ארכיון יומי: 31 במרץ 2013


רבי דוד ומשה- י.בן עמי ואחרים

 

ציון הקבר של רבי דוד ומשה במרוקו

 

כתר קדושה – תולדות הזהב לבית פינטו

כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

למה נקבר מהרח״ו בדמשק

מאותו מעשה עבר ר׳ חיים לגור בדמשק, הקים בה ישיבה ללימודי הקבלה, וכיהן כרבה של קהילת ״אסקליין״. בקהילה זו כיהן גם כשליח ציבור, ובעת עומדו בתפילת מוסף ביום הכיפורים, ראתה אשה אחת מעל ראשו עמוד אש. ר׳ חיים נחשב כאחד מרבני העיר, ונשאר בה עד לפטירתו בר״ח אייר שנת ש״פ. למרות הפצרות אנשי צפת, סירב ר׳ חיים לשוב אליה, חפצו היה למות בדמשק, וטעמו, בשום שהראו לו בחלום: ״ודמשק מנוחתו״.

ספר החזיונות עמוד צב, כאן המקום לציין, כי לעינו לדעת שהרבה מהדברים המובאים בספר החזיונות ובספר שבחי רבי חיים ויטאל אינם מובנים לנו כלל וכלל, והינם מושגים גבוהים למעלה מבינת אנשים פשוטים כמונו. הדברים אמורים כלפי כל מיני " חוקרים " המתחכמים על פי דעתם השטחית, ומטילים מום בקדשים לפי ביטויים שונים המצויים שם, יסכר פיהם, כי שוא ידברו, ואל ילעיבו במלאכי מעלה.

מעשה פלא נקשר סביב עובדה זו. באותם ימים, שכנה בצידה השני של חומת בית הקברות הדמשקאי, בית עבודה זרה טמא, עתיק יומין, שנקרא: ״בית רמון ". בית זה הוא הנזכר בנביא מלכים ( ב,ה,יח ) ובדברי חז"ל במסכת סמהדרין דך עד ; ובמדרש רבה איכה פרשה א' ( אות מה ). בכתבי הקבלה נזכר כמה פעמים מקום זה כמקור לקליפות הטומאה. תיאור על הבנין ניתן לקרוא במסעו של ג'והן סאנדרסן משנת 1601, הנדפס בספר ירושלים ד' מאמרו של מיכאל איש שלום עמוד קמ"ז.

סבל רב נגרם ליהודי המקום מבית גילולים זה. כל יהודי שהתקרב למקום, היתה נכנסת בו רוח שטות וטומאה, והיה יוצא מדעתו ומשתמד. בנוסף לכך, תופעה מוזרה התרחשה עם המתים שהועברו דרך שם. בפתע פתאם, ללא תכונה מוקדמת, על ידי כישוף, היה המת נעלם מן הארון בו נשאו אותו, ולא נותר למלוים את מי לקבור.

ויהי היום, ומן השמים גילו לאר״י הקדוש, שעליו לשלוח מצפת את תלמידו הגדול רבי חיים ויטאל, לקחת נקמה מאותה קליפה השוכנת שם. האר״י הקדוש שלח תיכף ומיד את תלמידו הגדול לדמשק, והורה לו לבטל את אותה טומאה נוראה.

רבי חיים התקבל בעיר בכבוד מלכים, וציוה לבני העיר שכאשר ימות להם מת יקראוהו ללוותו.

לאחר כמה ימים, אחד מאנשי העיר נפטר לבית עולמו. בני העיר שמרו את ציוויו של ר׳ חיים, וקראו לו ללוות את המת. מסע הלוויה יצא לדרכו, כאשר אנשי החברא קדישא נושאים את הארון עם המת כהרגלם, ור׳ חיים הולך אחריהם ללוות את המת.

משהגיעו סמוך לאותו בית אימתני, חשו נושאי הארון כי משאם הוקל להם, והבינו שגם הפעם פעל כח הכישוף, והנפטר כבר איננו בארון. מיד פנו בקול זעקה מרה לר׳ חיים: אוי! משא הארון הוקל, והמת כבר איננו בו.

ר׳ חיים ציוה על הנושאים לעמוד במקומם, והוא עצמו התקרב לבית הטומאה, ונכנס פנימה. לאחר שהשתהה במקום שעה קצרה, יצא החוצה, ופנה לארבעת נושאי הארון, מסר להם שמות משמות הקודש, וציוה אליהם ללכת כל אחד לרוח אחרת מארבע רוחות השמים לחפש את המת. ר׳ חיים הוסיף להזהיר אותם לא לפחד מהמראות שיראו, אלא יתחזקו ויתאמצו בבטחונם בה׳.

האנשים החלו ללכת, והנה מולם יוצאים מבית רמון, להקות כלבים שחורים גדולים ונוראים מאד, פוערים עליהם פיהם בנביחות קולניות, ורוצים להורגם. פחד ואימה נפל עליהם, אך התחזקו בדברי ר׳ חיים, והלכו כל איש לדרכו.

לאחר זמן מה מצאו כל אחד ברוח אחרת, רבע מאברי המת, אשר נחתך לארבעה חלקים על ידי אותם קליפות. בדאבון נפש אספום, והביאום אל הארון.

ר׳ חיים המשיך ללכת עימם לבית הקברות, המתין לקבורה, ולאחר סתימת הגולל אמר קדיש, ושב העירה יחד עם כולם. מאותו היום והלאה התבטלה אותה קליפה, ובני המקום נשמו לרווחה.

מטעם זה ציוה ר׳ חיים לפני פטירתו לקברו בשולי בית הקברות, סמוך לחומה דווקא, כדי שבעלותו לשמי רום, יוכל לפעול לבטל את כוחה של אותה טומאה לגמרי, ולהעבירה מן העולם. יודעי דבר מסבירים, שזו היתה הסיבה שהראו לו משמים שבדמשק מנוחתו, ולכן סירב לשוב לצפת.

18. סיפור מבהיל זה בנוסחא זו מופיע בספר שערי ירושלים לעמברג תרל״א, שער יי, ובספר מעשה נסים בגדאד תר״ן, סימן י״ז. ובנוסח שונה מעט באגרת ר׳ יוסף הסופר מצפת משנת תקכ״ב, הנדפסת באגרות ארץ ישראל לא. יערי עמוד 295. מענין לציין שעיקר המעשה, לפיו מהרת״ו נקבר בדמשק כדי לבטל כח קליפה טמאה, היה ידוע גם אצל צדיקי משפחת פינטו במסורת אבות, ומענינת החפיפה במסורת אגדה זו בין קצות העולם: צפת, המערב הפנימי, מזרח אירופה – לעמברג, ועיראק – בגדאד.

על מצבת קבורתו (מובא בכמה ספרים) נחרט כדלהלן:

האבן הזאת מצבה, קבורת חד מבני עליה, דנהירין ליה שבילי דשמיא, כבן עזאי בשוקי דטבריא, אשר היה בתורה עמלו, בנגלה ובנסתר יומו ולילו, ידיו רב לו, צדיק באמונתו, עולם האירה מתורתו, אף כי אחרי מותו.

ויהי האיש ההוא גדול, מני״ר הרב הגדול, מבצר עוז ומגדל, מר קשישא, כולל כל דבר שבקדושה, חסידא קדישא ופרישא, מורנו ורבינו, הודנו והדרנו, עטרת ראשנו, המקובל האלקי המפורסם כמוהר״ר חיים וויטאל זצוק״ל עלה שמים יום שלשים לחדש ניסן ש׳ הש״פ לפ׳׳ג יהי רצון שזיע״א ועכי״א, נפש אדוני צרורה בצרור החיים

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2013
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר