טללי א. בתורת ר' "אור החיים" הק'

עמוד 1 מתוך 14123456789101112...לסוף »

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

רבי יוסף קארו

"נצח שלום"

ביסוס דברי מרן השולחן ערוך למרן רבינו יוסף קארו בתוספת ביסוס מנהגי ישראל הקדמונים הקדושים לאור דרכו, שיטתו ופסיקותיו של גאון ישראל וקדושו שר התורה והענווה, גאון המצוות מרן הרב שלום משאש זצוק"ל ראב"ד מקודם ורבה הראשי של ירושלים דדהבא. כפי שהובאו בספריו: תבואות שמ"ש, שמ"ש ומגן, מזרח שמ"ש ועוד.  וכפי שיטתו שהתווה בכתב ובעל-פה. בתוספת ביאורים ומקורות מחכמי מרוקו ומשאר חכמי ספרד ההולכים בשיטת הרב זצ"ל כפי שהתווה בספריו.

 עניית ברוך-הוא וברוך שמו בברכות

(לסימן קכ"ד בשולחן-ערוך)

 

     מנהג כל חכמי מרוקו במשך דורות רבים היה לענות ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה ששומעין בין יוצאים בה ידי חובה ובין שאין יוצאים בה ידי חובה. ומנהג זה נהגו בו כולם גם רבנים גדולים ועצומים וגם כל העם כקטון כגדול.    

       מיום בואי לארץ ועד עתה לא שיניתי שום מנהג ממה שהייתי נוהג במרוקו ומנהג  זה  לענות ברוך הוא וברוך שמו, בכלל.    

     מנהג  זה  לא היה מיוחד לעדה מסוימת או לקהילה זו או אחרת אלא כל חכמי מרוקו בספריהם ובמחוזותיהם העידו שכך היה המנהג ולכן אין לשנותו.      

       דעת הרב החיד"א (=הרב חיים יוסף דוד אזולאי) בספרו יוסף אומץ – "ומנהג העולם יודעים ולא יודעים לענות ברוך הוא וברוך שמו אף בברכה שיוצאים בה ידי חובה".    

נראה מדבריו אלו שחזר בו ממה שהסתפק בדבר בספרו ברכי יוסף ולכן המסקנה היא : "שצריך ללכת אחר מנהג העולם בסגירת עיניים דוודאי מיוסד הוא על האמת".

     כתב מרן רבינו יוסף קארו בשלחן-ערוך (סימן קכ"ד סעיף ה'): "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו". והראייה הגדולה ביותר (יותר מהמנהג ומדברי הרב החיד"א) היא: נראה שכן דעת מרן והטור (=רבינו יעקב בעל הטורים) והרא"ש (=רבינו אשר) בסימן קכ"ד סעיף ה' שסתמו דבריהם וכתבו: "שעל כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו" שמלבד סתימת הלשון בשלחן-ערוך גם דקדוק לשון השולחן-ערוך "כל ברכה…בכל מקום.. "מלמדת שכל הברכות גם אלו שיוצאים בהם. ידי חובה וגם אלו שלא יוצאים בהם ידי חובה, יש לענות ברוך הוא וברוך שמו.  

   כתב רבינו יעקב בעל הטורים: "ושמעתי מאבא מארי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו וזהו שאמר משה רבינו עליו השלום (דברים) "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו" ועוד, אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר: (משלי י' ז') זכר צדיק לברכה".

    חובה גמורה לעשות ברוך הוא וברוך שמו משום שאסור לשמוע שם ה' ולא לגדלו כדברי הפסוק וכדברי משה רבינו: "כי שם ה' אקרא", כשקוראים בשם ה' השומעים צריכים לגדלו: "הבו גודל לאלהינו". והמברך מגדל את שם ה' במה שאומר: "ברוך אתה ה'" ואין בזה שום הפסק כלל ואדרבה חובה היא לעשות כן. 

טו.    ראוי למחות בידם בכל תוקף, באלה שעוברין על דברי מרן הקדוש (=רבינו יוסף קארו) שקיבלנו הוראותיו אפילו נגד אלף פוסקים(!) ויש לדבריו, לענות ברוך הוא וברוך שמו יסוד וסמך מדברי התלמוד המדרש והפוסקים. ואלו שאינם עונים לגמרי עושין חילול ה' שהכל עונים והם שותקים כאילו אינם מסכימים לזה ועוברים על דברי השולחן-ערוך וגם משום: "אל תיטוש תורת אמך" (משלי) ומוציאים עצמם מן הכלל וצריך להעמידם על-זה דלא טוב עושים.  ומנהג זה לענות, ראוי לחזקו ולאמצו.

באדיבות מר שלמה בן לולו

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

א.      עיקר התשובה לענות ברוך הוא וברוך שמו.

כג. בעל תשובה יזהר במיוחד לענות ברוך הוא וברוך שמו.

תשובה ר"ת תשמור ברוך הוא וברוך שמו, לרמוז דבעל תשובה צריך אזהרה גדולה עד מאד לשמור ולעשות להיות עונה על כל ברכה ששומע ברוך הוא וברוך שמו, דתחת שהיה ע"י מעשיו הרעים נרגן מפריד אלוף עכשיו שחזר בתשובה צריך לעשות יחוד לשמו ית'. כפי אשר תשיג ידו, וזה אחד מיוחד מעיקרי הדת, שצריך לשמור שמירה מעולה, שיהיה עונה ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה שישמע.

 

ב.       כשעונים ברוך הוא וברוך שמו – מייחדים שם ה' – כל שמותיו של ה'.

שבעניה זו יש יחוד גדול שעל ידה מתייחדים שמותיו של הקב"ה "הוי"ה אהיה"-"הוי"ה אדני", דברוך הוא כנגד שם הוי"ה וברוך שמו כנגד "אהיה אדני", והנה ברוך הוא סופי תיבות גי' אהיה, וברוך שמו ס"ת גי' הוי"ה. והנה אותיות י"ה דשם הוי"ה הם כנגד הוי"ה אהיה שהם כנגד ברוך הוא, ואותיות ו"ה הם כנגד הוי"ה אדני שהם כנגד ברוך שמו. ועוד צריך לכוין בברוך הוא, אהיה לבוש לשם ס"ג, ובברוך שמו יכוין אדני לבוש לשם מ"ה. והנה ארבעה שמות הוי"ה אהיה הוי"ה אדני גי' חקל. ועוד אהיה עם ס"ג ואדני עם מ"ה גי' קצ"ד, אותיות צד"ק.

ג.       עיקר עבודת ה' – עניית הברכות וברוך הוא וברוך שמו.

ואפשר לרמוז לזה מה שאמר הכתוב (משלי ד' ב') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, מלת לקח גי' ד' שמות אהיה ס"ג אדני מ"ה כאמור. והנה עיקר כל התורה והתפלות והמצות הכל תלוי בברכות דזהו עיקר בריאות העולם דלא ברא הקב"ה העולם כי אם בשביל שיכירו בני האדם מלכותו וגדולתו ויקבלו עליהם מלכותו ביראה ואהבה, ועל כל דבר ודבר יהיו מברכים אותו ומזכירים מלכותו כדי שיהא ניכר שעול מלכם עליהם, ואין להם שום עסק זולתי עול קיבול מלכות שמים עליהם, ואין לקח טוב נתתי לכם תורתי, לכם תורתי עם חשבון נקודותיהם גי' זו עניית הברכות עם הכולל. ואומר שעיקר העבודה הם הברכות ועניית ברוך הוא וברוך שמו כרמוז בכי לקח טוב כמו שכתבנו. וכשתהיו זהירים וזריזים בברכות וענייתם בזה פשוט שתקיימו התורה ולא תעזבו אותה,וזהו תורתי אל תעזובו ע"י שמירת הברכות. עוד כי לקח טוב נתתי לכם ס"ת בחיים לרמוז דעיקר החיים  בעוה"ז ובעוה"ב היא עניית הברכות כרמוז בכי לקח טוב כמו שכתבנו, ועל זה אמרה התורה ובחרת בחיים.

באדיבות מר שלמה בן לולו

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

א.      הברכות וברוך הוא וברוך שמו – ממתקים הדינים וזוכה לחיים טובים.

ואפשר לומר עוד בזה מה שאמר הכתוב (דברים ט"ז כ') צדק צדק תרדוף למען תחיה וגו' דמלת צדק גי' אהיה אדני מ"ה שהם כוונת ברוך הוא וברוך שמו כמו שכתבנו. וידוע דכל עיקר עבודתנו וברכותינו הוא לעילוי השכינה הנקראת צדק ובזמן שנקראת צדק היא דין קשה שכולה גבורות ודינין, וע"י הברכות והצדקות היא מתמתקת ונעשית צדקה, וזהו צדק צדק דהיינו כוונת ברוך הוא וברוך שמו שהיא גי' צדק בשביל צדק והיא השכינה תרדוף כדי שתעשה לה מיתוק ותשפיע לה חיים טובים שהם החסדים, ובזה גם אתה תזכה למען תחיה וירשת את הארץ שהיה לך חלק בשכינת עוזנו הנקראת ארץ חיים.

ב.       על ידי שעונים ברוך הוא וברוך שמו – שמו של ה' מתגדל – ומתרומם.

והנה חקל עם צדק גי' לבש. ויש לפרש בזה מה שאמר הכתוב (תהלים צ"ג א') ה' מלך גאות לבש, לרמוז שע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו שהכוונה שלהם גי' לבש, בזה השי"ת מתרומם ומתגדל ולובש גאות מלכות ושכינת עוזנו מתתקנת ומתמתקת כראוי, וזהו ה' מלך גאות לבש לבש, אמר לבש שני פעמים לרמוז שע"י עניית ברוך הוא ברוך שמו שהכוונה שלהם גי' לבש כאמור בזה ה' מלך גאות לבש, ועוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט, תבל רומז לשכינת עוזנו, ותבל גי' ב' רי"ו דהיינו שמתמתקים גבורותיה ודיניה. עוד יש לפרש עז התאזר מלת ע"ז גי' אדני עם י"ב אותיותיו במילוי. ואומר שע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו שהכוונה שלהם גי' לבש כאמור מתחברת עם דודה שכינת עוזנו ומתחבקים חיבור גבור, וזהו משמעות ברוך הוא וברוך שמו, ברוך הוא כנגד קב"ה, וברוך שמו כנגד שכינתיה, וזהו שאמר ה' עז התאזר דהיינו ע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו שכוונתם הוא חשבון לבש כמו שכתבנו בזה ה' עז התאזר דהיינו שעלתה שכינתו שהיא עז כאמור ונתאזרה ונתחבקה עמו, וזהו עז התאזר והדינים והגבורות שבה נתמתקו. וזהו אף תכון תבל בל תמוט. תבל גי' שני רי"ו שהם גבורות נתכוונו ונתמתקו. 

באדיבותו של מר שלמה בן לולו

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

א.      בעניית ברוך הוא וברוך שמו – מתעוררת מידת הרחמים.

ואפשר עוד לרמוז על זה מה שאמר הכתוב (מיכה ז' י"ט): "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם". ישוב ראשי תיבות ברוך הוא וברוך שמו, ומלת ישוב נמי לשון ענייה כמו וישיבו אותם דבר (במדבר י"ג כ"ו) וכיוצא. ואומר דבשביל הענייה שעונה האדם ומשיב באומרו ברוך הוא וברוך שמו כרמוז במלת ישוב בראשי תיבות כאמור, ע"י זה ה' ירחמנו ויכבש עונותינו, מלת יכבש גי' לבש שהוא מספר הכוונות דברוך הוא וברוך שמו כמו שכתבנו, דע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו שהכוונה שלהם גי' יכבש, בזה גם הוא יכבש עונותינו.

ב.       ברוך הוא – כנגד ריבונו של עולם ו"ברוך שמו" כנגד גילוי שכינתו.

ותשליך במצולות ים כל חטאתם, הנה יש להתבונן בזה דיש שינוי בזה המקרא מסיפא לרישא, דברישא אמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו שלא לנוכח, ובסיפא אמר ותשליך במצולות ים לנוכח, ותו ברישא אמר יכבוש עונותינו דהיינו העונות שלנו, ובסיפא אמר ותשלי במצולות ים כל חטאתם, משמע שאנו מבקשים על אחרים ולא על עצמנו. ואפשר לפרש על פי דרכנו שהנה עניית ברוך הוא וברוך שמו , ברוך הוא כנגד קב"ה וברוך שמו כנגד שכינת עוזנו, והנה קב"ה שהוא ז"א הוא הנקרא רוח, ושכינת עוזנו נקראת נפש.

וידוע שהחטא פוגם שנפש לבדה, והעון פוגם גם ברוח וזהו שאמר כאן יכבוש עונותינו כנגד ז"א שבו פוגם העון כאמור, וכנגד המלכות שהיא נו' ובה תלוי פגם החטא, אמר ותשליך במצולות ים דהיינו המלכות תשליך במצולות ים כל חטאתינו, וגם זה שלא לנוכח נאמרה, ומ"ש אמר חטאתם ולא אמר חטאתינו, בזה בא להודיע בבירור דעל המלכות מדבר שבה תלוי פגם החטאים.

ומ"ם סתומה רומזת למלכות כמ"ש רבינו  זלה"ה במ"ם דלעולם ועד דק"ש שעל המטה, ובמ"ם דלמרבה המשרה, וע"ז אמר חטאתם, קרי ביה חטאתם מ"ם דהיינו החטאות שפוגמים במלכות שהיא מ"ם המלכות תשלי אותם במצולות ים. 

באדיבותו של מר שלמה בן לולו

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

א.      בעניית ברוך הוא וברוך שמו נתקנים כל היסודות ויש שפע גדול.

ועוד יש לרמוז בר"ת ברוך הוא וברוך שמו ראשי תיבות עם הכולל גי' שדי, והכוונה דשדי הוא ביסוד, וכל ברוך עיקרו הוא ביסודו, הן ביסוד או"א הן ביסוד זו"ן, וכשעונה האדם ברוך הוא וברוך שמו כראוי נתקנים כל היסודות ומשפיעים זה לזה ובזה נתקן כל פגם האדם.

ב.       מטרת עניית ברוך הוא וברוך שמו להביא את האדם למצב תמידי של אימה ויראה מה'.

ויש לרמוז לזה יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן, (תהלים צ"א א') מלת יושב ר"ת ברוך הוא וברוך שמו. ואומר כשהאדם יהיה נזהר לענות ברוך הוא וברוך שמו כראוי דהיינו שיהיה יודע שהשם כנגדו ואימתו עליו ומברך לו באימה ויראה, וזהו כוונת יושב בסתר עליון, דהינו כשהאדם עונה ברוך הוא וברוך שמו הרמוזים בראשי תיבות יוש"ב כמו שכתבנו, ובשעה שהוא מברך יודע שהוא יושב בסתר עליון ומביט ורואה, וע"י כך מברך ביראה ואימה, כשיהיה כך אז גם הוא זוכה דבצל שדי יתלונן, שע"י ברכתו נתקנים כל היסודות.

ג.       העונה ברוך הוא וברוך שמו – נמחלים עוונותיו.

וזהו: "בצל שדי יתלונן", דמאחר שנתקנים כל היסודות ומשפיעים זה לזה גם העונה ברוך הוא וברוך שמו נמחלים לו כל עונותיו ונשפע עליו אור עליון.

ד.       כדי שתשובתו של אדם תתקבל ויהא אהוב וקרוב למקום – יזהר בעניית ברוך הוא וברוך שמו.

ועל פי זה יש לפרש שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. (הושע י"ד ב') בא הנביא ע"ה להזהיר לבני ישראל שיהיו נזהרים ונשמרים להיות עונים ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה וברכה ששומעים שבזה מתקבלת תשובתם ונעשים אהובים וקרובים למקום, כי אם אין האדם עונה ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה ששומע, לא מלבד שאין תשובתו מתקבלת אלא אדרבא הוסיף על חטאתו פשע, וחטא נחשב לו על כל ברכה שאינו עונה עליה. וזהו שאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך, שובה ר"ת ברוך הוא וברוך שמו דהיינו: השתדל להיות משיב על כל ברכה ברוך הוא וברוך שמו דבזה תתקבל תשובתך.

וזהו משמעות שובה שנכללו בה הדברים הללו דשובה היא ר"ת ברוך הוא וברוך שמו, ושובה לשון ענייה, דהיינו הזהר להשיב על כל ברכה  ברוך הוא וברוך שמו ובזה תתקבל תשובתך כמשמעות שובה. ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך דהיינו תהיה נזהר להיות עונה ברוך הוא וברוך שמו הנרמזים בר"ת שובה כאמור, דבזה אתה מחבר שם הוי"ה עם שם אדני שהוא זו"ן ועושה להם יחוד, דברוך הוא כנגד שם הוי"ה וברוך שמו כנגד שם אדני.

וזהו עד ה' אלהיך דאלהיך גי' אדני עם הכולל שע"י ברוך הוא וברוך שמו אתה מחבר שם הוי"ה עם שם אדני ומייחדם. וזהו עד ה' אלהיך דנייהו שם הוי"ה ואדני כאמור, שאם אין אתה נזהר להיות משיב ברוך הוא וברוך שמו דע לך כי מלבד שאין תשובתך מקבלת ואין עונותיך נמחלים הרי הוספת חטא על עונותיך וזהו כי כשלת בעונך, דהיינו  הוספת חטא שהוא מכששול על עונך שיש בידך כבר, על שלא נזהרת להיות עונה ברוך הוא וברוך שמו.

באדיבותו של מרש שלמה בן לולו

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

יא.      השלמת התשובה שתהא גמורה – תלוייה בעניית ברוך הוא וברוך שמו.

קחו עמכם דברים ושובו אל האמרו אליו (שם שם ב') ראשי תיבותעם הכולל צדק, לרמוז על הכוונה שחשבונה צדק כמו שכתבנו, שיכויין בברוך הוא ס"ג ולבושו אהיה, ויכוין בברוך שמו מ"ה ולבושו אדני, וחשבונם גי' צדק כמ"ש. עוד סופי תיבות דהתיבות הללו גי' חק"ל עם הכולל והוא חשבון הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י, הרי הכוונה של ברוך הוא וברוך שמו בתיבת הללו בראשי תיבות ובסופי תיבות. ועוד קחו עמכם דברים ושובו, עם כללות התיבות והכולל גי' הם ברוך הוא וברוך שמו.

 נמצא הכל רמוז בכתוב הזה ברוך הוא וברוך שמו וכוונה שלהם. וע"ז מזהיר הנביא ע"ה קחו עמכם דברים הם עניית ברוך הוא וברוך שמו דהיינו שתענו כראוי ובכוונה, אך בתנאי ושובו אל ה' שתעשו תשובה גמורה כראוי ותסייעו לה בענית ברוך הוא וברוך שמו, דבלא תשובה אין הענייה מועלת כלום, באמת אם תעשו תשובה שלימה ותצרפו לה עניית ברוך הוא וברוך שמו אז בזה יש יכולת בידכם לומר לפניו ית' שיכפר עונותיכם, והזדונות שלכם יחזרו זכיות, וזהו אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, ומסיים ונשלמה פרים שפתינו להורות דלא נאמרה ונשלמה רים שפתינו רק כשתהיה התשובה שלימה כראוי ודברי התפלה והענייה עמה, כמו שאמר ושלמה פרים שפתינו.

יב.       כשאדם עונה ברוך הוא וברוך שמו גורם לעילוי השכינה.

והנה ונשלמה פרים שפתינו ר"ת גימ' שכינה עם הכולל, לרמוז דהכל הוא לעילוי השכינה. והבט נא וראה דכוונות ברוך הוא וברוך שמו נרמזו בשמות השכינה, דהכוונה שחשבונה חקל זה שם השכינה הנקראת חקל תפוחין, והכוונה שהיא גי' צדק זה ג"כ שם השכינה הנקראת צדק. וזהו ונשלמה פרים שפתינו שהוא ראשי תיבות גי' שכינה עם הכולל להורות דהכל לעילוי השכינה.

יג.       כשאדם עונה ברוך הוא וברוך שמו – נפתחים ההיכלות של מעלה והתפילה עולה ללא עיכובים.

ואפשר לרמוז על דרך זה מה שאמר הכתוב (ישעיה ו' י"ג) "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלבה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה". ויש לסמוך זה הכתוב, על מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קי"ח, י"ט כ') פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. זה השער לה' צדיקים יבואו בו, הנה לי שערי צדק אבא עם הכולל גי' ברוך הוא וברוך שמו. ואומר דוד המלך ע"ה שעי"י עניית ברוך הוא וברוך שמו נפתחים ההיכלות של מעלה ועולה התפילה של האדם בלי שום מעכב, וזהו פתחו לי שערי צדק ע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו כאמור. וצדק נמי היא חשבון הכוונה כמוש כתבנו. 

באדיבותו של מר שלמה בן לולו

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

א.      סגולת פתיחת שערי הרחמים העליונים בשמים – תלויים בשני דברים 1 .

אבא בם אודה יהא, כאן רמז דברוך הוא וברוך שמו, הם כנגד שם הוי"ה, ברוך הוא כנגד י"ה של שם הוי"ה, וברוך שמו כנגד ו"ה של הויה, וזהו אודה יה. יה היא יה של שם הוי"ה, אודה יה ראשי תיבות גי' ו"ה של שם הוי"ה, ואומר שע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו נפתחים השערים של מעלה, וחזר וחיזק הדבר ואמר זה השער לה' דהיינו ע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו כראוי בכוונה, סגוןה ידועה היא שע"י כך נפתח השער, אך בתנאי צדיקים יבאו בו שיהיה מצורף לזה תשובה גמורה שיקראו העונים צדיקים, דבלא תשובה אין העניה כלום, וזהו צדיקים יבוא בו דהיינו בעינן שיהיו העונים צדיקים . וזוה כוונת הכתוב שאמר ועוד בה עשיריה. עשיריה אותיות שערי יה, דהיינו: הרוצה שתקובל תשובתו ויהיו נפתחים לו שערים העליונים בלי שום עכבה צריך שיהיהי נזהר אזהרה גדולה לענות ברוך הוא וברוך שמו כראוי. וזה נרמז במלת ושבה שהיא ר"ת ברוך הוא וברוך שמו. וזהו ועוד בה עשיריה דהיינו התשובה המעולה שעל ידה יפתחו מיד שערים העליונים שהם שערי רחמים שערי רצון, היא כשיצרוף עמה ברוך הוא וברוך שמו כראוי כנרמז במלת ושבה.

ב.       הנזהר לענות ברוך הוא וברוך שמו – מבטל גזירת ביעורו מהעולם ומבער הזוהמה שנדבקה בו לפני שחזר בתשובה.

ומה שאמר: "והיתה לבער", כך היא הכוונה דהיינו אף על פי שהנפש של  האדם הזה נגזר עליה שתהיה לבער מחמת עונותיו, עכשיו מאחר ששב בתשובה ושומר לענות ברוך הוא וברוך שמו כראוי בזה שוב תשוב נפשו למקום הקדושה ונפתחים לו שערים של מעלה ושב ורפא לו.

וזה נרמז במלת ושבה, שהיא ר"ת ברוך הוא וברוך שמו, ומשמעות ושבה לשון תשובה ולשון השבה שתשוב הנפש למקום קדושה. אי נמי והיתה לבער הכוונה מאחר שהאדם חוזר בתשובה כראוי ושומר לענות ברוך הוא וברוך שמו כראוי הנפש שלו חוזרת ומבערת הזוהמא שנדבקה בה, וזהו ושבה והיתה לבער דהיינו הנפש שלו שבה ומבערת הזוהמ שנדבקה בה.

ואמר: "כאלה וכאלון", בא לרמזו דמאחר שהנפש שורשה ממקום הקדש שנחצבה ממקום הקדש, אע"ג שהיא מתמעטת ונשפלת ע"י העונות, ע"י התשובה חוזרת לשרשה הראשון שממנו חוצבה. וזה דומיא דזעיר ונו' שמתמעטים וחוזרים ונגדלים, וזהו: "כאלה וכאלון", אלה היא הנו' משום שהנו' היא אחרונה שבשם ותמנה ה"א ארבע פעמים על זה הדרך דהיינו ה' פשוטה, וה"י מלאה יו"ד, וה"א מלאה אל"ף, וה"ה מלאה ה"ה, כזה ה' ה"י ה"א ה"ה גי' אלה. אלון רומז לז"א גי' פ"ז שהוא מ"ה מ"ב שבז"א, וז"א ונו' מתמעטים מקומתם ומספרם וחוזרים ונגדלים מאחר ששרשם קיים וחזק.

 וזהו אשר בשלכת מצבת בם, דהיינו אע"ג שנשלכת מהם קומתם ומספרם, מאחר ששורשם קיים חוזרים ונגדלים, וזהו מצבם בם, שהוא השורש שלהם, גם הנפש הזאת זרע קדש מצבתה ואם ישוב האדם בתשובה כראוי תחזור לשרשה. והנה הנפש גי' נפש. וזהו שמסיים זרע קדש מצבתה, דהיינו הנפש היא זרע קדש מצבתה דהיינו שורשה שורש הקדש ומאחר שנחצבה ממקום הקדש כשתתעורר לשוב מיד תחזור לשרשה וזהו זרע קדש מצבתה.

ג.       עיקר בריאת העולם – לברך את ה' ולהודות לו בברכות ובברכת ברוך הוא וברוך שמו.

והנה גם ברוך שאמר והיה העולם ר"ת ברוך הוא וברוך שמו, להורות דעיקר בריאת העולם היא לברך להקב"ה ולהודות לשמו. ולכן בעל התשובה צריך שיהיה זהיר וזריז בזב וזו היא רפואתו ושב ורפא לו.

באדיבותו של מר שלמה בן לולו

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

דברי שלום ואמת מאת הרב שלמה טולידאנו . כרך אלף.

 

הקדמת המו"ל.

אנו מתכבדים להגיש לפני הציבור הרחב את הספר " דברי שלום ואמת " המיישב מנהגי מרוקו שיצא עליהם ערעור בדור האחרון.

זכות נפלה בחלקו של המחבר, הרב שלמה טולידאנו שליט"א, הוציא לפועל מה שהרבה חכמים כמתו רצו לעשות, לחבר ספר העונה על כל השאלות שצצו על מנהגינו שירשנו מאבותינו הקדושים.

עוד לפני גירוש ספרד, מרוקו התברכה במרכזים תורניים שלא פסקה מהם תורה וגדולה מאות בשנים . בספר " מלכי רבנן " של החוקר הרה"ג רבי יוסף בנאיים זצוק"ל מונים כ-1700 חכמים במרוקו שחיברו ספרים, או חתמו על פסקים או שהיו מוכרים כתלמידי חכמים רשומים.

במרוקו קיימים כ-700 קברי צדיקים כשעל כל קבר צדיק ניתן לחבר ספר על הנסים והנפלאות שהתרחשו על קברו במשך השנים. מדינה רבוייה בחכמים וצדיקים שאין לה אח ורע בכל העולם.

כניסת הצרפתים ותרבותם למרוקו, כמו בכל מקום אחר, הפסיקה את לימוד התורה וכמעט פסקה תורה מביניהם ובני בניהם של רוב המשפחות המיוחסות כמו משפחות אזולאי, אולידאנו, בוזאגלו, אבן צור, בירדוגו, צרפתי, אלבז, אבן דנאן, קוראיט, בן עאר, ועוד עשרות אם לא מאות חכמים שהנהיגו את קהילות מרוקו ביד רמה בנשך 600 שנה.

אנו מוצאים בעיר אשכנז את תקנות הקהל של פראג או של וילנא, במרוקו יש תקנות חכמי מכנאס או תקנוות חכמי פאס, החכמים הם שהנהיגו את קהילות מרוקו, תקנו תקנות וגדרו גדרים.

פיזור הקהילה חשובה זו בת 300.000 נפש בשנות החמישים הביאה את רובם לארץ ישראל, ארץ שדחתה את כל העבר המפואר של יהדות זו. הן מצד החילונים והן מצד החכמים יראי ה' שויתרו על רוב אוכלוסייה זו והסתפקו במיעטא דמיעוטא, בגדר " יבנה וחכמיה ". כאן בארץ השיטות שונות ומנהג המקום הוא הקובע.

אותם חסידים ואנשי מעשה שגדלו על ברכי רפאל אנקווה נלב"ע בשנת 1935, או רבי שלמה אבן דנאן מפאס נלב"ע בשנת 1929 ששמעו אותם לדוגמא עונים על כל ברכה " ברוך הוא וברוך שמו " כואב להם כשאומרים שגדולים אלו חס ושלום עברו על איסור הפסק וכדומה. המחסור בספרי הלכה של חכמי מרוקו לא תרם לעניין, והבנים מגיעים מהישיבות לביתם עם הלכות חדשות ומשונות בעיני הוריהם שאין להם פתחון פה. 

לכל יהודי מיוצא מרוקו ברור שלא היה, ולו כפר נידח אחד בלי הנהגתו של תלמיד חכם ירא שמים המדקדק במצוות קלה כבחמורה.

סבי ( של עורך הספר ) רבי יחיא אביטבול זצוק"ל רבה ופרנסה של קסבא תדלא עיירה קטנה במרכז מרוקו, קיבל רב חדש לתלמוד תורה מהעיר קזבלנקה. אות תלמיד חכם הגיע באוטובוס סמוך לזמן ארוחת הצהריים וכמובן הוזמן אף הוא לסעוד את לבו. נטל את ידיו לאכילת הלחם , והנה איננו שופך את המים עד לפרק היד, דבר המראה על רשלנות בקיום המצוות. אחרי הסעודה הודיע לו שהאוטובוס החוזר לקזבלנקה יוצא בעוד כמה דקות והוא מוזמן לחזור הביתה כי איננו מתאים לתפקיד.

עוד סיפר הרה"ג רבי דוד עובדיה שליט"א, כי אביו, דיין בעיר צפרו, נודע על ידי הבלנית של המקווה כי אשתו של מנהל בית הספר כי"ח, איננה פוקדת את המקום. באותו רגע הוא חייב אות אותו מנהל לעזוב את העיר הוא ומשפחתו ולא עברו את הלילה עד שיצאו מהעיר על מנת להסיר קללה מעירו רח"ל.

על גדולים אלה חצא ערעור שעברו חס ושלום על כמה איסורים. רבי שלמה טולידאנו שליט"א מחבר הספר הזה, נצר למשפחה מיוחסת, עם דורי דורות של אבות בתי דין ומנהיג קהילות חשובות בישראל, דרש וחקר, וכאן הוא מציג לנו את דעתם של רבותינו, לעומת דעתם של גדולי הפוסקים האחרונים ושיש לנו על מה לסמוך.

אחרי קרוב לעשרים שנות פעילות והפצת מאות ספרי חכמי מרוקו ניתן לאמר שהדעות השתנו ויהדות מרוקו תופסת את מקומה האמיתי בעולם התורה. נפל בחלקינו, דרך הספרייה הספרדית מכון בני יששכר, לפרסם את ספרי רבותינו וגדולים בתורה וביראת שמים, ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

הדרך עוד ארוכה ומאות ספרים, אם לא אלפים, עדיים מחכים לגואל ורק זכות הציבור תזכה אותם לראות אור עולם ולצאת מן הנֵשִי. מוטלת החובה על כל אחד לדאוג למורשת אבותינו הקדושים ובא לתיון גואל.

עד כאן דברי העורך הרב מאיר אביטבול.

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

קינה על מורנו ורבנו עטרת ראשינו, נר המערב, סבא דמשפטים, שר התורה הרב שלום משאש זלה"ה שנלקח מאיתנו בסערה השמימה ביום שבת קודש בעשור לחודש הראשון שנת תשס"ג.

 

ויהי, אך שֻלח ספר זה למדפיסים /  ואשמע כי נשבה ארון האלוהים

מאור ישראל עלה לשמי גבוהים /  כבה נר המערב, קָרא ה' שלום.

 

ואתחלל רחפו עצמותי כֻלם /  היתכן כי נדם פה קדוש ויאָלָם ?

היתכן כי לא תשורֶנו עיני לעולם / בין כתלי ספריו, ספרי החיים והשלום ?.

 

אבי אבי ! רכב ישראל ופרשיו / סבא דמשפטים, מקדש ה' וקָדָשיו.

מופת דורנו, מחַזק ידי רָשָיו – מרבה המשרה, אבי עד, שר שלום.

 

יצומים היינו ואין אב לקהילותינו / נפלה עטרת ראשינו, או נא לנו.

מי יעמוד בַפֶרֶץ להרים קרננו ? / מי ישפוט בשערינו משפט שלום ?.

 

איפה נמצא חכמה כחכמתך ? / איפה נמצא גדֻלה כגדלתך ?

איפה נצא ענוה כענותך : / כה יבכָּיון מר מלאכי שלום.

 

יצגת עבורנו את דור הנפילים / אשר שָרשיהם בראשית הזמנים

מששנו בךָ הוד דורות קדומים / היית לנו מבַשר טוב, משמיע שלום.

 

את יָפיך התאוו מלאכי אלקים / בנו נלחמו לקחתך אל השחקים.

משָכוךָ, ויגברו אראלים על מצוקים / תם עידן בבואךָ את אבותיך בשלום.

ספר זה כולל פסקי הלכה לפי מנהגי צפון אפריקה על פי ורנו ורבנו הגאון עטרת ראשנו, נר המערב, הרב שלום משאש, ועל פכי ספרי קדמונינו חכמי צפון אפריקה היושבים על מדין. שם הספר " דברי שלום ואמת " הוא ראשי תיבות של " דברי שבי לוב והמערב ואלג'יריה, מרוקו, תוניסיה, כמו כן השם שלום הוא על שם מופת הדור הרב שלום משאש, שבי על שם " השבים מהגולה " המערב, כינוי לצפון אפריקה. חיבור זה מבחין בתוך הספרדים בין קבוצות יוצאי צפון אפריקה לבין קבוצות עדות המזרח.

אנו מגדירים כ " ספרדים " את כל העדות אשר קיבלו עליהן באופן כללי את סמכותו של מר"ן ב"י, ומדובר בדרך כלל ביוצאי ארצות האסלאם ממרוקו ועד הודו ( להוציא את התימנים, ובארצות הבלקן, וצאצאי קהילות האנוסים באמסטרדם ובלונדון. 

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

קבוצת צפון אפריקה כוללת את הספרדים יוצאי לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו וקבוצות של ספרדים ששמרו על מנהגי ספרד המקוריים מבלי להיות מושפעים יתר על המידה על ידי המקובלים, כגון הספרדים של איטליה, הבלקנים, אמסטרדם ולונדון. אין ספק שמדובר בהצגה כוללנית וגורפת שאינה משקפת בצורה מדוייקת את המציאות. אך חייבים להזדקק להתבטאות בינארית זו לצורך פישוט הניסוח.

מטרת חיבור זה אינה לערוך רשימת כל המנהגים שרווחו בצפון אפריקה. למטרה זו קיימים ספרים רבים כמו " נוהד בחכמה " לרבי יוסף בן נאיים ע"ה, הנספח " נהגו העם " בספק " קהילת צפרו " לרבי דוד עובדיה, " ספר בתיבות המערב " לרבי אליהו ביטון שיצא לאחרונה, ומעל כל הנספח " דיני מנהגי קהילות קודש אלג'יר שנמצא בשו"ת " בית יהודה " לרבי יהודה עייאש ע"ה, גדול חכמי צפון אפריקה במאה הי"ח בזמנו של החיד"א.

מטרתנו כאן היא לטפל בהלכה שנהגה במרחבי צפון אפריקה, ממרוקו ועד לוב, וכן בקהילות מגורשי ספרד ששמרו על מנהגי ספרד המקוריים, כגון קהילות הפורטוגזים באמסטרדם ובלונדון.

על הלכה זו יצא ערעור גדול בארץ מכיוון עדות המזרח וחסידי המנהג המכונה בטעות " מנהג ירושלים " או " נוסח ירושלמי ". המערערים מתבססים בדרך כלל על חיבוריו של מופת הדור הרב עובדיה יוסף נר"ו שהלכותיו סוכמו וסודרו בסדרה " ילקוט יוסף , על ידי בנו רבי יצק נר"ו. לכן חיבורנו זה ילווה בדרך כלל את סידרת " ילקוט יוסף ".

טענות המערערים הם ביסודו של דבר, ארבע.

1 – יש דמיון רב בהלכה בין קהילות צפון אפריקה והאשכנזים.

2 – ההלכה בצפון אפריקה אינה כדעת מר"ן במקרים רבים.

3 – קהילות צפון אפריקה שבאו לארץ חייבות לנהוג כמנהג המקום בארץ, והוא המנהג המכונה " מנה ירושלים " והנוסח המכונה " נוסח ירושלים ".

4 – הלכות רבות בצפון אפריקה נובעות ממיעוט התורה בצפון אפריקה ומהשפעות מאורחות של מבקרים אשכנזים בדורות האחרונים.

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

בחיבור זה נוכיח כי טענות אלו אינן מבוססות. לפעמים הן אפילו מעידות על בורות מסויימת, כגון הטענה הרביעית.

זה הפך למנהג קבוע שמנהגי צפון אפריקה נחשבים כחשודים שעיני כמה מחכמי עדות המזרח, כאילו שיהדות צפון אפריקה לא העמידה מתוך שורותיה חכמים ברמה נאותה. והלא ההיסטוריה מוכיחה דווקא את ההיפך " מעולם לא הפסקה של מרכזי תורה מן השורה הראשונה בצפון אפריקה מן המאה העשירית ועד עליית היהודים משם בשנות החמישים.

כל מרכזי התורה המפורסמים בעולם פרחו בחלק מן התקופה הארוכה הזאת.

המרכז האשכנזי פרח מן המאה העשירית ועד המאה ה-13.

המרכז הספרדי פעל מן המאה העשירית ועד המאה ה-15

המרכז הפולני פרח מן המאה ה-15 ועד המאה העשרים.

המרכז הבבלי פרח מאחרי מרד בר כוכבא ועד המאה ה-12, ואז הייתה הפסקה ארוכה עד המאה ה-18, ושוב אנו שומעים עליהם.

המרכז התורני התורכי יוצא למעשה לדרך אחרי גירוש ספרד, והוא מוביל בעולם היהודי עד המאה ה-19.

מצרים אירחה אל גדולי חכמי ישראל בדורות רבים, אך הם באו כמעט כולם מבחוץ.

ארץ ישראל עצמה כמעט ופסקה ממנה התורה מתקופת הצלבנים ( סוף המאה ה-11 ) ועד המאה ה-16.

הקהילה היחידה שדומה בהמשכיותה ליהדות צפון אפריקה היא יהדות תימן, וזה מסביר מדוע בשתי הקהילות אלו נמצאים מנהגים עתיקים ומושרשים היטב.

כדי להדגים את רצף מרכזי התורה בצפון אפריקה, להלן כמה שמות בולטים בכל דור ודור :

במאה העשירית מתבלטים המשורר הראשון שקבע את הנורמות של שירת ספרד הוא דונש בן לבראט מן העיר פאס, מחבר השיר הידוע לכל בית ישראל " דרור יקרא ", והמדקדק הראשון שקבע את השיטה התלת עיצורית הוא א-רבי יהודה חיוג' מן העיר פאס. והא היה רבו של רבי יונה בו ג'נאח ראש המדקדקים בכל הדורות.

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

קריאת המשנה ולימודה בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה במגרב  משה בר אשר   6
 
הלא דבר הוא, שההכנה לימים הנוראים לא התבטאה רק בקימה לתפילת "תיקון חצות" ולאמירת הסליחות, אלא בלימוד תורה ממש 
 
 
 
נפש לאחותי הדסה אילוז תמ"ך שהייתה מוקירת רבנן ותלמידיהון, במלאות שלוש שנים לפטירתה 

א. 
חודש אלול ועשרת ימי התשובה – ימי הרחמים1 והסליחות המה. בקהילות רבות מתחילים לומר תפילת "תיקון חצות" וסליחות, וכבר מב' באלול ואילך תוקעים בשופר2; ואף זאת, חסידים ואנשי מעשה מרבים להתענות.3 ואין הדברים מצריכים כל פירוט. אני מבקש להציג כאן מנהג שרווח במחוז תאפילאלת שבדרום מזרח מרוקו ובעיר דבדו ובבנותיה ובעיר מליליה בצפון מזרח, כפי הנראה דורות רבים, אם כי עומק הזיכרון של כמה ממכיריו מגיע לראשית המאה התשע עשרה למניין הרגיל בלבד. כוונתי למנהג הקשור לא רק בבית הכנסת אלא גם בבית המדרש. כל העדויות שיש בידי הן עדויות שבעל פה שאני בא לתעדן במקום הזה. 

ב. 
כבר בילדותי שמעתי מאדוני אבי, רבי אברהם בן-הרוש תמ"ך, על המנהג שנהג במעט מבתי הכנסת במחוז תאפילאלת לקרוא את כל שישה סדרי משנה בבתי הכנסת מל' בחודש אב (א' דראש חודש אלול) עד ערב ערב ראש השנה. ובישיבה של רבי יעקב אביחצירא וצאצאיו במלאח4 תאפילאלת, נהגו רבים מהתלמידים להקדיש חלק מלימודם מל' בחודש אב ועד ערב יום הכיפורים לשישה סדרי משנה, מהם שלמדום מראשית ועד אחרית ומהם שלמדו אך חלקים מהמשנה. 

ג. 
במעט מבתי הכנסת נהגו בני תורה ותלמידי חכמים לקרוא קריאה מוטעמת ומנוגנת במשך שלושים יום עשרים פרקי משנה בכל יום ביחידות או בחבורות. בל' באב קראו את ברכות פרקים א –ט, פאה פרקים א – ח ודמאי פרקים א –ג. וביום א' באלול קראו את דמאי ד – ז, כלאיים א –ט ושביעית א- ז וכן הלאה עד לסיום קריאת המשנה כולה בערב ראש השנה. יוער כי סדר הקריאה היה כסדר המסכתות בדפוסי ליוורנו. למשל בסדר מועד סדר המסכתות הוא: שבת, עירובין, פסחים ואחר כך באות מסכתות חגיגה, יום טוב (ביצה), מועד קטן, ראש השנה, יומא, סוכה, תענית, שקלים, מגילה. ועוד דוגמה: את סדר טהרות פותחת מסכת מקואות ולאחריה באות פרה, ידיים, אהלות, נגעים, זבים, נידה, טהרות, כלים, טבול יום, מכשירין, עוקצין. אף היו אומרים את התפילה ("התיקון") ללימוד המשנה שנדפסה בדפוסי ליוורנו: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה… הרי אנחנו קוראים משנה שהיא סוד וי"ו של שמך הגדול והנורא, והיא אותיות משה עם נו"ן הרומזת לבינה… ויהי רצון שתזכך רוחנו ונפשנו שיהיו ראויים לעורר מיין נוקבין על ידי קריאת המשנה הזאת, ונזכה לבחינת נשמה דבריאה אותיות משנה". 

ד. 
בישיבה שהייתה במלאח תאפילאלת היו בחורים שהקדישו מקצת משעות היום וחלק ניכר משעות הלילה בשלושים ותשעת הימים שמיום ל' באב ועד ערב יום הכיפורים ללימוד של המשנה עם פירוש ר"ע מברטנורא. כאשר גלתה הישיבה בחורף של שנת תר"ף ממלאח תאפילאלת5 לעיירה בודניב שבמזרח המחוז, נתחדש המנהג במקום מושבה החדש. 
לימים שמעתי דברים נוספים מאבא ומחבריו ללימודים, רבי יחייא בן משה עטייה (המכונה יחיא משה6) 
ורבי אברהם בן רבי מסעוד שניאור וגם מחבֵרם הבוגר, רבי אברהם לעסרי7, מנוחת כולם כבוד. ארבעתם זכרו בערגה את העיסוק המרוכז בלימוד המשנה במשך למעלה מחמישה שבועות. 

ה. 
וכך היה סדר הלימוד: קראו את המשנה ולמדוה בחבורות של שניים או שלושה תלמידים. אחד מבני החבורה קרא קריאה ראשונה פרק אחד, ולאחר מכן קרא את פירוש הרע"ב בקפידה, דיבור מתחיל לאחר דיבור מתחיל וביארו, ולפי הצורך תרגמו לערבית. וכך עשה התלמיד השני בפרק השני ואחריו התלמיד השלישי בפרק השלישי וחזור לתלמיד הראשון שהמשיך בפרק הרביעי עד שהושלמו הפרקים שקבעו לעצמם ללמוד באותו היום. בחבורת השלושה של אדוני אבי היו רבי מאיר אביחצירא, בנו של ראש הישיבה רבי ישראל אביחצירא (המכונה באבא סאלי8), מנוחת שניהם כבוד ורבי אברהם שניאור הנזכר לעיל. 
סיפר לי רבי אברהם שניאור תמ"ך על לימוד המשנה בשנת תרפ"ו, באותה שנה היו כל בני החבורה בני ארבע עשרה בקירוב. הוא אמר לי בערך כדברים האלה: "זוכר אני היטב שהחל בל' באב קראנו עשרים פרקים בכל יום. וכך המשכנו עד השלמת המשנה כולה בערב ראש השנה. אחרי הקריאה שבנו ולמדנו כל יום פרקים אחדים בלבד בעזרת פירוש הרע"ב. ובראש השנה ובעשרת ימי תשובה חזרנו וקראנו את המשנה כולה בלא עיון. כך היה סדר הלימוד ביום, ובלילה היינו יושבים ומעיינים בדברים שהתקשינו בהם". 

ו. 
פעמים אחדות סיפר לי אבי מורי, שהם היו עושים רשימות של חכמים שנזכרו במשנה רק פעם או פעמיים, כגון בן בג בג ובן הא הא שנזכרו במסכת אבות ושמותיהם של תנאים אחרים. ויש שעשו רשימות של נושאים אחרים במשנה. אף שמעתי ממנו שהוא וחבריו למדו ושיננו הרבה פרקי משנה בעל פה. אף הוא ציין שהיו בידם גם משניות לא מנוקדות עם פירוש הרע"ב וגם משניות מנוקדות דפוס ליוורנו. 
וסיפר לי אבי מורי בהזדמנות אחרת: "לפעמים היינו מתרגמים את המשנה לערבית9 והיינו עושים שעשועי תורה, למשל בפרק 'הלוקח מן הנחתום' (מסכת דמאי פרק ה'), כתבנו על פנקסים קטנים, שקנינו בחנות של ספרים ועיתונים של צרפתי אחד בעיירה, את ביאור המילות. למשל על המשנה הראשונה בפרק זה כתבנו שהמילה 'הלוקח' בלשון משנה פירושה בערבית 'לי כּא יסרי' (=מי שקונה), אבל בלשון תורה 'לי כּא ירפד' (=הנוטל בידיו), ובמשנה הזאת עצמה כתובה המילה 'נוטל', שפירושה 'כּא ירפד'. והשם 'הנחתום' – לכבּבּאז בלשון הערבית – הוא לשון משנה, אבל בלשון תורה "האופה" (כדכתיב בסוף פרשת 'וישב': 'שר האופים'). המשנה אומרת 'כיצד', והתורה ומקראות אחרים אומרים: 'איך', 'איכה' ומגילת אסתר אומרת וגם שלמה המלך בשיר השירים אומר: 'איככה'. כך היינו לומדים בעצמנו וממלאים פנקסים, שהיו שמורים עמי ימים רבים". 
על משנה ב' בפרק הנ"ל זכר אבי מורי שהעירו שניקוד השם חולין בדפוס ליוורנו משובש. מנוקד שם חוֹלִין בוי"ו חלומה ובלא דגש בלמ"ד, "אבל אנחנו בתאפילאלת מבטאים את המילה חוּלִּין – הוי"ו בשורק והלמ"ד מדגשא [= מנוקדת בדגש חזק, דגושה]". 10לשמע הערתי "אולי זו מסורת אחרת שמוסר דפוס ליוורנו", ענה לי אבא: "אם יש מסורת כזאת, אנחנו לא שמענו אותה מעולם". והמשיך ואמר: "שמנו לב שיש בדפוס ליוורנו גם שגיאות דפוס, למשל בפרק "כיצד מברכין על הפירות' [פרק ו' של מסכת ברכות] משנה א' כתוב: 'על פירות האילן אומר "בורא פרי העץ" חוס מן היין'. מודפס 'חוס" בסמ"ך במקום "חוץ" באות צד"י". 11 

ז. 
והנה דברים ששמעתי מרבי יחייא עטיא המנוח, שנודע כאחד המעיינים הבולטים בישיבה בעיירה בודניב בשנות העשרים של המאה העשרים: "אני נזכר שקראנו ולמדנו את המשנה מסכת סוכה. לאחר שגמרנו ללמוד אותה עם פירוש ברטנורא, פתחנו את שולחן ערוך "אורח חיים", ולמדנו את כל הסימנים שעוסקים בהלכות סוכה. וגם זאת רבנו, החכם התלמודי הגדול, רבי יעקב בן חמו12, לימדנו לאחר תפילת ערבית כמה וכמה סוגיות בגמרת סוכה בתלמוד הבבלי. וכך עשינו כשלמדנו את מסכת יומא. אבל אני אומר לך שרק מעט מן התלמידים צירפו ללימוד המשנה גם את הלימוד והעיון ב"שולחן ערוך" או למדו סוגיות בגמרא".13 

ח. 
חכמים אחדים יוצאי האזור, ילידי שני העשורים הראשונים של המאה העשרים, אמרו לי שהם יודעים שהמנהג ללמוד משנה בחודש אלול בישיבה בתאפילאלת רווח כבר בדורות שלפניהם, אבל איש מהם לא יכול היה לתת לי עדות כתובה על קדמות המנהג ועל מי שהנהיג אותו. 14 
ברור כי כאשר אין עדויות כתובות נפתח פתח להשערות מסתברות יותר ומסתברות פחות. לטעמי, אין מניעה להניח ששני המנהגים המתוארים – מנהג הקריאה בחבורות בתי הכנסת או ביחידות בבתים ומנהג הלימוד בישיבה – קשורים זה בזה. מותרים אנו להניח שבתוך קוראי המשנה היו גם רבנים שהיו קשורים בישיבה, כמורים וכדרשנים או כראשי הישיבה ממש. הדעת נותנת שהם העבירו את מנהג הקריאה גם אל הישיבה, ושם הוא נעשה חלק חשוב בסדר הלימוד בחודש אלול ובעשרת ימי התשובה. 

ט. 
הלא דבר הוא, שההכנה לימים הנוראים לא התבטאה רק בקימה לתפילת "תיקון חצות" ולאמירת הסליחות, אלא בלימוד תורה ממש. והנה ניסוח אחר לאמירה "משנה אותיות נשמה", ששמעתי מרבי אברהם שניאור הנ"ל, כשהסבנו לשולחן השבת שלו בביתו במרסי שבצרפת בשבת פרשת "שלח לך" של שנת תש"ל: "אבי מורי רבי מסעוד אהב את המנהג הזה מאוד ואמר עליו כדברים האלה: 'בקריאה ובלימוד של המשנה – שאותיותיה כאותיות הנשמה ככתוב בתיקון ללימוד המשנה15 – באה הנשמה ועומדת לפני כסא הכבוד ואומרת: 'רבון העולמים ואדוני האדונים, אתה הערבת את דברי התורה בפינו, והרי אנו ובנינו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, 16זכור נא לנו זאת לטובה ותן לנו כוח לעבודתך ושנות חיים להמשיך לעסוק בתורתך ביום ובלילה ולא ניכּשל בדבר הלכה17". 18 

י. 
זה שנים אני מתחקה על מנהג קריאת המשנה ועל מנהג הלימוד בישיבה בתאפילאלת ותר אחרי קהילות אחרות במגרב, שמא גם הן נהגו לקרוא את המשנה בחודש אלול. אך לפי שעה, כל ששמעתי היו רמזי דברים בלבד. אבל גם רמזים אלו אינם מבוטלים. שמעתי מידידי, החוקר הגדול והידען המופלג הרב ד"ר משה עמאר, שמנהג הקריאה של המשנה בחודש אלול נהג גם בצפון מזרח מרוקו, בעיר דבדו ובבנותיה. הוא זוכר היטב שסבו, אבי אימו, שהיה יוצא העיר דבדו, נצר למשפחת בן-שושן – בשבתו בעיירה אוטאט אולאד לחאז' שבמרכז מרוקו19 – היה קורא את המשנה בחודש אלול. 20 כדברים האלה שמעתי מרבי אברהם בלילתי(בן לילתי) המנוח יוצא מליליה, שבצפון מזרח מרוקו 21וגם מרבי דוד אבן כליפא המנוח,22 יוצא העיירה עין-תימושנת שבצפון מערב אלג'יריה. הרב אבן כליפא סיפר לי שהכיר מנהג דומה בימי עלומיו בעשור השני של המאה העשרים, אבל בבגרותו כנראה פסק המנהג כליל. 23 עם זאת סיפר רבי אברהם בלילתי, שקריאת המשנה נהגה בקהילתו גם במועדים אחרים במשך השנה. 24 

יא. 
רוצה אני לקוות שפרסום הדברים הללו יביא בעקבותיו עדויות נוספות. אבל לעיקרם של דברים – המנהג המתואר כאן בא ומספר על מנהג הקריאה בבתי הכנסת במחוז תאפילאלת 25 ובמקומות אחרים במזרח מרוקו ועל מנהג הלימוד בישיבה במלאח תאפילאלת ובעיירה בודניב לאחר שגלתה לשם בשנת תר"ף (1910). תוהה אני אם מישהו מצאצאי ראשי הישיבה יודע משהו על המנהג המתואר כאן. 

הערות 
1. שמעתי ממורי ורבי הרב אברהם לעסרי (המכונה לחזאן אברהם) תמ"ך, רבה של קהילתנו, העיירה קצר אשוק, ששמע מאבותיו, שהימים הללו נקראו ימי הרחמים, לפי שאמרו בהם את תחינת "הרחמים", שיש בה ט"ל טורים הפותחים בפנייה לקב"ה בכינוי "רחמנא" ("רחמנא אדכר לן קיימיה דאברהם רחימא" וכו'). למעשה, בתפילת הסליחות של חודש אלול אומרים רק ל"ד טורים, ורק בעשרת ימי תשובה מוסיפים את חמשת הטורים האחרים, שיש בהם בקשה לכתיבה (ובתפילת נעילה בקשה לחתימה) "בספרא דחיי", "בספרא דרחמי" וכו'. ביאור כזה מצאנו בתימן כפי שכתב פרופ' יהודה רצהבי נר"ו באוצרו הטוב: "רחמים. 1. כינויו של חודש אלול…2. פיוטי ימים נוראים על שם הפזמון "רחמנא, הרחמן" החוזר בהם. [דוגמה] ויבתדו באלרחמים אלי אלצבח (תכלאל ה א)= ויתחילו [המתפללים] ב'רחמים' עד הבוקר" (אוצר לשון הקדש שלבני תימן, תל-אביב תשל"ח, עמ' 260). 
2. כידוע, בני עדות המזרח תוקעים בשופר בשעת אמירת י"ג מידות בתפילה הסליחות. 
3. במקומותינו הרבו להתענות במיוחד נשים צדקניות. היו נשים שהתענו כל ימי החול של מיום ב' באלול עד ערב יוה"כ. 
4. מלאח (mellah) הוא שמו של הרובע היהודי (הסגור והמתוחם) במרוקו. 
5. באותה שעה עוד לא כבשו הצרפתים את מרכז מחוז תאפילאלת. המושל הברברי של המחוז חשד, שכמה מבני משפחת אביחצירא משתפים פעולה עם הצרפתים. בשל כך הוא הוציא להורג את ראש הישיבה, רבי דוד אביחצירא, (שנתכנה לאחר הוצאתו להורג "עטרת ראשנו") ביום שבת י"ד בכסלו תר"ף ( 6 בדצמבר 1919), אף שרבי דוד עצמו היה חף מכל שיתוף פעולה עם הצרפתים (אפרש וגם אסתום את דבריי: תיאר את הסיפור רבי מכלוף אביחצירא תמ"ך, כפי ששמעו ביום התרחשותו מפי אביו שהיה נוכח בשעת מעשה, בהקדמה לאחד מספריו הנודעים). לימים אפפו אגדות את סיפור הוצאתו להורג של רבי ד' אביחצירא, והדבר מצא את ביטויו גם בקינות מרגשות שנכתבו על המאורע (ידועות מאוד קינותיו של המקובל, רבי יחיא אדהאן, בן דודתו של רבי דוד, "נודו וספדו לזאת הצרה" והקינה בערבית "אזיו תשמעו האד לקצצא" [ = בואו שמעו את הסיפור הזה; בתאפיללת ולא רק בה הבינו את המילה הערבית קצצא במשמעות 'קינה'], שתיהן נמצאות בספרו של רבי י' אדהאן, אני לדודי. מהדורה שביעית שלו הופיעה בשנת תשנ"ז בירושלים). אחרי הוצאתו להורג של רבי דוד ברחו אחיו, רבי ישראל ורבי יצחק אביהצירא (המכונה באבא חאקי) לעיירה בודניב, שכבר הייתה מעל עשר שנים תחת שלטון צרפת, ושם הקים רבי ישראל את הישיבה מחדש. 
6. במקומותינו קראו לאדם בשמו הפרטי וציינו אחריו גם את שם אביו, "יעקב אברהם" כוונתו 'יעקב בן אברהם' ו"יחייא משה" הוא 'יחייא בן משה'. אבל היו גם אנשים שהמרכיב השני בשמם היה שם אימם: "יוסף אסתר" פירושו 'יוסף בן אסתר'. 
7. הוא רבי אברהם, הנזכר לעיל בהערה 1. 
8. "באבא סאלי" עניינו 'אבא או אדון סאלי(=ישראל)'. כל אדם נכבד ניתוסף לשמו התואר "באבא"; "סאלי" הוא הצורה המשפחתית המקוצרת של השם ישראל (לעניין זה ראה מה שכתבתי בספרי מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה, מהדורה שנייה מורחבת, ירושלים תשנ"ט, סעיף 7 עמ' 137 – 138 והערה 18 ). בדורנו דוברים, שלא עמדו על מהות הכינוי "באבא", הפכו אותו תואר לדמות רבנית מיוחדת (לבושה בלבוש של פעם, נוהגת גינונים מיוחדים ומלומדת כביכול בעשיית פלאים) ונטו אותו גם בצורת הרבים "באבות", ואף מוסיפים לו בשעת הצורך ה' הידיעה (הבאבא, הבאבות). 
9. מדובר בתרגום חופשי לערבית של משניות שנעשה לעת מצוא. ולא כמו ספרי המקרא שהיה להם שרח (תרגום לערבית) קבוע מדורות. המסכת היחידה שנהג בה שרח קבוע הייתה מסכת אבות לרבות הפרק "קנין תורה" שנספח לה (כפרק ו), שהייתה נקראת בשש השבתות שבין פסח לשבועות (ראה ספרי הנזכר לעיל בהערה 8, בעמ' 5, 181 – 185). 
10. הצורה מדגשא (mdeghssa) היא צורת פועל בערבית בבניין השני. הפועל עצמו נגזר מן השם העברי דָּגֵש, שהיה ידוע לכל דרדק/ וסתם דגש הוא דגש חזק. המילה מדגש (זכר)\ מדגשא (נקבה), שהייתה מושרשת מאוד בשיחם ובשיגם של חכמי המגרב' חזרה לדיבורם העברי בחו"ל ובארץ. 
11. יושם נא לב כימה שאבי מורי וחבריו קראו "שעשועי תורה", אינו אלא עיסוקם של חוקרי לשון חכמים ולומדיה… 
12. רבי יעקב בן חמו נקרא לבודניב בידי רבי ישראל אביחצירא בשנות העשרים של המאה העשרים מאזור מראכּש כדי לשמש ר"מ בישיבה, ושהה שם מעל עשר שנים. הוא נודע בחריפותו ובבקיאותו הגדולה בכל הש"ס. ומעלה נוספת הייתה לו , הוא היה מורה מחונן. בראשית שנות השישים של המאה העשרים עלה ארצה והתיישב בשכונת שמשון באשקלון ושם נפטר לאחר שנים אחדות. עמו הגיע לעיירה בודניב בשנות העשרים גם בן משפחתו, רבי יוסף חליוה. גם הוא היה ר"מ בישיבה בבודניב והקים שם את משפחתו עם אישה מהחשובות שבבנות המקום (שרה לבית אלזרע, שהיייתה תלמידת חכמים נודעת). לימים הגיעו רבי יוסף ובני משפחתו לעיירה קצר אשוק, שהייתה והינה גם כיום בירת מחוז תאפילאלת (המלך חסאן השני הסב את שמה וקראה (א)ר-רשידיה על שם מולאי (א)ראשיד, אבי השושלת העאלוית) , ושם לימד עברית ולימודי קודש. גם חבריי ואנוכי זכיני להיות מתלמידיו, וממנו למדנו פרק חשוב בעברית החדשה. בראשית שנת תשי"ב עלה רי"ח ארצה והתיישב בקרית אתא, ובה ישב מעל חמישים שנה עד פטירתו בשיבה טובה בין כסה לעשור של שנת תשס"ג. 
13. ואמר לי החכם הגדול, רבי שלום משאש המנוח, מי שהיה רבה הספרדי האחרון של ירושלים, כי בעיר מכּנאס ובערים הגדולות האחרות בחדשים באלול ותשרי, לא עסקו כלל בקריאת המשנה או בלימודה בישיבות, אלא למדו בעיון את גמרת הבבלי, מסכתות ראש השנה ויומא וסוכה, בצמידות לשולחן ערוך אורח חחיים. 
14. זאת לדעת: אין כמעט חכם מתאפילאלת שהעלה על הכתב את מנהגי המקום. יוצא מכלל זה רבי מכלוף אביחצירא, שאגב עיסוקו בנושאי הלכה או בדרשות סיפר בספריו על מנהגי תאפילאלת ועל חכמיה (בדעתי לכתוב על כך אי"ה במקום אחר). 
15. ראה לעיל סעיף ג. 
16. אולי לא מיותר להזכיר כי מהדהד כאן נוסח ברכת התורה, הנאמר בוקר בוקר לאחר ברכות השחר: "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו" וכו'. 
17. ביטוי זה מיוסד על תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה. 
18. אין בידי נוסח כתוב של הדברים הללו של רבי אברהם שניאור, אבל הם חרותים בזכרוני כשעת נתינתם. 
19. מעל מאתיים ק"מ דרומית לערים פאס ומכּנאס. 
20. יפה העיר רבי משה עמאר, שמנהג זה כמנהגים רבים אחרים לא נרשמו מעולם, ויש מהם שדבר קיומם אבד לעולמים. 
21. כדי לא "לגרום" תקרית דיפלומטית, אני צריך לדייק ולומר שאזור העיר מליליה שעל חוף הים התיכון אינו כלול בממלכת המגרב(מרוקו) אלא מובלעת ספרדית, שמלכות מרוקו אינה חדלה מלתבוע את שחרורה מהכיבוש הספרדי (כאחותה "מובלעת סאוטה [סבתה]" באזור העיר טנג'יר). 
22. ראה מה שכתבתי עליו בספרי, הנזכר לעיל בהערה 8, בעמ' 266 – 268. 
23. יצוין שלעיירה עין-תמושנת – ובמיוחד לערים הסמוכות לה ובהן היו קהילות גדולות יותר וחשובות יותר מהקבילה בעין תמושנת, כגון תלמסאן , תיארת ועיר המחוז אוהראן – היגרו במאות השמונה עשרה, התשע עשרה והעשרים יהודים רבים – ובכללם חכמים חשובים – מאזור תאפילאלת וגם מאזור העיר דבדו. בשליש האמצעי של המאה העשרים מוכרים באזורים אלו רבי דוד כהן תמ"ך, שהיה יוצא דבדו (חותנו של רבי דוד אבן כליפא), ורבי מסעוד כהן תמ"ך, שהיה יוצא תאפילאלת (הוא היה קשור בקשרי נישואין עם משפחת אביחצירא). שניהם הביאו ממנהגי מקומותיהם לאלג'יריה. אין מניעה להניח שכך עשו חכמים אחרים לפניהם בדורות קודמים. אולי (אולי!) מתאפילאלת או מדבדו הגיע המנהג גם לאלג'יריה. 
24. ואמנם יודע אני שבערים אחרות נהגה קריאת המשנה בהזדמנויות שונות ולאו דווקא בחודש אלול. אני נזכר כי באחד מביקוריי במרוקו, בחודש אב של שנת תשמ"ו, באחד מבתי הכנסת של העיר מכּנאס ראו עיניי כמה עשרות(!) טפסים של ששת כרכי המשניות דפוס ליוורנו, שנתלקטו לשם אחרי התרוקנות המלאח של העיר. לשאלתי "מי השתמש בטפסים הללו?". ענה לי רבי רפאל בן רבי יהושע בירדוגו המנוח: "בכל בית כנסת במכּנאס היו חבורות של קוראי משניות ולומדיהן בתקופות שונות במרוצת השנה", אך לא שמעתי ממנו דבר על מנהג הקריאה בחודש אלול. עם זאת גם הוא וגם אחרים ציינו שבישיבות שבערים מכּנאס ובפאס למדו מסכתות מן התלמוד הבבלי ושולחן ערוך ולא משנה. 
25. עם זאת יש להעיר כי לפי מיטב ידיעתי מנהג הקריאה המתואר לא נהג בקהילה היהודית של העיירה קצר אשוק בירת מחוז תאפילאלת. הקהילה החדשה בעיירה זו נוסדה בשנות העשרים של המאה העשרים. ללמדך שאפילו במחוז הזה היו מקומות שלא נהגה בהם קריאת המשנה (ולימודה) בחודש אלול. 

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

ראש השנה לפי מנהג מרוקו-http://morocco-israel.com

באדיבותו של ידידי אשר פרץ

עמוד 1 מתוך 14123456789101112...לסוף »

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 85 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031