المقدمة في علم التأريج-אִבְּן חַ'לְדוּן• אקדמות למדע ההיסטוריה-הקדמת המחבר
المقدمة في علم التأريج-אִבְּן חַ'לְדוּן• אקדמות למדע ההיסטוריה-הקדמת המחבר
הקדמת המחבר
מקצוע ההיסטוריה הוא אחד מענפי־המדע שהאומות מוסרות זו לזו מדור לדור והכול משתדלים לקנותם במיטב מאמציהם. המון העם וחסרי־השכלה שואפים לדעתה, מלכים ונסיכים מתחרים עליה. בהבנתה שווים מלומדים ובורים; שכן לכאורה אין בה אלא ידיעות על מאורעות ושושלות, ועל דברים שאירעו בתקופות קדומות, מסוג אותם מאורעות שעליהם נכתבים דברי־סופרים נאים ומהם לקוחים משלים להשתעשע בהם במפגשי רעים בהמון חוגג. דברים אלה מספרים לנו על העולם וברואיו ועל השינויים שחלו במצבו, כיצד נתבססו ממשלות והרחיבו את שלטונן והקימו תרבויות עלי אדמות, עד שהגיעה שעתן והן חלפו מן העולם. אך בעצם יש בו במקצוע ההיסטוריה הסתכלות ומחקר, הסבר מדויק לשורשי הדברים הקיימים ולדרך התהוותם, והבנה מעמיקה של מהות העובדות וגורמיהן. לפיכך מושרש מקצוע ההיסטוריה עמוק בחכמת הפילוסופיה, וראוי הוא בהחלט להימנות עם מדעיה.
גדולי ההיסטוריונים באיסלאם ליקטו ואספו ידיעות על דברי־הימים, ורשמו אותן בדפי קונטרסיהם; הדיוטות ערבבו בתוך ידיעות אלה דברי־הבל ומעשיות שבדו מלבם, וביקשו לקשט בהם את סיפוריהם החלשים. רבים מן הבאים אחריהם הלכו בעקבותיהם והעבירו לנו סיפורים אלה כפי ששמעו אותם, מבלי להבחין בגורמי המצבים, מבלי לשים לב אל התנאים, ומבלי לדחות את הפרטים התפלים שבסיפורים אלה. כי הנטייה לעמוד על האמת שבדברים לפני מסירתם היא נדירה, והמבט המבחין קהה בדרך כלל; ידיעות מדברי־הימים כרוכות תמיד בשגיאות ובדמיונות, והחיקוי הוא תכונה מושרשת בבני-האדם. התעסקותם של הדיוטות במקצועות המדע שאינם נהירים להם היא תופעה נפוצה בכל מקום. ואולם האמת תנצח ואין לעמוד נגדה, והשקר ייפגע בברק ההתבוננות. יש מי שמוסר ידיעות סתם, מכתיב ומעביר אותן כמות שהן; אך יש מי שמבטו חודר, והוא יידע אל נכון להבחין בדברי אמת ולגלות בעזרת ידיעתו את פני הדברים לאמיתם.
רבים הם האנשים שאספו ורשמו ידיעות על תולדות העמים וממלכות העולם; אך אלה שספריהם נפוצו בזכות פרסומם וסמכותם המוכרת, ואשר שאבו מרשימות דברי־הימים של קודמיהם את הכול עד שספריהם המאוחרים דחקו את האחרים – מספרם הוא מועט ביותר, וכמעט שאפשר למנותם באצבעות־היד; כגון אבן־איסחאק ואל־טברי ואבן אל-כלבי ואל־ואקיך ואל-אסדי ואל־מסעודי, ועוד מחברים מפורסמים אחדים המצטיינים מבין המון העוסקים בהיסטוריה. ואף־על־פי שיש בהם בכתביהם של אל־מסעודי ואל־ואקידי פגמים וליקויים הידועים היטב לכל בר־בי־רב,
בכל זאת בחרו כל האנשים לקבל את ידיעותיהם ההיסטוריות דווקא מספריהם של שני אלה ולהלך בחיבוריהם בעקבות המסורות שהללו מוסרים; ואילו הקורא הביקורתי וגלוי־העיניים חייב לקבוע בעצמו את אמת־המידה כדי להבחין בדברים שהם מוסרים בין הזיופים ובין אותם דברים שראוי ללמוד מהם לקח; שכן התרבות האנושית מתגלמת בצורות ובמצבים שונים, וכל מצב־תרבות יש לו טבע מיוחד משלו, שעמו יש להשוות את הידיעות, הסיפורים והשרידים, כדי לבחון את מידת אמיתותם.
רוב ספרי ההיסטוריה של סופרים אלה מקיפים את תולדות כל העמים לארצותיהם, ראשית מפני ששתי השושלות הגדולות בראשית ימי האיסלאם[בית אומייה ובית עבאם.] הקיפו את כל האזורים והממלכות, ושנית מפני שהם שאבו ממקורות רבים ומקיפים, שמתוכם בחרו מה להביא ומה להשמיט. אחדים מהם-למשל אל־מסעודי ואלה שהלכו בעקבותיו- ליקטו וכללו בספריהם ידיעות על־אודות העמים והממשלות שהיו לפני האיסלאם,
ועל מצביהם בדרך־כלל. אחריהם באו היסטוריונים אחרים שסטו משיטת הכלליות ולא שאפו להקיף את הכול, כי־אם הגבילו את עצמם: הם רשמו רק את הדברים הראויים לציון בדורם, כללו בספריהם רק ידיעות על אזורם וארצם, והסתפקו בכתיבת תולדות ממשלתם או עירם; כך נהגו למשל אבן־זדאן, כותב תולדות ספרד ושושלת בני-אומייה שבה, ואבן אל־רקיק, כותב תולדות אפריקה והשושלת שמשלה בְּקֵירְוּוָאן.
אחרי אלה באו רק מחקים, אווילים בטבעם ובשכלם, שהעתיקו מקודמיהם דרך חיקוי, תוך התעלמות מן התמורות שחלו ברבות הימים בנסיבות חייהם ובמנהגיהם של אומות ועמים שונים. אלה מביאים את הידיעות על הממשלות וסיפורים על מה שאירע בדורות הראשונים, כמו צורות ללא חומר, כמו חרבות שנשלפו מנדביהן; הידיעות שהם מביאים משוללות כל ערך, מפני שאינם יודעים להבחין בין המקורי לבין המחודש. הם מספרים על מאורעות מבלי לדעת את שורשיהם, ומוסרים על ׳סוגים׳ מבלי להתחשב ב׳מחלקות׳ הכלליות ומבלי לחקור את ההבדלים שביניהם. בחיבוריהם הם חוזרים על הידיעות כמו שנמסרו להם מפי קודמיהם שעסקו בדברים הללו, ומתעלמים מן העובדה שבינתיים קמו דורות חדשים ונוצרו תנאים חדשים, כי לא היה מי שיוכל להסביר להם את השינויים שחלו; לפיכך אין בדפי חיבוריהם כדי להבהיר את דברי־הימים. כאשר הם ניגשים לתאר ממשלה זו או אחרת, הם מונים את הידיעות על תולדותיה בזו אחר זו, תוך הקפדה למסור את הכול, בין שהדברים דמיוניים ובין שהם מהימנים, מבלי להתחקות אחר ראשיתם ומבלי להזכיר את הגורמים שבעטיים התחילה אותה ממשלה לעלות, או את הסיבות שגרמו לה להיעצר בהתקדמותה משהגיעה לשיא התפתחותה. הקורא נשאר אפוא תמיד תוהה, מה היו בעצם דרכי התהוותן של הממשלות, מצביהן וסדריהן; הוא מחפש את הסיבות לכך שממשלות אחדות התקיימו זו בצד זו ואחרות באו בזו לאחר זו, ומבקש לשווא הסבר משכנע להתרחקותן או להתקרבותן; ועוד נרחיב את הדיבור על כך במבוא לספרנו.
לבסוף באו היסטוריונים אחרים שכתבו בקיצור מופרז, והסתפקו בכך שהזכירו את שמות המלכים, מבלי לציין את שושלת־היוחסין שלהם ומבלי להזכיר את המאורעות ההיסטוריים, כשהם ערוכים בלוויית מספר שנותיהם בספרות בלבד; כך עשה למשל אבן־רשיק בספרו ׳מאזני מעשה׳, ואחרים המשולים לצאן אובדות, שהלכו בעקבות שיטה זו. דבריהם של הללו אין להתחשב בהם, אין להם קיום ואין הם ראויים להימסר;כי הם גרמו לאובדן ידיעות מועילות והפרו את השיטות והמנהגים המקובלים בקרב ההיסטוריונים.
כאשר עיינתי בספרי האנשים מן העבר ומימינו ובחנתי את טיבם, התנערתי מתרדמת האדישות והחלטתי לגשת בעצמי לכתיבה ולהציע את סחורתי למכירה, אף־על־פי שבמקצוע זה משול אני לפושט־רגל. חיברתי אפוא ספר היסטוריה, שבו הסירותי את הצעיף מעל מצביהם של הדורות הגדולים בזה אחר זה. חילקתי אותו לשערים, שבהם הובאו הידיעות על המאורעות והלקח שאפשר ללמוד מהם; והראיתי את הסיבות והגורמים להתחלותיהן של הממשלות והתרבויות. ביססתי את ספרי על תולדותיהם של שני הגזעים שיישבו את ארצות צפון־אפריקה בדורותינו אלה, ומילאו את קצות הארץ, בעיר ובכפר; ועל הממשלות שעמים אלה הקימו, מהן שהאריכו ימים ומהן שלא האריכו ימים; וכן על המלכים ובני־הברית שהיו להם בעבר.
שני גזעים אלה הם הערבים והברברים, שכן אלה הם הגזעים הידועים כיושבי המגרב מזה דורות רבים, עד כי אין לתאר שישבו בו מעולם בני גזע אחר, ותושביו אינם מכירים כל גזע אנושי זולתם. ערכתי את המחקרים שבספר בצורה בהירה ובאופן שיהיה מובן למלומדים ולאנשי חצר־המלכות.
- בסידורו של הספר ובחלוקתו לשערים ולפרקים הלכתי בדרך לא־רגילה, והמצאתי לכך שיטה מקורית. הסברתי בו את מצבי היישוב והתרבות, ואת התכונות המהותיות של החברה האנושית, באופן כזה שהקורא יוכל להבין את הסיבות והגורמים של מצב הדברים כפי שהם עתה, ולדעת כיצד נתכוננו הממשלות, כדי שיוכל למשוך את ידו מהשקפות הנמסרות בדרך החיקוי ולעמוד על מצבן של תקופות ועמים שהיו לפניו ושיבואו אחריו.[ בשתי מלים אלה יש רמז ראשון להנחתו של אבן־ח׳לדון, שמהלך ההיסטוריה מגלה חוקיות שעל־פיה אפשר לחזות מראש את הבאות.
- ]
ערכתי את חיבורי במבוא ובשלושה ספרים:
המבוא— על יתרונו של מדע ההיסטוריה, ביאור שיטותיו וציון שגיאותיהם של ההיסטוריונים.
הספר הראשון-על התרבות ותכונותיה המהותיות, כגון המלוכה, השלטון,
הריווח והמחייה, המלאכות והמדעים והסיבות והגורמים המשפיעים על כל אלה».
הספר השני-על תולדות הערבים, עמיהם ושושלותיהם, מאז ראשית הבריאה ועד ימינו אלה. בספר זה ציינתי גם את קורותיהן ושושלותיהן של אחדות מן האומות המפורסמות שחיו בימיהם, כגון הנבטים והסורים, הפרסים ובני־ישראל, המצרים והיוונים, הרומאים והתורכים ועמי אירופה.
- הספר השלישי— על תולדות הברברים והעמים החוסים בצלם, כגון שבטי זנאתה, על ראשיתם ודורותיהם, ועל הממלכות והשושלות שהם הקימו במגרב.[ זנאתה – שבט בדואי ברברי, שנלחם בשלטון הפאטימיים בצפון־אפריקה, והקים בה במאה הי״ג מספר שושלות מקומיות.]
אחרי־כן, כאשר ערכתי את נסיעתי אל המזרח כדי לגלות את זיו אורו ולקיים את מצוות העלייה־לרגל ואת המנהגים המקובלים של ביקור הכעבה והקפתה, נתאפשר לי לעיין ברשומותיהן וספריהן של ארצות־המזרח ולעמוד מתוכם על עברן.
כך מילאתי מה שהיה עדיין חסר בחיבורי—תולדות המלכים הלא־ערביים בארצות המזרח, והשושלות שהתורכים הקימו בארצות שהם כבשו. שילבתי ידיעות אלה בדברי על העמים והמלכים שחיו באותן התקופות בארצות שונות. הלכתי בעניין זה בדרך הקיצור והתמצית; השתדלתי לשמור על פשטות ולהימנע מסיבוך, והתקדמתי מהסבר
הגורמים הכלליים למסירת הפרטים ההיסטוריים. באופן זה כולל חיבורי את תולדות כל הבריאה, מסביר את הגורמים והמסיבות של קורות הממשלות, והוא בית־קיבול לחכמה ולהיסטוריה.
ולפי שספרי זה מקיף את תולדות הערבים והברברים, הן יושבי הכפרים והן הבדווים יושבי־אוהלים, ומציין את השושלות הגדולות בדורם, ומבהיר הן את העובדות והן את הלקח, שאפשר להסיק מהתהוות התנאים ומהתפתחותם לאחר־מכן- קראתיו בשם ׳ספר הלקחים ואוסף רשומות על ראשיתם ותולדותיהם של הערבים, הפרסים והברברים והשליטים החשובים שחיו בזמנם׳.
المقدمة في علم التأريج-אִבְּן חַ'לְדוּן• אקדמות למדע ההיסטוריה-הקדמת המחבר
עמוד 7
