קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו
Tisha Beav תשעה באב – Kinot קינות of Shaharit in Rashi Script – nz"y R. Moshé Nahon
פגיעות בחיי הדת אצל יהודי מרוקו-א.בשן
האסכולות המשפטיות
מחברת: מירי שפר
במהלך המאות 8-9 התגבשו באסלאם אסכולות (מד'אהב, ביחיד מד'הב) משפטיות ששיקפו גישות שונות אל החוק הדתי. כל אחת מהאסכולות – קיימות כיום ארבע – נקראת על-שמו של איש ההלכה אשר לו מייחסים את התורה המשפטית של האסכולה. למרות ההבדלים ביניהן, ארבעתן נתפסות כדרכים לגיטימיות לפרש את השריעה.
יצירת האסכולה לא נשלמה בחייו של המורה, איש ההלכה, המוכר כראש האסכולה. היה זה מפעל של תלמידיו, שנמשך עשרות רבות ואולי מאות שנים. הם העלו על הכתב את תורתו של מורם שהועברה בעל-פה, התעמקו בה ופירשו אותה. כך הפכו לקבוצה רעיונית וחברתית.
כל אסכולה החלה באזור גיאוגרפי מסוים, אך עם ההתפשטות הטריטוריאלית של עולם האסלאם ומעבר של אנשים ושל רעיונות, תחום ההשפעה של האסכולות השונות חרג הרבה מעבר לאזור הגיאוגרפי המקורי שבו החלה האסכולה המסוימת לפעול.
האסכולה החנפית נקראת על-שמו של אל-נעמאן אבו חניפה (מת בשנת 767), חכם הלכה פרסי שחי בעיראק. אסכולה זו נפוצה במיוחד באזורים שבהם שלטו בעבר התורכים (תורכיה וארצות הים התיכון). זוהי גם האסכולה השלטת בפקיסטאן, בהודו, בסין וברפובליקות המוסלמיות של ברית המועצות לשעבר.
האסכולה המאלכית נקראת על-שמו של מאלכ בן אנס (מת בשנת 795), חכם הלכה (חדית') מהעיר מדינה. אסכולה זו התפשטה בעיקר במערב עולם האסלאם. לאחר נפילת האסלאם בחצי האי האיברי (המאחז האחרון, גרנדה, נפל בידי הספרדים הנוצרים ב- 1492), המאלכים מרוכזים בעיקר בצפון אפריקה.
האסכולה השאפעית מקובלת מאוד במזרח התיכון הערבי, אך גם במזרח ובדרום-מזרח אסיה. היא קרויה על-שמו של מוחמד בן אדריס אל שאפעי (נפטר ב- 820), חכם הלכה שנולד בחצי האי ערב (התייחס למשפחת הנביא) וחי בעיראק ובמצרים.
האסכולה החנבלית קרויה על-שמו של אחמד בן חנבל (מת ב- 855), שנודע בהתנגדותו התקיפה לחידושים בלתי רצויים (בדעה), ומכאן גם להסתמכות חכמי הלכה על דעה אישית כשיטה משפטית. האסכולה נוצרה בבגדאד, אך כיום היא מרוכזת בעיקר בחצי האי ערב. זוהי השיטה המשפטית הנהוגה בערב הסעודית.
אדם משתייך לאסכולה משפטית מסוימת על-פי המקובל במשפחתו ובאזור מגוריו. השתייכות לאסכולה משפטית היא בהחלט עניין של מסורת ואינה בגדר חובה. ניתן לעבור מאסכולה לאסכולה, אם כי בפועל אנשים בדרך כלל נשארים בגבולות האסכולה שלתוכה נולדו.
ידועים מקרים שבהם גם חכמי הלכה החליפו מד'אהב. אזור סוריה, למשל, משתייך באופן מסורתי לאסכולה השאפעית, אך עם הכיבוש העוסמאני בראשית המאה ה- 16 עברו כמה שופטים שאפעים לאסכולה החנפית, השלטת באימפריה. הם ידעו שהשתייכות למד'הב של השלטון תאפשר להם הטבות רבות וקריירה עניפה במסגרת אימפריאלית.
היו גם מקרים של פנייה לאיש הלכה מאסכולה אחרת, גם כאשר לא היה מעבר רשמי וסופי בין אסכולות. בדרך כלל היתה זו פנייה אד-הוק בעניין משפטי מאוד מוגדר, והיא נעשתה כאשר הפונה העריך שהפסיקה על-סמך האסכולה האחרת עשויה להיטיב איתו יותר מפסיקתו של איש הלכה בן האסכולה שהוא משתייך אליה. מטעמים אלה ואחרים מתקשה המחקר המודרני כיום לאפיין באופן ברור את האסכולות השונות מבחינה משפטית.
|
חוכמת המשפט |
הדיון המשפטי נתפס כמטלה אינטלקטואלית קשה התובעת מחכם ההלכה מאמץ, זהו האג'תהאד. מילולית, אג'תהאד פירושו מאמץ אישי, אך בהקשר של משפט מוסלמי הכוונה היא לתהליך שעובר כל איש הלכה בעת לימוד, התעמקות והסקת מסקנות בנושאים משפטיים.
הפקיה, שיכולותיו מאפשרות לו לעסוק באג'תהאד, מכונה מג'תהד. רוב המאמינים אינם מסוגלים ואינם ראויים לפסוק בעצמם, אך גם לאלה העוסקים בלימוד עצמאי פעילות זו אינה ללא גבולות. באמצעות האג'תהאד מאפשרת ההלכה התפתחות והשתנות דינאמית; בו בזמן מעודדת ההלכה גם הליכה בדרכה של אסכולה משפטית מסוימת וקבלת ההנחיה של איש דת סמכותי (מהלך המכונה תקליד).
הפקיה דן בעקרונות המשפט ובנורמה המשפטית, אך הוא אינו זה שמיישם את פסיקותיו. היושב למשפט הוא הקאדי, פקיה שקיבל מינוי מטעם המדינה ולכן בידיו גם סמכויות אכיפה. בקהילה המוסלמית הראשונה שילבו הח'ליפים הראשונים ומושלי המחוזות את תפקידי השלטון והשיפוט.
בכך אימצו את המודל של הנביא. אבל המדינה המוסלמית גדלה במהירות מבחינה טריטוריאלית ומספרית, ומלאכת השלטון ועשיית המשפט נעשו מורכבות יותר. הוחלט אפוא להעביר את סמכויות השיפוט לקאדים, הקבוצה המקצועית שמתמחה בחוק המוסלמי.
מאחר שהקאדי הוא שליח המדינה, הוא חייב לפסוק לא רק על-פי השריעה אלא גם על-פי תקנות השלטון. מטעם זה סירבו חלק מאנשי הדת לקבל מישרות רשמיות במינהל. הם גם חששו שהתרועעות אישית עם אנשי השלטון והקשר עם השלטון עלול להשחית את מידותיהם.
דוגמה אחת לכך היא המסורת שמטפחים החנפים ביחס לאבו חניפה, מאנשי ההלכה הראשונים ואביה הרוחני של האסכולה. הם בחרו לתאר אותו כמי שדחה – גם במחיר של ישיבה בכלא – הצעות מן הח'ליפים האומיים ומן הח'ליפים העבאסים לקבל מישרת שיפוט רמה. עם זאת, היו אנשי הלכה בכירים שלא ראו כל פסול בכך שיתמנו לשופטים. אדרבה, טענו, כך יוכלו להשפיע על מוסריותו של השלטון ועל המערכת המשפטית מבפנים.
היעדרותם של חכמי הלכה בכירים בדורות הראשונים מרשימות השופטים עוררה בחוקרים מודרנים את התהייה אם החוק המוסלמי התפתח בתוך המדינה, במסגרת ממלכתית, או מחוצה לה. לפי דעה אחת החוק פותח בידי השופטים הראשונים שהועסקו במנגנון הביורוקרטי אצל הח'ליפים האומיים. טענה זו מסתמכת על העובדה שבין הסוגיות המשפטיות הראשונות שנידונו היו נושאים שענו על צורכי השלטון, למשל חוקי מלחמה, דיני עונשין וכספים.
לפי דעה אחרת, מערכת המשפט המוסלמי התפתחה דווקא מחוץ למרחב השלטוני. לא שופטים פיתחו אותה אלא חכמי הלכה חסרי מעמד רשמי במינהל. משום כך מקומם של הח'ליפים והשליטים בספרי המשפט הוא זניח.
שליטים ששמותיהם מוזכרים בכל זאת, הרי זה באחד משני הקשרים אפשריים: הם מוצגים כדוגמה כיצד אין לנהוג, ואם הם מוצגים כדמויות חיוביות – הדבר נעשה בהתייחס לאישיותם ולהתנהגותם, ולא בשל מעמדם הרשמי.
עד כאן מספריית " מטר "
.Une histoire de familles-J.Tol-Alcalai
Joseph Toledano
Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.
Diplomate au Ministere des Affaires etrangeres, chef de cabinet du Ministre des Affaires etrangeres, chef de cabinet des P.T.T charge d'information a l'Organisation Sioniste Mondiale.
Auteur de 8 livres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaism nord-africain en general et marocain en particulier, en francais et en hebreu
Alcalai
Nom patronymique arabo espagnol, ethnique de klaa, qui signifie en arabe, forteresse precede de l'indice Al, l'habitant de…..Il existe plusieurs localites en Espagne et au Maghreb portant ce nom.
Celles qui ont donne leur nom a cette famille peuvent etre ou Alcala de Heranes, dans la province de Madrid, ou Qualat Ben Ahmed en Algerie, qui abritrent au Moyen Age d'importantes communautes juives.
Le nom esr atteste en Espagne des le XIVeme siecle,et au Maroc au XVIeme siecle, figurant sur la liste Toledano. Apres l'expulsion de 1492, on trouvait les porteurs de ce patronyme principalement dans l'Empire ottoman – Balkans – et egalement au maroc et en Tunisie. Autre orthographe : Alkalai. Au XXeme siecle, nom tres rare, sinon disparu dans tout le Maghreb
Rabbi Abraham Alcalai
Rabbin ne a Qalat Bnei Ahmed en Algerie, un des grands centres de creation juive a Maghreb au debut du Xieme siecle
Rabbi Yehouda Alcalai
Fils de Shelomo. Considere comme l'un des premiers precurseurs du sionisme politique avant Herzl. Ne a Sarajevo en 1798. Il monta enfant a Jerusalem avec ses parents.
Apres ses etudes rabbiniques, il fut appele par la communaute de Zemlin, en Bosnie pour lui servir de guide spirituel. Apres l'affaire de l'accusation de crime rituel de Damas en 1840, il decida de se consacrer a la renaissance nationale du peuple juif et a son retour en Eretz Israel..
Il fut profondement influence dans ce domaine pae un rabbin descendant d'une famille originaire du Maroc, rabbi Yehouda Bibas – voir article le concernant – Mort a Jerusalem en 1878.
Rabbi Moche Alcalai
Rabbin en Serbie qui monta jeune a Jerusalem. En 1837, il fut envoye en mission au Maroc par la communaute sepharade de Tiberiade. Alors qu'il était a Rabat, il apprit la mort de son epouse et de ses enfants en Terre Sainte dans une epidemie et il decida de rester au Maroc et d'y prendre une femme. Vers la fin de sa vie, il decida de revenir a Tineriade ou il mourut en 1874.
Rabbi Bension Alcalai
Fils de rabbi Moche. Ne a Rabat en 1858. Il se joignit a son père quand il revint en Terre Sainte en 1874. Apres ses etudes al Yechiva de Tiberiade, il fut envoye a trois reprises en mission au Maghreb, d'abord par la Fondation rabbi Meir Baal Hanes de Tiberiade, une seconde fois par la communaute Maghrebine de Jerusalem et la troisieme fois, par la yechiva des Kabbalistes de Jerusalem, Bet El.
Au retour de sa derniere mission, en 1902. il s'installa a Hebron, puis a Jerusalem ou il mourut en 1913. Auteur de plusieurs ouvrages de Halakha connus.
ALCALAI ou ALKALAI : nom d’origine arabe al gala’a signifiant forteresse, chateau. Autre possibilite : originaire de Qalate, pres de Fez ou originaire de Qala’ des Beni Hammad, ville du Constantinois en Algerie.
ALCAN : nom d’origine espagnole compose de l’article arabe al (le) et can l’equivalent hispanique de Cohen.
L'esprit du Mellah-J.Toledano
L'esprit du Mellah – Joseph Toledano
Humour et folklore des juifs du Maroc
A la mémoire de Rabbi Yedidia et son fils Abraham qui :
S'ils avaient pu jusqu'à ce jour vivre
Auraient mieux que moi ecrire ce livre
Au contraire chaque jour apporte des nouvelles encore plus merveilleuses, il faut etre curieux, ouvert aux nouveautes. Mais le proverbe etait aussi, au second sens, employe par ironie, exactement dans le meme sens que le Roi Salomon pour exprimer le scepticisme face a quelqu'un qui s'enthousiasme: tiens chaque jour on en apprend de bonnes. . . ou encore "il y a des limites au culot qu'est-ce qu'il croit qu'il peut inventer comme betises comme si tout n'etait pas deja connu et qu'il n'y a rien de nouveau sous le soleil!
A CHAQUE JOUR SA SURPRISE
! Au cours de mes recherches sur 1'histoire des Juifs au Maroc, j'ai eu l'incroyable surprise de decouvrir que le premier Juif a avoir ete elu au Senat des Etats-Unis, le premier dans 1'histoire, etait justement un originaire du Maroc, David Yuli, ne a Manchester d'une famille immigree du Maroc. II fut senateur de la Californie de 1845 a 1860 Ce nom de YULI me paraissait tellement bizarre, inconu que je ne savais comment le prononcer. Sous le coup de l’emotion je racontai cela a Paris a un de mes amis, en ajoutant — bien imprudemment — que ce nom de Yuli avait disparu de 1'histoire.
– Mais ma femme est une Yuli me dit-il. C'etait bien ma chance, elle etait la representante de la seule famille portant ce nom et d'ailleurs se souvenait que des cousins s'etaient installes en Angleterre au 19eme mais ignorait parfaitement leur gloire americaine. Alors mon ami se tourna vers moi et me dit en arabe: tu vois comme dit le proverbe: vis un jour tu entendras des nouvelles!
Un an plus tard je racontai la meme histoire a Montreal et j'ajoutai a mes auditeurs: "Vous qui avez prefere traverser l'Atlantique au lieu de la Mediterranee, savez-vous au moins que vouz avez un personnage dont vous pouvez etre fiers et revendiquer le droit de figurer parmi les peres fondateurs de l'Amerique? Quelqu'un dans la salle se leva et cita le proverbe en ajoutant: nous ne le savions pas, mais tu peux etre sur que demain tout le monde le saura!
הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו
ערב שבת שלום
א. היום מכנים בגדים לשבוע הבא, פרוש לובשים בגד מכובס כחצי שעה, ואז יהא מותר ללבוש
בגד זה שבוע הבא שנקרא "שבוע שחל בו תשעה באב, גם בשבת ניתן ללבוש, כגון חולצה
לליל שבת, וחולצה נוספת בשחרית עד לצהרים וכדומה.
ב. שבוע הבא אסור להתגלח עד תשעה באב מעיקר ההלכה, ואין שום קולא בדבר.
תורת אמך◆ פרשת דברים ◆ לאור חכמי מרוקו ◆מס' 63◆
המלקט: הרב אברהם אסולין
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב (א, א).
בספר מלאכת מחשבה הקשה, איך משה רבינו ע"ה יכל לדבר עם ששים רבוא בפעם אחת, ונראה שלא קשה, כי הקב"ה נתן במשה כח, והיה קולו מקיף כל המחנה וכולם שמעו את דברי. וכן אמרו רבותינו ז"ל (זוהר במדבר לב), שהשכינה מדברת מתוך גרונו, ואם כן, אין פלא איך שמעו כל ישראל את דבריו, כי הקב"ה הוא המדבר (נשמת חיים).
בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר (א, ה).
הואיל הם אותיות אליהו, רצה לומר, אליהו יבאר הקושיות והספיקות, כי מבואר בכמה מקומות כי משה ואליהו במדרגה אחת. משה ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל (מדרש ילקוט מלכים א, רמז, ט), וכן אליהו (מלכים א, יט, ח), וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום. משה התפלל על ישראל, שנאמר (דברים ט, כו), וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום. משה התפלל על ישראל.
שנאמר (דברים ט, כו), אל תשת עמך ונחלתך אשר פדית בגודליך, ואליהו התפלל, שנאמר (מלכים א, יח , לז), ענני ה' ענני (עדן מקדם).
ה' אלהי אבותיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם (א, יא).
איתא בזוהר (ח"א קסא), ברכה של מעלה אינה פחותה מאלף. ונראה שלכן בירך משה את ישראל 'יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים', וכן (בדברים לב, ל), איכה ירדוף אחד אלף, ושנים יניסו רבבה. ואמרו בזוהר הקדוש (ח"א סוף רכז), כשאדם רוצה לברך את חברו או את בנו, צריך לברך בתחילה להקב"ה, ואי לא מברך תחילה להקב"ה אינון ברכאן לא איתקימו. וכתב החיד"א ז"ל, ששמע מהרב עיר וקדיש כמוהר"ר יעקב חזן ז"ל, שבא אליו אדם לברכו משים ידו על ראשו ואומר: יתברך שמו לעד הקב"ה, ואחר כך מברכו לאיש ההוא או לנער וכיוצא בזה (עדן מקדם).
ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (א, טז).
אפשר לומר, שבא להזהיר את הדיינים לשמוע טענות התובע והנתבע, כאילו הדבר בין שני אחיכם מאב ואם, שאז תתנו לב לשמוע דברי שניהם בשוה ולא תעדיפו האחד על חברו, ואז 'ושפטתם צדק בין איש', דיבר בהוה שאין דרך האשה להכנס לדין. 'ובין אחיו', בענין חלוקת ירושה, שלא תאמר אין לדקדק הרבה בדיניהם, כי הכל הוא ריוח שבא, וגם אם יקח אחד יותר מאחיו אין בכך כלום. וכן 'בין איש ובין גרו', דהיינו שכנו הדר עמו בחצר, שלא תאמר שכנים הם, וכתוב (משלי כז, י), טוב שכן מאח רחוק, ואין לדקדק בדיניהם, משמיע לנו 'ושפטתם צדק' (נשמת חיים).
ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת (א, כא).
על דרך כד דמך ר' אבהו אחזו ליה י"ג נהרי וכו' כי ר' אבהו היה סובר שכר עולם הבא דברשאין לו קצבה ולא משתעבד אבל לגבי הקב"ה הוי דבר שיש לו קצבה וזהו שחזר ואמר אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי ולגבי הקב"ה הוי דבר שיש לו קצבה וזהו "ראה" פירוש אומרים לצדיק ראה ומעיקרא "נתן ה'" בתורה מתנה לעל צד הרחמים עכשיו "אלהיך לפניך את הארץ" העליונה מן הדין שלך "עלה" פירוש נתקשרו "רש" בתורת ירושה שאין לה הפסק ואינו חוזר בגלגול ושמא תאמר שכר עולם הבא הוי דבר שאין לו קצבה ולזה אמר "כאשר דבר ה' אלהיך לך" ולגביה הוי דבר שיש לו קצבה ומשתעבד "אל תירא ואל תחת" מן המקטרגים ומן מדת הדין שמוחזקת בשכר העולם הבא: