ארכיון יומי: 7 באוגוסט 2017


בס"ד ליקוטים לפרשת עקב מאת יצחק פריאנטה

בס"ד

ליקוטים לפרשת עקב מאת יצחק פריאנטהפריינטה יצחק...

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה" אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך[ז\יב] אומר אור החמה  במסכת ברכות\לא] אמר רבי יוחנן בשם רשב"י אסור לאדם שימלא  פיו שחוק בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה ,אימתי? בזמן שיאמרו בגוים הגדיל השם לעשות עם אלה ,וזהו שאמר הפסוק : והיה -לשון שמחה, מתי תהיה שמחה זו ? עקב לעתיד לבא, ומוסיף הפסוק שהשמחה תהיה רק אם תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם -כלומר לאותם הצדיקים מקימי התורה ,שיזכו לשמחה . ומה שאמר למעלה שהצדיקים בוכים היינו מתוך שמחה עצומה שזכו להתגבר על יצרם הרע ,ופשוט ה" יזכנו לעשות רצונו ולקיים חוקיו ותורותיו מתוך שמחה ונחת מרובה ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימנו אכי"ר.

והיה עקב תשמעון את וכו….אומר ילקוט מעם לועז כי חמור עונשו של זה המזלזל במצות והולך ועובר עליהם כל יום .ועל כך אומר הכתוב : עוון עקבי יסובני [תהילים מט] אמר דוד המלך, אינני חושש מפני העבירות  שהן חמורות בעיני ,שבהם אני נזהר. אלא חושש אני מפני העבירות שאדם דש בעקביו .וזהו שאומר הכתוב והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה . והיה עקב ,המצות שאתה דש בעקב ,יהיו בענייך חמורות ותשמור אתם כאשר תשמעון המשפטים האלה ,היינו המצוות החמורות ,אז ישמור השם אלוהיך לך את הברית ואת החסד. ועוד בא הכתוב להזהיר על המצות התלויות בעקב ,היינו בהליכה .כגון ההליכה לבית מדרש לשמוע תורה, וביקור חולים והלווית  המת וניחום אבלים .אם תקיימו המצות האלו התלויות בעקב, ושמר השם אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ועוד רמז יש כאן שהשכר שאדם אוכל בעולם הזה בשכר מצותיו, שכר מועט הוא ונמוך, כמו עקבו של האדם שהוא הנמוך ביותר בגוף האדם .כי כאן אדם אוכל רק הפירות ואילו הקרן קיימת לו לעולם הבא . ויש אומרים זה שאנו אוכלים בעולם הזה הרי זה תמורת הייסורים  והפורענות שאנו סובלים בעולם הזה ,ואילו שכר המצות הן קרן קיימת לעולם הבא.

והיה עקב תשמעון אומר שמנה לחמו זה עשרת הדיברות שיש בהם [עק"ב תיבות] תשמעון [תש-מעון] שהתורה מתשת כוח מעון ,שהתורה היא התבלין ליצר הרע שלא יביא אותו לידי עוון . [תשמעון] נגד המחשבה ,[ושמרתם] נגד הדבור [ ועשיתם] נגד המעשה.   ושמרתם בג" [זו ללמוד כל התורה ולקיים] ושמרתם [שמר תום ] שתשמור לילך בדרכי השם בתמימות ." ושמר האלוהיך לך את הברית ואת החסד ראשי תיבות [הוא אליהו] שישמור לך הקב"ה הבטחתו וישלח לך את אליהו הנביא ,לקיים על ידו את כל היעודים הטובים ולהחיות על ידו את המתים , ולקיים את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ,וכל זה יעשה כאשר ישלח לך את אליהו הנביא זכור לטוב .

ושמר השם אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך [ז\יב] אומר אהבת חיים כמו שכתוב במדרש אמר הקב"ה ואני דורך גתה של אדום אימתי ? והיה עקב תשמעון זה לא מתנה קטנה לדרוך גתה של אדום כי אדום הוא עמלק, ושותפו הוא ישמעאל רחמנא ליצלן ,ואנחנו רואים איך השוטף הרשע הזה מהפך את כל העולם שישנאו את ישראל בלשון הרע שלו ואיך הקב"ה הוא משגיח עלינו בתוך האומות האלו במשך גלותינו ומצילנו ויצילנו מידם, אמן.

ונתנם השם אלוהיך לפניך והומם מהומה גדולה עד הישמדם [ז\כג] אומר שמנה לחמו ולא אמר [עד השמידם] ,אלא השמידם ,שהבטיחם בשני הבטחות טובות ,א] שייתנם לפניהם לאבדון ,ועוד  באופן שלא יצטרכו להרוג אותם, כי אם יביא עליהם מהומה גדולה  ויהרגו זה את זה וישמידו את עצמם ,כדמצינו במלחמת יהושפט עם בני מואב ובני עמון על יושבי הר שעיר נאמר ובעת החלו ברנה ותהילה .ויינגפו ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד ולכלותם ביושבי שעיר עזרו איש את רעהו למשחית ,שהיה יהושפט ועמו אומרים הלל ותהילות לקבר"ה ואויביהם  הרגו זה את זה עד השמדם .וזה שאמר ונתנם ה" אלוהיך לפניך ,באופן שלא תצטרך לעמול בהם להורגם, כי אם והומם מהומה גדולה עד השמדם ,את עצמם זה את זה. [מוסיף המחבר שאנו רואים היום את דברי חכמינו אמת ותורתו אמת  אנו נתפלל ונומר הלל תהילות ותשבחות לבוראנו מה שאנו רואים היום המתרחש בסוריה /עירק/ לבנון / הורגים זה את זה כפי שאומר הפסוק ונתנם השם אלוהיך לפניך והומם מהומה גדולה עד הישמדם אנו רואים חזון אחרית הימים מתקרבים ואנו צריכים להתחזק ולצפות לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן .

והסיר השם ממך כל חולי וכל מדווי מצרים הרעים אשר ידעת לא יישמם בך ונתנם בכל שונאיך [ז\טו] אומר אור החמה אמרו בגמרא[בבא מציעה קז] והסיר השם אמר רב זו העין [עין הרע] לפי שרב הלך לבית הקברות ודיבר עם הנפטרים בקבר לסיבת מותם והתברר לו מהם שתשעים ותשעה נפטרים מחמת עין הרע ואחד כדרך כל האדם ,.ונראה לרמוז שתיבות [כל חולי] עם הכולל עולה 99 ,ותיבת [ממך] עולה 100 וזה שאומר והסיר ה" ממך כל חולי -זו עין הרע שהורגת 99 אנשים מתוך 100 .ועוד אומר כל חולי -רמז למחלת המרה שכל המחלות תלוית במרה .וכמו שאמרו חז"ל בגמרא[בבא מציעא קז] יש 83 מני מחלות במרה ,וכולן פת שחרית מבטלתן ויש לרמוז בפסוק:  כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך [שמות טו/כו] תיבת[מחלה] גמ" 83 רמז למחלת המרה שיש בה 83 סוגים וכל המחלות תלוית בה ,לא ישים עלינו אלוהינו ברוך הוא כי לעולם חסדו.דברי המחבר מצאתי בספר מעם לועז עצה שאמרו חז"ל  [ בברכות בפרק הרואה] נגד עיין הרע שיקח האגודל הימני ביד שמאלית ואגודל השמאלית ביד ימנית ויאמר " אדם זה בא מיוסף שאין עין הרע שולטת בזרעו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ". ועוד הצעה לזה כתבו חכמנו ז"ל לכתוב על טבלת כסף או משאר מתכת אותיות [ה] ויתלנה על צואר הילד להצילו מעיו הרע דברי אלהים חיים.

כל המצווה אשר אנוכי מצווך היום תשמרון לעשות למען תחיו ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה" לאבותיך [ח\א] אומר שמנה לחמו לשון יחיד, למען תחיון ורבתם לשון רבים ,ונראה על פי מה שאמרו חז"ל [קדושיו מ/ב] לעולם יראה אדם את עצמו ואת כל העולם כולו כאלו חציו זכאי וחציו חייב, ואם יעשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חוב ,ואם יעשה מצווה אחת יכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות ,נמצא שבמצווה אחת שהיחיד עושה יכול להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לזכות ,וכל העולם בזכות בזו המצווה אשר עשה ,לכן נאמר כל המצווה אשר אנכי מצווך אתה היחיד ,תשמרון כל אחד ואחד לעשות ,כי על ידי עשותך מצווה אחת תזכה אותך ואת כל העולם כולו ,ובזכות זה תגרום להם למען תחיון כולם ,ורביתם  כולם ,שכל העולם יקבלו ויאכלו הזכות שלך מן המצווה שקיימת ,וכולם יהנו מן זכותך.

המסות הגדולות אשר ראו עינך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך ה" אלהיך כן יעשה ה" אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם [ז/יט] אומר אור החמה יש לפרש בדרך רמז [אשר] בג" דצ"ך/עד"ש/באח"ב [אלו 10 המכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים ] [אשר ראו עינך] קדמוננו היו נוהגים לתרגם את הסימנים דצ"ך/עד"ש/באח"ב בערבית [טביך עדש פלברמה]  פירושו תבשיל עדשים בקדירה וכדאי להבין על מה סמכו אבותינו לבאר אותם ביאור כזה ,ומה הוא קשור בכלל לעשר המכות שקבלו מצרים ?ואפשר לומר שזה רומז שעל ידי שמכר עשו בכורתו ליעקב בנזיד עדשים נעשה יעקב בכור ,וזה גרם טעות למצרים לשעבד ישראל עוד 200 שנה בטענה שצריכים לפרוע חלקו של עשו ולכך לא רצו לשחררם ובזה הוצרכו להיענש בעשר מכות  דצ"ך/עד"ש/באח"ב ולזה נהגו אבותינו הקדמונים לתרגם אותם בלשון זו : [תבשיל עדשים בקדרה] לרמוז על הטעם שטעו המצרים ונענשו.

כל המצוה אשר אנוכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה" לאבותיכם [ח\א] אומר  רבינו האר"י בספרו הליקוטים על הפסוק " ושמרתם ועשיתם: ושמרתם זו משנה, ועשיתם זה מעשה המצוות, כמשמעו. וכן כאן, תשמרון, שלא ישכח מכם מה שלמדתם, כדי שתקיימו, וזה שכתוב לעשות. וזה יובן עם מה ששמעתי על משנה משה קבל תורה מסיני. שדקדק למה במשה נקט קבלה, וביהושע מסירה, והיה לו לומר בשניהם לשון קבלה או מסירה. ועוד, אמר ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, ולא הזכיר לא לשון מסירה ולא לשון קבלה, ואחר כך אמר ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, חזר להזכיר לשון מסירה, והיה די שיאמר ונביאים לאנשי כנסת הגדולה, כמו שכתוב וזקנים לנביאים, ואחר כך מה זה שפעם נקט לשון קבלה ופעם לשון מסירה, ופעם לא זה ולא זה, ואחר כך חזר לשון מסירה. ותירצו, כי לשון מסירה הוא לשון הכרח בעל כורחו שנמסרה לו. וראיה לזה[ במדבר ל"א] וימסרו מאלפי ישראל הנאמר במלחמת מדין, שנמסרו בעל כרחם, שלא היו רוצים ללכת לאותה מלחמה, לפי שתלה בה הכתוב פטירת משה, שנאמר נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף, ולכן נמסרו בעל כורחה. ועל כן להיות תורתנו הקדושה ארוכה  מארץ מדה, הוצרך משה למוסרה ליהושע בעל כורחו, שהוא לא היה יכול לקבל, ומשה בלבד כי רב כוחו, קבל על נקלה, אבל יהושע,  לא קבלה בכוחו של משה. ויהושע לזקנים, להיות המסירה לרבים לא הוצרך כוח, כי בין אנשים מרובים, זה זוכר מקצת לימודו וזה זוכר מקצתו, ואין בזה טורח כמו שהוא יחיד, שצריך לזכור כל התורה כולה. וכן מזקנים לנביאים, שהם רבים לרבים, אבל בהמשך הדורות נתמעטו הלבבות. ואף על פי ממרובים למרובים הוצרך מסירה בכוח, ולכך אמר ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. באופן שלא נמצא בעולם יחיד שידע כל התורה כולה, אלא משה ויהושע, ולכן אמר משה כל המצווה, דהיינו כל התורה אשר אנכי מצווך לכל יחיד ויחיד.

ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה  ארץ אשר אבניה ברזל ומהררה תחצוב נחושת [ח\ט] אומר אור החמה אפשר לפרש על פי מה שידוע  מדברי רבותינו שחמישים שערי קדושה לא יושגו כי אם בארץ ישראל וזה רמז במילת [כל]  שעולה לחשבון50 דהיינו חמשים שערי קדושה [בה] דווקא דהיינו ארץ ישראל מלבד מה שאינה חסרה כלום עוד בה תוספת וסגולה על שאר הארצות לזכות בה ב50 שערי קדושה מובן עכשיו מה שאמרו רבותינו על משה שזכה למ"ט שערי בינה וחסרה לו עוד מדרגה אחת והיה טעמו לפי שלא נכנס לארץ.

ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם [ח\ט] אומר הזוהר הנגלה אומר רבי אלעזר: נאמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה .[בה, בה] שתי פעמים למה? אלא כבר אמרו שהקבר"ה חילק את כל האומות והארצות לממונים שליחים, וארץ ישראל אין שולט בה מלאך ולא ממונה אחר ,הוא לבדו .לפיכך הכניס עם שאין שולט בהם אחר, לארץ שאין שולט בה אחר. בוא וראה הקב"ה  נותן מזון תחילה לארץ ישראל ואחר כך לכל העולם. כל שאר אומות העולם [במסכנות] ,וארץ ישראל אינה כן ,היא ניזונה ראשונה ואחר כך כל העולם .ולפיכך ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, אלא בעושר בסיפוק הכול .[ועל כן נאמר בה שתי פעמים א] תאכל בה ולא במקום אחר. ב] בהבקדושת הארץ [שהשכינה שורה בה]. בה -שורה האמונה העליונה ,בה שורה ברכה שלמעלה, ולא במקום אחר.

אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת אומר שמנה לחמו ראשי תיבות [נבואת]  שנבואותיהם יהיה חזק וקיים כברזל וכנחושת .אבניה ברזל ומהרריה תחצוב ראשי תיבות [אבות] ,ששם קבורים האבות והאימהות. ברזל נוטריקון בלהה/רחל/זלפה/לאה/ הן האימהות של כל שבטי ישראל ,וזכותם מגן עלינו וחזק כנחושת ,וזהו ומהרריה  תחצוב נחושת ,שהרים אלו האבות ,מהם תחצוב ותשאב זכותם.

השמר לך פן תשכח את ה" אלהיך לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחוקתיו אשר אנכי מצוך היום [ח\יא] אומר שמנה לחמו השמר לך פן תשכח ראשי תיבות[תפלה]   פירוש הישמר לך שלא תשכח להתפלל כל תפלה ותפלה בזמנו ,שעל ידי התפלה שאתה תתפלל לקב"ה  תזכור בזה תמיד לעבוד אותו בכל לבבך, ובזה תאמין כי חייך וכל מחסורך הוא רק בידי יתברך ,ורק הוא לבדו בידו הכוח והיכולת למלא כל משאלותיך, ואם תעזוב את עבודה זו [תפלה] ,תשכח על ידי זה גם את השם אלוהיך לבלתי שמור מצוותיו  ומשפטיו וחוקותיו אשר צווך .ואם תאמר האיך אפשר לשכוח את השם אשר נצטווינו   לייחדו ערב בוקר וצהרים ולשום זכרונו לאות על ידינו ובין ענינו אמן.

ויענך וירעבך ויאכלך את-המן אשר לא-ידעתה ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי-ה" יחיה האדם [ח\ג] אומר הרב מימון בן-עטר בספרו טעמי המקרא יש לי לדקדק על מה שאמר הכתוב כי לא יוכל האדם לחיות על הלחם לבדו והרי אנחנו רואים שיכול האדם לחיות גם על  הלחם לבדו , ועוד שכתב בסוף הפסוק: כי על כל מוצא פי ה" יחיה האדם " כלומר על כל דבר הנאכל לחיות האדם. אמנם לתת טעם לזה ולומר כי ענין פסוק זה בא לרמוז לנו על מה שאמרו חז"ל כי כאשר ברא הקב"ה את העולם הפקיד על כל דבר ודבר מלאך ממונה אחד ובכלל זה גם על הצומח מן האדמה ומן העץ, והמלאך אומר לצמח שיגדל ורק על החיטה לא מינה מלאך והניחה הקב"ה ברשותו שיהא הוא רומז לה לגדול כי החיטה דומה למעלת ישראל, וכמו שישראל אין להם ממונה, אלא הקב"ה הוא הממונה עליהם בכבודו ובעצמו כמו שאמר הכתוב: " קודש ישראל לה" ראשית תבואתו" כן הוא הקב"ה הממונה על חיטה לגדול. עוד ידוע כי כל דבר שאוכל ממנו האדם פעם ושתים ושלוש תמצא שהוא קץ ומואס בו לא כן באכילת הלחם. שהוא מן החיטה גם אם אוכל ממנו הרבה פעמים ביום אחד אינו קץ ממנו כלל. והטעם לכך לפי שהשכינה שורה על הלחם והקב"ה ממונה עליו. ובכן בהקדמות אלו יבוא הרמז להסבר פסוק זה. כי בא הרמז בו לומר שאל תתמה ברנש על מה שאתה רואה שהאדם קץ מאוכל הנאכל פעמים רבות ומלחם אינו כץ לפי שלא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא כי על כל מוצא פי ה". שאומר לחיטה לגדול לפי שהוא הממונה עליה, לזה יש בה ברכה ואין האדם קץ ממנה.

ולמען תאריכו ימים על-האדמה אשר נשבע ה" לאבותיכם לתת להם ולזרעם ארץ זב/ת חל/ב ודב/ש  [יא\ט] אומר שמנה לחמו סופי תיבות[שבת] כמו ששבת הוא שביעי וכולל כל קדושת ששת ימי המעשה ,כמו כן ארץ ישראל היא ארץ השביעית ,כי שבעה ארצות הם ,וארץ ישראל כולל כל קדושת ששת שאר הארצות ,לכן נצטווינו לשמור שם שמיטות ויובלות שהם כוללות קדושות השביעיות .

ואכלת ושבעת וברכתה את ה" אלוהיך  על-הארץ הטובה אשר נתן-לך [ח\י] אומר רבינו בחיי כאשר אנו מברכים הקב"ה יש בזה תוספת רוח הקודש, וברכתנו היא סיבה שיתברכו כל בריותיו ממנו ,ואמרו עוד שהשם מתאווה לתפלתן של צדיקים, [כמו שראינו באימהות שהיו עקרות והשם התאווה לתפלתן] ואילו לא הייתה הברך והתפלה כי אם הודאה לבד למה יתאווה לתפלתם של צדיקים המועטין יותר משאר עמים רבים והלא  ברוב עם הדרת מלך ,אבל לשון וברכת ענין תוספת וריבוי ,והוא מלשון ברכה הנובעת מהמקור ,ולכך אנו מזכירים בתפלתנו תתברך תתרומם, וכן בלשון הקדיש ,יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ,ועוד מלשון בריכה וכריעה מי שכל ברך כורע לו .

ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספתה דגנך ותירושך ויצהרך [יא\יד] ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת [יא\טו]אומר רבי מימון בן-עטר בספרו טעמי המקרא " ארצכם" כתיב יתיר וגם " בשדך" כתיב יתיר, היה לו לומר ונתתי מטר בעתו? ונתתי עשב לבהמתך ? אמנם יתבאר על פי מה שאמרו בתלמוד הירושלמי [ מסכת תענית פרק ג] רבי ברכיה ורבי חלבו פפא בשם רבי אליעזר: פעמים שהגשמים יורדים הם בזכות אדם אחד, בזכות עשב אחד ובזכות שדה אחד ושלושתם מפסוק אחד נאמרו כמו שכתוב הפסוק: " ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה" [ זכריה י\א] בהקדמה זו יתבאר טעם " ארצכם" " ושדך" שאף אם אין העולם זכאי למטר השמים, אם ישראל יהיו זכאים מוריד להם רק בארצם ואף עבור אדם אחד מישראל אם הוא זכאי מוריד לו מטר בשדהו שנאמר: בשדך.

בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה" אלהיך ככובי השמים לרוב[יא\כב] אומר רבינו בחיי ומה שהזכיר כאן בשבעים וכן במקום שמנאם [בראשית מו] כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה 70 ולא מצאנו אלא 70 חסר אחד כבר דרשו זו יוכבד שנולדה בין החומות ויש אומרים זו סרח בת אשר שהשלימה מניינם  שנאמר[שמואל ב/ב] אנוכי שלומי אמוני ישראל  אנוכי השלמתי מניינם של ישראל אבל ראיתי בפסיקתא זה השם שהשלים מניינם שנאמר [בראשית מו] אנוכי ארד עמך מצרימה השם נכנס עמהם בכבודו מאי טעמא דכתיב הוא תהילתך והוא אלוהיך וסמיך ליה בשבעים נפש ללמדך שהשם נכנס במניין ה70 ולפי שדרשו בפסוק [שמות יב] כשש מאות אלף רגלי שהיו חסר אחד שהשם נכנס עמהם והשלים לשישים ריבוא ואם כן הרי שמצאנו שהשם השלים מניינם בין בעליה בין בירידה  ל 70 בעליה ל 60 ריבוא  וזהו שנאמר ליעקב אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה.

ועצר את השמים ולא יהיה מטר[ יא\יז] אומר רבינו בחיי זהו שהזכיר למעלה למטר השמים תשתה מים, כי לכך לא נתן לך ארץ משקה כארץ מצרים כדי שלא תהיה ההשקאה בידך, ויהיו תמיד ענייך נשואות אליו למפתח גשמים שבידו  .[תוספת המחבר שאנו רואים את זה היום שכל עם ישראל ענייהם נשואות לטבריה, ששם כל מי השתייה של ישראל. וכל התקשורת בזמן ירידת הגשמים מה שמעניין אותם אם עברנו קו האדום או לא ,הכול סביב הקו הזה שעולה ויורד וגם מדברים שאולי לייבא מים מארץ זרה?  ואנו שוכחים שההשקאה לא בידנו כפי שאומר רבינו בחיי אנו צריכים לעשות רק דבר אחד קטן שעיננו יהיו תמיד נשואות לאבינו שבשמים והוא הוא שיש בידיו מפתיחות הגשם של ארץ ישראל רק שנבקש ונתפלל לאבינו שבשמים]

פ  ר  י  א  נ  ט  ה         י  צ  ח  ק

מניין המנהג  של עדות המזרח לאכול כוסכוס זה לא מנהג אבותינו ז"ל רצו שאנחנו נזכור מיכן הדבר דע כדי לזכור את סדר הקרבנות שהינו מקריבים בבית המקדש שהיה קיים אם נצטת  את הפסוק " סולת בלולה בשמן  הרי הסולת לא יכלה לבוא במגע עם אף משקה כי יהפוך לבצק חוץ מהשמן מערבבים את הסלת עם השמן והופך לכוסכוס של ימינו מאחר והסולת מקריבים על המזבח עם קורבן לזכר הדבר שבל נשכח אנו אוכלים את הסולת בלולה בשמן בכל אירוע חגיגי. ועד דבר שאני יכל להזכיר לך אם זכור לך בכל חתונה היו מביאים שני בני יונה לחתן ולכלה [ויש שעשו את זה בתפריט של החתונה] גם זה לזכר בית המקדש שהיולדת הייתה מביאה לבית מקדש לקרובן שני טורים או שני בני יונה אוסיף לך גם המסיבה של ח נ ה

ח נ ה ראשי תיבות של חלה נידה הדלקת הנר טקס שבזמנו היה טקס דתי היה בא רב לבית החתן והכלה לפני החתונה והיה מסביר לכלה את המצוות שהאישה חייבת בהן הסבר מפורט לפי התורה ואחרי כן היתה סעודה כיד המלך היום לא צריך להרחיב את בדבר מקווה שההסבר שונה מכל דבר אחר וזה אבותינו ז"ל כל הזמן חשבו על התורה ועל הזכרונות

אמנון אלקבץ – המקור הקדום לראשית התיישבות היהודים במרוקו?

  1. שוש -בהמשך לנאמר בסעיף 2 , ידוע כי בפי חלק מיהודי מרוקו, התקיים שיבוש בין האותיות השורקות (ז, ס, צ, ש, ברית מספר 34ש), מכאן נוצר שיבוש השם מ-שוש ל-סום. ראו גם במקורותינו: "ושריֹן קשקשים הוא לָבוש", "מרקו הרמחים לבשו הסריֹנות". הדבר הובלט במיוחד במלחמת האחים בין יפתח ויושבי גלעד נגד שבט אפרים במעברות הירדן, "…וי אמרו לו אֶמָר-נָא שִׁבֹלֶת, וַיֹאמֶרֱ סִבֹּלֶת, ולא יכין לדבר כן". היתכן כי גולי שבט אפרים היו אלה שהביאו עמם את שיבוש הלשון שבין"ש" ל-ייס" לדרום מרוקו?

אכן, בדרום מרוקו אנו מוצאים מספר כפרים הנושאים שמות המזכירים את מוצא תושביהם כמשבט אפרים, כגון: "תַּאפְרָאווּת" (האפרתים?), "תַּאלתפראוות", "איפראן", "אופראן" ועוד. תאפראוות ואופראן הם שני כפרים גדולים היושבים ב"עמק-סוס", דרומית מזרחית לעיר אגדיר. הכפר תאלפראוות, יושב מול העיר גולמימה שעל כביש רוחב מם' 32, אזור בו ישב ריכוז גדול של יהודים. חלק מיהודי האזור טענו שהם מתייחסים אל שבט אפרים שגלו עם שבט יהודה. בכמה מכפרים אלה אנו מוצאים יהודים רבים שנשאו את שם המשפחה "אפריאט" (מצאצאי שבט אפרים?), או "פרץ" (מצאצאי שבט יהודה?).

כפי שציינו לעיל, דרומית להרי האטלאם הגבוה, משתרע "עמק הסוס" Sousse Valley. אורכו של העמק נמתח לכ-900 ק"מ, מגבול אלג'יריה במזרח, עד העיר אגדיר בירת המחוז, השוכנת לחוף האוקיאנוס האטלאנטי במערב (ראה מפה). לרוחבו של העמק מפוזרות ערי נפה מינהליות המשמשות כמרכזים כלכליים למאות הרבות של כפרי הסביבה. ערי וכפרי העמק שימשו למגורים ולמחיה ליהודים הרבים שחיו בהם במשך יותר מאלפיים וחמש מאות שנה, בשכנות ובתוך האוכלוסיה הברברית המקומית. במרכזו של העמק, עובר "נהר סוס" המפריד בין הרי "האטלאס הגבוה" , והרי "האנטי אטלאס". זהו אחד האזורים הפוריים ביותר במרוקו. העמק משופע במי השלגים הרבים הזורמים מהרי האטלאס. ההשקייה האינטנסיבית של האדמות הפוריות, מאפשרת גידולי מטעים וירקות המספקים את כל התצרוכת החקלאית של תושבי מרוקו, ובחלקה גם לייצוא לאירופה. מחוז זה משמר את מרוקו של העבר, יותר ממחוזות אחרים, ומזכיר במידה רבה את עמק החולה בישראל. בעיר "סוס" שבלב העמק, פעלה חבורת יהודים מקובלים, בראשה עמד "הרמב"ם אלבאז (ר־ משה בן-מימון אלבאז).

לאור עזיבת היהודים שהיוו אחוז נכבד מאוכלוסיית האזור ועלית מרביתם לארץ-ישראל, נוצר צורך למלא את החלל הגדול שנוצר בתחומי כלכלה רבים בהם פעלו. עתה, במסגרת רפורמות מינהליות שנעשו על ידי שלטונות הממלכה על מנת להביא שוב לפעילות כלכלית רצויה, הם עמלים מזה זמן על תוכנית לפיתוח המחוז, יחד ובשיתוף עם האיים הקנאריים, לקידום האזור כמרכז תיירות ותעשיה בינלאומי, שייתן שירותי מסחר ותיירות לערי הלוויין הגדולות כמו מרקש, אצאווירא ואגדיר (ראה צילום פרסומת לגידול ורדים לתעשיה, באזור זה ההופך להיות אזור התיירות המשותף). אל "עמק הסוס" סופחו גם נפות "מסא" ו"דרעא", וכיום הוא נקרא: "מחוז "סוס-מסא-דרעא". מבחינה אדמיניסטרטיבית, מספרו הוא 13, והוא תופס את המקום ה-6 בגודלו(כ-71000 קמ״ר), מתוך 16 מחוזות שעל פיהם מחולקת מרוקו. ע"פ מרשם האוכלוסין, המחוז מנה בשנת 2007, יותר מ3.2 מיליון תושבים, והוא נמצא במקום השני, אחרי מחוז קזבלנקה.

  1. עלמין– כי מטו עָלְמִין – מסביר "הערוך": "פירוש מקום ששמו עלמין, כלומר, ירושלים שהוא "בית-עולמים". נשאלת השאלה, הכיצד ? סנחריב יַגְּלֶה את תושבי ערי יהודה שכבש, לירושלים? סביר להניח שחז״ל פשוט לא הכירו את מקומות ההגליה, ואינסו את הכתוב בהסבר שמדובר בירושלים. את השם עָלְמִין, אנו פוגשים במערבה של מצרים, בסמוך לגבולה עם לוב, וכן במרכזה של מדינת תוניס, בה יש עיר גדולה בשם "עֵין- עוֹלְמין", שם חייתה קהילה יהודית במשך מאות שנים. גם בדרום מרוקו, על כביש רוחב מסי 32, שבין א-ראשידיה (קסר-סוק) לבין ווארזאזאת, אנו מוצאים בין הכפרים הרבים בהם חיו יהודים, כפר בשם "אימיו־עולון". – imi-n oulaoun היושב מול העיר "בומאין". שמו של הכפר עשוי לחזק את השערתנו בדבר זיהויה של"עלמין" התלמודית-מרוקאית
  2. שׁוֹשׁ תְּרֵי, "כִּי מָטוּ לְשׁוֹשׁ תְּרֵי – אָמְרִי: עַל חַד תְּרֵין", רש״י מסביר, שהגולים הודו שהמקום יפה פי שניים מארצנו, נראה לי מאולץ. מי שמכיר את דרום מרוקו שלמרגלות האטלס הגבוה, יודע שקיימת הבחנה ברורה בין "סוס מסא", ל״סוס שטוקא" (בבֶּרְבֶּרִית "שוש האחרת"), אלה צריכות להיות, לדעתי, "שוש תרי" (שני סוס – ראו מפה). על חייהם, מנהגיהם ותרבותם של הברברים תושבי "סוס" ו״סוס שטוקא" ומגעם עם היהודים, אנו מוצאים בהרחבה אצל בּוּגֶרְט (Boogert).

למרבית שמות הערים והכפרים במרוקו, יש שמות בֶּרְבֶּרִיים-ערביים, עם פרשנות לשמותיהם, לא כן ל"סוס" שאין כל הסבר מילולי. זהו כנראה אחד מהשמות הפרטיים הסתמיים (Names of a places)  של מקום. יתכן והשם "סוס" נקרא על השורשים בעלי טעם "אניס" הצומחים על גדות נהר סוס הזורם באגן ההידרו גיאולוגי הגדול המפריד בין האטלס הגבוה ובין האנטי אטלס. ידוע ששורשים אלה שהיו נקראים בפי ילידי מרוקו"ערק- סּוס" (שורש סוס), היו נמכרים לילדים שהיו מוצצים אותם, ונהנים מטעם האניס שבהם. עד כאן הובאו חמש נקודות הציון שהוצגו לדיון ממסכת סנהדרין, צד/א, עליהן התבסס מחקרנו. כולן נמצאות בעמקי "סוס-מסא-דרא" שבדרום מרוקו. יש להניח שחז״ל שדנו בסוגיה על מקומות ההגליה של תושבי יהודה ע״י סנחריב, היו בקיאים בשמות אתרי גלויות אחיהם, לפיכך דייקו בציון שמם המפורש של נקודות ההגליה.

בנוסף לדיון שהתבסס עד כה על זיהוי המקומות הגיאוגרפיים, ניתן להוסיף עוד הערה אחת על מקורם של שמות מקומות ואזורים שיש בהם כדי להעיד על תושביהם המקוריים, כלומר, אותם גולי-יהודה שהובאו למרוקו בידי סנחריב, השלימו עם ביתם החדש, במקביל, שימרו לזיכרון את מקור מחצבתם כדוגמה להלן.

שבט "אַיְתּ בְּן-הְדו"

ידוע שבמרכז דרום מרוקו, במרחק מה מהעיר וארזאזאת, לרגלי האטלס, שוכן כפר גדול בשם קְסְבְּתּ "אַיְתּ בְּן-הְדּוֹ", זו אחת הקסבות המרשימות בדרום מרוקו. חומותיה ובתי המגורים בנויים מאבן חול אדומה. היהודים שחיו לצד הברברים במקום, למדו מהם את דרך כינויי השמות הפרטיים, כמו למשל: יעקב, כינויו היה עְקָאן, שלמה=סְלָאם, יצחק=חַאקִי ועוד כינויי-שמות רבים מהסוג הזה. כך גם עם השם יהודה, כינויו היה: הדו". לפיכך "אַיְתּ-בְּן-הְדוֹ" הוא "שבט בן-יהודה"!!! האם יתכן שאותו שבט בֶּרְבֶּרִי נקרא על שם "פָרֵץ בן-יהודה"? – בנו בכורו של יהודה מתמר כלתו. בראשית לח-29. וכי תושביו שימרו את מוצאם משבט יהודה? ידוע שמשפחות פרץ רבות מוצאן מכפרי האזור, ובכלל זה גם מאַיְתּ בְּן־הְדוּ". רבים ממשפחות פרץ מאשרות שאכן הם מצאצאי פרץ בן יהודה שגלו למרוקו לפני חורבן בית ראשון.

יש לסכם ולומר איפא, כי סנחריב הגלה חלק גדול מתושבי ערי יהודה, אל מערבה של ארץ ישראל, אל אפריקה, להרחיקם מאחיהם שבמזרח, על מנת שלא לתת בידי הגולים אפשרות של צבירת כח והתארגנויות, העשויות להביא לתסיסה ואולי אף למרידה במלכות. כך אנו מוצאים את ההתיישבות היהודית הראשונה במרוקו, עוד מהימים שלפני חורבן בית ראשון, כלומר, משנת 701 לפנה״ס.

ד״ר שלום אלדד- שיר לכבוד חברת כי״ח להרמ"א (ר' רפאל משה אלבאז-צפרו)

סם בן-שטריתברית מספר 30

הודות לכי״ח רבים הגיעו לגדולה

יהדות מרוקו חבה חוב של כבוד והערכה לחברת "כל ישראל חברים" (כי״ח) על פועלה ההיסטורי והגדול הן בעריה הגדולות של מרוקו, והן בעיירות ובכפרים הנדחים בארץ רחבת ידיים זו. כי״ח הקנתה לאנשי דורי יסודות השכלתיים וכלים להתמודד בחברה תחרותית.

לולא כי״ח, אנשי דורי ואנכי, היינו נותרים נעדרי השכלה כללית כאבותינו ואבות אבותינו, שהשכלתם הסתכמה בלימודי יהדות ותפילה.

חברת כל ישראל חברים, יזמה, מימנה ופרסה רשת של בתי ספר יסודיים בערי השדה וגם תיכונים בעריה הגדולות של מרוקו, ואף בית מדרש למורים לעברית, לצרפתית ולערבית בקזבלנקה.

בבתי ספר כי״ח לימדונו מורים שהובאו מאלגייריה, תוניסיה וצרפת, את השפה הצרפתית על מקצועות חשבון, אלגברה, טבע, היסטוריה, גיאוגרפיה, תחביר ועוד.. היא שיגרה למרוקו מורים לשפה העברית המודרנית, שהיקנו לנו לראשונה יסודות הדקדוק העברי, התחביר, הדקלום ושירי ארץ-ישראל. מורי אליאנס הוציאו אותנו לטיולים בטבע בשדות ובעיירות. באמונים על כללי הפדגוגיה נתנו לתלמידים הפסקה בין שיעור לשיעור,. בניגוד לייחדר" ובית הכנסת בהם למדנו על הרצפה, הישיבה בבתי ספר על כסאות סביב שולחנות, ולראשונה בחיינו ראינו לוח קיר שחור והמורים כותבים בגיר עליו.

ולא רק בהקניית ידע עסקו מורי כי״ח, הם לימדונו לראשונה כללי הגינה, צחצוח שיניים, ניקיון ציפורניים, בדיקה יומית של השיער וטיפול בכינמת, ולבישת חלוק אחיד כחולברבות הימים, רבים מחבריי ואנכי, למדנו בבתי ספר תיכוניים, ישיבות ובאוניברסיטאות.

אביא אך דוגמאות אחדות לדמויות מפורסמות מילדי מרוקו:

פרופ' משה בר-אשר – יליד העיירה "קסר-סוק", חתן פרס ישראל וכיום נשיא האקדמיה ללשון העברית. ד"ר יהודה לנקרי – יליד "בוזאד" לשעבר שגריר ישראל באו״ם ובצרפת, ראש מועצה וחבר כנסת. ארז ביטון – יליד הכפר "מחמדיה" שבסהרה, סופר ועיתונאי ושנים רבות יו״ר אגודת הסופרים העבריים בארץ. ויכול אני למנות עוד מאות ואלפים, שהגיעו לגדולות ונצורות, הודות לכלים שקיבלנו מראשי כי״ח. ניתן להוסיף שורה ארוכה של מדענים במכון וייצמן, מרצים באוניברסיטאות ובמכללות, אלופים בצה״ל, כשרובם ככולם נולדו בעיירות שכוחי אל כבנים להורים מעוטי הכנסה. התקיימה בהם אמרת חז״ל: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". יהדות מרוקו, הוציאה מקרבה כיום מנהיגות מובילה בכנסת, ברשויות המקומיות ובהסתדרות. ייצוג גדול מעבר לכמותה היחסית באוכלוסיה.

הכותב: מכהן כיו״ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

 

ד״ ר שלום אלדד

שיו לכבוד חברת כי״ח להרמ"א        

(ר' רפאל משה אלבאז-צפרו)

שירת ארבעת המשוררים למשפחת אלבאז מהעיר צפרו במרוקו', אינה זרה לחובבי שירה ופיוט של קהילתם בפרט ושל הקהילות היהודיות ברחבי מרוקו בכלל. כל המעיין בקובץ הפיוטים, שבספר 'שירי ידידותי ימצא את טביעת חותמם של המשוררים לבית אלבאז, האבא ר' יהודה אלבאז (1770 -1847) ר' שמואל בנו (1790- 1844) ור' עמרם בנו (1799- 1856) ונכדו ר׳ משה רפאל (1823-1896), בנו של ר' שמואל, המכונה הרמ״א (והמלאך). תרומתם להתפתחות ה'קצידה' ולשירת הבקשות, שרירה וקיימת, אך אינה מבטאת את כלל יצירתם הפיוטית, אלא מעט מזעיר. בע״ה אנו שוקדים בימים אלה, להשלים את פאר יצירתם הפיוטית ולהביאה לידי דפוס, על מנת להעמיד דבר דבור על אופניו, ולהוסיף תיעוד של רובד נכבד ממרכז השירה והפיוט של יהודי מרוקו בתקופה שלאחר גירוש ספרד. באופן זה, נציג בפני החוקר וחובב השירה, נופך נוסף של יוצרים אשר יצירתם השירית-פיוטית לא זכתה להיחשף במלואה ובאופן הראוי לה.

בחיבור קצר זה, הנני מבקש להביא לפני הקורא, שיר שכתב הרמ״א לכבוד פעילותה של חברת כל ישראל חברים במרוקו. כבר הקדימני ד"ר ר' מאיר נזרי, שהביא במאמרו 'הויכוח בין היום ובין הלילה בקצידה לרבי רפאל משה אלבאז והשוואה למקאמה השלושים ותשע לרבי יהודה אלחריזי', את תיאור תולדות חייו של המשורר, וכן מידע על יצירותיו של הרמ״א, כולל שירתו ונושאיה בתוך כתב העת הזה

בתוך נושאי שירתו, כאמור, מונה נזרי 'שיר לכבוד חברת כל ישראל חברים', שעל אודותיו אנחנו מבקשים לעמוד במאמר זה., שכן הנושא המרכזי, שנבחר להתמקד בו בכתב העת הנוכחי, מציין מאה וחמישים שנה להיווסדה של חברת כי״ח.

בפיוט המובא בפנינו, מבקש המשורר להלל ולשבח את פעילותה של חברת כי״ח במרוקו בתחום החינוך:

לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה,/ כְּתָב וְלָשׁוֹן חיִדָה!(17)

לְחַנְּך אֶת הַנְּעָרִים,/ דַּרְכֵי צֶדֶק מֵיְשָׁרִים!(19)

ברם, על מנת להמשיך להתבונן וליהנות מהפיוט וממי שכתבו, אי אפשר, שלא לומר מילות הקדמה . לנושא החינוך בקהילות יהודי צפון אפריקה וקהילת צפרו, עירו של המשורר, שאינו שונה מקהילות אחרות במרוקו לפני הקמת מוסדות כי״ח, בתי ספר של 'אליאנס׳ ורשתות חינוך נוספות כמו בנים', 'אוצר התורה' ו'תלמוד תורה' במרוקו.

המרכיב העברי בערבית הכתובה של יהודי מרוקו-יעקב בהט

בוחן סמנטי: מקורה של המילה יהיה מותנה במשמע שבהקשר.המרכיב העברי

למשל: רזק דייאלו ענדנא אמנה ־ רכושו נמצא אצלנו אמנה [־פיקדון](מ״ב). המילה אמנה היא אמנם מילה עברית, אך במשמע פיקדון המילה ערבית היא.

יבדדל לחול מן שבת = יבדיל את החול מן השבת . הפועל הערבי baddel  משמעו להחליף, להמיר וכיו״ב. לעומת זאת הוראת הפועל במשפט זה היא להבדיל, להבחין, ולכן אני סבור שזהו פועל עברי שמקורו אולי בהשפעת הביטוי העברי ״המבדיל בין קודש לחול״.

 דין דליהוד . המילה דין במשמע הלכה היא עברית, אך במשמע דת או חוב היא ערבית: |מא כא נסיבו באס נרדדו אדדין די סללפנא לעיד = איננו מוצאים במה להחזיר את החוב שלווינו לחג.

מוצ׳אע- Moda3 נקי ־ מקום נקי . המילה  nqi במשמע לא מלוכלך היא מילה ערבית, וברבים nqiyen. אולם המילה נקי במשמע טהור או קדוש היא עברית ומופיעה בגלוסר כדין כל יסוד עברי אחר.

כאתקדש לגוף די בנאדם = מקדשת את גוף האדם . הפועל לקדש במשמע לעשות קדוש קיים גם בערבית qeddes, ולכן הפועל ערבי הוא.

 לעומת זאת במשפט קדדשהא פחאל דין די ישראל ־ קידש אותה כדת ישראל , הפועל עברי הוא, כי ההוראה לתת לאישה קידושין אינה מצויה בערבית.

מן זיהת לגופות כא נתסבהו לתמר = מצד הגופות אנו דומים ל[עץ ה]תמר . המילה תמר בהוראת פרי היא מילה ערבית, ונהגית  tmer  אך בהוראת עץ מקורה עברי, ומקומה בגלוסר. (הסבר אפשרי נוסף בדוגמה זו הוא, שהמילה מתייחסת לפסוק ״זאת קומתך דמתה לתמר״, שיר השירים ז 8).

בוחן מורפולוגי: צורנים עבריים בשם ובפועל הם הוכחה שהיסוד עברי.

למשל: וישראל נקיים = ישראל נקיים [־טהורים]. הסימן החיצוני של הריבוי העברי מעיד על כך שזהו יסוד עברי. לו היה כתוב ״נקיין״ אפשר שהמילה הייתה נחשבת יסוד ערבי, והזיהוי היה מותנה בבוחן הסמנטי. עם זאת יש מקרים שהסימן המורפולוגי לא יעזור:

המילה קבורה, למשל, במשמע קבר ביחיד היא מילה עברית (בראשית לה 20), והרבים קבורות לעומת זאת המילה קבוראת במשמע קברים אפשר לראותה כרבים של המילה הערבית בגלל הסימן החיצוני של הריבוי הערבי¡ ואפשר לראותה גם כרבים של היחיד העברי קבורה שקיבל את צורן הריבוי הערבי, כמו המילה גמרא שריבויה גמראת.

בוחן תחבירי: כאשר מילים ״חשודות״ נמצאות בתוך צירוף עברי, יש לראותן כמילים עבריות:

אידא שרבת מנו בהמה טהורה = אם שתתה ממנו בהמה טהורה .

זיהוי המילה בהמה תלוי אמנם בהגייה, אולם כשהיא בתוך צירוף עברי אין ספק שהיא מילה עברית. הוא הדין במילה עבד (ק״מ נב, ז). בעברית ebed ובערבית     c3bd אולם בצירוף אליעזר עבד אברהם המילה היא עברית.

קאלו יקום החמור = (החכם הפך את סגן המלך לחמור.] אמר לו: יקום החמור (ש״ח 62). לפנינו הפועל העברי יקום, בגלל הימצאותו בצירוף עברי! לו היה זה יסוד ערבי היינו מצפים לצירוף ערבי — יקום לחמאר.

בדרך דומה אפשר להבחין גם בין פועל עברי לבין פועל משוקע, למשל:

הפועל לגזור בצירוף גזרו עליו הוא פועל עברי בגלל צירוף מילת היחס העברית gazru calaw, ואילו הפועל בצירוף גזרו עליה gazro cliH) הוא פועל שאול.

בוחן הכתיב וההגייה: אם נקבל את הדעה שהדובר מממש פחות תנועות במילה הערבית מאשר במילה העברית, רק קריאת הטקסט תחשוף את ההגייה המבחינה למעשה. אפשר להניח במקרים אחדים שהכתיב יסייע בידינו בזיהוי ההגייה המשוערת. למשל:

 הכתיב בן אדם עשוי להצביע על צירוף עברי, המשקף את ההגייה העברית ben adam; uאילו הכתיב בנאדם משקף את ההגייה הערבית bnadem. הכתיב סבה עשוי לציין את vמילה הערבית sebba, ואילו הכתיב סיבה יציין את המילה העברית sibba. הוא הדין במילים כמו זירע, עיבד המייצגות את ההגייה cibid ,zirac, והן מילים עבריות, לעומת המילים הערביות c3ebd ,z3rc. עם זאת יש מקרים שהכתיב לא יעזור¡ למשל, המילה שבת הגויה ssabbat, בניגוד למילה הערבית  .sabt

אולם קריאת הטקסט בפי האינפורמנטים מלמדת שקשה מאוד להסתמך על שני בחנים אלה שכן אחד המאפיינים החשובים בהגייתם של יהודי מרוקו הוא היחטפותן של תנועות מלאות גם ביסודות שעבריותם איננה מוטלת בספק, ואף המילה המנוקדת צדיקים נקראה :״ים סדיקים.

תודעת הדובר: מילים בסיסיות כגון תלמיד, חכם, נפטר, צדיק, הן מילים עבריות בתודעתם של הדוברים, ואין שום סיבה לראות בהן יסודות ערביים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 85 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031