מורשת יהדות מרוקו

והעיר סוגרת ומסוגרת, אין יוצא ואין בא, צרת רעב צרת מלחמות, היושב בעיר ימות ברעב והיוצא מחוץ לעיר ייפול בחרב. וצרת גנבים ושודדי לילה. והצרות האלו הם ראיה ומופת וסימן טוב לתוחלת הגאולה. גזרות אלו אשר אנו עמנו היום יותר קשים מגזרות המן. ולזה אנו מובטחים בחסדי ה' כי אלו הימים קרבה ישועתו לבוא .

להשלמת התמונה נוסיף כי לצד הגבלת חירות הלבוש מטעמים שב"דיני מותרות" , היו קיימות תקנות קהל שהגבילו את חופש הלבוש מטעמי צניעות.

הגבלות על תספורת

[הגבלות על תספורת שהיא חלק מ"חירות הלבוש" וחריגים להן מצויות כבר בתורה – –ובמקורות הקדומים. ראו, למשל: לֹא תַקִפוּ פְאַת רֹאשְכֶם, וְלֹא תַשְחִית אֵת פְאַת זְקָנֶךָ (ויקרא יט, כז). איסורי תספורת אחרים הוטלו מכוח איסור ההליכה ב"חוקות הגוים" (ראו אנציקלופדיה תלמודית בערכו(.]

בדומה להגבלות על הלבוש, התקינו במכנאס גם הגבלות על תספורת. וכך נאמר בתקנה:  הסכמת הקהל בהסכמת הנגיד כ"ה [=כבודו הרם? ] ובהסכמת בית דין וכ"ו וראשי ומנהיגי קהל קדוש מכנאס יע"א [=יגן עליה אלקים] הסכימו הסכמה גמורה ששום בן ברית שיש לו בלורית, ולא יגלח אותה מיד ולאלתר מהיום ועד שבת קודש, שהוא עובר על הסכמת הקהל, וייתן קנס כפי הנראה לנגיד כ"ה .

וראשי הקהל וגם התינוקות הקטנים בכלל הסכמה משעה שיהא בן שש שנים ויעשה כובע על ראשו .

המשך התקנה מחיל מגבלות על לבוש בצבע אדום, וכן על לבושים שנהגו ללכת בהם מי שאינם יהודים:

גם הסכימו שהאלבורנוזיס [=מעיל], כל החוטים האדומים שבהם שיצבעו אותם.

וכל מי שילבש מהיום הזה והלאה שום גלימא (נוסחה אחרת: סגוס) שיהיה בה שום כתם אדום, שהגלימא ההיא יוליכוה הקהל בקנס. גם הסכימו ששום איש בן ברית לא ילבש קושאקה.[ לפי המהדיר: חגורה מהודרת ממשי וחוטי זהב.] וכל אשר תימצא חגורה עליו מעכשיו רשות ביד ממונה הקהל להסירה מעליו, ויוליכוהו הקהל בקנס.

"בתקופות מסוימות נועד הצבע האדום רק לבגדי השומרונים. יושם אל לב שבמקורות המשפט העברי יש ביטוי קדום ביותר לאיסור ללבוש בגדים אדומים, כבר מתקופת התנאים. ראו למשל ספרי ראה, פיסקה פא, בעניין איסור ההליכה "בחוקות הגוי": "… שלא תאמר הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן". וראו עוד בית יוסף ורמ"א, יורה דעה סימן קעח, בשם שו"ת מהרי"ק, שורש פח."

מכאן עוברת התקנה לאסור על כלה ללבוש בגדים מסוימים, בדומה לתקנה שהובאה לעיל, וכן הגבלות על מנגנים בחתונה:

גם הסכימו שהכלה לא תלבש הכיאמר בעודה בבית אביה, גם שנכנסה לחופה, זולת הנשים [השייכות למשפחת הנגיד.]

גם הסכימו שבכל שבעת הימים שקודם החופה, גם ליל יום א' שנותנים המתקאל בכלל, שאינם רשאים לנגן בכלי הניגון, זולת בעת לכת הבחורים לבית הכלה בלבד. וכשיחזור החתן לביתו, שוב אינם רשאים לנגן בכלי הניגון כל הג' ימים.

גם הסכימו שכל ערב שבת, כשירד הנס [אפשר שהכוונה לדגל שהורדתו סימנה את כניסת השבת הממשמשת ובאה ומורה על החיוב לסגור את החנויות.] בשעה עשירית, מיד יסתמו כל החנויות מיד ולאלתר, וכל העובר על דברינו זה עובר על ההסכמה.

עוד הסכמנו ששום איש בן ברית לא ילבש לא בגדי דירי, ולא עקרי, ולא שקרנאט, זולת התינוקות שאינם בכלל.

מהדיר התקנות רמ"מ עמאר הביא השלמה ל"תקנת התספורת" מחיבורו של הרב יוסף משאש, אוצר המכתבים-חלק א, דף סא ע"א.

זכרון דברים בעניין גידול שער הבלורית ושבולי השפם, כבר קדמונינו עשו עליהם תקנות ואסרו איסר למגדלם וקנסו כמה בני אדם על זה .

ובימי החכם הנגיד כמה"ר אברהם בן וואעיש  ז"ל בשנת שב"ע, 1612 ]=שע"ב, שהיא שבע למלכותו אסר במאסר והעניש והלקה רבים על זה.

ובשנת ת' לפ"ק [= 1640 ] הוסיפו עוד לחזק התקנה על פי גזירת המלך וגדוליו, כדי שלא יעשו כמעשה הנוצרים שנואי נפשם .

ועמד על זה החכם הנגיר כמה"ר חביב טולידאנו ז"ל כמ"ש כל זה בנוסח התקנות. ובשנת תנ"ב [ = 1692 ] עמד עוד על זה, ובפרט הנגיד השני יצחק בן וואעיש ז"ל .

וזה זמן התחיל ההמון לפרוץ גדר. ובכן עמדו עוד לחוק תקנות הראשונים, ה' יגדור פרצותינו וכו', ויפתח לנו שערי אורה, בשנה זו הבאה עלינו לטובה לחיים טובים ולשלום היא שנת תקי"ח לפ"ק ( 1758 ) וחתום ע"ה דניאל טולידאנו ס"ט .

בחיבורו הקלאסי נר המערב (ירושלים תרע"א), עמ' קמז, מזכיר הרב יעקב משה טולידאנו את רבי אברהם בן וואעיש כאחד מהחכמים, "מתקני התקנות", שחיו בדור השני לאחר הגירוש במראכש, אך מצודתם הייתה פרושה גם על פאס ועל מכנאס. הרב טולידאנו מביא (בספרו, שם, עמ' קנג, הערה פג) ציטוט ממשניות דפוס ונציה שס"ו, שהביא לדפוס "החכם השלם מוהר"ר אברהם בר הר"ר ראובן בנחמן ז"ל ממרויקוש עיר ואם בברבריא" ובהקדמתו הוא מעיד: "כי שלחני פה הנגיד המעולה הר' אברהם בן וואעיש, קרובי ממשפחתי הנזכרת, לקנות למלך כלים יקרים. ואשב פה מצפה חרד שנה וחצי, אולי תבוא האניה אשר בה ישלח אלי הממון לעניין הנזכר, והנה בעוונות, בארצנו כל משפטיו הרעים, חרב, דבר ורעב, כי המלך נלחם עם אחיו ואין יוצא ואין בא". חכמים אחרים מבני משפחה זו ידועים לנו ממכנאס וביניהם רבי שמואל בן וואעיש (ראו נר המערב שם, עמ' רעז, והערה קמג שם. לפי הרב טולידאנו הוא חי בין השנים תצ"ח תקע"ז), ורבי אלישע בן וואעיש.

חופש התנועה והגבלתו

גם חופש התנועה הוא מחירויות היסוד של האדם וניתן למצוא את שורשיו גם במשפט העברי. עם זאת, כשאר זכויות האדם גם חופש זה הוגבל ל"תכלית ראויה". כך, למשל, כאשר היה חשש שתנועה בלתי מוגבלת תביא עימה פריצת גדרי צניעות או תעודד משחקים אסורים כגון משחקי הימורים .

תרומת חכמי מרוקו בדורות האחרונים לפיתוח המשפט הציבורי העברי-אביעד הכהן-לבי במזרח כרך ב'- הגבלת חופש הלבוש.

עמוד 124 PDF