רבי דוד חסין – אנדרי אלבז ואפרים חזן-לְגוֹזֵר יַם סוּף כָּבוֹד הָבוּ 

לְגוֹזֵר יַם סוּף כָּבוֹד הָבוּ 

לשביעי של פסח. לנשמת. שיר בן ארבעה עשר בתים דו-טוריים בחריזה מברחת בדלת ובסוגר.

חריזה: אא אא וכר.

משקל: תשע הברות בטור א ושלוש עשרה הברות בטור ב.

כתובת: לז׳(= שביעי) של פסח. נועם ׳ישקוט ישראל׳. סימן: לדויד בן אהרן חזק.

מקור: א־ לה ע״ב; ק־ לט ע״א.

לְגוֹזֵר יַם סוּף כָּבוֹד הָבוּ 

לְגוֹזֵר יַם סוּף כָּבוֹד הָבוּ 

 בַּנָהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל שָׁם נִשְׂמְחָה בּוֹ

דָּרַךְ בְּתוֹךְ יָם סוּס וְרוֹכְבוֹ 

 וּפְתָיִים עָבְרוּ, נֶעֶנְשׁוּ, נִתְחַיָּבוּ

5- וּבְקִיעוֹת בָּקַע שַׂם בְּקִרְבּוֹ 

 בְּרוּחוֹ מַיִם נֶעֶרְמוּ כְּמוֹ נֵד נִצְבּוּ

יִשְׂרָאֵל פָּדָה עַם קְרוֹבוֹ 

 בֶּן הַצְּנוּעָה הַבְּכוֹר לֹא זָז מְחַבְּבוֹ

דְּגָלִים עָבְרוּ לֹא עִכְּבוּ 

-10וַיַאֲמִינוּ בַה' צוּר חָסָיוּ בּוֹ

בְּפִיהֶם אָמְרוּ שִׁיר נוֹבְבוּ 

 מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' וּמַה-רַבּוּ

נָפְלוּ אוֹיְבֵיהֶם נַפְשָׁם אָרְבוּ 
נִלְכְּדוּ וְנִתְפְּשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוֹ חָשְׁבוּ

15- אַלּוּפֵי אָדֹם אֶרֶץ שָׁכְבוּ 
נִבְהֲלוּ נָמוֹגוּ וּמִדַּעְתָּם נִתְעַרְבְּבוּ

1. 1. לגוזר… הבו: תנו כבוד לה׳ שהפך ים ליבשה. לגוזר ים סוף: על-פי תה׳ קלו, ג. כבוד הבו: על- פי תה׳ כט, א. 2. בנהר… בו: על-פי תה׳ סו, ו. 3. טוט ורוכבו: על-פי שמי טו, א. 4. ופמיים עברו נענשו: הם המצרים שטבעו בים. 5. ובקיעות… בקרבו: היא בקיעת ים סוף לשנים, הלשון על-פי ב״ר נה, ח. 6. ברוחו… נצבו: מי הים נעמדו, על-פי שמי טו, ח. 7. פדה: מוסב על ה׳. ישראל עם קרובו: על־פי תה׳ קמח, יד. 8. בן הצנוע״ה הבכור: חידוד לשוני שונה אות, על-פי דב׳ כא, טז, ומכוון על ישראל שיצאו משרה אמנו המכונה ׳צנועה׳, על-פי ב״מ פז ע״א. לא זז מחבבו: ה׳ מחבב תמיד את ישראל. 9. רגלים… עכבו: השבטים עברו עם דגליהם בים. 10. ויאמינו בר׳: על-פי שמ׳ יד, יא. צור חטיו בו: בטח ו בה׳, על-פי דב׳ לב, לז. 11. נובבו: שרו. 12. מח… ח׳: על-פי תה׳ דב, ו. 13. נפלו… חשבו: נענשו על תכניתם לשעבד את ישראל. 14. במזימות זו חשבו: במחשבות שחשבו, על־פי תה׳ י, ב. 15. אלופי… נמוגו: על פי שמי טו, טו. ארץ שכבו: נפלו ומתו. 16. ומרעתם נתערבבו: נתבלבלו.הֶן עָם לְבָדָד שָׁכְנוּ יָשְׁבוּ 
   לֹא יִתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִם וְלֹא יִתְחַשְּׁבוּ

רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל צוּר מִשְׂגָּבּוֹ
20- הוּא נִלְחַם בָּם בְּמִצְרַיִם הֵרִיק חַרְבּוֹ

נָחָם נִהֲגָם אֶל מְסִבּוֹ 
מַיִם עַזִּים רַבִּים אַהֲבָתָם לֹא יְכַבּוּ

חִישׁ יִשְׁלַח עֹפֶר שֶׁהַכֹּל בּוֹ 
רוֹכֵב עַל עָב קַל כַּגֶשֶׁם לָנוּ יָבוֹא

25- זְכוּת אִישׁ קָבוּר בְּהַר נְבוֹ 
אֲשֶׁר אָמַר : לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא

קוֹל שִׁיר וְזִמְרָה יֶעֱרָבוּ 
נִשְׁמַת כׇּל חָי וְרוּחַ כׇּל בָּשָׂר שִׁיר יִתְאָבוּ

הן… יתחשבו: מוסב על ישראל, על-פי במ׳ כג, ט. 19. רועה… משגבו: כינויים לה׳, על-פי תה׳ פ, ב; שמ״ב כב, ג. הריק חרבו: על-פי שמי ט, ט. 21. נחם… מסבו: הנהיגם והביאם להר סיני לקבל את התורה והכניסם לארץ הבחירה. 22. מים… יכבו: על-פי שה״ש ח, ז, שנדרש על אהבת ה׳ לישראל. 23. עופר שהכל בו: על-פי שה״ש א, יד ׳אשכל הכפר׳ ומדרשו בשהש״ר א, סא. והוא כאן: כינוי למשיח. 24. רוכב… קל: על-פי יש׳ יט, א ׳הנה ד׳ רוכב על עב קל׳. כגשם לנו יבא: על-פי הו׳ ו, ג. 25. זכות… נבו: הוא משה רבינו. 26. לא… ולבוא: על-פי דב׳ לא, ב. 28. נשמת… יתאבו: כל אחד יתאוה לשיר לכבוד הגאולה ורמז בכך לייעוד הפיוט המשמש רשות לנשמת.