חלקה של האשה היהודייה כחיי הכלכלה של יהודי צפון אפריקה-מקדם ומים א'-אליעזר בשן.
חלקה של האשה היהודייה כחיי הכלכלה של יהודי צפון אפריקה-מקדם ומים א'
אליעזר בשן.
מאמר זה הינו חלק ממחקר המבוצע בעזרת מענק מטעם רשות המחקר של אוניברסיטת בר־אילן.
מטרת המאמר לשרטט קווים אופייניים לחלקה של האשה היהודייה בחיי הכלכלה בארצות־המגרב, על התחומים וההיבטים השונים הכלולים בנושא זה, מאז בואם של מגורשי ספרד למגרב בשנת קנ״א (1391) ועד קרוב לדורנו, בעיקר לאור המקורות היהודיים. השאלות שננסה לפותרן במאמר זה הן: האם היו נשים עצמאיות מבחינה כלכלית ? האם שלטו על רכוש ? האם ניהלו עסקות ברכושן באופן בלתי־ תלוי בבעל? ואם היו, באילו תנאים ומה היו המניעים לכך? אילו שכבות כלכליות מייצגות הנשים העובדות? מהם סוגי העיסוקים שבהם עסקו, והאם עבדו מחוץ לבתיהן, ולבסוף — מה היתה תגובת החברה והחכמים לתופעה זו?
דימוי האשה היהודייה הממוצעת, שעלתה לארץ מארצות המגרב בדורנו, הוא בדרך־כלל של יושבת־בית, אדישה לגורלה, תלויה בבעלה בכל, שתפקידה ללדת ילדים ולנהל את משק ביתה. תמונה זו אינה עולה בקנה אחד עם מה שידוע לנו מהמקורות של דורות עברו על עצמאותה, על יוזמתה ועל החלק שנטלה בתחומים שונים של חיי הכלכלה. דברים אלה בולטים במיוחד על רקע הסביבה של החברה המוסלמית.
תיירים ומחברים אירופאים, המביאים בתיאוריהם פרטים מחיי היהודים בארצות המגרב במאות הי״ ח—כ׳, מציינים, כי האשה היהודייה פתוחה ומעורה יותר בחיי החברה משכנתה המוסלמית, ומעמדה מכובד יותר בחברה ובמשפחתה; הבעל מתייחס אליה ביתר־אמון, אינו מטיל עליה עבודות קשות, יש לה רכוש עצמאי3 והיא חרוצה ויצרנית.* גם מכתבי הגניזה עולה תמונה דומה. מכאן שאין זו תופעה אופיינית לזמן החדש בלבד. בימים עברו, וימי־ הביניים בכלל זה, היתה האשה היהודייה בארצות המגרב חופשית ופתוחה יותר, ומעמדה בחברה ובכלכלה היה גבוה מזה של המוסלמית.
שוראקי מציין, שעל־פי נתונים משנת 1947, היה אחוז הנשים היהודיות שעבדו במארוקו חמישה־עשר אחוז, שהוא גבוה פי שניים מאחוז הנשים המוסלמיות שעבדו, וגם גבוה בשלשה אחוזים מאחוז הנשים הנוצריות שעבדו בארץ זו. לדבריו ניכר קו של עלייה במספר הנשים העובדות לעומת השנים שעברו. לגבי הדורות הקודמים אין נתונים סטטיסטיים, ומתוך המקורות והעדויות אין להסיק מסקנות באשר למקובלות התופעה ובאשר להיקף עבודת נשים יהודיות במסחר, בשירותים ובמלאכות; אך נראה לנו, שאין מדובר כאן במקרים חריגים בלבד, שכן לו היה כך, היה הדבר מצוין באופן כלשהו.
נפרוש עתה את היריעה על פרטיה: מקורות התקופה מספרים על נשים בעלות רכוש, כסף או קרקע, שהן עצמן שולטות עליו, ועל ההכנסות ממנו למרות שעל־פי הדין כל ההכנסות, שיש להן מנכסיהן או ממעשי ידיהן, שייכות לבעליהן (טור אהע״ז, ס׳ סט, ג); הן לוות ומלוות, שותפות ברכוש ובעסקות, קונות ומוכרות נכסי דלא־ניידי וסחורה בשוק. מקור הנכסים שונה — היו מהן שקיבלו רכוש מהוריהן לפני הנישואין וכנדוניה הביאו נכסים אחרים, היו מהן שקיבלו עיזבון,“ והיו אחרות שהגיעו לכך מכוח מעשי־ידיהן ואה פירנסו עצמן ממלאכתן.
אגו שומעים על נשים, שעמדו בתקיפות על רצונן לעשות ברכוש לפי ראות־עיניהן ללא התערבות הבעל, ולעתים בניגוד לרצונו. על מקרה כזה מספר הרשב״ץ, שפעל באלג׳יר בשנים שלאחר גירוש קנ״א עד פטירתו בשנת 1444 : מעשה באשה בעיר תנס באלג׳יריה שנישאה ליבמה, ויש לה חצר שנפלה לה בירושה, ועומדת על זכותה ליהנות בעצמה מפירות הרכוש ומונעת זאת מבעלה ואף אוסרת עליו למכור את כלי האומנות של בעלה המת, ׳ובכל יום מאיימת על בעלה למכור החצר לישמעאלים כדי להפקיע זכות בעלה, והיא ניזונית מן בעלה, ועושה מלאכה ואינה רוצה לתת מעשה ידיה לבעלה׳. — עולה מכאן שהעובדה שהיא עובדת, נותנת לה ביטחון יתר ותוקר לתביעתה, שרכוש בעלה הראשון יהיה נתון לפיקוחה.
מקרים מסוג זה אירעו לא רק בנישואין שניים. הרשב״ש [הרב שלמה בן שמעון דוראן (הרשב"ש; 1400 בערך – 1467), היה בנו של רשב"ץ, רב ופוסק באלג'יר.], בנו של הרשב״ץ[רבי שמעון בן צמח דוּרָאן (הרשב"ץ; 1361–1444), היה פרשן מקראי, פוסק הלכה בולט, פילוסוף והוגה דעות, מגדולי רבני אלג'יריה. מחבר שו"ת התשב"ץ וספרים נוספים.], מספר על ׳אשה שקבצה ממון ממעשה ידיה ומנכסי בעלה׳, העלימה ההכנסות מהבעל, הפקידה אותם בידי אמה ואחיה, ורק על ערש־הדווי גילתה לבעלה את אשר עשתה בעבר.״ אין כמובן לדעת, מה היה אופי היחסים בין הבעל לאשתו, ומה היה המניע למעשה; מכל מקום, אף זו עדות ליוזמתה הכלכלית של האשה ולעוצמתה. בניגוד ליוזמה בלתי־ מוסרית זו, היו מקרים רבים, שנשים שיתפו פעולה עם הבעל, וגם כשהיה להן כסף משלהן. גם על מקרה כזה מספר הרשב״ש: מעשה באדם אחד -שנתבע מצד המלכות לשלם — כנראה, מיסים או קנס — וכיוון שחשש שיחרימו רכושו או סחורותיו, החליט להבריחם. אשתו הבריחה ספרים לביתו של יהודי; וזה שפחד, שמא ייתפש על־ידי השלטונות, העבירם, לפי הצעת האשה, לביתו של סוחר גוי. העניין הסתבך, כתוצאה מזה שהגוי רצה לתפוס הספרים בטענה ׳שיש לו ביד האשה וביד בעלה מעות׳. — ייתכן אפוא, שהאשה לוותה מהגוי כסף.
חלקה של האשה היהודייה כחיי הכלכלה של יהודי צפון אפריקה-מקדם ומים א'-אליעזר בשן.
עמוד 70