צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא-מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים. רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה.

ר׳ דוד בן־ברוך (אזרו נבאהאמו)

נקרא גם ר׳ דאווד בן-ברוך, ר׳ דוד בן-ברוך הכהן, ר׳ דוד בן-ברוך הכהן אזוג וכן ר׳ דוד וברוך. ר׳ דוד בן-ברוך הוא הקדוש המפורסם ביותר במשפחת הקדושים בן-ברוך הכהן. הקדושים האחרים ר׳ ברוך ור׳ ימין הכהן הם נכדיו ובני הדודים ר׳ דוד בן-ברוך המכונה באבא דודו ור׳ פנחס הכהן הם ניניו. ההילולה שלו מתקיימת בג׳ בטבת וממשיכים לחגוג אותה בישראל, בבתים ובבתי-הכנסת על שמו, הקיימים במקומות שונים בארץ. נערץ גם על-ידי המוסלמים.

כל שנה נסעתי לר׳ דוד בן־ברוך. הייתי לוקח אשתי. בהתחלה לא היו חדרים. פעם אחת ישנו כולנו בחדר אחד. ראיתי ככה כל-כך דחוק ונתתי הוראות לשמש והוא בנה לי חדר גדול. היה לי שמה הכל: מיטות, תנור… הסבא שלי הוא שבנה את הגבול של הצדיק. סבא שלי קבור שמה, על-ידו. הערבים הרגו אותו. היו לנו שדות רבים שמה. כשגדלתי רציתי לראות את האיזור והיינו יוצאים כל חנוכה מקזבלנקה ונשארים שמה איזה עשרים יום. היתה לנו משפחה שמה והיינו מתארחים אצלם.

הייתי הולך אליו ומבקש את הברכה שלו ועושה לו הילולה כל שנה. עשיתי נדר. עשה הרבה ניסים. חכם גדול. פעם בא חכם מארץ-ישראל כדי לאסוף נדבות. הגיע ליל ערב פסח ליד ביתו של החכם. ר׳ דוד בן-ברוך היה לבוש לכיל [צמר]. שאל: איפה ר׳ דוד בן-ברוך? אמר לו: בשביל מה אתה רוצה אותו? אמר לו: אני רוצה לבלות איתו את החג. אמר לו: אני הוא. אמר לו: ברוך הבא. לקח אותו החכם עליו השלום לביתו. לקח אותו לבית-מרחץ. נתן לו בגדים. שמח בו בליל-הסדר, הנרות דולקים, הכוסות מוכנות והסדר, נפלה דמעה מעיניו. אמר לו החכם: מה יש? אמר לו: התגעגעתי לביתי. עשה לו ככה עם ידו. הוא נרדם. השד״ר הגיע לביתו, אמר לו: התעורר, הנה ביתך, הנה אשתך, הנה ילדיך, הנה הכל. אמר לו: אתה באמת החכם. אני עבד שלך. כך שמעתי מאלה שהיו בקדוש.

זה כבר ארבע עשרה שנה שאני רגיל לחגוג את ההילולה של הצדיק הזה, ר׳ דוד בן-ברוך. מדוע אני רגיל לחגוג ולערוך את ההילולה של ר׳ דוד וברוך? כאשר הגענו לשדות מיכה, אתה יודע שלפני כן לא עסקנו בחקלאות. הייתי סנדלר, כאן התחלתי לעבוד בשכר יומי. אחרי שנתיים של עבודה בשכר יומי, באתי לסוכנות ואמרתי להם שאין אני יכול יותר לחיות על פרנסה יומית. יכולתי ללכת לעיר.

נתנו לי אדמה וצינורות. התחלתי"לעבוד. אצלנו כאן החתימות צ׳יק צ׳אק. אנחנו מתחילים לחתום מיום ראשון עד יום ו׳ בצהריים. לא ידעתי שחתמתי חוזה עם הסוכנות שאני צריך לשלם להם דרך תנובה. התחלתי לשווק. אחר-כך הבאתי סוחר פרטי והתחלתי למכור. אמרתי: מה אני, גר ברוסיה? פה דמוקרטיה. באו, עשו לי משפט. באותו יום שרציתי ללכת לשופט, ואני לא עשיתי לא עורך-דין ולא שום דבר, אמר לי מישהו: לך תגיד לר׳ דוד בן-ברוך [מצביע על תמונתו] שהוא ישמור עליך.

 הביאו לי חבילת ניירות. הלכתי ליד התמונה ואמרתי: ר׳ דוד בן-ברוך, אתה תהיה העורך-דין שלי. פנו אלי הסוכנות דרך הרבה עורכי-דין. אני הרמתי את עיני לשמים ואמרתי שיש רק אלוהים בשמים ורבי דוד בן-ברוך. הלכתי לבית-המשפט. השופט שאל אותי אם אני יודע עברית. עניתי שכן. שאל אותי: למה לא כתבת מכתב הגנה? עניתי לו: אדוני, במרוקו אני לא יודע מה זה משפט, רק במדינה הזאת למדנו. הוא נתן לי פתק שאקבל עורך-דין בלי כסף. הסכמתי. עורך-דין של הסוכנות אמר: אדוני השופט, אנו יכולים להתחיל את המשפט? השופט ענה: לא, החוק לא נותן לי לשפוט בן-אדם שלא יודע. אסור לי לשפוט אותו. אני מקשיב. אמר לי: תזכור מר פלוני, בעוד חודשיים תבוא. שלח אותי לעורך-דין. לא ידעתי למי לפנות. מנהל הצרכניה אמר לי שהוא מכיר עורך-דין השונא את הסוכנות. קוראים לו פלוני. והוא סגן אלוף בצבא. ביום שהלכנו למשפט הלכתי לעורך-דין. היה לי חומר רב, אבל לפני זה, אני קראתי לעזרתו של ר׳ דוד בן-ברוך, ולא פחדתי להופיע לפני השופט. נכנסתי כמו אריה. הסברתי לו שאני קיימתי את הפסוק ״בזעת אפיך תאכל לחם״. אני מוציא את פרנסתי מהאדמה ואיני גונב מן הממשלה. הראיתי לו את כל הניירות ששילמתי מיסים, מים, חשמל, הכל ושאין חובות. יום אחד היתה ישיבה. עורך-דין שלהם, שלי, השופט ואני. השופט אמר לי: אתה יודע שאתה חתמת על חוזה? עניתי שאם רק מדובר על חתימות, אנו במושב חותמים יום א׳ עד יום ו׳. כל רגע מביאים לנו משהו לחתום, ואם אני לא חותם, יגידו לי שאני לא אקבל מפני שאני מסרב לחתום. אתה יכול להתקשר לסוכנות ולראות כמה חתימות חתמתי.

 גם אז ר׳ דוד בן-ברוך היה מדריך אותי, מראה לי מה להגיד. הייתי לפני השופט כמו אריה. באותו רגע שהיתה הפסקה, קם העורך-דין שלי ואמר: קח את התיק שלך, אתה לא זקוק לעורך-דין שיגן עליך. בעצמך אתה עורך-דין. בקיצור נתנו לי אולטימטום שאני צריך למכור דרך תנובה. לא הסכמתי, ואפילו אמרתי להם, שגם האחרים במושב לא יעשו לפי האולטימטום. החוק אנו מקיימים בארץ דמוקרטית. שאל אותי מדוע אני לא מוכר דרך תנובה׳ עניתי לו שאני מחכה חמישה חודשים כדי שיהיה לי מה למכור. אני מתחיל לשווק. הניירות שלי עוברים מפקיד לפקיד ועד שהם משחררים את הכסף, עוד פעם מתחיל הסיפור אצל מזכיר הכפר. והוא שוב מבקש שאני אחכה חודש ועוד חודש וככה עברו כבר תשעה חודשים, ואני במה אחייה את ילדיי אמרתי לו שאם ישלמו לי את התוצרת החקלאית על המקום, אמכור גם לתנובה.

 אני לא פסלתי אותה. להיפך. בסוף סלחו לי ובפסק הדין יצאתי זכאי. השופט אמר לי: כמוך אנו צריכים במדינה. מאותה שנה התחלתי לערוך הילולה לר׳ דוד בן-ברוך. קיבלתי פסק הדין בסוכות, ובטבת התחלתי לערוך את ההילולה. וכך אני עושה כל שנה. השנה הראשונה שחטתי כבש, עופות, הזמנתי אנשים ובאו גם לא מוזמנים. לא אני מזמין, ר׳ דוד בן-ברוך מזמין. אני רק העבד שלו. והילדים שלי יהיו גם עבדים שלו. אני מצווה עליהם שהם ישמרו על המסורת. בטוח.

מתוך ויקיפדיה

רבי דוד בן ברוך הכהן אזו"ג (נפטר ב-16 בדצמבר 1784) היה רב ומקובל במרוקו. מקום קבורתו נודע כאחד מאתרי התפילה המפורסמים במרוקו, ובפרט ביום הילולתו ג' בטבת, בו נוהגים המונים לעלות לציונו ולהתפלל.

קורות חיים

רבי דוד הכהן הוא בנו של רבי ברוך, נצר לשושלת חכמים ממשפחת הכהן אזו"ג שבמרוקו, שלושה פירושים ידועים לנו על שם המשפחה אזו"ג:

• א. אזו"ג ראשי תיבות אלמנה זונה וגרושה לא יקח, כפי הציווי על הכהנים.

• ב. בשפה הברברית המילה "אזוג" פירושה הגדול, וכאילו נקרא רבי דוד בן ברוך הכהן הגדול.

• ג. המילה "אזוג" רומזת לשם האזור שחי בו רבי דוד, "אגזו נבהמו" מרוקו.

רבי דוד בן ברוך הכהן, היה שד"ר (שליח דרבנן) שחי בירושלים ובטבריה והגיע למרוקו להרי האטלס כדרך השד"רים שיצאו בשליחות הקהילות שבארץ ישראל לאסוף כספים ותרומות עבור תושבי הארץ שחיו בדוחק כלכלי.

יהודי המקום העריצו את רבי דוד ואת חוכמתו,מינו אותו לרבם ומנהיגם הרוחני, ולא נתנוהו לשוב לארץ ישראל.