ארכיון יומי: 27 בפברואר 2015


ראשית הסעדים

היהודים במרוקו השריפית.

פרקים בתולדות היהודים מהמאה ה-16 ועד ימינו. ערך : שלום בר אשר.

האימפריה שריפית המגרבית 1553 – 1830 – צ'.א. ז'ולייןSAADIENS TOMBES

ראשית הסעדים

כדאי, לדעתנו, להתעכב עוד על ראשית השושלת הסעדית, שנגענו בה רק ברפרוף בפרק הקודם, בקשר עם שקיעת הווטאסים.

מוצאם הערבי ודאי כנראה, אבל עלייתם לשריפות היתה שנויה במחלוקת, לפחות בימי שקיעתם. בעת ההיא ריננו, כי אין הם מצאצאי הנביא אלא רק מצאצאי מיניקתו, שמוצאה משבט בני סעד, וזה מקור השם ״סעדים״, שניתן להם מראשית המאה הי״ז ויש בו שמץ גנאי, מאחר שהוא מטעים שאין הם ״שורפא״. על כל פנים, אין ספק שנחשבו צאצאי הנביא בשעת עלייתם, והרי זה העיקר. הם באו מחצי האי ערב סמוך למאה הי״ב, קצת לפני דודניהם ה״שורפא״ העלווים, כנראה, וקבעו את מושבם, מקץ גלגולים נעלמים, בנווה המדבר דראע התיכון, בסביבת זאגורה של היום. שם חיו במשך כמה מאות שנים חיים צנועים ונידחים של יודעי-ספר קטנים, שמוצאם העניק להם חשיבות כלשהי. בתקופה שאינה ברורה די צרכה, כנראה במחצית השניה של המאה הט״ו, עקרו לעמק סוס, בתידסי, בדרום-מערב ולא הרחק מתארודאנת ויסדו שם זאויה.

זו היתה תקופה של אנרכיה, חרף מאמציהם של הוואטאסים להשליט את מרותם. דרום מרוקו פרקה את עולה כמעט לגמרי. אמירי הינתאתה, ששלטו במראכש, לא הצליחו להטיל את מרותם עד מעבר להרי האטלס. מישור הסוס, מול-האטלט ונווה המדבר דראע נהנו איפוא מעצמאות למעשה. אבל התקדמותם של הפורטוגלים הדאיגה את התושבים. אדיקותם הדתית עוררה אותם לאחוז בנשק נגד הכופרים. במעומעם, ביקשו להתלכד מאחורי מנהיגים דתיים שינהיגום למלחמת הקודש. הסעדים היו המנהיגים האלה. בחסותו של מרבוט בן האזור, עבדאללה אבן-מובארק, יליד באני ותלמידו של המיסטיקן אל­-ג'זאלי, נתמנה הראשון מהם, מוחמד אבן עבד אל-רחמן, למצביא ב-1511, לעמוד בראש המערכה נגד המבצר הפורטוגלי פונטי(אגאדיר), שהוקם ב-1505. הוא העלה חרס בידיו מצד זה, אך הרחיב את השפעתו באזור המדרונות הצפוניים של הרי האטלס ומת באפוגאל, ליד צ'יצ'אווא, שם נקבר בצד המיסטיקן אל-ג׳זTלי. הוא הוריש את שלטונו לשני בניו, אחמד אל-אערג׳ (אחמד הצולע) ומוחמד אל-אצג'ר (מוחמד הצעיר), המכונה אמנאר (מנהיג המלחמה).

שכונת מחנה ישראל-עוזיאל חזן

שכונת מחנה ישראל

עוזיאל חזן

השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים שהוקמה ביוזמת יחידים

בשנת 1623 חכמים מערבים חותמים על הסכמה שלא לעשות שום פירוד בקהילה. שנתיים לאחר מכן הס חותמים על חידוש תקנה בדבר שחרור תלמידי חכמים ממסים. על איגרת שליחות משנת 1630 חתמו שלושה עשר חכמים מערבים, ונמסר בה על מצבם הכלכלי של העולים מהמערב ועל מטרת עלייתם: ״כי רוב עניי הקהל הזה הם עניים הבאים מארצות המערב, זקנים וזקנות אשר באים לזכות לקבורת הארץ הקדושה״. עולים אלו הביאו עמם ספרי תורה, שמרו עליהם כעל בבת עינם וחששו שמא יצטרכו למכרם או למשכנם.

ב־1646 חכמי המערב חותמים שוב על חידוש התקנה לשחרור תלמידי חכמים ממסים. בשנת 1649 מופיע שמו של חיים בן הלל אלמגרבי בין פרנסי הקהילה בירושלים. בשנת 1700 רבי גדליה כותב בחיבורו ״שאלו שלום ירושלים״ על המערבים המורישקוס (מן המילה ״מורים״, כינוי לברברים המרוקאים): ״וגם יש קצת מן היהודים … אנשי מערבא … ואלה מדברים בלשונם (ערבית) ולבושיהם … כמו הערבים … כי גם הערבים אינם מגלחים זקנם … ויש להם חמורים והולכים מכפר לכפר עם בשמים ושאר דברים ולוקחים בכפם חיטין ושעורה ושאר מיני מאכל ומביאים לירושלים ומוכרים ובזה מתפרנסים״.

בשנת 1741 עלה לארץ עם תלמידיו רבי חיים בן עטר, הדמות הרוחנית והפלאית הבולטת בקרב יהודי מרוקו לדורותיהם. הוא הגיע מהעיר סלא שבמרוקו לאחר שאסף תרומות באיטליה והקים ועד של נאמני בית מדרש כנסת ישראל שתכנן להקים בירושלים ושוועד זה התחייב להחזיקו בתרומות חודשיות. בעלייתו הגיע תחילה לעכו ומשם כתב לוועד הנאמנים. בסוף 1742 הגיע לירושלים והקים בה את ישיבת כנסת ישראל. אישיותו עשתה רושם עז על חכמי ירושלים ופרנסיה, והם נתנו את הסכמתם לספרו ״ראשון לציון״, חיבורו הראשון בארץ ישראל. הם מציינים את בן עטר כגברא רבא, מלא חכמה, תבונה ויראת אלהים וממשילים אותו לאחד מצבא מרום. החיד״א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי שהיה מתלמידיו, מתאר אותו ״עוקר הרים וקדושתו הפלא ופלא … והיה כמעיין מתגבר״. ספרו של בן עטר ״אור החיים״ על התורה הופיע בפעם הראשונה בוונציה בראשית 1742, נפוץ במהירות גם בארצות אירופה המזרחית ונתקבל מאוד בקרב החסידים. בן עטר מכונה גם ״אור החיים״ על שם ספרו זה.

הבעל שם טוב, אשר הוא ובן עטר נחשבו לשני מופתי הדור, אמר עליו: ״שנשמתו מרוח דוד של אצילות, ובכל לילה שמע תורה מפי הקב״ה והיה מיורדי המרכבה וגילוי נשמות ומדריגות רוח-הקודש אמת וניצוץ של משיח״. ומאחר שהבעש״ט עצמו נחון בסגולות דומות, ״היה רוצה שיתקשרו יחד״ ועשה מאמצים לפגוש אותו. האגדה מספרת שהבעט״ש יצא לשם כך לירושלים. בשנת 1743 הגיע עד קושטא, בליווית בתו אדל (״אש, דת, למר׳) מתוך רצון עז לפגוש את בן-עטר כדי ששניהם יביאו את הגאולה, ומן השמים עכבו אותו. יצאה בת קול וציוותה עליו לחזור כי טרם הגיעה שעת הגאולה. בשובו שלח במקומו את גיסו, רבי אברהם גרשון מקוטוב, והטיל עליו להיות בישיבה של בן עטר שיש לו שתי ישיבות, אחת ללימודי גפ״ת ואחת נסתרת ללימודי הקבלה האלוהית. הרב גרשון עלה בסופו של דבר לירושלים רק בשנת 1746, ארבע שנים לאחר פטירתו של בן עטר, ועם בואו התעניין בו ובמפעליו ודיווח לבעש״ט על ״איש פלאי פלאות … חסיד גדול וחריף ובקי בנגלה ובנסתר והיו כל חכמי ירושלים בפניו כקוף בפני אדם״. מספרים כי אשתו הראשונה פדוניה נהגה להתפלל מדי יום כשהיא מעוטרת בתפילין ועטופה בטלית.

בן עטר נפטר בקיץ 1743, בגיל ארבעים ושבע, ונקבר בהר הזיתים. גדולי רבני ירושלים ספדו לו כמי ״שהיה איש אלוהים נורא, והכרת פניו ענתה בו שאינו אלא שרף מצבא מרום״. עד היום מקום קבורתו הוא אתר עלייה לרגל לרבים וביניהם חסידים לא מעטים. יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, משתייך מצד אמו למשפחתו של בן עטר.

עליית יהודי צפון אפריקה לדורותיהם לארץ ישראל

באמצע המאה ה־18 עלו חכמים גם מהעיר מקנאס, ביניהם רבי שמואל עמאר שהתיישב בטבריה ורבי שלמה אדהאן מפאס שעלה לירושלים. ב־1790 לערך עלה רבי יצחק קוריאט, שחיבר את הספר ״מעשה רקם״.

רבי שאול ישועה אביטבול מצפרו(1809-1739) כתב בשנת 1800 שורת המלצות לכמה אנשים כדי שיתרמו למימון הוצאות העלייה.

כדי להקל על העולים לעלות, התירו חכמי מרוקו למכור ספר תורה ולממן את העלייה למרות הדין שלפיו מותר למכור ספר תורה רק לשם לימוד תורה, הספקת תלמידים, נשיאת אישה ופדיון שבויים וכדי להשיא יתומים. רבי רפאל בירדוגו ממקנאס (1821-1747) כתב בעניין זה: ״העולם נהגו היתר למוכרו כדי לילך לארץ ישראל, ונראה כללמוד תורה״.

לצפת הגיעו בשנים 1830-1820 מאה ושבעה יהודים מצפון אפריקה, מרביתם מאלג׳יריה ומיעוטם ממרוקו.

לחיפה הגיעו מערבים ב־1830 והיו חלוצי המתיישבים שם כשחיפה היתה עיירה קטנה מוקפת חומה עם נמל קטן. הם התיישבו בדרום העיירה, ברחוב היהודים (חארת אל יהוד). גם בעכו התיישבו מערבים וכן בצידון שבלבנון.

ליפו הגיעו בשנת 1838 המערבים הראשונים והיו בין בוני תל אביב. הם התיישבו בסמטאות סמוך לנמל, סביב בית הכנסת והאכסנייה שהוקמו לעולים שהגיעו. המערבים הגיעו מהערים סאלי ומרקאש שבמרוקו ומווהראן שבאלג׳יריה. ביפו צמחו משפחות ידועות: מוייאל, שמוצאם מרבט, ושלוש שמוצאם מווהרן. אחד מבני שלוש, אהרון שלוש, פעל רבות לפיתוחו ולהרחבתו של היישוב היהודי ביפו, וביזמתו נבנתה שכונת אהרון הקרויה על שמו, בגבול נווה שלום. משפחות שלוש ומוייאל רכשו אדמות לפיתוח מושבות יהודיות בארץ ישראל. משה אסולין הקים את שכונת אוהל משה,הנקראת על שמו ונמצאת סמוך לשכונת נווה צדק.

הרב יוסף ארוואץ בנה שכונה על שמו – מחנה יוסף – גם היא בקרבת השכונות האלה. הרב יעקב אלישר כותב כי ב־1839 עלו ליפו יהודים מאשכנז והתאחדו עם ״עדת המערבים הקדומה״. גברת איטה פינס־ילין מספרת ב־1881 כי ״ביפו של אז ישבו כמאתיים משפחות מיהודי המזרח ששפתם היתה ערבית מרוקאית״.

המערבים מיפו תרמו רבות לבנייה, למסחר ולפיתוח הנמל ביפו. ב־1905 נמנו כ־189 משפחות של המערבים ביפו מתוך 1,070 משפחות יהודיות בעיר.

בשפרעם התיישבו מערבים לפני מאות בשנים. שלושים משפחות הגיעו אליה ממרוקו בשנת 1850, עסקו בעבודת האדמה, והיה להן רכוש בכפרים בסביבה.

לחברון הגיע מגיברלטר ב־1852 רבי יהודה בן רבי שמואל ביבאש שמוצאו מהעיר סאלי, זאת לאחר שקודם לכן שימש רבה של קהילת קורפו שביוון. רבי יהודה התגורר ברובע היהודי בחברון סמוך למערת המכפלה.

שלוחי ארץ-ישראל. אברהם יערי

בטריפולישלוחי ארץ ישראל

״בערב ההוא שבו ישבנו יחד בחבורה… נוכחתי לדעת כי מנהג ה׳חכם׳ היה בכלל דומה למנהגי הירביים׳ של החסידים עם צאן מרעיתם, עד שלא נשאר אצלי כל ספק כי מחכמי צפת וחברון שהיו רגילים לנדוד במאות האחרונות בערבות רוסיה ופולין למדו החסידים הראשונים, יחד עם הנוסח הספרדי, את מנהגיהם וארחותיהם של מקובלי א״י, מתלמידיהם של האר״י ור׳ משה קורדובירו״.

לאחר תיאור הרושם הכללי של השליח ותפקידו הרוחני בקרב יהודי ארצות המזרח, עובר הנוסע לתאר את התנהגותו של השליח באותה פגישה, ואלה דבריו:

״השליח שנקרה לפני הפעם נהג ברבנות בגאות: הוא ישב בראש השלחן שערכו לכבודו וחשובי בעלי הבתים מסביב לו. הוא ברך על הלחם בקול ובהרחבה, ואחרי שטעם בעצמו ממנו חלק פרוסות לכל היושבים אל השולחן! אחדים מן המסובים מסרו מיד חתיכה לילד העומד על ידם או גם לאשה היושבת בחצר מן הצד, בתוך נשי הבית. ׳השיריים׳ שנשארו אחרי הסעודה נלקטו על ידי המסובים בזהירות יתירה. ויש אשר נשקו אותם ושמו אותם בכליהם למשמרת, כסגולה המביאה ברכה והצלחה ומרפא בכנפיה. ככה נהג האיש בכל מאכל שהגישו לפניו! מקצתו אכל ואת השאר חטפו המסובים. כאשר הביאו כוס־של־ברכה גדולה… השמיע השליח איזה פסוקים מן הזוהר אשר פרשם בערבית ואחר כך ברך על הכום בקול חוגג. אחרי טעמו מן היין, עברה הכוס מיד ליד, וגם טפטפו ממנה לתוך כוסות אחרות אשר נקדשו על ידי המזיגה הזאת״.

״אחרי ברכת המזון נועזו [הנשים] העלובות לגשת אל הרבי! העזות שבהן נשקו לו על ידו, והביישניות תפשו בכנף בגדו ונשקוה בדחילו ורחימו, ועל פי רוב גם בדמעות אפים. אחדות מהן פרצו בבכי והתחננו להרבי שיברך אותן בברכה מקודשת, אותן ואת בעלן ואת יוצאי חלציהן. ויבואו האנשים על הנשים, ממש נדחקו בזרוע ותפשו את מקומן: כולם מבקשים ברכה מפי החכם, שואלים להאציל מברכת ציון המקודשת… והרבי מצדו אינו צר עין! הוא מעניק וחוזר ומעניק לכל אחד ואחד את רובי ברכותיו, בתבלו כל אמרה בפסוקים מן התנ״ך ומן הזוהר או גם בהעלותו על דל שפתיו לחשים והשבעות. וכל הפורש ממנו משאיר מתנת כסף בידי בעל הבית, אשר זכה לכבוד כי ברכת הצדיק תהיה שרויה בביתו, ובעד הכבוד הזה הוא מקבל על עצמו את קבוץ הכספים בשביל מוסדות הארץ הקדושה״. ״בבית הכנסת, בסעודת מצוה וכל מסבה ואספה שבדת יסודתה, תופש ׳החכם׳ מקום בראש… ואחרי דבריו ומנהגיו לא ישנו, כי על כן מוצאם מארץ הקודש״.

״בימי שבתי בכומס הייתי עד למחזה פרישתו של ׳החכם׳: בעל הבית צוה לאסוף לפני ביתו את כל בהמות הרכיבה שנמצאו בעיר, ויבחר מהן פרדה גבוהה עם אוכף ומדים נאים אשר קשטו אותם בגלומי בד יקרים לכבוד החכם. כל הקהל עמד והמתין שעות ארוכות ליציאת ה׳הלויה׳(כך הם קוראים לפרידה זו) של החכם. רגע הפרישה היה נלבב וחוגג באמת! האנשים נשקו את שולי בגדי החכם, בדמעות בעיניהם בקשו כי ישוב ויאציל להם ברכה, והנשים עמדו מרחוק והביטו בעיני חנינה. המושלמים שעברו הרכינו ראשם, פשטו ידיהם לברך את הרבי שהוא ׳הרם׳ או איש קדוש גם בעיניהם… הרבי רכב על הפרדה הגבוהה והמקושטה כמלך בגדוד! ראש העדה ונכבדי העיר, אשר באו לפגשו ולהביאו אליהם, משני עבריו, ומאחריהם כבודה רבה של רוכבים לבושי חג. כל אלה ליוו את החכם… אנשים ונשים וטף קראו בקול! צאתך לשלום! בעברית וערבית, והאנשים ליוו את ברכתם בקריאות הידד! יו י יו!״ 

שבחי צדיקים בערבית יהודית מגרבית-מעשה ה'

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על נמת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

רבי יצחק בנאיים ז"ל

רבי יצחק בנאיים ז"ל

אשריכם ישראל. 

מעשה ה'

מעשה דטרא פייאם הרב הצדיק רבי יעקב אר״י ז״ל מן בלאד מטורבין יע״א • ואחד למרדה חבבו יצאפדו זוז דלחסידים כּבאר לענד רב בעל שם טוב באס ידווזו מעאה שבת קדש וכיף בדאוו ימסיו פטריק תלאקאוו  בואחד לכררוסה די כאנת קדאמהום והאדיך לכּררוסה תא תמסי בלא זרי ופיהא ואחד לקאייד ומן סבבה די תעכסו רוידאת די האדיך כררוסא מא קדרוסי האדוך זוז דלחסידים ידוזו בכררוסתהום מן מודע אכור ויכליו לכררוסה דלקאייד מנוראהום.

מעשה שקרה בימיו של הרב הצדיק רבי יעקב אר"י מהעיר טורבין יע"א. פעם אחת רצו שני חסידים גדולים לנסוע לאצל הרב שם טוב על מנת שיעשו אצלו את השבת קודש. לאחר שהלו את דרכם פגשו בעגלה שהייתה לפניהם…והעגלה הזו הולכת לה לאטה ועליה קאייד אחד, וכיוון שגלגליה של העגלה לא תקינים המה, וזו חסמה להם את דרכם של החסידים ולא יכלו לעבור עם עגלתם ממקום אחר ויניחו לעזגלתו של הקאייד……

 ביהא חדאזו יכונו מנורא לכרוסא דלקאייד ויתמססאו בסוייס וקאם ואחד מן האדוךּ זוז דלחסידים וקאל  לאכור תערף אסידי באיין ענדי גבינה כבירה עלא האד למסייא מא נקדרו נכונו ענד רב בעל שם טוב פשבת, ואזבו צאהבו וקאלו אנא בטוח בקב״ה

ולכן צריכם היו להמצא מאחורי העגלה של הקייד ושיתהלכו באיטיות. ואז אמר אחד מן החסידים ושח לחברו, אתה יודע אדוני שיש בי עצב גדול אודות הבעיה הזו, לא נוכל להיות אצל הרב בעל שם טוב בשבת, וענה לו חברו ואמר לו בטח בקב"ה.

באיין האד סי די עמלנא הווא מליח, ואזבו האדאךּ צאחבו וקאלו לוכאן כונתי פייאם לחורבן די בית המקדש לוכאן קולתי חתא הווא באיין הקב״ה כלאה לטובה

כי מה שעשינו לטובה הוא, וענה לו ואמר לו לו הייתה נוכח בזמן חורבן בית המקדש, גם אז היית אומר שגם זו לטובה אות.

והומא מאסיין בסוייס והומא אוצלו לואחד למודע דייק בזאף די מא כאיין חתא טריק אוכרה מנאיין יעווזו וידוזו ופהאדאךּ למודע דייק תחצרו סי כרארס אוכרין כתאר די כאנו ראפדין לכואבי דלחליב

והמשיכו להתהלך באיטיות והגיגו למקום צר מאוד, שאין דרך אחרת לעקוף אותו ולעבור, וגם היו תקועים שם במקום הזה עגלות אשר הובילו חלב.

ביהא חדאזו יכונו מנורא אלכרוסא דלקאייד ויתמססאו בסוויס וקאם ואחד מן האדוך זוז דלחסידים וקאל לאכור תערף אסידי באיין ענדי גבינה כבירה עלא האד למסייא מא נקדרו נכונו ענד רב בעל שם טוב פשבת, ואזבו צאהבו וקאלו אנא בטוח בקב״ה באיין האד סי די עמלנא הווא מליח, ואזבו האדאף צאחבו וקאללו לוכאן כונתי פייאם לחורבן די בית המקדש לוכאן קולתי חתא הווא באיין הקב״ה כלאה לטובה .

ולכן צריך שיהיו מאחורי העגלה של הקאייד ויתנהלו לאטם, ואז אמר אחד משני החסידים הללו, אתה יודע אדוני שיש בי עצב גדול על המסע הזה, לא נוכל להיות אצל הרב הבעל שם טוב בשבת, ענה לו חברו ואמר, אני בטוח בקב"ה, כיוון שמה שעשינו היה לטובה, וחברו ענה לו ואמר לו היית נוכח בזמן של בית המקדש היה קיים, אזי ההית אומר שהקב"ה החריבו לטובה…

והומא מאסיין בסוויס והומא אוצלו לואחאד למודע דייק בזאף די מא כאיין חתא טריק אוכרה מנאיין יעווזו –וידיזו,  ופהאדאף למודע דייק תחצרו סי כרארס אוכרין כתאר די כאנו ראפדין לכואבי דלחליב ואחד לכררוסא מנהום תהרסת ופסבייתהא מא קאדרוסי יתחרכו מן מודעהום חתא לכרארץ לוכרין, ומן די אוצלת לכררוסה די האדאך לקאייד קאם תא יגווט עליהום באס יצוובו דגייא טריק מנאיין תדוז כררוסטו

והם התהלכו לאטם והגיעו למקום צר מאוד שלא הייתה דרך אחרת לעבור בה.ובאותו המקום הצר, נתקעו כמה עגלות אשר הובילו חביות של חלב, ואחת העגלות נשברה וחסמה את הדרך, ומסיבה זו לא יכלו לנוע גם העגלות האחרות. וכשהגיעה עגלת הקאייד, החל הוא לצעוק עליהם, על מנת שיתקינו מהר דרך שניתן להוביל ממנה את עגלתו.

האריך םאעא חדאזו האדוך לכדאמא דלכרארץ ינקצו מן הארוך לכואבי דלחליב די כאנו פהאדיך לכררוסא לוולא די הצרתלהום טריק , ומנאיין נקצו לכואבי וחאיידו האריך לכררוסא די תהררסת דאזו האדוך לכרארץ כאמלין והתא לכררוסה דלקאייד דאזת ומן די כרזו לתיסאע לכרארס דוזו לקאייד כרוסתו לטריק אוכרא והארוך לחסידים קבדו טריקהום בזרי. האריך סאעה קאלו האדאך לחסיד תאני נקוללך באיין חתא האד לכררוסא דלקאייד הייא לטובה לאיין לוכאן מא לקאייד האדוך מואלין לכרארץ די תחצרו מה ימלעולנה לחסאב.

באותה שעה צריכים היו עובדי העגלות להוריד את חביות החלב שהיו על העגלה הראשונה שחסמה להם את הדרך, וברגע שהורידו את החביות והזיזו את העגלה אשחסמה להם את הדרך, כל העגלות האחרות וגם עגלתו של הקאייד עברו. וכאשר יצאו לדרת הפנוייה, עבר הקאייד עם עגלתו לדרך אחרת ושני החיסידם פנו גם הם לדרכם במהרה. באותה שעה אמר החסיד השני , וכן אמרתי לך שגם העגלה של הקאייד היא לטובה הייתה, כיוון שלולה הקאייד בעלי העגלות האחרות שנתקעו לא היו מתייחסים אלינו.

ומן די אוצלו לענד רב בעש״ט ועאודולו די טראלהום כאמל קאלהום עלא האדא כאיין דיפראנץ באיין נחום גם זו ובין תלמידים די רבי עקיבא לאיין רבי עקיבא קאל כול מא תא יעמל הקב״ה למליחה הווא פחאל די טראלו הווא מעה חמארו ומעה לפרוז דיאלו (גמרא ברכות דף ם׳) ומנורה האדאך סי כלאקתלו חאזא מליחה בלחק נחום גם זו קאל גם זו לטובה יחב יקול התא האד לכררוסה  דלקאייד די זאת לוזהנא ומה קדרנאס נפותוהא הייא מן לביר דיאלנא

וכשהגיעו לבעל שם טוב וסיפרו לו את הקורות להם , שח להם הוא שיש הבדל בין נחום ובין תלמידיו של רבי עקיבא, כיוון שרבי עקיבא, אמר כל אשר בורא עולם עושה לטובה היא, כפי שקרה לו הוא עם חמורו והתרנגול שלו  (גמרא ברכןת דף ס') ולאחר מכן יצא לו דבר טוב , האמת היא שנחום גם זו, אמר גם זו לטובה , רוצה לומר אפילו העגלה הזו של הקאייד אשר באה לקראתנו ולא יכולנו לעקוף אותה, הרי שהדבר לטובה הוא..

 לאיין לוכאן מה הייא מן די נוצלו למודע הארוך לכרארין די תחצרו נחדאזו נתעטלו תממה לאיין מה ימלעולנה חסאב ומנהא מה נקדרוס נוצלו לענד הבעש׳׳ט לשבת והאגדאך יחדאז יעמל כול מן הווא יהודי אידה זאתו פי האזה קביהה בר מינן די תא יבאנלו הווא קביהא יהדאז יקול פעקלו גם זו לטובה יקדר יכון האד לחאזה די הא תבאנלי דאבא קביהא תכון פלכרר מליחא והאדיך סאעה ראה יעאוונו שי״ת וירדלו כולסי מליח הקב״ה יפכנא מן מחשבות זרות ומכל עצות רעות אכי׳׳ר :

כיוון שלולה העגלה הזו לא היינו מגיעים לאלה שנתקעו, ואנו נאלצנו להמתין שם כיוון שלא לקחנו בחשבון שלא נוכל להגיע אצל הבעל שם טוב לשבת. וכך צריך לנהוג כל יהודי , כאשר קורה לו דבר מה רע בר מינן, וחשבה הוא לרעה, חייב הוא לחשוב שגם זו לטובה היא, ייתכן שהדבר אשר נראה לו רע, יהפוך הוא לבסוף לטובה, ובאותה שעה יעזור לו בורא עולם ויחזיר לו הכל לטוב ….הקב"ה יצילנו מן המחשבות הזרות ומכל עצות רעות אמן כן יהי רצון….

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

פברואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

רשימת הנושאים באתר