קְצִידָה עְלָא שְׁרָאב וּמָאחִיָא (= קצידה על יין ועראק) יוסף שטרית
קְצִידָה עְלָא שְׁרָאב וּמָאחִיָא (= קצידה על יין ועראק) יוסף שטרית
סימן ׳אני מסעוד שבת שנת חזק ואמץ׳
נועם ׳רסל יא לואחד וחדאני׳
ויסמהא ׳קצידא דרשוק׳ (= שמה ׳קצירת מצב הרוח הטוב׳)
(התרגום העברי — שלי — י׳ שיטרית)
(תעתיק פונטי־פונמי — בהמשך)
מקור
1 טְלְבּוּ מוּלָאנָא, יָא כוּאַנִּי,
הֻוָא יִפְכְכְּנָא מִן כּוּל דּוּנִי.
1 התפללו לאלהינו, אחי, הוא יצילני מכל צרי.
אכואני, קבלו תועידא, ותצנטו להאד לקצידא, לאייכון יתעמל סי פאיידא פקלוב ררזאל ונסוואני.
אחי, קבלו זאת התוכחה, והקשיבו לזאת הקצידה, אולי לתועלת תהיה בלב נשים וגברים.
2 נחכי לכום, ומאני כדדאב, עזז בייא די כא נשוף לעדאב דלמולוע פמאחייא ושראב,
כא יעדדם זמיע לינסאני.
2 אספר לכם, ואיני משקר, צר לי שאני רואה את יסוריו של זה אשר ליין ולמאחייא מתמכר,
הוא מדאיב כל בן אדם.
3 יסמעני כל מן הווא מבלי: שאיין זרא לנוח לוולי ? כרז מן תיבה וגרץ דוואלי,עינב כחל ובייד פללואני.
3 יאזין לי כל מתמכר: מה קרה לנוח הראשון ? יצא מהתבה ונטע גפנים,, ענבים שחורים ולבנים בצבעים.
4 מנחית שרב שראב קלבו פראח, פי כזאנתו תעררא ונפדאח, חם ולדו עליה תקבבח, דעאלו: יכון עבד לכוואני.
4 כשיין שתה לבו שמח, באהלו התערטל וכבודו חולל, חם בנו לו בז,קלל אותו: יהיה עבד לאחי[ו]
5 סאר כבאר נח וחדיתו. נזידו כבאר לוט ובנאתו: שקאווה שראב, זוולו היבתו, ולדו מעאה מואב עמוני.
5 תם דבר נוח וסיפורו, נוסיף עליו את דבר לוט ובנותיו; יין השקוהו, כבודו חולל, ילדו לו מואב ועמוני.
6 עממר שראב מא יעמל אררבאח; די סכר ביה כיח לכלב ינבח, מוך ראצו דגייא יתזלבח, מא יערף קאייד ולא צלטאני.
6 לעולם לא יביא יין הצלה ורוח; השכור מיין ככלב ינבח, מוחו בראשו מיד יתהפך, לא יכיר לא מושל ולא מלך.
7 וססכראן מא דאייזא צלאתו, בין נאס מא תפות שהאדתו, מא יערף ולאדו ולא מראתו, ויעאצי טריק לווחדאני.
7 השכור — תפלתו תפלה, בקהל אנשים עדותו פסולה, זונח את אשתו וילדיו, ולא ילך בדרך אלהיו.
8 דימא יחלל פמו בזהאלא, כא ינעל פדדין ולמללא. באב זאהנאם עליה מחלולא, די ינעל דין לווחדאני.
8 פיו יפתח בשטות והבל, דת ודין הוא יקלל. שערי גהינם לו פתוחים לזה אשר יקלל דת אלהים.
9 שלמה צולטאן בן דוד, קאל עליה: לויל וחזן שדיד ללעאטלין עלא שראב ללדיד, כא יחמרו ביה לעיוני.
שלמה המלך בן דוד עליו אמר: ׳למי אוי למי אבוי… למי חכלילות עיניים… למאחרים על היין׳.
10 בשריב כא יזהד כיף אססבע, וירזע ידחק כיף כצצרו אדבע. ומן שריב עמדו מא ישבע,
גיר יפיק ויקללבו תאני.
10 בשכרותו ישאג כאריה, ומיד יצחק כמי שתקפו דוב. מיין לעולם לא ישבע רק יתעורר יבקש עוד.
11 תורה, די כתב משה בידדו, אוצצאת אהרן וולאדו,מן שראב ומאחייא יתבעעדו,מא יקררבו ביהא לקורבני.
11 התורה משה כתב במו ידיו צוותה על אהרן ובניו להתרחק מיין ושכר, בל יקרבו איתם למזבח.
12 שריב כתיר רייתו כא ישווט, ומאלו פלקהאווי יפוות; ודימא בעדאמו יגוות, וזהו צפר מתל זעפראני.
12 שתייה גסה ראתו שורפת, בבתי קפה את ממונו פורט; על כאב עצמותיו תמיד יצווה, פניו צהובים כזעפרן.
13 בין נאס עמרו מא ינשכר; כול מן מולוע ביה כא יסכר. לא למרא ולא ראזל דכר כא יקולו פיה גיר דדוני.
13 בקהל אנשים לעולם יין לא יתהלל; כל המתמכר לו כשכור ישתולל, גם אשה וגם גבר וזכר רק את רעתו יספרו.
14 תורה כא תוצצי ותוורי עלא ולד סורר ומורה: עלא נץ יתרו ימות דררי, וירזמוה זמיע לינסאני.
14 התורה מצווה ומורה על בן סורר ומורה : עבור חצי ליטר ימות עלם באבנים יסקלוהו כל הקהל.
15 חנא עייבנא רראזל עליה, ובלחק עיב למרא דובלי עליה, מן כאס ואחד; וילא תתניה, לעקל מא יכון שאיין, אכוואני.
15 עד כאן חרפת הגבר גוללנו, אף חרפת האשה כפולה, מכוס ראשונה; ואם תשתה שניה, דעתה תצא, אחי.
16 זאדת לכּאס אתאלת, תבקא כּא יתעמל להבאל פזזנקא. האד דין — הלכה פסוקה, מן שולחן ערוך, יא כוואני.
16 כוס שלישית הוסיפה, בחוצות העיר מעשי שטות עוללה. סדר [היין] — הלכה פסוקה, בשולחן ערוך [כתובה], אחי.
17 קד חייבונא סייאדנא בהאדא, פקידוש שבת, פסעודה, מועד, הבדלה והגדה, פורים או סי מצוה תאני.
17 כבר חייבונו רבותינו בזאת, בקידוש בשבת, בסעודה, בחג, בהבדלה ובהגדה, בפורים או גם בנסעודת] מצוה.
18 ופקלב ססכראן שאעלא נאד, ולכצומא פליל ונהאר; תשכי מר־אתו פטריבונאל: בססכּרא יהררס ללוואני.
18 בלבו של השכור אש יוקדת, קטטות [לו] יום וליל; בבית המשפט אשתו תובעתו: בשכרותו ישבור כלי הבית.
19אוו בסמם יטללק למרא, ויתסאחא וינדם פזררא, וירזע מעאהא בלא דין תורה, בלחראם יוולדו צבייאני.
19 או בכעסו יגרש את אשתו, בפכחותו יצטער על מעשהו, ויחזור אליה בניגוד לדין תורה, ממזרים יוולדו ילדיו.
20 מנחית כאנת חלאל בראה פיהא, חתא רזעת חראם ועסקהא.האד לפאיידא שריב סבאבהא די כא יכררז עקל לינסאני.
20 בהיותה מותרת לו מאס בה, עד שנהיתה אסורה עליו וחשק בה. פרשה זאת השתיה סיבתה, המוציאה את דעתו של אדם.
21 צחאב שריב דימא פלקהאווי, חתא יבקא בצטאמו כאווי; ואכא יביע עליה לכסאווי; התא לעשיר ירזע עני.
21 אוהב יין — בבתי מרזח תמיד, עד אשר ארנקו יתרוקן; אף את מעילו עבורו ימכור; וגם העשיר לעני יהיה.
22 יסמי מערוף ענד לקאריין: רבעין וסתין מבדיין, סתא ורבעא עשורהום תאליין, פוסטהום עמר שיבאני.
22 שמי ידוע למלומדים: תחלתו ארבעים וששים, סופו ששה וארבעה, וביניהם גיל השבה.
23 וליחוס, אוקקרוה יא זמאעא, מא תעמלו חתא צנעא ולא כְּלאָם די שרייא וביעא. רראבע פלוואח לוחדאני.
משפחתי — כבדוה בני חבורה, [בו] כל מלאכה אל תעשו, ולא דברי מקח וממכר. בלוחות [הברית] היא [הדברה] הרביעית.
קְצִידָה עְלָא שְׁרָאב וּמָאחִיָא (= קצידה על יין ועראק) יוסף שטרית
עמוד 222