יהדות פורטוגל במוקד – מחקרים על יהודים ויהודים בסתר

עורכים : יום טוב עסיס, משה אורפלי

ספר זה הוא הראשון המוקדש כולו ליהדות פורטוגל שרואה אור בארץ. יהדות פורסוגל לא זכתה לתשומת לב ראויה במחקר בארץ והספר בא לתקן במקצת את המעוות ולבטל עוול גדול שנעשה ליהדות זו בהיסטוריוגרפיה היהודית.

יהודי פורטוגל בימי הביניים: היבטים היסטוריים והיסטוריוגראפיים

יום טוב עסיס

גלות פורטוגל אשר בספרד

חקר יהדות  פורטוגל לא זכה עד כה לתשומת לב ראויה, ועצמאותה המדינית של פורטוגל – כמעט ללא הפסקה – תרמה במידה רבה להוצאת יהדות פורטוגל ממסגרתה של ספרד.

אין כמובן לערבב את המונח ״ספרד״, המציין את יהדות חצי האיברי, שאופייה הדתי והתרבותי נתגבש כתוצאה של מפגש התרבויות אשר אירע במערבו של אגן הים התיכון החל מהמאה הח׳ ועד המאה הי״ד, עם השם ״ ספרד ״ הניתן בעברית לאיחודן של ממלכות היספאניות, ובראשן קסטיליה וארגוניה, איחוד שמשמעותו ההיסטורית קיימת מסוף המאה הט״ו, היינו לאחר שהגירושים והשמד בחצי האי האיברי שמו קץ לקיום היהודי במקום.

 עד סוף המאה הט״ו אי אפשר לטעון כי יהדות פורטוגל נבדלה מיהדות קסטיליה יותר מאשר יהדות קטלוניה הייתה שונה מיהדות קסטיליה. מאמר זה בא לטעון את ההפך. לדחיקת יהדות פורטוגל מעולמה של ספרד תרם דווקא גדול חוקריה של יהדות ספרד יצחק בער, כאשר בספרו ״תולדות היהודים בספרד הנוצרית״ כלל את כל היהודים אשר חיו צרת ספרד השונות, לפי הגבולות שהתגבשו מהמאה הט״ז כאשר לא נותרו עוד יהודים בחצי האי האיברי.

מאמר זה מבקש להחזיר את יהדות פורטוגל אל ״ספרד״, אל מורשת היהודית המגוונת אשר התפתחה והשתמרה בקרב יהודי קסטיליה, אנדלוסיה, גליסיה, נבארה, אראגון, ואלנסיה, קטלוניה, רוסיון והבליארים ועברה יחד עם בניה אף מעבר להרים ולימים.

צמיחתה והתגבשותה של פורטוגל

כיתר הממלכות האיכויות אף פורטוגל צמחה כתוצאה מהרקונקיסטה. הכיבוש המוסלמי האריך ימים רק מדרום לנהר דורו. מצפון לנהר התגוררו שבטים גאליקים (Gallaeci) ובדרומו ישבו הלוסיטאנים (Lusitani). באגן הגואדיאנה  (Guadiana) חיו הקלטים ובקצה הדרומי היו הקונאים (Cunei). אף כי פורטוגל שוכנת על שפת האוקיאנוס האטלנטי, הייתה הארץ מאז ומתמיד ארץ ים תיכונית.

השפה הפורטוגלית צמחה במאות הי״א-הי״ב ממפגש הלשון הגליציאנית־ פורטוגלית עם השפה הלוסיטאנית שהושפעה מן הערבית. בשפה הפורטוגלית קיימות כ־500 מילים שמוצאן מערבית, הרבה פחות ממספר המילים הערביות בקסטיליאנית אך יותר מאשר כקטלנית.

 ברור כי אחוז המילים הערביות בשפות האיבריות השונות הוא קנה מידה אמין להשפעת התרבות הערבית במקום. בתחומי החקלאות קלטה הפורטוגלית מילים רבות מן הערבית: ñora, גלגל דליים, מהערבית ״נאורה״; azena, גלגל מים אנכי, מ״סאניה״; aideia, בית כפרי בצפון הנוצרי, מקורו בערבית ״דייעה״, כפר alcaide, מושל, מ״אל־קאיד״, מושל צבאי; המילים ,aleara alcacova, aimedina, באו מהמילים בערבית ״קרייה״, ״קסבה״, ״מדינה״: כך גם alcalde, alfaqui, aimotacé בפורטוגלית מקורם בערבית ״קאדי״(שופט), ״חאכים״ (שופט במקום קטן), ״מוחטסיב״ (מפקח על מחירים, מידות ומשקלים); המילה maiados מציינת בפרוטוגלית את הנוצרים שחיו תחת שלטון מוסלמי והתאסלמו, מוואלאדון. ושמות של דברי מאכל רבים שנתקבלו בפורטוגל דרך המוסלמים נודעים בשמות שמקורם בערבית.

חלקים נרחבים מפורטוגל נכבשו על ידי המוסלמים בשנת 713. הרקונקיסטה החלה במאה השמינית עם מרד האצילים אשר היגרו לצפון. אלפונסו הראשון אשר שלט בגליציה נלחם נגד המוסלמים ורק באמצע המאה הט׳ השתנו התנאים לרעת המוסלמים. לקראת סוף המאה הט׳ הפך השטח דרומית ללימה וצפונית לדורו לחשוב מדי מכדי להיכלל בגליציה, ועל כן נוצרה באמצע המאה הי׳ יחידה אשר מונה עליה שליט הנושא בתואר דוכס (Dux). מקום מושבו של הדוכס היה פורטוקאלי(Portucale). אלפונסו השלישי מינה את וימאראנו פרס לשליטה הראשון של פורטוקאלי. תהליך הרקונקיסטה הואט עקב מתקפת־הנגד המוסלמית. הקרבה בין גליציה לפורטוגל הייתה אמיצה בתקופות הקדומות ורק במאה הי׳ נפרדו שתי הארצות, _יורמירו אורדונייז (930-926) היה ל״מלך פורטוגל״, כאשר גליציה העצמאית נשלטה על ידי מלכים משלה. בשנת 938 הופיע לראשונה השם ״־טוקאלי כשמה של יחידה נפרדת. רשמית הייתה פורטוגל חלק ממלכות ליאון והתרחבות שטחה הציקה לליאון.

ממלכות הטאייפה המוסלמיות קמו בדרום ב״אל ג׳רב אל־אנדלוס׳, במערב אל־אנדלוס, לימים אלגרבה(Algarve). עם נפילתה של החליפות קמו ממלכות ונסיכויות על חורבנה. בדרום פורטוגל, בין השנים 1094-1012, קמו שש ממלכות מוסלמיות. בשנים 1147-1143 הייתה התקופה השנייה של ממלכות הטאייפה. תחת שלטון המואחידון אוחדו בשנת 1156 המוסלמים שבדרום ושלטונם התייצב דרומית לנהר כאגוס. השטח שבידי המוסלמים הצטמק בהדרגה: מ־20,000 קמ״ר שהיו בידיהם באמצע המאה הי״א, ירד השטח שבשליטתם ל־14,500 קמ״ר כמאה שנה מאוחר ״תר, ובשנות השלושים של המאה הי״ג ל־6,000 קמ״ר: ובאמצע המאה הי״ג נותר שטח זעום של כ־1,000 קמ״ר בידי המוסלמים. באל־ג׳רב חיו יהודים ונוצרים ומספרם היה רב. הנוצרים המוסתערבים נהנו משלטון עצמי נרחב בראשותו של מנהיג שנקרא בערבית ״קומיס״(comes), רוזן. הם כתבו לטינית באותיות ערביות.

במאה הי״א השתרעה פורטוגל על שטח של כ־20,000 קמ״ר. מאמצע המאה הי״א ועד המאה הי״ב לא חל כל שינוי במצבה. עיקר הרקונקיסטה התרחש במחצית השנייה של המאה הי׳׳ב, כאשר הפורטוגלים נסתייעו בצלבנים. בתקופה זאת נכבשו ליסבון(1147), אלקור וסילוויס (1189) ואלקאסיר(1217). מוסלמים רבים, במיוחד מקרב המעמד העליון, עברו לספרד המוסלמית או לצפון אפריקה בעוד היהודים נשארו במקום.

מבחינות רבות הייתה פורטוגל קרובה לגליציה. היא הייתה ארץ ספר ובעריה הגדולות, בראגה וקואימברה, חיו בערך 5,000 איש. פורטוקאלי(פורטו) ושאביס (Chaves) היו הרבה יותר קטנות. שאר היישובים לא היו אלא כפרים. באמצע המאה הי״ג חיו בפורטוגל פחות מ־35,000 תושבים. רוב האדמה הייתה רכוש הכנסייה, אשר עושרה בראשית המאה הי״ג הפחיד את המלך. ניסיונותיהם של אפונסו השני וסנצ׳ו השני במחצית הראשונה של המאה הי״ג לעצור בעד התרחבות אדמות הכנסייה לא עלו יפה.

אחרי הכנסייה, היה המלך בעל הרכוש הגדול ביותר בפורטוגל. המלך ירש את רכוש השלטון המוסלמי ואת רכושם של כל אלה אשר ברחו מאדמותיהם. המלך אף התייצב מול האצולה כדי לנשל אותה מחלק גדול מרכושה.

הפעילות הכלכלית העיקרית הייתה מרעה צאן ובקר וגידול סוסים. האדמה הייתה טובה למרעה. התוצרת החקלאית כללה חיטה, ענבים, פשתן, פרות וירקות בפרדסים ומטעים, אף הדייג היה חשוב.

השלטון המרכזי בראשותו של המלך היה מורכב ממספר פקידים בכירים. מפקד הצבא היה ה־- alferes-  ,mor לראש לשכת חצר המלכות נתמנה mordomo;מופקד על חותם המלך היה הקנצלר. עד המאה הי״ג לא היה רישום שיטתי במנהל המלכות. בימי אפונסו השני החלה לפעול מערכת רישום של כל התיעוד המלכותי.