ארכיון יומי: 31 באוקטובר 2016


משפחת פליאג'י – תולדות היהודים במרוקו -חיים הירשברג

הירשברג

בייצור הנשק׳ רכישתו והעברתו לנמלי מארוקו עסקו מספר יהודים המכונים הסוחרים ׳הפליטים׳ — כלומר אנוסי פורטוגאל — שהתיישבו בארצות־השפילה. נראה, שעיקר תפקידו של יוּסוּף בסכאינו, השגריר המוסלמי המיוחד שנשלח אל ארצות־השפילה, לא היה לדאוג לרכישת נשק ותחמושת, אלא לעקוב אחרי ייצואם, שלא יסתנן אל השייכים המתמרדים ואל שודדי־הים בסלא. ימין בן רמוך צורף אליו כמומחה, וייתכן גם כאיש־מודיעין. מסתבר שמוצאו של בן רמוך מפאס, שבפינקסיה ורשומותיה נזכרים בני משפחה מיוחסת זו לפחות החל ממחצית המאה הט״ז ועד המאה הי״ז. ליוסף פליאג׳י, או לאחד מבניו שישבו בקביעות בארצות־השפילה, לא נוח היה למלא תפקיד שהוטל, כפי הנראה, על בן רמוך.

בין סוחרי הנשק, שאפשר היו גם יצרניו, ושהיו מעורבים במשלוחים אל סלא, יש לציין את דייגו נונז בלמונטה ופראנציסקו ואיס די ליאון. סוכנם בסלא היה אהרן קווירידו. בלמונטה, די ליאון, קווירידו ודוד פראנקו קיבלו בדצמבר 1623 דרכונים ללכת למארוקו ובמיוחד לסלא, כדי לטפל בשיחרור הספינה ׳כוכב הזהב' שהוחרמה על־ידי שודדי סלא. השניים הראשונים הוזמנו בשנת 1624 לח­קירה לפני אסיפת־המעמדות, לאחר שיוסוף בסכאינו העלה את ההאשמה, כי מש­לוחי נשק ותחמושת מגיעים למארוקו ללא רשיון. הסוחרים טענו, כי הם קיבלו את הרשיון מהאדמיראליות באמשטרדם על־פי בקשת סוכנם בסלא, שהסתמך על דרי­שתם של האדמיראל בסלא, מוראד ראיס, והקאיד של הקצבּה. לעומת זאת טען בסכאינו, שמותר להעביר נשק למארוקו רק על־פי דרישתו של זיידאן עצמו. אסיפת־המעמדות קבעה בהחלטתה, כי מכאן ולהבא רק בידיה הסמכות להוציא רשיונות־יצוא כאלה. לאחר צאת בסכאינו נשאר עדיין בן רמוך פרק־זמן מסוים בארצות־השפילה. כשחזר בשנת 1626 למארוקו שלח את יעקב בן רוֹש לסיים את הענ­יינים שנשארו תלויים ועומדים. זיידאן המליץ עליו בפני אסיפת־המעמדות. ואמנם דאג יעקב בן רוש בשנים 1627—1629 להעברת התותחים שהוזמנו. חומר־הגלם ליציקת התותחים (נחושת) הובא ממארוקו ; גם העסקות עצמן נעשו על בסיס סחר־חליפין תמורת חיטה שהובאה ממארוקו.

בין היהודים שהשתמש בהם זיידאן כסוכניו בתפקידים שונים מן הראוי להזכיר גם את ישראל השייך, המכונה ביומנו של רוּיל חוכר מכסים  של זיידאן, שהיה מעביר את פקודות אדוניו למשלחת הנידרלאנדית. הוא גם השתתף במשא־ומתן עמהם יחד עם בסכאינו ועם משה פליאג׳י. כן ניהל (כבר לאחר מותו של זיידאן) יחד עם משה פליאג׳י את השיחות עם משלחת הצרפתי ראזילי, שבא(1629) בעניין פדיון השבויים .

לאחר מותו של זיידאן (1628) יצא יוסף פליאג׳י בשליחות אסיפת־המעמדות אל בנו עבד אלימלך והביא לו את ברכותיה. הוא שהה שם עד לעלייתו של אל־ וליד לשלטון(1631—1636). הלה מבטיח שימשיך במדיניות זיידאן והוא משגר את יוסף אל האג לסדר עניינים שונים. במיוחד מבקש הוא לשלוח לו בעלי־מלאכה, כנראה ליציקת תותחים.

כסוכנו של אל־וליד השתתף יוסף פליאג׳י באותו פרק־זמן יחד עם בנו דוד, שהיה המורשה העיקרי, במשא־ומתן של חוזה־שלום בין צרפת לאל־וליד. המשא־ומתן הסתיים בהצלחה והחוזה נחתם בפאריס. אולם בשל הזנחה מצד דוד, שנספר עליה להלן, התחוללה שערוריה דיפלומאטית ומדינית, שנופחה ובוימה לכדי סכ­סוך רציני, והדיה נשמעו זמן־מה בפאריס, לונדון, האג ומראכש. היא שככה רק לאחר מותו של אל־וליד.

דבר זה גרם עגמת־נפש רבה ליוסף הישיש, שטען, כי לא זו בלבד שלא הכירו טובה לו ולבנו דוד על מאמציהם, אלא שגם נטלו מנה של חירופים וגידופים. יוסף מבקש לחזור למארוקו ויוצא שמה ב־1634, הפעם כדי להביא לאל־וליד את ברכותיה של אסיפת־המעמדות לעלייתו על כיסא השריפים. אין ספק שהוא ניצל את שהותו כדי להגן על כבוד משפחתו נגד ההשמצות מצד צרפתים ומוסלמים כאחד. תפקידו היה עדין, כי אל־וליד הושפע על־ידי שונאי הפליאג׳י, ופשט שנאתו על כל היהודים. הוא דחק את בני פליאגיי מחכירת המכסים באספי, ומסר תפקיד זה לאנגלי בלייק ״. מקור אנגלי מציין, כי היהודים היו יותר הגונים מאשר בן־ארצם. לאחר רצח אל־וליד עלה לשלטון בנו השלישי של זיידאן, מוחמד אל־שייך אל־צגיר (1636—1654). בדברי הימים של פאם (20 א) קוראים אנו עליו!

בחי חשון ש׳ איך נשבר פטי״ש  ליצי׳ (1638) בא מולאי מוחמד אסיך והביא עמו מחנה גדול עד מאד, עד שאמרו הרואים, שמעולם לא יצא מלך מהמלכים כמוהו והביא עמו ג׳׳ך יהודים סוחרים הביאו סחורות. ואנשי המ­חנה מלובשים כלם בגדי שש ורקמה ומשי וכלי כסף וזהב. ויאמרו כי אל­פים אהלים הביא עמו המלך הנז' והמלך הנז' היה איש חיל נאמן שונא בצע אוהב עניים ורודף אחר האמת. וכרוזא קרא בחיל במחנהו מי שישלח ידו ויקח מהמטמוניות שעורים וחטים אחת דתו להמית.

במכתבו של מוחמד אל אסיפת־המעמדות, שנשלח ביד יוסף (סוף 1636), מודיע הוא כי ימשיך ביחסים טובים עם ארצות־השפילה. הוא ממנה את יוסף למורשה שלו יחד עם דוד! אמנם יוסף מתכונן לעלות לירושלים, ולכן מציע הוא ליהנות משירותיו הטובים של דוד, לאחר שכל ההאשמות נגדו הופרכו. יוסף לא עלה לירו­שלים והמשיך, על אף זיקנתו, לשמש את השריף יחד עם דוד. שניהם מורשים ומיופי־כוח, ולפי החלטת אסיפת־המעמדות נהנים מכל הזכויות של ציר מוסמך ומיופה־כוח של מלך מארוקו. בשנת 1638 נמצא יוסף עדיין בארצות־השפילה. מסתבר כי נפטר בכסלו שצ״ט (1638) ונקבר ליד שמואל אחיו, לאחר שלושים שנות שירות לארבעה שריפים. הוא נזכר לטובה במכתבו של השריף מראשית 1639 אל אסיפת־המעמדות, ומכאן שזה ידע על ישיבתו בארצות־השפילה, אבל עדיין לא הגיעה אליו הידיעה על פטירתן .

בהרי האטלס ובעמקי הדרום. דרך מעלה תישכה – tizi-n-tichka

 

     בהרי האטלס ובעמקי הדרום.tizin-tichka

 דרך מעלה תישכה – tizi-n-tichka

מארץ מבוא השמש

בראשית אייר יצאתי עם ז' ש' יליד צפת ותושב קאזה לסיור ארוך במללאח  שבהרי האטלס ובעמקי הנגב המרוקני. הסיור תוכנן עוד בהיותי בישראל, ותיכף עם בואי לקאזה עשה ש' את הסידורים האחרונים. כדי שנוכל להפיק את התועלת המרבית מן המסע. ש' , שהוא אספן של תכשיטים ותלבושות יהודיים עממיים בצפון אפריקה, התכוון להשלים את האוסף האתנוגראפי שלו, לצלם ולהסריט תמונות מהווי היהודי באזורים הנידחים, שבהם הן הולכות ונעלמות.

ואני נתכוונתי לראות את יהודי האטלס, תושבי ההרים הגבוהים, ואת אלה השוכנים בעמקים הנמשכים בין ההרים, ויורדים דרומה, מושכים מים רבים עד קצה המדבר הסהרה ויוצרים תנאי חיים נוחים בשביל בני אדם המגדלים תבואות, עצי פרי ובהמה רבה. לפי התוכנית ביקשנו לעלות לפסגות הגבוהות, לסטות מן הכבישים הראשיים ולנטות ליישובים השוכנים בצדי הדרכים, ולהגיע לפינות המרוחקות ביותר בדרום המיושב. לשם כך אסף ש' נתונים שונים על המללאח שהיו בידי מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית והג'וינט.

הרבה קראתי ספרי מסע שנתחברו לפני מאה שנה על אותם יהודים אגדיים, בעלי קומה וצורה נאה, החיים כאן בחופש יחסי בחסותם של שבטי הברברים, שאינם סרים למרותו של הסולטאן היושב בשפלה, שלטונו אינו מגיע עד לשטחים הללו, הנקראים " בלאד אל-סיבא " – הארץ החופשית-. לדבריהם נוצרה כאן מעין סימביוזה – שותפות חיים – בין היהודים ובין הברברים. אלה האחרונים אינם יודעים שום מלאכה ואינם עוסקים במסחר, והם זקוקים ליהודים, הדואגים לסיפוק כל צרכי החיים הפרימיטיביים. לעומת זאת מתייחסים ראשי השבטים הברברים כלפי היהודים ביתר סובלנות מעושי דברו של הסולטאן ב " בלאד אל-מח'זאן "- ארץ האוצר – של הסולטאן. השליטים ב " בלאד אל-סיבא " אינם מכבידים את עול המסים ומגינים על חייהם ועל רכושם של היהודים.

הנוסעים מזכירים עוד, כי שמעו בין יהודי האטלס מסורות שונות על קדמות התיישבותם כאן, וכי הם לא הלכו בגלות בבל. יש סוברים, כי היהודים הללו מוצאם ממתייהדים ברברים. בדו"חות ובספרים מן המאה שלנו ( ה 20 ) מצאתי גם רמזים ונתונים מספריים על יהודים העוסקים בחקלאות באזור זה. ואודה, כי רוחי הייתה קצרה לקראת הסיור, ובלילה האחרון לפני המסע כמעט שלא ישנתי מרוב התרגשות.

עשינו את מאתיים וארבעים הקילומטרים שבין קאזה למראכש במשך שעתיים ורבע. לאחר מנוחה של עשר דקות אנו ממשיכים לשרך דרכינו, בעיר הערבית, וליד בתי מלון מפוארים, שנועדו לעשירים ולתיירים מחוץ לארץ, והיינו מחפשים את הכביש לוורזאזאת. גם השוטרים הצבאיים, הניצבים כאן בכל פינה חדשים הם בארץ ואינם מכירים את הדרך.

הכביש ממראכש דרומה הוא טוב, אבל לא משובח. אנו חוצים שורה של ואדיות כמעט יבשים, על פני גשרים איריים, ומתחילים לטפס בהרים. הכביש נעשה צר, פתלתול, המפנים חדים הם, ויש להפחית את המהירות עד חמישים קמ"ש. הסביבה שוממה, ההרים ערומים, בלי עצים או שיחים. הגיאיות עמוקים, כמעט קניונים, תכלת הרקיע, שחור הסלעים, מרבד הירק בעמקים, הסרט הכהה של הנחל בתחתית הוואדי, מצטרפים למראות מלאים הוד פראי של ניגודים חריפים. אנו עוברים ליד פסגת תיזי- ן -תישכּה, שגובהה 2260 מטר. השמים נתכסינו בעננים, ורק לובן השלג בשיפולים מאיר בתוך הקדרות  הכללית.

חצינו את המעלה שליד תישכּה והתחלנו יורדים בשיפוע הגמלון הדרומי. באופק נראות שתי דמויות שחורות של הולכי רגל, וכבר מרחוק מכירים במלבושם, בג'לבה השחורה ובשאשייה הקטנה, שלפנינו יהודים. אלה מצביעים על אגויים – agouyim  – כמללאח הקרוב ביותר השוכן ממש ליד הכביש.

Tizi n'Tichka (Tashelhit:ⵜⵉⵣⵉ ⵏ ⵜⵉⵛⴽⴰ, Tizi, mountain pass; Išqqa, difficult) is a mountain pass in Morocco, linking the south-east of Marrakesh to the city of Ouarzazate through the High Atlas mountains. It lies between the great Marrakech Plains and the gateway of the Sahara Desert. From November – March, snow can often fall on the pass, but it can be warm all year round in the strong sun. It reaches an elevation of 2,260 m above the sea level and is the highest major mountain pass of North Africa. The road was constructed by the French military in 1936, and is now part of National Route 9 (Morocco).

The last wild Barbary lion sighted in the Western Atlas was shot near Tizi n'Tichka pass in 1942.

היקפה וממדיה של התנועהבמרוקו – שנות תכ"ו – תכ"ט – 1666-1669

%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%aa%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95

זוהי גירסא שונה של נבואת זרובבל מהגירסאות הידועות, שמקורה ממרוקו. זו אחת הגירסאות הראשונות והמקוריות של האפוקליפסה שיד דהשבתאים לא היתה בה. אם כי כתב־היד שלפנינו נכתב בשלהי המאה ־־18, היינו יותר ממאה שנה אחרי הופעת התנועה, הרי היא הועתקה מכתב־יד עתיק – כפי שמעיד המעתיק – שנכתב, יש להניח, לפני הופעת התנועה.

הנוסח שלפנינו דומה בתוכנו לנוסח של ספר זרובבל בצורה מקוצרת ״ראיתי ללקט מה שכתוב קצת (ההדגשה שלי א.מ.), מדבריו לשמח בם הגולה״, אומר לנו המעתיק. הקטעים שהוא בחר זהים במעט בתוכנם לכתוב בספר זרובבל עם שינוים ועיבודים סגנוניים ולשוניים שונים. להלן כמה דוגמאות:

א. התאריך לפי ספר זרובבל, ״חזיון המראה״, היה בעשרים וארבעה לחודש שבט. בכתב־היד שלפנינו, ״הדבר״ היה בעשרים וארבעה לחודש הז' ;תשרי), היינו ביום אסרו חג של סוכות׳, אך ״המראה״ השניה שהיתה באחד־עשר לחודש אדר זהה בשני הטקסטים.

. המקום, בספר זרובבל ההתגלות אירעה בעת ששהה על נהר פרת. בכתב־היד אין מציינים את המקום.

שמות עשרת המלכים ושמות עריהם המופיעים במראה, בחלקם אינם זהים ואינם מופיעים לפי אותו סדר.

חפצי בה, האשח הפלאית, היא אשת נתן הנביא, לפי ספר זרובבל לאילו לפי כתב־היד היא אשת נתן בן־דוד הנולד בחברון.

גם מות שני המלכים שהיא הורגת אינם זהים. לפי ספר זרובבל שמותיהם: האחד נוף מלך תימן אשר הניף ידו על ירושלים ושם השני סרג'ון מלך אניטוכיה, ובכתב־היד ״ותהרוג שני מלכים נוף ואסנס״.

ועוד כמה הבדלים. אנו מביאים בסוף הספר את תוכן האפוקליפסה לפי כתב־היד עם השוָאות.

מהו ספר זרובבל? מתי נכתב? ומדוע יוחסה האפוקליפסה לזרובבל דוקא? ספרות הגאולה מיַחדת לזרובבל מקום נכבד בכל הקשור לאחרית הימים ולגאולה, כנראה מפני שהוא היה נושא משרה שלטונית, הראשון בימי שיבת ציון, כאשר הוא עמד בראש העולים השבים לירושלים מבבל ונתמנה על־ידי הפרסים פחת יהודה.

זרובבל היה מצאצאי בית דוד, נכדו של יהויכין מלן יהודה. הוא שהניח את היסודות לחידוש עצמאות ישראל על־ידי בנין בית־המקדש וחידוש עבודתו. דמותו מובלטת על־ידי הנביאים בני דורו, חגי, זכריה ומלאכי ומכנים אותו עבד ה׳, צמח, שהם תארים ושמות המיועדים למשיח ה' ומנבאים לו עתיד מזהיר. זכריה מבטיח שזרובבל ״יבנה את היכל ה׳ והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו״.

אין פלא לכן, כאשר בעת צרה ומצוקה לעם ישראל נכתבו ״נבואות שמטרתן לעודד ו״לשמח בהם את הגולה״, וקשרו אותן עם דמות נערצת המתאימה והראויה לתוכן הנבואות. ומיהו האילן רב הפארות שראוי לתלות בו חזיון כגון זה אם לא זרובבל? זאת הסיבה שגם במדרשי הגאולד האחרונים זרובבל הוא המבשר את הגאולה באחרית הימים, וגב באפוקליפסה שבה אנו דנים, מגלה מטטרון (מיכאל) לזרובבל את קץ הימים וזמן בואו של המשיח. ״תשע מאות ותשעים שנה תשועה לה׳.״ כ­מגלה לו המלאך שעתיד משיח בן־דוד להמית ברוח שפתיו את ארמילוס המיצג את מלכות הרשעה (ראה הערה 88).

מתי נכתב ספר זרובבל? לדעת חוקרים רבים הוא נכתב בתקופת מסעי הצלב שהיתה עת צרה ומצוקה לישראל. אך סברה מאוחרת המתבססת על ניתוח הטקסט קובעת את זמן כתיבתו לשנת 628 לספירת הנוצריב (סמוך להופעת האיסלם), היינו עשר שנים לפני תום ״תשע מאות ותשעיב שנה״, שנאמרו בנבואה ושיסתיימו בשנת 638 לספירה שהיתה אמורד להיות שנת הגאולה.

מתי ״ליקט״ המעתיק הראשון אשר ממנו העתיק ר׳ דניאל טולידאנו בעל כתב־היד שלפנינו? לפי הנראה היא הועתקה לפני הופעת התנועה השבת­אית או סמוך להופעתה. רמז ראשון אנו מוצאים בפתח דברי המעתיק ״על דברת דבורם על הגאולה העתידה ובשמועת השבטים שהם מעבר לנהר כוש.״ עמדנו בפרק הקודם על השמועות שנפוצו על גילוים של עשרת השבטים ועל השמועה שמקורה בסאלי שנפוצה באוגוסט 1665 , על ״הופעת עשרת השבטים מארץ המדבר ומדברים בלשון הקודש״, שמועה שגרמה להתלהבות ההמונים ותרמה את תרומתה ליצירת האוירה שהגאולה קרבה ובאה ועזרה לאחיזתה של התנועה השבתאית.

הנושא של הופעת עשרת השבטים העסיק באותה תקופה את ההמונים ויתכן שלזה מרמז המעתיק ורוצה לחזק בדברים שהעתיק את רוח העם״ולשמח בהם את הגולה״.

הנה כי כן רואים אנו כמה גדולה החשיבות שיחסו לאפוקליפסה המיוחסת לזרובבל. עצם תוכנה המשיחי־אפוקליפטי היה בו כדי לנסוך בטחון בעם הדווי ולעודד אותו בימי עוניו ומרודיו. טבעי הדבר שאנשי עה עטו על האפוקליפסה משחר ימיה של התנועה במוצא שלל רב ועל ידי הכנסת כמה שינוים ותוספות התאימוה לצרכיהם ונעזרו בה כדי לבשר את בואו של המשיח וכן כדי להצדיק את ההמרה. נחזור עכשיו ! ההמרה.

אגדר אננסא – בוגדנות הנשים – השירה העממית היהודית-יעקב לסרי

אגדר אננסא%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%aa

בוגדנות הנשים

 

די מא דאק אגדר אננסא מא ייעדר

מי שלא טעם בוגדנות הנשים

 

מא צאבר מחנא מא דאק גבאיין

לא סבל יגונות ומרור לא טעם

 

מתהנני אומרתאח מא יסכי בנדר

נינוח ושקט ולא יתלונן, כי לא ראה מאום

 

מאי יעדרסי כאיינו מא כאיין

לא יצדיק את גונבו, ולא יאמר כי גנב

 

ודי מא דאק תסיפת נסא

אשר לא טעם טינת הנשים, לא טעם טורח רב

 

מא דאק מחאיין וואלא כאן מריד

לא טעם שברון לב, מעולם לא חלה

 

קלבו פרחאן תציבו דאיימן זהוואני

לבו שש עליו, תמיד רוחו עולזה

 

ביסם לכרים נכתב פכלאמי וונעיד

בשם האל אכתוב, ודברי אספרה

 

מא צאר פדנית סידנא לחקקאני

על דברים שקרו בעולם בורא היצירה

 

פננסא מא כאיין גיר לגיייאר ותנכיד

בנשים תמצא אך עצבות ואנחה

 

עמדא עלא לינהו גריב ובברראני

מסכן זה בודד וזר, וגם נדחה

 

לוכאן תחצאל פייד ננסוואן ראב פנית

לו בזרועות עדת הנשים תיפול ותיבול

 

יכלליוכ ממחון באיין אררזאל ווחדאני

יניחוך בצער, ובין הגברים ערירי התסכול

 

וואככא תכון טביב, מא תערפסי באס מריד

ואם רופא תהיה, לא תדע מחלתך בה תסבול

 

דימא מדבוע פאיין מא תכון דחסאני

תמיד בהזיות תוהה, ובכל מקום מהורהר ויחיד

 

ווקת ישופוכ ידחכו עליכ בלעאני

ועת יראוך, יגלגלו צחוקים עליך במזיד

 

לא תלומוניס ייא כותי אילא בכית

בטענות אל תבואו אלי אחי, אם בכיתי

 

פי ווקת להזרא עדרוני

ובעת מפח נפשי, אנא הבינו אותי

 

מפררט מא בין אררזאל בקית

נטוש ומוזנח בין האנשים נותרתי

 

וונבבכי זמיע לכלוק ללי ינדרוני

עלי יבכו כל הברואים אשר יראוני

 

מן בעד לעסרא ייא לחבאב, מא נוויתסי יגרוני

על אף עגנות העבר ידידי, לא פיללתי חברי יבגדוני

 

מן בעד לעסרא אולולוף גדרוני

למרות הרגלי עונגנו, הנה בגדו בו בגוד

 

מא עאדוס יכזרו פייא חתתא בננדרא

אף פסקו מלהביט בי, ולא תציצו בי עוד

 

פלייאם ללי כונת בדדראהמי יתבעוני

בעתות הוני ועושרי ידעו לרדוף

 

ווליום גדרו ולאחוני פמררא

בגדו באמון ובבת אחת השליכוני

 

מאדא מן כיר עמלת פיהום אוכרהוני

עליהם טובותי הרעפתי, ועתה שטמוני

 

סאלאוו מן טעאמי אוסייבוני לבררא

סיימו אכילת מזונותי, וזרקוני החוצה המום

 

טלקוני מריד במוואכלהום טעעמוני

עזבוני חולה, בתבשילי תרעלה הטעימוני טעום

 

אוסרת כיף למעמול פזררא

עטוף מחשבות הכיצד המעשה קרה

 

חתתא צן חבאני כאפז מנני אוכרהוני

אף קרובי וידידי פחדו, ועלי דיברו סרה

 

אוסרת מסייב בזזוע וולהממ ווקהרא

נטוש במצוקה ורעב, ובחרפה מכוערה

 

רזעת נקטטע לקלוב ללי ינדרוני

ריסקתי לבכות כל רואי בזו הצרה

 

פיהום ללי יקול, פין יימו ייא חצרא

יש בהם שאמרו בערגה, היכן ימי זוהרו ?

 

וואנא ווללית נטלב למות בלמצרא

ועתה את המוות אבקש, ואשלח מחירו

 

מן בעד ייא נאס זאת, סרת נכממ

הגיעו ימים ובאו, ונשארתי חושב בימי שפלי

 

נבכי ווננוח עלא מא זראלי

אבכה ואקונן על מה שקרה לי

 

כולל מא סאר בייא מכתוב וומזמם

כל סבלותי רשומים בפנקס לא יימח

 

סרת נעידו ללעדייאן, יסופו עלא חאלי

אפילו שחתי לאויבי, ויביטו על כוכב עולי

 

וואלא זברת פדונייא חנין, ללי ייתפככר עמאלי

ולא מצאתי בעולמי כל חנון, שייזכר בפועלי

 

וואלא זברת פדונייא חנין ללי ייתפככר

ביולמי לא נמצא חנון, שיזכור מעשי ומעללי

 

ויסוף חלאתי ויספק ענני בררחמא

יראה שפלותי, יהמו רחמיו על רם ששפל

 

מן בעד דחכי, ווללית מהזור וונתהזזר

אחרי רעמי צחוקי, עלוב אני ונעלב והדבר נתגל

 

תבדדאל חאלי ווללית מן דאוו וודממא

השתנה מצבי, שבתי מבטחוני נדכה ונשבר

 

פוקת נתפככר נווללי סכראן וונסככר

ועת אזכור, כשיכור אחרים אשכר מעניין העבר

 

למורת כירלי מן למחייאן וותתהמא

טוב מותי מחיי, מהיותי אומלל וכוחי לא גבר

 

מא בקאלי זהד באס נהדר וואלא נהתהדדר

נותרתי בלי און, איך אדבר ואחרים אדובב

 

עינייא יבחתו, וולקלב ירזא לרבב אססמא

עיני חוקרות, לבי צופה לריבון ועולמו סובב

 

כבדי בלהממ עאמר וותעממר

כבדי בתוגה ודאגות נמלא כמה וכמה

 

מאזאלת נזיד פלעדאב ווססממ ווננקמא

עוד אוסיף עינויים, סם מוות ונקמה

 

ייא לכוואן מא בקא פייא צבר אולא נצבבר

הוי אחי, לא נותרה לי התאפקות ולא אתאפק

 

דאקת רוחי, וואלא בקאתלי נזיד סי כלמא

צר עלי עולמי, לא אוסיף דבר ובזאת אסתפק

 

נשפו ערוקי מן דממ, אומא בקא גיר למא

חרבו עורקי מדם, ונשאר רק מים ובספק

 

לייאם ללי מסאת לא תרזע אייאת

געגועי לימים שחלפו וכבר לא ישובו

 

וולקלב ללי תצל יוודדי במכתובו

והלב שנתפס יסבול גורלו וכתובו

 

רמאוולי ססלוכ מן כלל זיהאת

הכל עבר השליכו לרגלי רשת היוקשים

 

וואלא זברת פככאן, צו עקלי ווחרובו

נעפשי אין פדיון, על שכלי וחורבנו

 

תצלת מתל למסזון, ללי מא יינפעו הרובו

כדתי כאסיר, אשר במנוסתו אין יתרונו

 

למסזון אילא תצל מא יינפעו הרובו

האסיר אם נלכד במנוסתו אין תועלת

 

לא בדדו ייצררף מכתובו בזז עליה

על כורחו יחיה בכתובו, אפילו בלי תוחלת

 

חתתא אנא ראני נוודי פלקדרא וולמכתוב

והנה גם אני מתמודד, בתקופה נואשת

 

מכתוב רבבנא לאזמני נצררפו וונפרח ביה

אשר הועיד ריבוננו, חובה כי אשמחה בו

 

ווילא עצית למולאנא ייגפר לייא דדנוב

אם חטאתי לאלוהי, יכפר על פשעי בטובו

 

ווילא ליכום ייא לכוואן, גיר תיקו ביה

גם לכם יכפר הוי אחי, ועתה האמינו בו

 

דדי נהו מתבבע טריק ננסוואן יירזע וויתוב

והמפלס נתיבו בין הנשים, יסוג וישוב הלום

 

ווירדד וולהתו, קבל לא דונייא תזלג ביה

יחזור מסורו, בטרם עולמו יבגוד בו פתאום

 

ייא לכוואן שמעו לכלאם, ללי מא פיה גדוב

הוי אחי ! הטו אוזניכם לדברים אין בם שקר

 

ראני אנא נפררז, וואנא ננית נסהר ביה

הרי אני מפרשם, בעצמי אעידה לחוקר

 

רדדו בלאכום תכאלפו כלאמי וותסמחו פיה

שימו לבבכם לא למרוד ועל דברי אל לכם לוותר

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

אוקטובר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר