונות נתיסדו קהלות של אחינו בני ישראל בברצילונה ובמדריד ואין פוצה פה ומצפצף שיש איסור כזה ועוברים על הרם קדמונים.
והנה בחרם יריחו כתב במשך הכמה בפרשת ראה: דיריחו כיון שנבנית שוב אם תחרב מותר לבנותה, ובירושלמי סנהדרין סוף פרק חלק כיון שנבנית מותר לישב בה. ובמפרשי הירושלמי מפרשים דברי הירושלמי באופן אחר, שזה הולך על מה שנאמר בירושלמי: תני רבי שמעון בן אלעזר אומר ולא אותה בנו אלא עיר אחרת בנו, והירושלמי מפרש להלן ר׳ יהושע בן קרחה אומר מה ת״ל ובנה את העיר הזאת את יריחו, שלא יבנה עיר אחרת ויקרא שמה יריחו׳ יריחו ויקרא שמה שם אחרת. ודוקא באינו יריחו רק בקריאת השם אסור, בזה כיון שנבנית מותר לישב בה, אבל אם בנו יריחו ממש אסור ליישב בה אפילו אם תחרב אסור לבנותה. אבל המשך חכמה לא פירש כן, רק שהאיסור והחרם היה רק לבנות את העיר בפעם ראשונה אבל אם תחרב מותר לבנותה עוד הפעם, ואם כן לענין ספרד אולי החרם היה על בני ישראל שלא לבנות קהלה יהודית בספרד, אבל אם עברו ובנו קהלות בספרד אזי מותר כבר לכל יחיד עכשיו אפילו להתישב שם, כיון שנבנית ויש שם כבר קהלות של בני ישראל. אבל היות שנוסח החרם לא ידוע אי אפשר לדון מכח סברא על הנוסח שלא ידוע לנו. ועוד נאריך בנקודה זו לקמן.
וכן חידש בעל משך חכמה עוד חידוש בענין חרם יריחו וז״ל: ונ״ל דאמר יהושע ארור האיש, ודייק האיש ולא ציבור, פירוש שאם הצבור כל ישראל אינם בכלל זה, וכמו דאמרינן על חייבי כריתות בספרי ונכרתה הנפש ולא הציבור, כן כאן שהצבור אינם בכלל זה, ואולי היו מותרין לכתחילה לעשות כן. ולפי זה גם כן בחרם קדמונים על התישבות בספרד היה רק יחיד שלא יריחו בין לבנות העיר עצמה בין לקרוא עיר אחרת בשמה יש הבדל, דיריחו עצמה לבנותה יש איסור על הבניה, אבל לגור בבית אין זה בכלל החרם, ועיר אחרת לקרא בשם יריחו האיסור רק קריאת שם אבל עצם הבנין מותר.
בכל זאת יוצא שביריחו לא היה החרם לגור בה רק על בנינה, אם כן אולי היה בספרד החרם רק לא לבנות קהלות יהודיות בארץ זאת, אבל כשנמצא כבר קהלה יהודית ויש שם קיבוץ של בני ישראל אין איסור על יחיד לשבת בארץ הזאת.
יוצא לנו לפי זה בענין חרם קדמונים על ארץ ספרד לא לשבת בה, לפי דברי הרמב״ם יש להתיר החרם ע״י בית דין של ג׳ ומותר לישב בה, ולפי הגאון וה־ראב״ד אין היתר ע״י התרה כי בעינן שיהיה גדול כמו הבית דין שגזר את החרם במנין ובחשיבות, ואין לנו כיום הזה בית דין גדול כמו חכמי ספרד שגזרו על זה. והיות שבשו״ע סימן של״ד הובאו שתי הדעות, יש לסמוך על הרמב״ם בזה׳ ורק הספק השני של אחרונים אם הדורות הבאים יכולים להתיר חרם קדמונים מאבותיהם בזה יש מחלוקת האחרונים, כמו שהבאתי לעיל.
והיות שיש מן גדולי האחרונים הסוברים שחרם שלא היה על ידי כל ישראל ומלך וסנהדרין אינו אלא מדרבנן, יש לסמוך על שיטות המקילין בזה, ועל ידי התרה של בית דין מותר ללכת שמה, ובפרט שלדברי הגאון החסיד קדוש עליון ר׳ אברהם יצחק הכהן זצ״ל שפוסק שרק לשבת בקביעות היה החרם ולא דרך ביקור ודעתו לחזור, ועוד צע״ג בזה.
והנה בשו״ת המבי״ט חלק א׳ סי׳ ש״ז משמע שהיה כן איזה איסור וחרם לא לשוב לספרד, וז״ל באמצע דבריו: אבל בין קהל איטיילא לארגון הוא ידוע כי לעולם לא יבא שום איטליינא שהלך לארגון ונולד שם הוא ואביו׳ כי אין שם יהודי בארגון זה שבעים שנה ״ואנו בטוחים שלא יהל עוד שם יהודי, כי האל יתברך הוא מקבץ נדחי עמו ישראל לארץ ישראל בזמן קרוב וכו״, עכ״ל.
אף שלא נזכר חרם בפירוש בתשובה זו, בכל זאת מהלשון ״שאנו בטוחים שלא יהל שם יהודי״, משמע שהיה איסור בדבר זה, וצ״ע בזה.
ולפי זה בחרם של ספרד כיון שבדקו בית דין היום ורואים שלא נתקבלה אצל כולם, ויש קהלות בספרד, ורוב ספרדים אינם מחזיקים החרם, יכולים להתיר את החרם אפילו ע״י בית דין קטן שאינו גדול בחשיבות ובמנין כהבית דין שגזר החרם.
וזה ממש כמו גזירת שמן שעמדה שנים רבות ודמו שפשטה ואח״כ נתברר שלא פשטה אצל הקהלה הספרדית ואצל ישראל. ותיכף כשהממשלה הספרדית החליפה את חוקיה בנוגע להגירה יהודית שם התישבו שם יהודים ובנו בית הכנסת, ולפיכך אפשר להוריד החרם ע״י התרה של בית דין שלשה. אבל בתוס׳ גיטין לו, ב, כתבו: ומיהו בדבר שלא תקנו שיתפשט האיסוו־ בכל ישראל אלא במקום אחד דוקא, כההיא דפרק כל הבשר (חולין קי) דרב איקלע לטטלפוש דאמר בקעה מצא וגדר בה גדר ואסר להו כחל, וכן כל הני דפרק תולין, שבת קלט, דשלחו בני בשכר ואסר להם לפי שאינן בני תורה, גדול יבול להתיר ולא קטן, ע״כ.
ולפי התוספות יש לעיין על מי גזרו חרם גולי ספרד בזמן הגירוש, אם רק על קהלתם או על כל ישראל, אם זה היה רק על קהלת ספרד אזי צריכים גדול להתיר להם, ואם על כל ישראל ולא התפשטה הגזירה בישראל אחרי בדיקה של ימים רבים לא חלה הגזירה, ובית דין קטן יכול להתיר בזה, והיות שכל החרם הוא מעורפל, יש לסמוך ולהתיר על ידי בית דין של שלשה אפילו הם קטנים מאלה שגזרו את החרם.
והנה דרך אגב מצאתי בספר עבודת עבודה להגאון ר׳ שלמת קלוגר על מס׳ ע״ז כתב דבר חדש, דמה דתליא מילתא דפשטה הוראתו ברוב ישראל או לא פשטה, היינו כשיש כבר זמן רב כשנגזרה הגזירה וכבר נודע מסתמא לרבים הגזירה, ואע״פ כן לא קבלוהו, מזה מוכח שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה ולא ניחא להו בזה לכך לא חלה הגזירה ואף קטן ממנו יכול לבטלה, אבל אם בקרב הימים נתחדשה הגזרה בזה אפשר דלכך לא פשטה הוראתו ברוב ישראל מכח דלא נודע להם עדיין לכך לא נהגו בה, ואם הוה ידעו או יוודע להם אחר כך גם הם יקבלוהו, לכך בזה אין קטן יכול לבטלה, כיון דאם יוודע אח״כ יתפשט הוראתו ברוב ישראל וכו', אבל היכא דהוה גזירה חדשה ועדי? לא הוה שהות להתפשט ברוב ישראל׳ בזה קטן אין יכול לבטל כי? דעתה לא פשטה עדיין וכו'. אבל הגזירה והחרם של ספרד אנו רואים שלא פשט ברוב ישראל כיון שקהלות אחרי רשות שלטון שם התישבו ובנו קהלות, ולפיכך יכול בית דין קטן לבטל ולהתיר החרם.
בירור על חרם ספרד שלא להתיישב שם-מתוך ספר קול צופיך לר' יהודה גרשוני.
עמוד 59