הפזורה היהודית ספרדית אחר הגירוש

מעניין להביא את מבטו של רבי אברהם זכות, האסטרולוג הגדול, על מדע האסטרולוגיה. " וזה לא שיהיה כוח הכוכב לפעול בזה העולם, אלא שה' יתברך כשברא את העולם וידע כל מה שעתיד להיות, עשה רשמים בשמים להודיענו מה שיורה גדולתו לעשות, שנשוב לפניו באמצעות ידיעתנו מה שמורה המזל והכוכב ברצון האלקי ". כלומר, הבורא עשה מערכות הכוכבים סימנים למהלך ההיסטוריה שנקבע מראש. בעזרת האסטרולוגיה ניתן לפענח את הסימנים ו " לשוב לפניו " סוף סיפורה של משפחת זכות.

השלטונות המוסלמיים  לא הציבו בדרך כלל שום מכשול בפני כניסת הפליטים היהודים לשטחיהם., בין אם מדובר במלך פאס, מוחמד אל-שייך, " המלך הגדול, חסיד מחסידי אומות העולם ", או בנציגו בבאדיס, או במושלים של תלמסאן ואלג'יר. לפיכך, הייסורים והסבל הרב, שעליהם התלוננו המגורשים מיד לאחר הגעתם למרוקו ולאלג'יריה, נגרמו מפעולותיהם  של המלחים והנציגים האירופיים בחוף הצפון אפריקני וכן מתגובתה של האוכלוסייה המקומית, שגילתה לא פחות נוקשות כלפי המוסלמים הספרדים, אשר באו לבקש מקלט במגרב.

על כל הסבל הזה יש להוסיף את הרעב, פגעי מזג האוויר, המגפות והשריפות, שדלדלו את הרבעים היהודים של פאס, תלמסאן ואוראן. אסונות טבע אלה גרמו נזקים כה גדולים, עד כי בפאס ובתלמסאן, למשל, החליטו מגורשים רבים, מיואשים וחסרי כל, לחזור לספרד ולהמיר את דתם.

גברים, נשים וילדים – גולי ספרד שהגיעו לצפון אפריקה – השתייכו לכל השכבות החברתיות, והיו ביניהם תלמידי חכמים דגולים וכמה בעלי אמצעים. אחד מאלה, יצחק  פרדוניל, שהיה יועצו של מלך גרנדה, הצליח להביא לתלמסאן, בתוקף היתר מיוחד מטעם המלכים הקתוליים, את כל רכושו  – ברהיטים רבים, תכשיטים, זהב, כסף, מטבעות וחפצים שווי כסף -. מוצרים שבמפורש נאסר על כלל הגולים להוציאם מספרד על פי פקודת הגירוש.

עם זאת, המקורות שבידינו אינם מאפשרים לנו לקבל מושג מדויק, יהיה דל ככל שיהיה, לגבי המצב החברתי והכלכלי של כלל הגירה זו, שהטביעה חותם בל יימחה על הקהילות היהודיות במגרב. היא הייתה, מכל מקום, מגוונת למדי, היו בה רופאים דוגמת בני משפחה אל-אשכר, שמוצאם מסביליה וממלגה, והתיישבו בתלמסן ובערים אלג'יריות אחרות, או בני משפחת גבישון, שבאו מגרנדה לתלמסאן יחד עם מאתיים משפחות יהודיות אחרות – ביניהן פרשני מקרא ומשוררים ידועי שם -. סוחרים בעלי כישרונות רבים אשר, בדומה לאברהם בן זמירו שהתיישבו בסאפי, יעקב רוזלס ויעקב רותי בפאס או יעקב קנסינו באוראן -, מילאו תפקידים דיפלומטים חשובים אצל שלטונות מרוקו, פורטוגל וספרד, טכנאים מעולים, כגון חואן רוזלס שמוצאו מטולדו ושהיה מנפח זכוכית במקצועו, אשר אחרי ששהה זמן קצר  בתיטואן חזר ליהדות בפאס בשנת 1530 לערך.

אנשי צבא כמו רוי מסקרניאס, שהובאו על ידי יעקב רותי מליסבון לפאס דרך ארזילה, חזרו ליהדות והציעו את שירותיהם למלך מרוקו, ואף הרפתקנים שעלילותיהם ראויות לרומנים הטובים ביותר. הנה, לדוגמה, פרציסקו מילאן, שנולד בפורטוגל להורים גולים מספרד. " נוצרי חדש " זה הגיע לאזמור שבמרוקו כדי להתמסר למסחר בבדים, אף אחרי כמה שנים של עיסוק אינטנסיבי במסחר החליט לצאת  לאמריקה המרכזית שבפמלייתו פילגש ערבייה. גורלו שלא שפר עליו, ב – 1538 נעצר על ידי האינקוויזיציה במכסיקו והוצא להורג.

כמובן, היו בין המגורשים שהשתקעו במגרב הרבה אנשים פשוטים, ללא אפיונים מיוחדים, , שכל רצונם היה לחיות כיהודים. למשל רוי לופס " נוצרי חדש " ששירת בחיל המצב הפורטוגלי –  cabo de gher 

ואשר בא במגע עם הקהילה היהודית המקומית, על פי עדות שנמסרה ב 1530 לבית הדין של האינקוויזיציה בלאס פלמאס שבאיים הקנאריים, הוא השתדל בכל מאודו להעביר את שני אחיו הצעירים מטברה לפאס כדי ללמוד את עיקרי  " החוק היהודי " אצל רבני המקום. 

למעשה, מאז כינון האינקוויזיציה בליסבון, מספרם של ה " נוצרים החדשים " שעברו ליהדות במרוקו לא פסק מלגדול, עד כדי כך שנציג מלך פורטוגל בפאס ביקש ב 1542 לאסור עליהם לנסוע אל פנים הארץ, או לחלופין, לאסור עליהם לעזוב את הסביבה הקרובה לבסיסים הפורטוגלים ששכנו לאורך החוף המרוקאי, אך לא חלף זמן רב עד שתקנה זו התגלתה כבלתי מספיקה, בתואנה של מעבר מבסיס פורטוגלי למשנהו הצליחו " הנוצרים החדשים " להערים על הקצינים הפורטוגלים, וכשהם נעזרים בנהגי פרדות מוסלמים, הגיעו לתיטואן ששכנה כמה קילומטרים בלבד מארזילה, שם באו במגע עם הקהילה היהודית המקומית והתגיירו.   

                   רבי משה ב"ר שם טוב די ליאון והמחלוקת על מקור ספר הזוהר

רבי משה די ליאון מחכמי ספרד הוא האיש אשר הועידה ההשגחה העליונה לגלות את ספר הזוהר ברבים. וזאת לאחר כאלף שנים מאז נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי והועבר מדור לדור בסתר. ספר הזוהר היה נחלתם של יחידי סגולה, ורבים מגדולי ישראל בדורות שעברו לא זכו ליהנות מאורו, כמו רבי אלעזר מוורמייזא, הרמב"ן,  הרשב"א ועוד.

הידיעות הביוגרפיות על רבי משה די ליאון הינן מעטות מאוד, חלק גדול מספריו בקבלה מצויים עדיין בכתבי יד ושניים מהם הופיעו גם בדפוס – ספר " הנפש החכמה " וספר " שקל הקודש ". בהקדמות לספרים אלו מצוינים הזמנים והמקומות של חיבורם.

התאריכים הם משנת ה' אלפים מ"ו – 1286 – עד שנת נ"ג – 1293 -, ובספרים שנתחברו עד שנת נ"ב רשום שמקום חיבורם הוא וואד אל חג'ארה. על שנות חייו לפני שנת מ"ו ידוע פרט אחד בלבד והוא שבשנת מ"ד – 1264 – הועתק כתב יד של המורה נבוכים בתרגום עברי בשביל " המשכיל רבי משה די ליאון ".

לגבי שנת מותו ישנן שתי סברות, האחת  – עדותו של רבי יצחק דמן עכו, המובאת בספר היוחסין – קובעת שרבי משה נפטר בשנת 1305, והדעה האחרת מקדימה את שנת פטירתו ל  נ"ג, אך יש ראיה לכך שהתאריך הנכון הוא שנת ס"ה, שכן מתוך כתב היד של הספר " משכיות כסף " שלו, מוכח שנתחבר אחר שנת נ"ג.