מורשת יהדות מרוקו

ב-1950 נפטר רבי מסעוד תאמצות שהיה מלמד תינוקות ומכובד מאוד במוגדור, על כן קברו אותו בחדר. לבסוף, בשנת 1964 נפטר רבי פנחס אביצרור שהיה רבה האחרון של מוגדור ואף הוא מצא את מנוחתו האחרונה באחד החדרים. מלבד אלה, הקהילה מצאה לנכון להוסיף בחדרים האלה את אסטרייה אבקציץ שהייתה בתו של רבי מסעוד כנאפו ואת רעייתו של רבי אברהם בן סוסאן(בן שושן).

המצב הפיזי של הקברים

מצב הקברים בבית העלמין החדש היה קשה ביותר. עשבים שוטים כיסו חלק ניכר מאלפי הקברים המצויים בו. לפעמים, החולות שהרוח העיפה מהים הקרוב הצטברו על חלקים נרחבים של בית העלמין וקברו תחתיהם מאות קברים.

ביקורינו התכופים לימדונו שיש הידרדרות מתמדת במצב הקברים, הן בגלל איתני הטבע, הן בגלל הזנחה וחוסר מודעות מצד הממונים על שמירת בית העלמין והן בגלל העבודות הנעשות בו לקראת הילולת רבי חיים פינטו, כי אז צובעים בסיד את הקברים ושופכים מלט המכסה קברים רבים כדי לאפשר גישה לקברו של רבי יהודה פינטו בן רבי חיים. קברים רבים כוסו בעפר המצטבר ובצמחייה המתפשטת ללא הרף. בקברים אחרים, העשויים מסלע ים ואשר הכיתוב עליהם היה בשיטת החריטה בתוך הסלע, התפוררו האותיות בגלל פגעי הזמן והטבע, ובעיקר משום שאותיות נשברות כאשר דורכים עליהן. יש לציין שהקברים כל כך צפופים שלעיתים קרובות, נאלצים לעלות על קבר כדי להגיע לקבר אחר.

קברים אחרים סוידו פעמים כה רבות שאי אפשר היה לקרוא את הכתובות כי סיד כיסה את כל הכיתוב.

מכה נוספת שהיה צורך להתמודד עימה הייתה לשלשת השחפים הרבים שאימצו את בית העלמין כמקום לקנן בו. זאת עקב קרבת שני בתי העלמין לים, לא רחוק מנמל הדייג המספק מזון בשפע ללהקות השחפים הרבות המרחפות מעל למוגדור.

גם היום ניתן לראות שמרבית הקברים צבועים בלובן הלשלשת של קהיליית השחפים שחברה לקהיליית שוכני עפר.

החל מראשית המאה העשרים, החלו לייבא שיש לצורך הקמת מצבות. הקברים הרבים משיש הנמצאים בבית העלמין, גם הם לא נשמרו היטב ולפעמים קשה לקרוא את הכתוב עליהם. זה קורה כי בכל פעם שבא מישהו לבקר קבר העשוי משיש לבן, השומר החרוץ והמבקש לשאת חן בעיניו כדי לקבל תשר נאה, שוטף בנוכחותו את הקבר עם חומצה בעלת ריכוז גבוה המלבינה את השיש והמשווה לו מראה כמעט חדש. אך המבקר הולך והחומצה ממשיכה לעבוד והאותיות נשחקות עד כי קשה לקרוא אותן.

קורה גם, שפטרייה בצבע חום־שחור מתבייתת בתוך האותיות והופכת אותן לבלתי קריאות.

לפעמים נתקלים בבית העלמין בחלקי שיש שונים. הינה קברו של הבחור יוסף כנאפו שחלק ממנו נמצא במרחק עשרות מטרים מהקבר.

צרה אחרת היא כאשר מבקשים מהשומר לעבור בצבע שחור על האותיות. בדרך כלל המבקרים ממהרים להמשיך לדרכם. על כן הם אינם נוכחים בשעת צביעת האותיות כדי להשגיח שהמלאכה תיעשה כהלכה. השומר שאינו יודע מילה אחת בעברית, מעביר מכחול טבול בצבע שמן שחור על האותיות והתוצאה היא – שמות מעוותים ומילים משובשות.

יש גם מצבות משיש שחור. השיש השחור לא עמד כלל בפגעי הזמן וכמעט כל המצבות משיש זה מתפרקות לחלקיקים וכמובן שאי אפשר לפענח את הכתוב עליהן.

יש אפילו מקרים שהחליפו לגמרי את המצבה והמעתיק שגה בהעתקת הכיתוב המקורי, לפעמים עד כדי סילוף הכתוב. כדוגמה לכך, ראו קברו של משה לוי(ראה בפרק יג קברו של משה לוי). כאשר ניסינו לפענח אותו, לא הבנו דבר וחצי דבר מהכתוב עליו. (ככל הנראה, השיש החדש הוזמן מערבי מקומי). למרבה המזל, הגיע אלינו צילום של הקבר המקורי וכך יכולנו לדעת מה כתבו על המצבה כאשר אותו משה לוי הלך לעולמו.

שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור

עמוד 25