ארכיון יומי: 26 בפברואר 2015


פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

טללי אורו בתורת רבנו "אור החיים" הק' לספר שמות פרשת תצוה, ושבת זכור". –
מאת הרב משה שמיר אסולין.רבי חיים בן עטר קבר
"ואתה תצוה את בני ישראל" )תצוה כז, כ(."משה רבנו גואל ראשון וגואל אחרון". )רבנו אוה"ח הק'( –"כל עוד אין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה רבנו חפץ לגאול עם של בטלנים מהתורה". )רבנו אוה"ח הק'( רבנו חיים בן עטר בעל "אור החיים" הק' מדגיש על פי הזוהר הק' שהגאולות הראשונות של עם ישראל היו בזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, ואילו הגלות האחרונה גלות אדום בה אנו שרויים, תהיה רק בזכות משה –
רבנו ע"ה. על השאלה מדוע הגלות הזו מתארכת זה למעלה מאלפיים שנה, הוא עונה:
"כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מהתורה, וזה הוא שרמז הכתוב כאן – באומרו: ואתה תצווה את בני ישראל על דרך "כי מלאכיו יצווה לך", }תצווה מלשון צוותא, צוות שמתלווה לצדיק{. או – –על דרך אומרם ז"ל: אין צו אלא מלכות, כי הוא }משה רבנו{ ימלוך עלינו לעתיד, ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל
בתורה. וזה הוא אומרו: ויקחו אליך שמן זית זך. ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן. מה השמן מאיר לעולם, כך התורה. והם דברי הזוהר שכתבנו בסמוך. ודקדק לומר זך, שצריכים לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים, שהם לקנטר ח"ו או להתגדל וכו'. ואמר עוד "כתית", פירוש שצריכים לעסוק בתורה ולכתת גופם וכוחם, על דרך אומרו "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" )במדבר חקת, יט, יד(. וכבר כתבתי ענין זה בחפצי = }"חפץ ה'" הוא ספרו של רבנו האוה"ח הק' על הגמרא{ בעניין המיימינים בה" )אוה"ח הק' שמות כז, ב(. }וכך עולה מדבריו ב"חפץ ה'": המיימינים הם תלמידי חכמים הלומדים תורה מתוך עיון וטורח כדי לברר את טעמי הוראות התורה כמו אדם העושה מלאכה ביד ימינו שהיא מיומנת ובעלת עוצמה. וזה בניגוד ל"משמאילים בה" הלומדים תורה מבלי לטרוח להבין כל פרט. כך מפרש רבא בר רב שילא,
ויש אומרים רב יוסף בר חמא בשם רב ששת את הפסוק: "אורך ימים בימינה }של תורה{, ובשמאלה עושר וכבוד" )משלי ג, טו(. יוצא לפי הפירוש הנ"ל, המיימינים הם אלה הלומדים תורה מתוך עמל רב, וזוכים לאורך ימים… וכל שכן   לעושר וכבוד, ואילו הלומדים מתוך עצלות, זוכים רק לעושר{. לכן התורה משתמשת כאן בביטוי "כתית" לכתת את – כוחו ואונו עד שיבין את התורה. )רבנו אוה"ח הק' בספרו "חפץ ה' לגמרא שבת סג ע"א(. בזוהר חדש )בראשית טו' א'( שאל רבי יוסי בר חלפתא את רבי יצחק , מדוע הגלות האחרונה מתארכת? ענה לו: "לא אתארך אלא על ביטול אורייתא , וכך שמעתי מרב המנונא סבא. ."תלתא גלותא גלו ישראל וחזרו בזכות האבות, גלות
רביעית בזכות משה רבנו. מ ש ה = "מה שהיה הוא שיהיה" )קהלת א' ט'(. – – –
גם לפי פשט הפסוק עולה, המיימינים הם אלה שלאחר לימודם, מסתכלים ימינה כדי לדעת מה הספיקו ללמוד. – לעומת זאת, המשמיאילים אלה העצלנים המסתכלים שמאלה לראות כמה נשאר להם לסיים, כמקובל אצל ילדים. – בהמשך מסביר רבנו האוה"ח הק' את הביטוי "למאור" כי יכוון בשמן זית להאיר למאור ולייחדו במכוון". הכוונה כאן – לקב"ה שגלה עם בני ישראל כדברי רבי שמעון בר יוחאי לפסוק: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" )דברים ל, ג(. "בוא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהם…. ואף כשעתידים להיגאל, שכינה עמהם" )מגילה
כט, ע"א(. רבנו אוה"ח הק' מדמה את השכינה למאור הקטן, ואילו הקב"ה אלופו של עולם, למאור הגדול. נזכה להאיר בתורה מתוך הארה רוחנית, ונזכה לקבל את גואלנו הראשון והאחרון משה רבנו רעיא מהימנא. – – מדרש תנחומא )תצווה ו'(. "אמר ליה הקב"ה למשה: מלך עשיתיך גזור = תצווה עליהם והם עושים. כמו שכתוב –
בספר שמואל )א', יג יד'(: "ויצווהו ה' לנגיד על עמו" וכן לעיל )פרק ו' יג' בפרשת וארא(: "ויצוום אל בני ישראל". כלומר, הביטוי "לצוות" הוא בבחינת מלך, כך שמשה רבנו היה ויהיה מלך המשיח על עם ישראל, רבנו אוה"ח הק' מדגיש שהביטוי "ואתה תצוה" לזמן עתיד = בגאולה האחרונה. שאת ניצניה זוכים אנו לראות. – רוצה לזכור את מה שלמדת? הרמז לכך, נמצא בפסוק הבא העוסק במעיל האפוד "והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג…" )שמות כח, לב(.

ראשון פרשת תצוה נוסח מרוקו

ראשון פרשת תצוה נוסח מרוקו

 איתמר מלכא

מנהגי החתונה בארפוד-ד"ר מאיר נזרי

מנהגי החתונה בקהילת ארפוד.

מאת ד"ר מאיר נזרי….

מתוך הספר מקדם ומים כרך חהחתונה היהודית במרוקו

ד"ר מאיר נזרי מחברם של ספרים רבים אחרים כגון שירת הרמ"א, קהילות תאפילאלת, מביא בפנינו מנהגי החתונה בארפוד בצורה קולחת ומאירת עיניים….

לברר וללבן ולחזק מנהג אבותינו ורבותינו הראשונים, אשר נהגו בהם משנים קדמוניות בתאפילאלת שהיא סג'למאסה, ועל פי מנהגם הלכנו ונהגנו גם אנחנו אלה פה בעיר זו בצאר החדשה, יען כי כל יושביה רובם ככולם הלא המה, מערי תאפילאלת באו ונאספו שמה, כדי ללמד זכות ולהמליץ טוב על אבותינו, לכן מליץ טוב קראתיו, ובתוכו שאלות ותשובות אשר נשאלתי ממקומות רבות רחוקות וקרובות בעזרת שוכן ערבות.

מבחינה תורנית הספר, שבחלקו הוא שאלות ותשובות, מעמיק ומקיף בבירור הלכתי באשר למנהגי נישואין והגירושין בתאפילאלת ומעיד על בקיאות מחברו במקורות המנהג וההלכה בתלמוד ובפסוקים ראשונים ואחרונים ובשולחן ערוך ונושא כליו. לספר יש גם ערך תיעודי, זהו מסמך הלכתי היסטורי המלמד על מנגי תאפילאלת ומשלב בתוכו כמה פרקי הווי במעגל החברה ובמעגל הפרט בתא]ילאלת ובפזורתה בבצאר ודן בכמה תמורות שחלו במשך הזמן במנהגי החתונה.

שלבי החתונה בארפוד.

חגיגות הכלולות בארפוד בתקופה הראשונה נמשכו על פני תקופה ארוכה ונערכו בכמה שלבים.

 

א.      בקשת ידה של הכלה.

ב.       האירוסין – שידוכין

ג.        התקופה שבין האירוסין לנישואין

ד.       שלוש שבתות לפני החתונה

ה.      החינה בבית הכלה

ו.        אירוע הסלח'ה

ז.        החינה ביית החתן

ח.      החופה

ט.      שבת הגדול

י.        שבעת ימי המשתה.

להלן תיאור השלבים האלה.

1 – בקשת ידה של הבת.

בשלב מקדים לפני האירוסין פונה נציג או נציגה של קרובי הבן להורי הבת ומבקש (ת ) את בתם לבנם. הפנייה נעשית לרוב בשבת או בחג. ( על פי ההלכה מותר לדבר בענייני שידוך בשבת ). היא מתקיימת באקראי, ולא באופן רשמי ובהודעה מראש, יש ופנייה זו היא בבחינת גישושים ראשונים ואחריה נחוצה פנייה נוספת כדי לקבוע מועד לאירוסין.

פנייה זויש שכינוה " אלמזיאא אלכ'אוויא " – הביקור הריק, הבלתי מחייב -, להבדיל מן הטקס הרשמי. בדורות הראשונים לא יופייה של הבת או ממונה היו סיבה לקשר החיתון, אלא טיב המשפחה וההורים, בבחינת " אל תתן עינך בנוי, תן עינך במשפחה "  ( בבלי תענית כו ע"א ).

הקהילה קטנה, ואנשים בה מעט, והכול מכירים זה את זה היטב. לפיכך הייתה הפנייה הראשונה לרוב פנייה מכרעת.

גיל הנישואין בתקופה זו היה נמוך מאוד. החתן היה בן 14 -12 שנים והכלה בת 10 -13 שנים. הם עדיין לא הגיעו לכלל בחירה נכונה, וההחלטה הייתה אפוא בידי ההורים לבד ובעיקר בידי האב, הבן והבת ידעו על ההחלטה רק למפרע. לאחר ההסכמה הסופית נקבע מועד לאירוסין.   

Epreuves et liberation. Joseph Toledano

epreuves-et-liberationCelle-ci s'etait desolidarisee des meneurs, visiblement excites par les Allemands, qui se livraient ostensiblement en zone espagnole a une propagande de desordre 

Deux jours plus tard, a Tanger, le ler juillet, un jeune Juif du nom de Samuel Israel, tenancier d'un debit de boisson, blessait un fils de notable musulman, client assidu. Aussitot, on propagea la rumeur selon laquelle il avait ete assassine, alors qu'il etait seulement ivre mort. Des echauffourees eclaterent faisant une trentaine de blesses. La police internationale intervint pour separer les protagonistes et proceder a des arrestations. 18  jeunes juifs furent condamnes a des peines de 8  a 30  jours de prison et Samuel Israel a 6 mois.

La tension gagna Tetouan, la capitale de la zone espagnole, une semaine plus tard, avec des risques d’embrasement infiniment plus grands en raison de la forte implantation locale de la propagande allemande et panislamique. Au cours des jours precedents, des slogans avaient ete peints sur les murs de la ville proclamant

Vive Hitler Musulmans unissez-vous pour chasser les Juifs ! "  " Vive l'Allemagne

 Mais les incidents n'eurent pas l'ampleur redoutee. A la suite d'une bagarre entre un Juif et un chauffeur musulman, des jeunes manifestants menacants parcourent les rues de la Juderia en scandant des slogans contre les Juifs. Les commercants juifs ferment en hate leur boutique. Le President de la communaute, Isaac Toledano y voit " la main et l'argent allemands " "

 alors que le Grand Rabbin recommande aux fideles d'eviter tout incident

car aucune force ne pourrait les proteger des menaces des Musulmans 

 En septembre 1933 conscients du danger, les notables musulmans de la ville prirent les devants et lancerent un vibrant appel, largement diffuse, a la solidarite et la bonne entente entre les deux communautes. ils mettaient en garde leurs compatriotes juifs contre la propagande sioniste, sans toutefois la nommer :

« Nous savons parfaitement que les incidents de ces trois jours qui se sont produits entre les musulmans et nos compatriotes Israelites ne sont pas de nature a vous satisfaire, et que loin de les voir d'un bon oeil, vous les avez nettement desapprouves. Nous ne craignons donc pas qu'ils se renouvellent, mais nous tenons a attirer votre attention sur un point qui peut avoir echappe a beaucoup d'entre vous. II s'agit de la propagande nefaste que menent dans certains milieux les hommes de desordre, desireux d'attiser les haines et de creer des conflits afin de pouvoir pecher en eau trouble.

O Juifs, ne croyez pas un seul instant que les incidents entre vous et les Musulmans soient de nature a favoriser vos interets et a ameliorer votre situation. Ecoutez nos avertissements et sachez que les propagandistes dangereux dont nous parlons ne cherchent a faire de vous que des jouets de leurs interets en s'efforcant de troubler vos excellentes relations avec les Musulmans. La nation marocaine, en tant que musulmane, ne doit etre I'objet ni d'un manque de respect, ni d'aucun mepris et il convient que vous vous absteniez comme par le passe, de tout ce qui peut blesser ses sentiments et porter atteinte au respect mutuel des races.

O Musulmans, depuis les temps les plus recules, vos sentiments de bon voisinage et de tolerance se sont ouvertement manifestes et il n'est pas possible que soit abattu l'abri edifie au cours des siecles par votre souci d'hospitalite et ou tant d'hotes sont venus se refugier. Les Israelites ont vecu avec vous comme des freres, se sont soumis sans condition a votre autorite et a celle de vos tribunaux.

. La conduite qu'ils ont observee jusqu'a ce jour, ils sont disposes a l'observer a l'avenir et a professer le respect du a l'islam et a ses croyances. C'est pourquoi nous tenons a affirmer de nouveau ces liens anciens qui unissent les deux races et qui doivent nous faire passer aux yeux de l'etranger pour des modeles de liberte et d'egalite.

  O Juifs, n'oubliez pas les siecles que vous avez vecu parmi le peuple marocain et sa genereuse tolerance. Perseverez dans votre conduite envers vos voisins, refusez de devenir la cause de conflits, repoussez de votre propre sein ceux qui vous poussent au mal et qui veulent vous detourner de vivre avec vos freres musulmans dans un voisinage de fraternite et de bien-etre consacre par des siecles  

Le retour au calme necessita du temps, aussi bien dans le Maroc francais que dans le Maroc espagnol.

Dans l'intervalle, l'echo de ces incidents etait parvenu jusqu'aux membres du 18eme Congres Sioniste, reunis a Prague en septembre 1933  Le representant du Maroc, le redacteur en chef du journal L'Avenir Illustre, Jonathan Thursz, s'etait eleve contre la description qu'en avait faite le representant de la Palestine, M. Avissar. Celui-ci minimisait leur gravite et protestait, considerant "  qu'on ne saurait parler de pogromes a propos de quelques incidents mineurs, sans commettre vis-a-vis de la France liberate, un regrettable ecart de langage"

הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

 

 הסלקציה – חיים מלכאהסלקציה 2

חבר הנהלת הסוכנות מ' נוי הציע להכניס את ארצות אמריקה לסעיף ג', דהיינו כנכללות בסלקציה, לכך התנגד לוי אשכול ואמר : " אין להגביל את קומץ יהודי אמריקה הרוצים לעלות ".

החלטות אלה של תקנות הסלקציה אושרו על ידי " המוסד לתיאום " ב-27 בנובמבר 1951, ובמליאת הסוכנות – ב-7 במרץ 1952.

לסיכום ניתן להסיק, כי תהליך קבלת ההחלטות  של הנהלת הסוכנות וה " מוסד לתיאום " לגבי הסלקציה מצפון אפריקה היה הפוך : קודם סימנו את המטרה – מניעת עלייה המונית מצפון אפריקה, המהווה את הפוטנציאל הגדול והעיקרי לעלייה בשנים הבאות ; ולאחר מכן מצאו את הנימוקים להשגת המטרה.

וכך, מצוידים בהנחיות של ראש הממשלה דוד בן גוריון – שלא לתכנן את חיסול גלות צפון אפריקה ולא להעלות חולים וזקנים ממרוקו – יצאו חברי הנהלת הסוכנות לדיון, כשרובם המוחלט תומך במדיניות, שהובילה לקבלת ההחלטה על תקנות הסלקציה :

מבין ארבעת חברי הוועדה, תמכו שלושה – יוספטל, ברגינסקי וקול – בעליית צעירים מצפון אפריקה, ואילו רפאל תמך בעליית משפחות, אך גם בסלקציה. בקרב הנהלת הסוכנות תמכו רוב החברים בהצעת הוועדה, והמסתייג היחיד היה ד"ר ניר.

החלטות משמעותיות אלה ילוו את מדיניות העלייה הסלקטיבית מצפון אפריקה עד סוף שנת 1956. בעקבותיהן נדרשו יהודי צפון אפריקה לפרק משפחות, להתנתק מהורים או מילדים חולים, זקנים או נכים. על מנת שההחלטות שהתקבלו לא יישמעו אכזריות מדי, התקבלה הצעתו של צשה קול ש " רק " 80% מעליית יהודי צפון אפריקה תהיה עלייה של צעירים ונוער, ו20% של " זקנים שהגיעו לגיל ה " מופלג " של 36 ;

וגם זאת בתנאי שיהיו נלווים למפרנסים ; ובנוסף – כל 100% מעליית יהודי צפון אפריקה צריכים להיות בריאים, בעלי אישור של רופא ישראלי. 

תקנות הסלקציה – ליהודי צפון אפריקה בלבד.

על מנת להסתיר שתקנות הסלקציה מיועדות ליהודי צפון אפריקה בלבד, הוכנסו, כביכול, לתקנותיה גם מדינות מרכז אירופה ומערבה ועוד כמה מדינות מאסיה ; אלא שהיה בכך כיסוי בלבד, שכן הסלקציה בוצעה בפועל במרוקו ובתוניסיה, ובמידה מועטת מאוד גם בפרס.

כך, למשל, בדיון על העלייה במרץ 1952 אמר יצחק רפאל לארח תיקון תוכנית העלייה מ-120.000 ל-70.000 עולים לשנת 1952, כי 42.000 עולים מתוכננים לעלות ללא סלקציה – כולם מארצות מזרח אירופה, מערב אירופה, מצרים וסוריה.

עוד בדיון הנהלת הסוכנות בפברואר 1954, עקב הפסקת העלייה, הציעה וועדה להעלות את גיל המפרנס ל -45, ועל כך שאל היו"ר ברל לוקר : האם הכוונה לעלות את הגיל ל-45 בכל מקרים ? ראש מחלקת העלייה, שניאו זלמן שרגאי, ענה לו : " רק בצפון אפריקה, כי מארצות אירופה – בלגיה, אנגליה וכו… – לא הייתה סלקציה.

נשאל אפוא השאלה : מדוע זכו יהודי מזרח אירופה לפריבילגיה, שלא הייתה מנת חלקם של יהודי צפון אפריקה ? והרי כלח מי שרצה  לעלות ממזרח אירופה – עלה !. מה הייתה מידת סכנתם העדתית של יהודי מזרח אירופה מול סכנתם העתידית של היודי צפון אפריקה.

ושאלה נוספת : כיצד מתיישב " חוק השבות " עם הגבלות הסלקציה ? סוגיה זו עלתה בדיון ב " מוסד לתיאום " ב-27 בנובמבר 1951, שבו אושרו תקנות הסלקציה.

שר העלייה והבריאות, משה שפירא, התבטא כך בעניין העלייה הסלקטיבית : " חוק השבות אומר משהו אחר " ; ועל כל ענה לו יוספטל : " הוא חל על יהודי הרוצה בעצמו לבוא "

הנה כי כן ניתנה פרשנות נוספת לחוק השבות – המשרתת את המטרה ואינה נכונה ליהדות צפון אפריקה. וכששאל ראש מחלקת הקליטה, יהודה ברגינסקי, את זלמן שזר, שהיה יושב ראש זמני של הנהלת הסוכנות באוקטובר 1952 : " אם יגיעו בודדים מצפון אפריקה לא דרך הסוכנות אלא בכוחות עצמם – האם נקבלם ?

והאם יקבלו זכויותיהם מכוח חוק השבות ? ענה לו שזר : " אמרנו שאי אנו אוסרים על העלייה של שום אדם, כל אחד ארץ ישראל פתוחה לפניו. ( אך ) כאן מדובר על העלאת עלייה מוגדרת – בעניין זכות העלאה – יש לנו כללים ידועים ".

גם יצחק רפאל טען כי אין סתירה בין המדיניות הסלקטיבית לבין חוק השבות : " אין סתירה עם " חוק השבות " כי עשירים ובעלי אמצעים שיכולים לשאת שהוצאות הדרך ושיכון עצמי, יכולים ללכת לקונסוליה ויבקשו ויזה ".

אלא שבמרוקו ובתוניסיה לא הייתה קונסוליה ישראלית…..

כאמור, אף שארצות מרכז אירופה ומערבה נכללו בקטגוריות מדיניות הסלקציה. היא לא בוצעה בהן – לא בארצות צפון אפריקה בלבד. גם חוק השבות לא עמד להן. וכל זאת – על מנת למנוע את עליית יהודי צפון אפריקה מחשש לשינוי דמוגרפי ולהפיכת הארץ לבנטינית נחשלת

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

פברואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

רשימת הנושאים באתר