ארכיון יומי: 9 בפברואר 2015


אני לדודי – כמוהר"ר יחייא אדהאן זצוק"ל זיע"א

 

פיוט לכבוד הרשב״י זיע"א

סימן אני יחייא בן מכלוף אדהאן חזק

כקטן כגדול מהמעון. מרעיש הארץ רבי שמעוןyechia_adahan

 

אל אלהים דבר ויקרא. צדיק זה יסוד עולם עת צנה וסוחרה. להציל עם עני ואביון:

נשים אנשים שמחו נא. בשמחת בר יוחאי התנא. למדו בזֹהר ובמשנה. אולי יפנה יי להגיון:                   

יום אשר ברח למערה. נגלה אליו עלה בסערה. גלה לו כל רזי התורה מה שהיה חבוש בטמון:

ישב שם שלש עשרה שנה. עם בנו שניהם בשכונה. להשתתף עם השכינה בגזרת אל רם ועליון:

חברים מקשיבים לקולו. מפיו הם יחיו וישאלו. כתבו המכתב ושלחו לו בך צפרים יצפצפון:

ישב והמתין רבי יוסי. לתשובת בתורה מתנשא. שבה היונה בניב רחשי. וידעו הדבר בכוון             

יצא לקראתו רבי פנחס. ושאל על כבוד קונו חס. מהרה הכתב אליו נִחץ. כי התורה יצאה מציון:

ידיד האל עת צאתו. כל העולם האיר בזכותו. חבריו ראו בשמחתו. כלם קרבו ויאתיון:

:את השם קִדש בצאתו. לא עמד שום אחד לקראתו. בושה כסתה אויבתו כלם תוסיף רוחם יגועון

במהרה הלך אל העירה. וטהר אוז קברי מערה. וגם בטל כל הגזרה מגזרת נחש וצפעון:

נכנס בכל חדרי התורה. וגם ידע בסוד הפרה. אשר מעולם היא נסתרה מכל נביא ומכל חזון:

רבי חיים בן עטר – אגדת חייו-י.גורמזאנו

״היית מאמין שמלך אנגליה אינו דובר אנגלית?!״

 משה בן עטר התרווח על הספה הנמוכה, ולגם תה עם שיבא. מן הים החלה לעלות רוח קלה, ועומס השרב הוקל מעט. הימים ימי קיץ תפ״א, ומשה אך הגיע משליחות מדינית ממדרגה ראשונה באנגליה. למחרת היה עליו להשכים בבוקר ולרכב למכנאם, למסור למלך פרטים על מילוי משימתו. רוחו היתה טובה: במקום שנכשלו אחרים, הצליח הוא. לפניו ניסה הנכבד היהודי משה מוקאטה להשיג רבי חיים בן עטר קבראותו יעד והעלה חרס. והנה הוא, כמעט בקלות, השיג את החתימה הנכספת. גם החוסם המלכותי מוטבע עליו: ג׳ורג׳ הראשון מלך בריטניה הגדולה! שנים התכונן לרגע הזה. למד אנגלית כדי שיוכל לשוחח עם המלך האדיר בשפתו הוא, והנה, בבוא הרגע, שוב נזקק למתורגמנים, כי המלך ג׳ורג׳ לבית האנובר היה לפנים נסיך גרמני, וזכה בכתר אנגליה רק בזכות קשרי משפחה רחוקים עם המלכה אן שהלכה לעולמה. על אף אכזבתו, אמר משה לעצמו: ״אם הוד מלכותו מדבר עם שריו באמצעות מתורגמנים, מה לי כי אלין? וממילא המשא־ומתן לא התנהל עם המלך, אלא עם נציגיו. הצלחתי איתם נובעת מזה שעלה בידי לשכנע אותם שאנגליה זקוקהלברית הזאת לא פחות משזקוקה לה מרוקו. מסמך יקר אני מביא במתנה לשולטן, בצד הסכמי סחר בין שתי המדינות, שגם הם חשובים לאין ערוך. אני חושב שהפעם הצלחתי סוף־םוף לעלות על אבי־אמך, פאסוניה הקטנה שלי. האשמאי הזקן ייאלץ לקחת את משה בן עטר ברצינות.״ משה לגם מן התה בעצימת עיניים. ״הה, טוב לחזור למולדת. לונדון מרתקת, אבל אפופה ערפילים ורטובה וגשומה אפילו בקיץ, והאנגלים קרי־מזג ושחקנים… הה, כמה טוב לחזור!״

״רעב כבד מאוד משתולל בערי מרוקו,״ אמר חיים בקול שקט ועגום. קשה היה לו ליטול חלק בעליצותו של חותנו. ״הו, כן. שמועות על כך הגיעתו עד לאנגליה,״ אמר חותנו. ״אלפים מתים יומיום, ברעב, במגיפות. והיהודים, כרגיל, סובלים יותר מכל האחרים. בייחוד במכנאס ובפאס ובמרקאש… רבים גם משתמרים. נואשו מגאולת השם. ראיתי אב יהודי מכה את בנו ושולח אותו להמיר את דתו, והבן זועק אל האב, ומתחנן אליו שלא יביא אותו לידי שמד. בדרכך למכנאס מחר תראה את אותות הרעב. שדות כמושים ואילנות שדופים ובהמות מתות ואפילו גופות של בני־אדם נפוחי כפן. ואתה, רק התחרות הנואלת בינך ובין אברהם לבית מימראן, רק זה מה שמעסיק אותך בימים אלו.״

חיים קד קלות, ולא שכח לנשק את יד חותנו, ויצא. בן כ״ה היה באותם ימים, ועל פניו אותות הסיגוף מרצון ומאונס. עוד בטרם רוקנה הבצורת את השווקים ואת המזווים, כבר אז מיעט באכילה ובשתייה, והתמסר בלהט ללימוד התורה. אך לפני חודשים ספורים היה אותו איש בעל העיניים הבוערות והלחיים השקועות יוצא־דופן ברחובותיה של סאלי. שוב בא הרעב ונתרבו המורעבים. המחירים האמירו, השוק השחור פרח. עשירים מופלגים נתרוששו וחיו כדרך שחיים עניים בימים כתיקונם, ואילו העניים — רבים מהם גוועו ברעב ובמחלות. בערים מכנאם וסאלי עשו עצרת גדולה והוציאו ספרי תורה. גם המוסלמים האמינו בסגולתם של היהודים לפתוח את ארובות השמיים, והכל חיכו בגרון ניחר לטיפה הראשונה. אבל השמיים נותרו באדישותם. שמש אכזרית קפחה על הראשים ללא רחם. יהודים ומוסלמים כאחד זעקו אל אלוהיהם שיחמול על תינוקות. משלא נענו, החלו המוסלמים לטעון כי קנוניה עשו היהודים לעצור את הגשמים, כדי להכריע את עם הארץ ולהביאם עד לסף שואה. די היה בניצוץ הזה כדי להצית את אש הפרעות, ועוד הוסיפו שמן למדורה שמועות על אוצרות זהב או מזון, שהיה אולי יקר אף מן הזהב, הממלאים כביכול את הממגורות ב״מלאח״, ופורעים מורעבים החלו להתאסף בשערי שכונות היהודים. ולא הועילו ההשבעות והתחנונים. גם המולאי איסמאעיל העדיף שזעם ההמון יופנה כלפי היהודים ולא נגדו. וכשהתלקחה האש, כבר לא ניתן לכבות… שוד, אונם, רצח, שריפת ספרי תורה ובתי־כנסיות…

עיניו של חיים היו מעורפלות. רק בספירות העליונות של הקבלה יכול אדם למצוא ניחומים בימים שכאלה. ספר ״הזוהר״ היה פתוח לפניו, אך הוא ידע את תוכנו כמעטבעל־פה. העולם נעלם ונמוג ונפשו היתה כמרחפת בעולמות עליונים. לילות רבים התפלל לבן, ובעיני רוחו ראה אותו, את זה שטרם נולד. לילות רבים נדדה שינה מעיניו. האם היא עקרה? או שמא, הוא עצמו…? עתה, בימים קודרים מעין אלה, יש משום נחמה להיות חסוך־בנים. מי יודע אם לא היתה פוגעת בבנו ידה של מגיפת הטיפוס האיומה, או מגיפת הדבר או החולירע. החל להחשיך. מטעמי חיסכון לא הדליקו נרות בבית. הנר היחיד שנותר נשמר מכל משמר לשעת חירום. ובשוק כמעט שלא ניתן למצוא נרות למכירה, אפילו במחיר מופקע. הוא הניח את ראשו על דפי הספר ועבר אל עולם של הזיות.

תפוח ההריון – יששכר בן עמי ז"ל

לעילוי נשמת המחבר…….

אליהו הנביא ושלושת היהודיםתפוח ההריון

קיים האל שמו ישתבח ובכל מקום כבודו נוכח, עד שהיו שלושה יהודים: האחד עשיר, השני למדן והשלישי פשוט וצנוע.

ברבות הימים, ירד העשיר מנכסיו ומשפחתו הגיעה עד לפת לחם. משלא יכול היה לראות בצער משפחתו, הלך לנוד בדרכים ולחפש את מזלו במקום אחר. הלך ימים רבים בדרכים לא דרכים וניזון ממים, ומעט שעורה שלקח עימו. כך הלך עד שבלו נעליו. גם הלמדן ומשפחתו הגיעו לרעב ופרנסה לא הייתה מצוייה בידו, כי כל עיסוקו היה במכירת ספרים. החליט גם הוא להתהלך בדרכים ומצבו היה כמו זה של העשיר.

היהודי הפשוט גם הוא נדד בדרכים, מחפש מיפלט מפני אשתו שהייתה מרשעת, קיללה וגידפה אותו ומיררה את חייו. רצה הגורל ונפגשו שלושתם על אם הדרך כשהם יחפים ורעבים. ישבו וכל אחד סיפר בתורו את צרותיו. משסיימו לספר את צרותיהם, הופיע לפניהם איש זקן עטור זקן ארוך וצחור, בירכם לשלום ואמר: ״שמעתי את צרותיכם ובאתי לעזור לכם״. הוציא הזקן מכיסו מטבע זהב, נתנו לעשיר ואמר: ״שמור מכל משמר מטבע זה בכיסך ויצליחו עסקיך כמקודם, ואף יותר. לעולם לא תדע מחסור. אך תנאי אני מתנה איתך והוא: להקפיד לתת צדקה לעניים, ולעולם לא תשלח אדם הזקוק לעזרה בידיים ריקות״. הודה העשיר לזקן והלך לדרכו. לאחר מכן, הוציא הזקן ספר קדוש, נתנו ללמדן ואמר לו: ״שים ספר זה בארון הספרים הריק שלך, והוא יתמלא בספרים אותם תוכל למכור. לעולם לא תחסר דבר. אך תנאי אתנה עימך והוא: הקפד ללמוד תורה יום־יום״. הודה הלמדן לזקן והלך גם הוא לדרכו. ליהודי הפשוט, נתן הזקן טבעת יהלום יפה ואמר לו: "ענוד טבעת זו על אצבעה של אשתך, ואז במקום לקלל ולהציק לך, היא תברך ותכבד אותך. כל זאת בתנאי אחד והוא: על כל ברכה החזר לה כפליים, ועל כל מחמאה החמא לה פעמיים״. נפרד האיש הפשוט והצנוע מהזקן, שהיה לא אחר מאשר אליהו הנביא הזכור לטוב, והלך אף הוא לדרכו. חלפו להם הימים והעשיר הצליח בעסקיו. הוא חזר להיות אמיד כמקודם. הלמדן התפרנס ממכירת ספרים ואף הרחיב את עסקיו. האיש הפשוט חי חיי אושר, שלום ושלווה עם אשתו. ברבות הימים, ככל שהעשיר הרחיב את עסקיו וצבר ממון רב, שכח את הבטחתו לזקן. עניים שפקדו את ביתו גורשו בבושת פנים ובידיים ריקות.

האיש הלמדן, ככל שכרסו שבעה, למד פחות ופחות עד שפסק ללמוד כלל, ואת הבטחתו לזקן לא מילא.

האיש הפשוט והצנוע שמר על הבטחתו. הוא גמל לאשתו תחת כל ברכה ברכתיים, ותחת כל מחמאה החמיא לה כפליים וכך חיו חיים מאושרים.

יום אחד, החליט אליהו הנביא לבקר אצל שלושת היהודים, על־מנת לבדוק אם הם עומדים בהתחייבותם. ראשית, התדפק על דלתו של העשיר, אך המשרתים והשומרים סילקוהו, בטענה שאין לאדונם זמן בשביל פשוטי העם והעניים. בסופו של דבר, נכנס אליהו הנביא לעשיר ואמר: ״האם נתתי לך את המטבע כדי שתבנה לך ארמון עם חיל משמר, עבדים ושפחות? מאחר שאתה לא עמדת בהבטחתך ולא ניצלת את אשר הקדוש־ברוך־הוא נתן לך, החזר לי את המטבע״. כאשר יצא אליהו הנביא מבית העשיר, הפכו העשיר ובני משפחתו לאביונים וכל העושר נעלם כלא היה מעולם. מבית העשיר הלך אליהו הנביא לבית הלמדן, שגם הוא לא עמד בהבטחתו ולקח ממנו את הספר הקדוש. לבסוף, הלך אליהו הנביא לביתו של היהודי הפשוט. שם שמע במו אוזניו איך הוא עומד בתנאי, וחיי משפחתו מאושרים למרות שלא היו עשירים ולמדנים. האשה שקודם גידפה, נוהגת הייתה עתה בכבוד ובהערכה בבעלה ובכל אורח שהתדפק על דלתה. לאחר שאליהו הנביא ראה במו עיניו את השינוי, נתץ את המטבע והספר הקדוש לאיש הפשוט, ואמר ליהודי הפשוט ולאשתו: ״אם תמשיכו כך, לעולם לא יחסר לכם דבר, אך אם תלכו בדרכם של העשיר והלמדן, לא תרוו נחת״. לאחר מילים אלו נעלם אליהו הנביא.

מאז חיו האיש הפשוט ובני משפחתו באושר, בעושר ובלימוד התורה הקדושה.

העשיר והלמדן שירדו מנכסיהם שוב יצאו לנדוד, אך אליהו הנביא הפעם לא בא לעזרתם.

מכאן זרם סיפורנו בנהרות אדירים ואנו נותרנו בין אצילים.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
פברואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

רשימת הנושאים באתר