מורשת יהדות מרוקו

בס"ד

ליקוטים לפרשת צו- יצחק פריאנטה

וידבר ה"  אל משה לאמור, צו את ארון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו [ו/ב] אומר אהבת חיים ידוע שבזמן שבית המקדש היה קיים הקורבנות היו מוכרחים והיה על כל עוון, חטא, ופשע, קרבן בפני עצמו, לכן כשהיה מביא הקרבן לפני הכוהן היה מוכרח להתוודות ולאומר על עוון זה הבאתי קרבן זה, והיה מתבייש משום שהיה מגלה עוונו לפני בשר ודם, ופרשה זו מדובר על העולה, קרבן עולה היה מכפר על הרהור עבירה, על זה ציווה הקב"ה שיהיה אש מוקדה על המזבח כל הלילה , וזה מה שכתוב, היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה כשם שההרהורים באים לאדם בלילה ונגמרים בלילה כך הקרבן יישרף כל הלילה והקב"ה עשה חסד גדול עם בעל  תשובה בכדי שלא יתבייש ולא יודע של מי זה הקרבן , ולכן צווה שיישרף בלילה בעת שכול אחד ישן בביתו שאף אחד לא יראה ולא ידע. אדם אל יצטער כי לכול יש אפשרות ובנקל, כמו שכתוב במשנה " אין דבר העומד בפני הרצון" ראיתי בספר מעם לועז ובספר שבט מוסר ובאחרונה בספר טהרת הקודש דברים המשמחים לב האדם. האדם יש ביכולתו לעלות מדרגה גבוהה אפילו שחטא כל ימיו חס ושלום אין ייאוש בישראל, הינה מצאנו במה מתכפרים לאדם עוונות ולא יצטרך לעשות תעניות וסגופים. רק בעשיית ששה דברים אלה כמובן שצריך לעשות אותם בלב שמח כמוצא שלל רב. כלל אחד: ישתדל ראשית כול לענות אמן יהא שמיה רבא בכול קדיש שהוא שומע. כך מצינו בש"ס : כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכול כוחו אפילו היה בו שמץ מינות מוחלים לו, והחמירו בזה בזוהר ואמרו, שצריך להזדעזע בכול איבריו ולענות אמן וגורם למחית עמלק מכול העולמות ומחלק נפשו , גורם להשתתף עם צער השכינה, גורם המשכת השפע בכול העולמות, גורם להציל הרשעים מגיהינום .גורם להעלות הנשמות הנדחות המתגוללות בצער גדול, גורם להעלות כל ניצוץ קודש מהחיצונים לקדושה, גורם שיתקדש שמו בכול העולמות. הכלל השני : שמירת שבת אמרו חכמינו שכול הזהיר והזריז בשמירת שבת אפילו עובד עבודה זרה מוחלים לו לקדשו בלימוד תורה, במאכל, במשתה, לבוש נאה ושמחה רבה. כלל שלישי : יכוון בשירת הים לאומרה בקול ובשמחה רבה וכאילו באותה שעה יצא ממצרים. כלל רביעי: המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו שנאמר נושא עוון ועובר על פשע. כלל חמישי : ראיתי כתוב בספר "בית מדות "כי ההתבודדות לאדם לפעמים זה מעלה גבוהה כי לעת רצון יפרוש עצמו למקום מיוחד ואל יראוהו בני אדם ויישא עניו למרום ויבקש תמיד רחמים וכן כתוב בספר " חובת הלבבות". כלל שישי : ישתדל לשמוע  דברי תורה מיראה ה" בחשק ובאהבה וידוע כי דברי אגדה מושכים ליבו של אדם כמים עד כאן דברתי על ששה כללים שמכפרים העוונות ולא יצטרך לא תעניות ולא סיגופים הכתוב אומר ונשלמה פרים שפתינו, הלימוד בספרי מוסר ואגדות וכן תפילות שמתפללים והאמונה שמאמינים זהו במקום קרבנות של זמננו.

צו את אהרון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה אומר אור החמה כתב רש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. אפשר לומר שזה רומז על זמננו זה שאנחנו רואים סימני הגאולה וכל יהודי הגולה מתכוננים

                                    –  צ  ו  –

לעלות ארצה ורק יש שתי סיבות המעכבות אותם מלעלות ארצה. 1] משום שאסור להוציא כספו וזהבו וכלי ביתו וכל המטען שלו, והאדם חביב עליו ממונו 2] משום חבלי קליטה שהם קשים יותר מחבלי לידה כי צריך הרבה זמן להסתדר בעבודה ודירה ולשון המדינה ולזה אמר הכתוב: צו את אהרון ואת בניו- רצונו לומר שכול אחד יחשוב עצמו כאלו הוא בחינת כהן מזרע אהרון שאין לו חלק ונחלה עם אחיו רק ה" הוא נחלתו, וממילא עוצם עיניו להתכונן לעלות לארץ ישראל ולא יתעכב בגולה מצד כספו וזהבו. והוסיף : זאת תורת העולה- רוצה לומר המשפחה העולה לארץ צריכה לרכוש הרעיון הזה כדי לעלות ארצה בפחות זמן. ועל זה מבאר רש"י אין צו אלא לשון זירוז- להזדרז בעלייתו לארץ להשאיר כספו בחו"ל וזה  חסרון כיס וצריך להזדרז כנגד זה. וכנגד הסיבה השנית שיש חבלי קליטה לזה אומר הכתוב: הוא העולה- שכול משפחה העולה לארץ ישראל תתאר לעצמה שהיא כמו קרבן עולה כליל לה" ואין מגיע שום הנאה לבעלים ובזה לא יחשוב וידאג אל קשיי חבלי הקליטה אלא תהיה עלייתו לשם שמים. ואש לבו מוקדה על המזבח- שהוא חרב כל הגלות הארוך הזה הנמשל ללילה והוא מחכה עד הבוקר שתזרח שמש הגאולה שזה תלוי בעלייתנו ארצה וכמו שכתבו חז"ל בגמרא [סנהדרין צז] כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים- כלומר שישובו עם ישראל לארצם ולנחלתם ואז נזכה לראות הבית בהיבנותו ואש המזבח תוקד בו בתוך בית המקדש.

ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח [ו\ג]  אומר שמנה לחמו ילבש על בשרו והרים את הדשן סופי תבות [ שלום תן ] . לרמוז שעל ידי תרומת הדשן יתן שלום גם לכוחות הארציים, שמהקרבנות קבלו שפעם והשפעה לכל העולמות לברואי מעלה וברואי מטה כל הכוחות אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת, לכן כתיב אצל הקרבן " אשה ריח ניחוח לה" " [אשה] הם המלאכים הנקראים אישים, [ריח] לשון רוח, על שם עושה מלאכיו רוחות [תהילים קד\ד], וכן כולם, וכוחות הארציים קבלו חלקם על ידי תרומת הדשן שנבלע במקומו, ובזה עשה שלום לכל הברואים מעלה ומטה, וזהו [תן שלום]. 

כל זכר בבני אהרון יאכלנה חק עולם לדרתיכם מאשי ה" כל אשר יגע בהם יקדש [ו\יא] אומר אור החמה [בהם] נוטריקון  ביאה , הליכה, משפט. רמז ל 3 דברים שיסתכל האדם בהם ולא יבא לידי עבירה כמו שכתוב במסכת אבות [פג\מא] עקיבא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת? ולאן אתה הולך? ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?- הוא המשפט. וזהו שאמר כל הנוגע לנפשו התעוררות מ 3 דברים אלו שסימנם [בהם] ביאה, הליכה, משפט, יקדש- שיהיה קדוש לאלהיו ושומר ידו מעשות כל רע. 

וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה" [ז\יא]  אומר שמנה לחמו חמשה פעמים כתיב בפרשה " וזאת תורת" א] זאת תורת העולה . ב] וזאת תורת המנחה. ג] וזאת תורת החטאת. ד] וזאת תורת האשם .ה] וזאת תורת זבח השלמים. לומר לך שכול העוסק בחמישה חומשי תורה כאלו הקריב כל הקורבנות כולם. על כן " וזאת תורת זבח השלמים " בגי" [וזהו לימוד התורה כאילו הקריב קורבנות"] זבח בגי"[ טוב] , שהשלמים הוא טוב שבכול הקורבנות,

                                  –  צ  ו  –

שכל הקורבנות באים על החטא ,לכן בכל מקום שמזכיר קרבן שלמים או תודה נכתב אצלו גם זבח, להורות שהוא הטוב שבכל הזבחים, לכן הוסיף בו לומר גם כן אשר יקריב לה", והלא כל הקורבנות כולם לה" המה, אך השלמים הוא יותר מרוצה וטוב בעיני ה", לפי שאינו בא על חטא , לכן תרגם אונקלוס על שלמים [נכסת קודשיא]. וגם מרמז אשר אמר כאן אצל שלמים אשר יקריב ה", לשון עתיד, שהוא מרמז על לעתיד לבוא לימות המשיח, שאז  יבוטלו היצר הרע ואין חטא בעולם, שאז יתמו חטאים מן הארץ, ואין צריכים אז לחטאת ואשם, ורק עולות ושלמים יקריבו אז, כמו שכתוב [תהילים נא/כ-כא] הטיבה ברצונך את ציון אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים, הם שלמים. ועל ידי ישעיה [נו/ז] נאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, וביחזקאל [מג/כו] יעשו הכוהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלומיכם ורציתי אתכם, ובירמיה [לג/יא] מביאים תודה בית ה" על כן נאמר כאן אצל שלמים אשר יקריב לה" לשון עתיד, שזבחי שלמים ותודה עוד יקריבו לה" לעתיד לבוא לימות המשיח. אשר יקריב לה" בגי" [ יהיה לימות המשיח ].

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה  [ו\ו] אומר הרב סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם נראה לי רמז נאה בפסוק זה, והוא כי תיבת [אש] רומזת על התורה דכתיב בה [דברים לג] מימינו אש דת למו. גם תיבת אש רומזת על ארבעת האופנים הכלולים במסגרתה של תורתנו הקדושה, מסגרת החכמה והבינה, מסגרת הדעה והתבונה, אות א דכתיבת אש רומזת אל תורת הסוד וקבלה , סוד מאורי אור חכמת האמת, כי אות א היא  כשלעצמה רומזת אל החכמה והבינה כמאמר הכתוב [משלי לג] ואאלפך חכמה .גם אות [א] רומזת אל האור,ואין אור כאור התורה דכתיב בה [משליו] ותורה אור, והוא סוד עולם האצילות הקדוש אשר כולו אור ואין בו שום מסך.      . ואות ש דתיבת אש יש במסגרתה שלשה קווים. הקו העליון הוא רמז אל התלמוד, סוד עולם הבריאה. הקו האמצעי הוא רמז אל המשנה, סוד עולם היצירה. והקו התחתון הוא רמז אל המקרא, סוד עולם העשייה. כידוע ליודעי ח"ן. תיבת תמיד היא הקש לתיבת תמיד הנזכרת בפרשת התמיד [במדבר כה] בקרבן התמיד של שחר ובקרבן התמיד של בין הערביים . לרמוז שכל המתמיד בלימוד התורה, נחשב לו כאילו הקריב קרבן תמיד על גבי המזבח. וכעין זה אמרו חז"ל [מנחות קי/ע"א] כי התורה שקולה ככל הקורבנות, דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים. וטעם שנמשלה התורה לאש כי כל הדבק בלימודה תמיד יום ולילה , אש ורשף גחלת אהבתה בוער כבער הלפידים על הלב הדומה למזבח קדש הקדשים. ועל זה רמז הכתוב באמרו לא תכבה, כדמיון איברים ופרדים שלא נתאכלו מבעוד יום, הולכים ונשרפים כל הלילה, כך התורה האדם הלומד בה יומם ולילה תמיד, אש המחשבה הקדושה הולך ודולק כל היום וכל הלילה בלבו של האדם הדבוק בה, רמז נאה בזה, והוא כי תיבת [תכבה] היא אותיות [ב-תכה], לרמוז שכל הלומד תורה בשתי מסגרותיה, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, אזי הקב"ה הורג את האויבים החיצוניים והפנימיים , והרוחניים והגשמיים, הן למעלה והן למטה, בזכות התורה שלומד בה תמיד כאש תמיד היוקדת על המזבח לא תכבה, ועל ידי השקידה בלימוד התורה, נהרגים אויביו בשם [תכ"ה], הוא השם הקדוש אשר בו הרג משה את המצרי.

                                                    –  צ  ו  –

והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וביער עליה הכוהן עצים בבוקר בבוקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים [ו/ו] אומר הזוהר הנגלה רבי אחא פתח ואמר: והאש על המזבח תוקד בו- לשם מה צריכים האש לדלוק תמיד על המזבח ?ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר – מדוע בשעה זו ? ומדוע דווקא הכהן מבעירם? והרי שנינו: בכל מקום אש מורה על דין, והכהן שורשו בבחינת ימין [חסד] ורחוק הוא מן הדין, שהרי כהן אינו שייך בדין לעולם: וכאן הוא צריך להבעיר דין בעולם, שנאמר וביער עליה הכהן ?- אלא כך למדנו: אדם שבא לחטא לפני קונו, הוא שורף עצמו בשלהבת היצר הרע: ויצר הרע, מצד רוח הטומאה הוא בא, ולכך שורה בו רוח הטומאה. ולפעמים ישנם קרבנות שבאים מצד הטומאה [כגון עז], שכן צריך להקריב על המזבח קורבן הדומה לחטאו. ורוח הטומאה אינה כלה ואינה מתבטלת- בין מן האדם, ובין מן הצר שבאה ממנו- אלא כאש המזבח, שאותה אש מבערת את רוח הטומאה ומינים רעים מן העולם. וזאת כוונת הכהן, לתקן את האש שתבער מינים רעים מן העולם. ועל כן צריך שלא לכבות את האש לעולם, ולא יחלוש כוחה ותוקפה לשבור את כוח הטומאה התקיף והרע מן העולם, ועל כן לא תכבה. והכהן יסדר עליו אש בבוקר בבוקר, בזמן ששולט הצד שלו ומתעורר בעולם, כדי לבשם את העולם [על ידי המתקת הדינים]. ועל כן שנינו: אש [המזבח] אוכלת אש [ההדיות] האש שבאה מלמעלה אוכלת אש אחרת [שמביא כהן הדיוט], לכן אש המזבח אוכלת אש אחרת .ועל כן אש זו לא תכבה לעולם, והכהן מסדרה בכול יום.

אם על תודה יקריבנו….חלות לחם חמץ יקריב [ז-יב-יג] אומר הרב שמשון נחמני בספרו זרע שמשון ;  כלל בידינו, כי ארבעה צריכים לברך את ברכת "הגומל". להודות ולהלל לה" על הניסים שעשה להם, חולה שהתרפא מחוליו, יורדי הים המפליגים באוניות הולכי דרכים שהלכו במדבריות ואדם שהיה במאסר. והנה במצות קורבן תודה האמורה בפרשה נרמזו ארבעה אלה. שנאמר "חלת לחם חמץ יקריב"- ומילים אלו הן ראשי תיבות של המילים : חייב לתת תודה לה" – חולה. מדבר. חבוש. מצולות. והלקח נפלא ועצום! אסור לו לאדם להיות כפוי טובה, אלא יזכור תמיד את חסד ה" הרבים שעושה עימו בכל עת ויודה עליהם לה" בכל לב תמיד.

זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים [ז\לז] אומר ברב אליהו אדלר בספרו ליקוטי אליהו ששה דברים מוזכרים בפסוק זה עולה, מנחה, חטאת, אשם, מילואים, זבח השלמים. וזה כנגד ששה סדרי משנה: עולה- כנגד סדר " זרעים שהאדם זורעם באדמה והם עולים למעלה וצומחים. מנחה- כנגד סדר מועד, שהם ימי מנוחה. חטאת- זה סדר נשים, שחטאים תלויים בהן. אשם- כנגד סדר נזיקין, דאדם מועד לעולם, בין בשוגג בין במזיד. מילואים- כנגד סדר קדשים, עינייני בית המקדש ששם כבוד ה" מלא. זבח השלמים- כנגד סדר טהרות, דהטהרה היא לזבוח היצר הרע על ידי עבודת ה".

ויעש משה כאשר ציווה ה" אותו ותיקהל העדה אל פתח אוהל מועד [ח/ד] אומר רבינו בחיי מעשה נס היה, וזה אחד מן המקומות שהחזיק המועט את המרובה. כיוצא בו [במדבר

                                         –  צ  ו  –

כ] וייקהלו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע. וכן אמרו במדרש ואת כל העדה הקהל את פתח אוהל מועד, אמר לפניו משה, ריבונו של עולם שישים ריבוא של אנשים ושישים ריבוא בחורים היאך אני יכול להעמידם פתח אוהל מועד, אמר לו הקב"ה על זה אתה תמוה, והלא השמים כדוק עין היו, ואני מתחתים מסוף עולם ועד סופו, שנאמר [ישעיה מ] הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת. וכן בהר סיני נגלה הקב"ה על הר סיני בעשרים ושנים אלף מרכבות כל מלאכי השרת, שנאמר[תהילים סח] רכב אלוקים רבותיים אלפי שנאן, ועל כל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל והיאך היה ההר מחזיק כולם, אלא מעשה נסים היה שהיה הקב"ה אומר להר הרחב וקבל בני אמונים. וכיון שעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי הארון שנאמר : [יהושע ג] ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה" אלוקיכם. וכן לעתיד כל אותן אוכלוסין שיצאו מאדם הראשון עד שיחיו המתים היכן הם עומדים, והן עתידים לומר [ישעיה מט] צר לי המקום גשה לי ואשבה, אלא אני מרחיב את ירושלים, שנאמר [שם נד] הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותיך , וכתיב [יחזקאל מא] ורחבה ונסבה למעלה למעלה.

וישחט וייקח משה מדמו וייתן על תנוך אוזן אהרון הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית [ח/כג] אומר רבינו בחיי יראה לי בסידור איברים הללו כי מפני שנחלק המציאות לשלשה חלקים עולם המלאכים /ועולם הגלגלים /והעולם השפל,/ ונצטווה משה על המשכן הכולל חלקי המציאות הזה , לפנים מן הפרוכת כנגד עולם המלאכים, מחוץ לפרוכת שהוא אוהל מועד כנגד עולם הגלגלים, חצר המשכן כנגד עולם השפל על כן הוצרך המשכן הזה להיות שם אחד מכיר את בוראו מיוחד לעבודת ה" יתברך והוא הכוהן הגדול, ושיהיה גם כן כולל בגופו ובתכונת צורתו שלושה חלקים אלו, וזהו צורת אדם שהוא עולם קטן ובו עולם הדיבור והוא הראש כנגד עולם המלאכים, ועולם החיות זהו מן החזה ועד מותניו כי באמצעות גופו הוא הלב שהוא בעל התנועה כנגד עולם הגלגלים, ועולם הטבע ממותניו ולמטה כנגד העולם השפל , ולפי שהקורבנות הם קיום העולם, ושהוא נחלק לשלושה חלקים אלו, הוצרך משה לתת מן הדם שהוא כפרת הנפש בשלושה איברים הללו מן הגוף שהן שלושת חלקי הגוף של הכוהן המכפר, וזהו שאמר על תנוך אוזן אהרון הימנית זהו עולם הדיבור, כי איבר האוזן בראש, ועל בוהן ידו הימנית זהו אמצעית הגוף, הוא עולם החיות ועל בוהן רגלו הימנית זהו עולם הטבע .וחכמי הטבע כתבו בספריהם כי כשם שכול איבר ואיבר נברא לתועלת מיוחד בגוף, ויש ברובן שבכול אחד ואחד כלול שלוש תועלתיות ואין בו דבר לבטלה, כך חמש אצבעות שביד כל אחד ואחד מהם נברא לתועלת מיוחד, והוא כי כל אחד מהאצבעות הוא משרת לחוש אחד מחמישה חושים שבאדם שהם עיקר האדם, ובהם מתגלים כוחות הנפש, הראשון משרת לקינוח הפה והוא שבו חוש הטעם. והשני, תוך הנחיריים שבו חוש הריח והשלישי, לחוש המימוש למשיש בכל חלקי הגוף לפיכך הוא ארוך מכולם , והרביעי לקנח העין , והחמישי לקנח האוזן, והקב"ה ברא בגוף האדם חמישה חושים ומסר להם חמישה משרתים שהן האצבעות , וזהו שלמות הטבע, כי אין הטבע עושה דבר לבטלה ואנו רואים כי כל אחד ואחד מהאצבעות הולך לחוש שלו תמיד שלא בכוונה, יתברך ויתעלה היוצר, יוצר בראשית אשר יצר את האדם בחוכמה.