ארכיון יומי: 6 במרץ 2013


קורות היהודים באפר"הצ – א. שוראקי-בימי קַרְתְּ חַדַשְתְּ ( 813 עד 146 לפני הספירה )   – קרתגו

חלק ראשון.

ראשיתה של יהדות צפון אפריקה מקרת חדשת עד ביזנץ.

העבר הרחוק ביותר של המגרב אוצר בחובו את זכרה של נוכחות יהודית. תוך כדי שמירת אמונים למקורותיו המקראיים. הכיר שם היהודי את כל המלכויות וּצררן בצרור ההמשכיות ההיסטורית שלו.

קרת חדשת, רומי, הונדלים, ביזנץ, הערבים והתורכים פגשו בדרכם בקומץ גולים שעתידים היו – ראה איזה פלא – להאריך ימים אחרי שהתמוטטו הקיסריות שלהם.

עוד בטרם תכרע ארץ ישראל תחת מהלומותיו של הפולש הרומי, ועד למחרת ההתחדשות של אותה מדינה עצמה, משך אלפיים שנה ויותר, ידעו היהודים בברבריה שעות של פריחה, שעמדו בסימן התפשטות רעיונותיהם הדתיים בקרב הברברים.

שעות של נסיגה לצורך התגוננות, בעקבות ניצחונה של הנצרות בקיסרות הרומית ושעות של חיים מסוגרים תחת שלטון האסלאם. כאשר כבשה צרפת את צפון אפריקה הוסיפו הקיבוצים היהודיים לעמוד על המשמר בציפיה להגשמת היעוד השמור להם – לשעה הקרובה של שיבתם לארץ ישראל.

פרק ראשון – בימי קַרְתְּ חַדַשְתְּ ( 813 עד 146 לפני הספירה )   – קרתגו

בראשית.

אין ספר שראשיתה של יהדות צפון אפריקה נעוצה במעמקי העבר הנודע של האזור. מבחינה היסטורית קרוב הוא לוודאי, כמדומה, שמתיישבים משבטי ישראל הצטרפו למייסדיה של קרת החדשה, על חופי אפריקה, כאשר נאחזו הצידונים במקום.

אך מאין תעודות בידינו אין לנו אלא להיתלות בהשערות, כפי המקובל על הרוב, שעה שבאים להבהיר את התהוותה של תופעה היסטורית.

בעבר הזה פוגשים אנו באגדה עקשנית : אגדת המקור הארץ ישראלי של האוכלוסים הברבריים\ חיבור אחד של פרוקופיוס, שכה הרבו לצטטו ולפרשו, מעלה את הסברה שהצידונים, תושביה הקדמונים של הארץ שכבש יהושע בן נון, עזבו את מולדתם ועקרו למצרים ומשם עברו לאפריקה, שאותה כבשו כליל עד עמודי הרקולס.

כראיה לסברתו מביא פרוקופיוס את העובדה, שעוד בימיו דיברו ילידי אפריקה פונית, שהיא השפה הקרובה מאוד לעברית. כפי שעוד נראה. הוא גם מציין כי בעיר תיגיסיס – היא אולי עין אל בורג', מהלך חמישים קילומטרים מדרום מזרח לקונסטאטין – נמצאו שני עמודי אבן לבנה ועליהם הכתובת הצידונית, שאינה מתקבלת כלל על דעתנו " אנו ברחנו מפני הגזלן יהושע בן נון ".

סברה זו, שאכן קנתה לה קיום ותוקף בלתי רגילים, מושתתת על עובדה אחת של ממש : משך אלף שנים של שלטון קרת חדשת הפך העולם האפריקאי להיות אזור שמי מובהק. אגדת המקור הכנעני של האוכלוסים הברבריים שאובה מעובדה זו, אך נראה כי לצרכי פולמוס המציאוה סופרים יהודים או נוצרים בתחילת התקופה הנוצרית, אף כי היסטוריונים מוסלמיים עתידים היו להעלותה.

ההיסטוריון המוסלמי הגאון אבּן ח'לדון מצהיר בחיבורו " דברי ימי הברברים " כי הברברים הם בני כנען, בן חם בן נח….הם קיבלו את יהדותם מידי שכניהם האדירים, יהודי סוריה.

גְזֶל GSELL  יִחס את מקורות האגדה לאנשי כהונה נוצרים. נכונה יותר נראית לנו גישתו של מרסל סימון, הרואה באגדה רעיון שנולד ופוּתח בספרות העברית. לפי ספר היובלים חילק חם בן נח את אפריקה והנחילה לבניו. 

מסתבר, שכבר במאה הראשונה לפני הספירה, התקופה בה נערך כנראה " ספר היובלים, הייתה האגדה של מקורם הכנעני של הברברים נפוצה ביותר. ביתר החלטיות מצהיר יוסף בן מתתיהו כי ילידי צפון אפריקה אינם חמיים, כי אם שמיים, צאצאי מדין בן קטורה, היא אשתו השנייה של אברהם.

האגדה הקובעת קשרים הדוקים כל כך בין הברברים לבין עם ישראל התנ"כי עתידה לחזור ולהופיע חזור ושוב גם בספרות הרבנית בתקופות מאורחות יותר.

מאמר תלמודי, שתוספתא של המאה השנייה מייחסת לו עתיקות רבה, מדבר על הגירתם של הגרגשים, אחד משבעה גויי כנען בתקופת יהושע, לאפריקה : " גרגשי עמד ופנה מאליו ( מארץ ישראל, לפי דרישת יהושע ), לפיכך ניתנה לו ארץ יפה כארצו – זו אפריקי "

במקום אחר בתוספתא שוב אנו נתקלים באותו נושא : " אין לך בכל העממין מתוך יותר מן האמורי, שכן מצינו שהאמינו בהקדוש ברוך הוא וגלו לאפריקי " ( בעת כיבוש כנען בידי יהושע ).

אגדה זו מצויה בספרות היהודית של ימי הביניים ושם היא עשירה יותר : לא רק הכנענים אלא גם בני עשיו הם אבותיהם של אוכלוסי צפון אפריקה. ספא יוסיפון טוען כי יוצאי חלציו של עשיו ברח ממצרים ותר לו מפלט בקרת חדשת והקים שם עם.

אם נחזור לספרות הנוצרית הקדומה, הרי בה נמצא דברים מאת אוגיסטינוס הקדוש הנוסכים אור אופייני ביותר על הסוגיה שלפנינו : " שאלו את האיכרים שלנו מי הם; הם עונים לאמור " כננים ". בניבם המקולקל נשמטה אות אחת. יש להבין כנענים ".

אלה הם הדיה השונים של מסורת עתיקה זו. חשיבות ניכרת לה לעניינו, שכן על פיה הברברים אחים הם ליהודים בגזע, בלשון, וכפי שעוד נראה – גם בדת. אין לדחות בקש אגדה כזאת, שהיא מסורת בידיהם של יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד.

המובאות שצוטטו שימשו בזמן האחרון למרסל סימון נושא לניתוח בהיר ומפורט שלא כאן המקום להביאו במלואו. יסוד האמת שבאגדה הוא זה, שההשפעה השמית החלה להסתמן בצפון אפריקה עם תחילת ההתיישבות הפניקית, בתחילת המאה השמינית לפני הספירה. 

נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן

נשים שסירבו להתאסלם עם התאסלמות בעליהן.

אליעזר בשן " נשות חיל יהודיות במרוקו "

המידע בנושא זה מקורו מהמאה ה -18 וה – 19. נשים יהודיות עמדו בלחץ שהופעל עליהן להתאסלם. ידועים מקרים מספר, שבהם סירבו נשים להתאסלם למרות בעליהן התאסלמו. הן שמרו על יהדותן למרות הלחצים ואחדות מהן אף התגרשו מהבעל שהתאסלם. על פי דיני האסלאם נשארת אישתו של הבעל שהתאסלם עם בעלה.

הרב מימון בירדוגו ממכנאס כתב על אישה שרצתה להתגרש ולקבל את כתובתה שכן בעלה המיר את דתו. הרב עמרם אלבאז מצפרו דן גם הוא בנושא זה בשנת 1854, הוא תיאר מקרה של בעל שהתאסלם ואשתו עמדה בלחץ. בשלב מסוים שכנעה אותו האישה לחזור ליהדות ואף עזרה לו בדרך מקורית.

המעשה היה באברהם בן יהודה בן סיסו, שהיה נשוי לחנה בת יחייא אזולאי, ומפני סיבה כי עלה כעסו וזעמו יצא מן הכלל ( התאסלם והמיר טוב ברע…

ולפי שמיר תחת יד בן השר הצורר היא מתאלם עליה ( מתייחס אליה באלימות ) בכוח בן השר עד שלא מצאה ידיה עמו לעשות כפי דתם והנה הנזכרת אף דעדו עליה כמה הרפקי ( למרות שבאו עליה כמה אי נעימויות ) ושמרה חוק בטהרה וברית לא הפירה.

כעבור זמן מת השר הנ"ל והאישה החלה לשדלו לחזור ליהדות כדי שתוכל להתגרש ממנו על פי דין. האיש בסכים אולם פחד " פן באש ישרפו אותו בשומעם שרצונו לחזור ", שכן על פי הדין המוסלמי מי שחוזר מהאסלאם לדתו המקורית דינו מוות בשריפה.

 כדי להינצל היה עליו לעבור למקום שלא הכירו אותו. אמר לה האיש, שעליו למכור את מטלטלי הבית ואת הכלים שבחנותו והוא חושש, שאם יראוהו הגויים שהוא מחסל את עסקיו יראו בכך סימן שברצונו לחזור ליהדות

אישתו הרגיעה אותו באומרה שלא יחשוש, שכן היא תקנה ממנו את כל מטלטלי הבית ואת הכלים העיקריים בבית המלאכה או בחנות ואף תשלם תמורתם. השניים הסכימו על כך בתקיעת כף. האיש עבר למכנאס כדי לסיים את ענייניו ולגרש את אשתו בגט כשר ומשם אמור היה ללכת למקום רחוק כדי לחזור ליהדות.  

שני יהודים שהתאסלמו אך נשותיהם סירבו להתאסלם – מראכש 1893 .

בשנים 1892 1894 הגיעו ידיעות ממראכש ללונדון ולפריס על מושל אכזר בשם חג' מוחמד ויגה ועל אל קאדי אכזר עוד יותר בשם מוסטפה., המציקים ליהודי מראכש. גברים ונשים סבלו, מהם שנאסרו ( ביניהם ראשי הקהילה ), מהם שהולקו עד מוות ואחרים שהתאסלמו בעקבות הלחץ, אך נשותיהם לא הלכו בעקבותיהם.

התכתבות ענפה התנהלה בנדון בין משרד החוץ הבריטי ובין נציגי בריטניה במרוקו, הממשל המרוקני והאגודות היהודיות בלונדון בין ה – 4 באפריל 1892 ל – 25 ביולי 1894. מעשיו של המושל גרמו למורת רוח אצל הסולטאן חסן הראשון, וב – 27 בדצמבר 1892 כתב למושל מכתב תוכחה, אך המושל לא פוטר. מוזכר גם במכתב ממשרד החוץ הבריטי מן ה – 30 בדצמבר 1893.

מותו של הסולטאן בשנת 1894 ועליית בנו על כס הסולטנות ( בהיותו בן 14 ) הגבירה את כוחם של המושלים המקומיים מול השלטון המרכזי החלש. בשנת 1896 הופצה שנועה, שהמושל יפוטר בקרוב.

במכתב שנשלח ממוגדור ב – 8 באוקטובר 1893 לשמואל מונטיגיו 1832 – 1911 פילנתרופ יהודי מלונדון, חבר פרלמנט הבריטי, מתואר סבלם של יהודי מראכש, מלקות וייסורים אחרים, שגרמו למותם של יהודים אחדים. כתוצאה מן הלחץ התאסלמו שני יהודים.

המתאסלם הראשון דרש מאשתו ומילדיו שיעשו כמוהו, אך אלה סירבו. הקאדי פקד על האשה להתאסלם וכדי להימנע מכך ברחה עם ילדיה לעיר אחרת.

 זקני הקהילה נדרשו להחזיר את האישה גם בניגוד לרצונה ואוימו, שאם לא יעשו זאת יולקו וייאסרו תוך הפרה וביזוי של הדת היהודית. מקרה זה הינו דוגמה לכל סוגי בעוולות וההצקות לקהילה, הנתונה לחסדו או לשבטו של המושל.

מקרהו של המתאסלם השני חמור עוד יותר. יהודי התאסלם למחרת יום כיפור. הקאדי שלח את שליחיו, שגררו את אשתו ממיטתה 12 ימים לאחר שילדה, הביאוה לרובע המוסלמי ושם נאסרה. היא אולצה לעבוד בשבתות בניגוד לחוקי דתה.

 שוב איים המושל על זקני הקהילה שחששו  מפני מלקות ומאסרים. התחשבות ורחמים הפכו לנחלת העבר. האיגרת מסיימת בבקשה שיינקטו צעדים לפטורי המושל הקאדי, שכן אם לאו – תמשכנה הצרות ואף תגברנה.

במכתב מט' מרחשון תרנ"ד  – רשום 20 באוקטובר 1893 – , שנשלח על ידי רשאי קהילת מראכש לחברת, כל ישראל חברים, בפריס, מתוארת אכזריותו של המושל וידא. בין השאר כתוב :

" ומרוב הצרות עד שכמה בני אדם המירו דתם ועוד כשהאיש ממיר את דתו שולח הצד הנזכר אנשי חיל על אישתו ובניו ותופשים אותם בעל כרחם וזה מעשה בכל יום.

ומעשה באחד שתפש אותו הצד הנזכר על דבר ריק וציער אותו עד שהוכרח להמיר דתו כדי לפטור את עצמו והבו ביום שלח הצד הנזכר אנשי חיל ותפש את אשתו ובנו הקטן שהוא בן עשרים יום לילך אחר הבעל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2013
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר