רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה-שלמה בן יהודה

רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה

שלמה בן יהודה חי במאה השמינית לאלף הרביעי. כנראה עלה מפאס לארץ ישראל. מרוב גדולתו בתורה ואשיותו הדגולה נתמנה למשרת ״אב הישיבה״ (= שהוא המשנה לגאון וממלא את מקומו). בזמנו של הגאון ר׳ שלמה הכהן. ועם פטירתו של ר׳ שלמה הכהן, נתמנה ר׳ שלמה בן יהודה לגאון, בשנת ד״א תשפ״ה/1625. הוא הגיע למשרה הרמה בזכות עצמו ולא בזכות אבותיו. למעשה בירושלים היה מקובל שאין למנות גאון, אלא אם כן הוא מאחת משתי המשפחות המיוחסות, משפחת הלל שהוא מזרע בית דוד, או ממשפחת ר׳ אלעזר בן עזריה, שהוא עשירי לעזרא הסופר. ואמנם ר׳ שלמה בן יהודה התמסר לתפקידיו לטובת הציבור. הוא כיהן בגאונות בתקופה קשה לישוב היהודי בארץ שבה סבל הישוב מפגעי טבע, מלחמות ושיבושי הדרכים.

הוא עצמו הטלטל למצרים לערוך מגביות לטובת הישוב. ואכן הצליח בהרבה. הוא היה נוח מטבעו, עניו, אוהב שלום ורודף שלום. באחד ממכתביו שכתב לקהילת פוסטאט במצרים, הוא מטיף להם על המחלוקת שפרצה בינם ובין ר׳ אפרים בן שמריה ראש הקהילה הירושלמית, בין היתר הוא כותב: אחינו ראוי לנו להסיר הקנאה מבינותינו ולהסיר השנאה מנפשותינו, ולהוכיח איש את אחיו לאמר: הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו, מדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבות. דיינו שנאת הגויים…״ ובמכתב אחר הוא כותב: ״כל תאוותי וכל רצוני שלום ישראל. גלוי לאל כי לו נשלח (- כסף הנדבה לישיבה) על ידי מחלוקת לא אקבלם״. גם בינו ובין הערבים נוצרו יחסי הבנה, הוא אף ניסה לעזור לכמה מהם בהמלצותיו ליהודי מצרים. וכן נוצרו בינו ובין ראשי הקראים יחסי ריעות ואף הם ידעו להוקירו על מידותיו הנעלות. יחסו זה לקראים, שימש עילה בידי מתנגדיו לתקוף אותו גם על כך.

רדיפתו אחרי השלום וותרנותו הגדולה, עודדה את רודפי הכבוד והשררה. רבי נתן בן אברהם ממשפחה ירושלמית מיוחסת. אביו נפטר בקירוואן שבאפריקה, ולשם קבלת ירושת אביו נסע לאפריקה, ישב שם כמה שנים, ולמד שם בישיבת רבינו חושיאל. כשעלה לארץ מונה למשרת ״אב הישיבה״ כסגנו של ר׳ שלמה בן יהודה, אך הוא לא הסתפק בכך ודרש את הגאונות. הוא הכריז על עצמו כגאון והשלטונות עמדו לצידו.

רק הודות להוקרה הרבה, שהוקירו יהודי מצרים את ר׳ שלמה בן יהודה, פעלו במצרים אצל השלטון המרכזי, והלה נתן הוראה לשלטון המקומי בארץ, לתמוך בידי ר׳ שלמה, בן יהודה. בסוף באו לידי הסכם ונשאר ר׳ שלמה על כנו. ידועים לנו שנים מבניו ר׳ אברהם ור׳ יחייא.

ר׳ אברהם עמד לימין אביו ועזר לו בתפקידו הוא אף נשלח למצרים למגבית עבור הישוב. ור׳ יחייא נשלח על ידי אביו ללמוד תורה בבבל לפני רב האי גאון. פרופ^׳ ש. אסף כותב שבין אלה שכיהנו במשרת הגאונות בארץ ישראל יש לציין שני אישים בעלי זכויות יתרות והם ר׳ אהרן בן מאיר ור׳ שלמה בן יהודה. מתורתם של גאוני ארץ ישראל הגיע לידינו רק מעט, גם מר׳ שלמה הגיעו לנו רק תשובות מעטות. לעומת זאת בגניזה הקהירית נתגלו מאות ממכתביו והם משמשים מקור חשוב לתולדות הישוב ולתולדות תקופתו. בכמה ממכתביו הוא חותם ״שלמה הנדכה לנחמה מחכה״ או ״שלמה הנדכה אל מחכה״ או סגנון דומה דבר המבטא את הקשיים שבהם חי הישוב אז. בחותמת שלו כתוב ״ברכה צמודה לשלמה בן יהודה״.

רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה-שלמה בן יהודה

עמוד 269