מורשת יהדות מרוקו

איך שיהי, לא עת עתה לברר ההלכות על פי הדין במשא ומתן של קושיות ותירוצין. רק זאת מטרת האסיפה, לגמור את הדין הצריך תקון לפי המצב בנחוץ לו על פי תקנה מחלטת. וכך היא דרכה של האומה הישראלית מיום שחרב בית המקדש ועד עתה, דור אחר דור. רבותינו הראשונים מישרים אורחות משפט בנחוץ לאותה העת בתקנה מוחלטת, אף נגד משפט ברור. והכל שריר ובריר וקיים על פי תורתינו הקדושה, כידוע ומפורסם למעלתכם.

 בדברי הרב ניכר מעמדה של הסמכות הרבנית הנשענת על דורות רבים של הוראה, פסיקה ותיקון תקנות. רבי שאול מדגיש שתי נקודות חשובות. נקודה אחת ־ למרות שניתן היה למצוא בספרות הפוסקים אסמכתא לתקנה המוצעת "לא עת עתה לברר ההלכות על פי הדין במשא ומתן של קושיות ותירוצין". ייתכן שהתכוון לומר, שאין אפשרות להכריע את ההלכה בדרך של משא ומתן הלכתי, מאחר שדרך זו ארוכה ומייגעת. נקודה שניה ־ הסמכות שהאצילה תורה על חכמי הדורות לתקן תקנות, חלה גם עלינו, ומוטל עלינו להשתמש בה, כדרך שנהגו הראשונים ובעקבותיהם דור אחר דור, תוך נטילת אחריות ובלא נסיון להתחמק מהכרעה בנושאים שהתמורות החברתיות מציבות. ואין אפוא תוקף לטיעון שקטנים אנו לעומת החכמים הראשונים ואין סמכותנו כסמכותם לתקן תקנות. כושר הכרעתם של חכמי מרוקו וסמכותם ניכרים גם בעובדה שמרבית התקנות שתיקנו בכינוסים הללו לא דרשו את הסכמתם של בני הקהילות, ודומה שתיקנו אותם מכת סמכות החכמים.

הגבלת זמן הדיון בכל נושא, היתה אחד מסודות הצלחתה של מועצת הרבנים במרוקו, שתוך זמן קצר דנה והכריעה במספר רב כל כך של נושאים. ואילו בתקנות הרבנות הראשית לארץ ישראל בשנת תש׳׳ד (1954), כשרצו לתקן חובת האב במזונות הבנים עד הגיעם לגיל חמש עשרה שנה, נאמרו,לאחר דברי התנצלות, דברים דומים לאלה שנאמרו על ידי רבי שאול במרוקו:

ואמנם ח״ו שנדמה את עצמנו לרבותינו הגאונים נוחי נפש מתקני התקנות… אבל יפתח בדורו כשמואל בדורו… ואמנם בעניין כת התקנות בכלל הרבה יש להאריך, והכל ידוע לרבנים היושבים על מדין, ואחד מיוחד מגדולי המורים בדור שלפנינו רבי שלום מרדכי הכהן זצ״ל מברעזאן(בפולין),… על פי העולה ממסקנותיו יוצא ברור כשמש, שבנידון זה שהוא לתקון העולם ולמיגדר מילתא, יפה כח בית דין בצרוף הקהילות ואין לחוש כלל וכלל למיעוט המוחה. ההצטדקות הארוכה המלווה את הצעת התקנה, ממחישה את רתיעתם של הרבנים מקביעת תקנות, מחשש שמא אין בידם סמכות של החכמים, ולכן הם נוטים לאשר את תוקפה של התקנה רק בצירוף הסכמת הקהילות. ואכן נערך משאל בין ראשי הישוב בכל מקום בארץ, ורק לאחר קבלת הסכמתם לתקנה, היא קיבלה תוקף, כתקנת קהל ולא כתקנת חכמים.

הנושאים שנדונו

להלן כמה מהנושאים שעלו על הפרק הן במועצת הרבנים במרוקו והן ברבנות הראשית לישראל:

• ירושה

לפי דין תורה אין האשה יורשת את בעלה, אלא זכאית לגבות כתובתה, מן העיזבון. כל עוד לא דרשה את כתובתה, היא רשאית להמשיך לגור בדירה ולהתפרנס מהעיזבון, כשם שנהגה בחיי בעלה. בנות נשואות אינן יורשות במקום שיש בנים. בנות רווקות זכאיות להתפרנס מהעיזבון עד לבגרותן או עד לנישואיהן. בנוסף מגיע להן עישור נכסים כנדוניה לחתונתן.

[ראה רמב״ם אישות פרק יט ; טור ושו״ע אבה״ע, סימנים קיב-קיג. עישור נכסים, חלק עשירי מהעיזבון כפי שהוא בשעת בגרותה או נישואיה. ואם יש כמה בנות כל אחת בתור שלה לוקחת עשירית מהעזבון כפי שהוא באותו הזמן].

במרוקו היו שלושה מנהגים בדיני ירושה:

• היו קהילות באזור מראקש ובמחוז תאפילאלת שנהגו לפי ההלכה כמות שהיא.
• קהילות במרוקו הספרדית וכן במרבית הערים במרוקו נהגו לפי תקנות פאס, לאמור, שהבעל והאשה נחשבים שותפים לעניין ירושה בכל נכסיהם: במות אחד מהם, לוקח הנותר בחיים מחצית העיזבון ומחציתו חולקים היורשים, ובמקרה שהיורשים בנים, מתחלק בין הבנים והבנות הרווקות. כלומר, בת רווקה זכאית לירושה במקום הזכויות המוקנות לה לפי ההלכה.
• קהילות מכנאס, פאס וצפרו מאז שלהי המאה הי״ט סייגו תקנת המגורשים בנושא ירושת האשה ב׳תקנת הבחירה^,, לאמור: במות הבעל תהיה הבחירה בידי היורשים, לתת לאלמנה מחצית העיזבון או לפרוע לה סכי כתובתה.

בכינוס השני, הועלה עניין זה לדיון משתי סיבות: האחת ־ שצריכים להנהיג בכל הקהילות במרוקו מנהג אחיד. השניה – במנהג הקיים אם אכן תקח האשה מחצית העיזבון, יפגעו היתומים כשהבנים מרובים. וגם אם תקח האלמנה רק כתובתה, הרי היתומים יצאו נפגעים, שכן נהוג לכתוב בכתובות סכומים גבוהים. לכן מציעה התקנה, אם יש עד ארבעה בנים, לתת לאשה חלק כחלק כאחד הבנים, ואם היו יותר מארבעה בנים, האשה לוקחת עשרים אחוזים מהעיזבון והיתר חולקים היורשים. הואיל והתקנה המוצעת מבטלת תקנות קודמות שנתקבלו על ידי חכמי דור הגירוש,מציע הרב הראשי רבי שאול אבן דנאן לערוך משאל בין כל הקהילות במרוקו, ולהחליט לפי דעת הרוב, שנקבע לפי גודל האוכלוסיה בכל קהילה. לעניין ירושת הבת, הוכנס חידוש: הבנות הרווקות, גם אם ירשו את אביהן עם הבנים, יירשו עם אחיהן גם בעת פטירת אמן. וזאת בניגוד לתקנת המגורשים, שהעניקה לבנות הרווקות זכות ירושה חד פעמית, בעת פטירת אביהן או בעת פטירת אמן. ביחס לבנות הנשואות נשאר המצב הקודם, שאינן יורשות.

משה עמאר-מאמרים ופרסומים-ערב עיון ביצירתם הרוחנית של חכמי מרוקו-מועצת הרבנים במרוקו ומועצת הרבנות הראשית בישראל.

עמוד 28

בס"ד

משנתו הקבלית–מוסרית של רבי יעקב איפרגאן

חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה "

מאת :

עמרם בן ישי.

המחלקה לפילוסופיה יהודית.

רמת גן סיוון תשפ"ו

הוגש לסנט של אוניברסיטת בר-אילן

באדיבותו של עמרם בן ישי

תקציר

מחקר זה בוחן את משנתו הקבלית-מוסרית של רבי יעקב איפרגאן, רי"א. תהליך כתיבתו היה עבורי מסע אישי, רוחני, דתי ואמוני. במהלכו עלו שאלות יסוד כגון: בחירה חופשית והשגחה, התשובה ויכולת האדם לעשות שינוי משמעותי בחייו, הסיבות לקיומו של הרע ומקומו של האדם בעולם ותכליתו .

החלק הראשון בעבודה הוא סקירה על רי"א, כתביו ומקורותיו הקבליים, על הקבלה במרוקו ועל חבורת תארודנט שפעלה בדרום המדינה, ועל תורת האלוהות, תורת האדם ותורת ההאצלה של הספירות .

החלק השני עוסק בבחירה החופשית, בתשובה, בתורת הרע, בעבודת האדם הכוללת את עבודת המידות, עבודת הייחוד, עבודת המחשבה, תורת הסוד, תפיסת המוות, השכינה, הצדקה והצדיק .

עבודת הייחוד היא ליבת משנתו הקבלית–מוסרית של רי"א, היא הערך המרכזי בעבודת האדם, ואליה כפופים ערכי-משנה מוסריים, כמפורט בעבודה זו .

משנתו הקבלית-מוסרית של רי"א מבוססת על כתביו פרח שושן, פירוש קבלי על מסכת אבות ומנחה חדשה",

פירוש קבלי על התורה, והם ספרי הבסיס בעבודה זו . פירושו למסכת אבות שם דגש על עבודת המידות, על עמידת האדם מול האל, מול האחר והסביבה ומול עצמו . עיקרון קבלי בסיסי במשנתו של רי"א הוא , שכל פעולה של האדם בעולם פועלת על העולמות העליונים, ודרכה הוא עושה את עבודת הייחוד בין הספירות. פעולה זו היא העבודה התיאורגית הנעשית על ידי קיום מצוות, תפילה, עבודת המידות ועשיית חסד.

בהקשר לפירושו הקבלי של רי"א על מסכת אבות פרח שושן חשוב להבהיר, כי קדם לפירוש זה פירושו הקבלי של רבי דוד בן יהודה החסיד במאה השלוש-עשרה, שהיה קצר הרבה יותר מפירושו של רי"א [פירוש זה הודפס לאחרונה בשנת 2008 מכתב יד של הספרייה בניו יורק]. בעבודתי אראה כי רי"א לא נחשף ככל הנראה לפירוש זה, שלא היה מוכר בתקופתו בצפון אפריקה וגם לא במקומות אחרים. פירושו גם אינו מופיע בפירושים על מסכת אבות של רבי שמואל דה אוזידה, מתלמידי האר"י, בספרו מדרש שמואל שהיו ידועים עד תקופתו בסוף המאה השש-עשרה. אפשר אם כן להניח כי פירושו הקבלי של רי"א למסכת אבות מהווה חידוש בעולם הקבלה של צפון אפריקה וציון דרך לפירושים הקבליים על מסכת אבות.

חלק ראשון – בפרק הראשון מובאת סקירה קצרה של מקורותיו הקבליים ומשנתו הקבלית של רי"א . זאת כדי לתת תמונה קצרה ותמציתית על השקפתו הקבלית תוך התייחסות למונחים קבליים כמו האינסוף, עשר הספירות, ספירת הכתר ומקומה במערכת הספירות, לקשר בין האינסוף והספירות שבספרות הקבלית נקרא "עצמות וכלים", לשמות האל ותאריו שדרכם האינסוף מנהיג את הספירות והעולם, לספירות הנגלות ול ספירות הנעלמות והקשר ביניהם, לצורך בשינויים בספירות כדי לאפשר שכר ועונש ובחירה חופשית שיש בהם יסוד של שינוי והיפוך. כמו כן מובאת התייחסות למשמעות ם של ההיפוכים והשינויים המשתקפים בתפיסתם של ר' מאיר אבן גבא י  ורי"א באשר לעצם קיומה של בחירה חופשית והשגחה, ומה הם התנאים שעל האדם לעמוד בהם בעבודה הרוחנית כדי להגיע להשגות בתורת הסוד, שהן אבן דרך בהגעה לתכלית שהיא עבודת הייחוד והתיקון.

הערת המחבר:רבי מאיר בן יחזקאל אבן גבאי 1540-1480( לערך) היה מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד , מחבר ספרי קבלה חשובים, בהם "עבודת הקודש" ו"דרך אמונה". נולד בספרד וגלה בילדותו מספרד בשנת 1492 , התיישב ככל הנראה בטורקיה ונקבר בארץ ישראל. חיבר שלושה ספרים העוסקים בתורת הקבלה בהם גם פיתח תאוריות משלו.

 בפרק השני אני דן במצב הכלכלי-חברתי במרוקו, בראשית ההתיישבות היהודית שם שהחלה עוד בתקופת בית ראשון, בשושלות השונות ששלטו במרוקו שמקורן ערבי או ברברי – השושלות הווטסית והסעידית והשושלת העלווית שעדיין שולטת במרוקו. בפרק זה נדון הכיבוש הערבי במאה השביעית וכיצד הכיבוש הערבי, חילופי השלטון ומאבקי הירושה השפיעו על מצבם של יהודי מרוקו; על מעמדם של היהודים בעקבות הכיבוש הערבי -אסלאמי כבני חסות – בערבית "אהל אל דימה" או "דימים", ועל תנאי חייהם ומעמדם המשפטי והחברתי כבני חסות המקבלים הגנה מהשלטון בתמורה לתשלום מס ה"ג'זיה", ועמידה בהגבלות משפילות ומבזות .

משנתו הקבלית–מוסרית של רבי יעקב איפרגאן- עמרם בן ישי

חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה "