ארכיון יומי: 28 בספטמבר 2018


תקנות מגורשי קסטיליה בפאס למניעת עיגון המצבי ייבום-אלימלך וסטרייך

ד. השורשים הספרדיים של התקנה – כוחות מנוגדים

גם אם לא הייתה כאן העתקה ישירה של תקנה דומה, הרי שאין ספק שאת השראתם קיבלו המגורשים מן המורשת ההלכתית הספרדית שבמסגרתה צמחו. נראה ששני כוחות חשובים בעלי מגמה מנוגדת השפיעו כאן. מצד אחד הלכת המורדת, שהלכה ונשחקה מאוד והיא לחצה לכיוון של הימנעות מחיוב בגט או בחליצה שלא מכוח דין התלמוד. מצד אחר, נכחה מאוד מסורת הרא״ש, שדחתה את מצוות הייבום ושחקה את מעמדה המשפטי.

לפי הלכת המורדת שרווחה בתקופת הגאונים היה אפשר לכוף את האיש לתת גט לפי דרישת האישה ללא עילה מסוימת בתלמוד – מה שמכונה דין המורדת – והמחיר שנדרשה האישה לשלם היה במישור הכלכלי. חיבורים שונים מתקופת הגאונים והראשונים מייחסים הלכה זו למקורות משפטיים שונים: היו שביססו הלכה זו על תקנה שנחקקה במאה השביעית בידי גאוני בבל מכוח אילוצים שונים; היו שביססו הלכה זו על דין התלמוד עצמו לפי פרשנות מסוימת או לפי גרסה מסוימת שהייתה תחת ידם. הלכת המורדת התקבלה במרכזים השונים ברחבי העולם היהודי ובכלל זה בספרד ובאשכנז, ועל פיה נהגו במשך מאות בשנים. בפאס ולאחר מכן בספרד תמך הרי״ף בהלכת המורדת וביסס אותה על תקנת הגאונים בלבד, ואילו הרמב״ם בספרד המוסלמית ולאחר מכן במצרים ביסס את ההלכה על דין התלמוד עצמו. באמצע המאה השתים־עשרה החל רבנו תם במתקפה חריפה נגד ההלכה, בנימוק כי פרשנות התלמוד מעין הפרשנות שנקט הרמב״ם שגויה היא. כמו כן סבר שאין ליצור עילות חדשות לכפיית האיש לתת גט וכי גאוני בבל חרגו מסמכותם בהתקינם תקנה זו. תהליך השחיקה של הלכת המורדת של הגאונים הלך ונמשך במאות השנים הבאות. בסוף המאה הארבע־עשרה כבר נקטו גדולי חכמי אראגוניה וקטלוניה, הלא הם הריב״ש והתשב״ץ, גישה החלטית נגד הלכת המורדת, בין שבסיסה בהלכת הרמב״ם ובין שבסיסה בתקנת הגאונים. עם בואם למגרב בעקבות גזרות קנ״א הם התעמתו עם בני קהילות מקומיות שונות שפגשו ואשר דבקו עדיין בפסיקת הרמב״ם. חותם העמדה הספרדית הוא ר׳ יוסף קארו שדחה בחיבורו שולחן ערוך את הלכת המורדת וכלל לא הזכירה בסימן הדן בהלכות מורד ומורדת. מכאן, שהתקנה הנוכחית לחייב חולה מסוכן לגרש את אשתו כדי לחסוך ממנה את זיקת הייבום מנוגדת ברוחה למגמה הבסיסית שרווחה בקרב גדולי חכמי ההלכה בספרד.

שמא נאמר כי מגורשי קסטיליה ייצגו מסורת מנוגדת לזו של הריב״ש והתשב״ץ, והם אף מצאו בפאס גורמים מקומיים שדבקו בעמדת הרמב״ם? עיון בתהליך הדחיקה של הלכת המורדת מלמד כי השערה זו אפשרית. כבר בתשובות הרשב״א אנו מוצאים בני קהילות שונות הממשיכים לדבוק במשנתו של הרמב״ם, שהתיר לכוף את האיש שאשתו מרדה בו ותבעה גירושין. הרשב״א אף נתן הכשר בדיעבד למסורת משפטית זו, והורה לשואלים אותו להניח לבני הקהילות הללו לנהוג כמנהגם. עימות חריף בין בני קהילות האוחזים בהלכת המורדת לבין אוטוריטה הלכתית גדולה פרץ ברבע הראשון של המאה הארבע-עשרה בין הרא״ש, בעת שכיהן כרבה של טולדו בירת קסטיליה, לבין חכמים בקורדובה שבדרום ספרד. הרא״ש תקף בחריפות מסורת זו ודרש בתוקף להפסיק להשתמש בהלכת המורדת, יהא בסיסה המשפטי אשר יהא. לכאורה, צריכה סמכותו של הרא״ש להיות מכרעת בעיני בני קסטיליה ולהביא להפסקת השימוש בהלכת המורדת, אך לא כך היה הדבר וכבר בימי בנו ויורשו ברבנות בטולדו, ר׳ יהודה בן הרא״ש, אנו מוצאים עמדות וניסיונות להמשיך ולנהוג כפי הלכת הרמב״ם בנושא המורדת. גם בנו השני של הרא״ש, ר׳ יעקב מחבר ספר הטורים, הביא בחיבורו את מסורת הרמב״ם המורה לכוף את האיש באישה שמורדת בבעלה בצד המסורת של אביו. הוא הדין למחצית השנייה של המאה הארבע-עשרה, שמצאנו בתשובת הר״נ קהילה מקומית בספרד שמתקינה תקנה לפסוק כרמב״ם בכל דבר ובכלל זה בעניין המורדת. כמו כן מצאנו בחיבורו של התשב״ץ עדות על קהילה שבסוף המאה הארבע-עשרה התקינה תקנה מעין זו. מכאן ואילך אין בידינו עדויות על אשר התרחש בקסטיליה בכלל, ולכן לא ניתן לדעת אם זרמים אלה המשיכו להתקיים. בכל מקרה, לא יהיה זה מן הנמנע לשער כי אף במאה החמש-עשרה עדיין נותרו מסורות מקומיות שהמשיכו לאחוז בהלכת הרמב״ם. הוא הדין לאלג׳יריה שבה נאלץ נכדו של התשב״ץ לצאת נגד המסורות המקומיות שפסקו כרמב״ם, לכוף את האיש לגרש בשל טענת מורדת. אין אנו יודעים אם הסתיים המאבק ואימתי הסתיים, אך לא מן הנמנע שבסביבת פאס נותרו גורמים שתמכו בהלכת הרמב״ם.

לעומת עניין המורדת שדחף את המערכת המשפטית לכיוון של ריסון בתחום החיוב בגט היה קיים גורם נגדי שפעל לכיוון דחיקת הייבום. כפי שכבר ציינו, אין בידינו מידע על המסורת ההלכתית בקסטיליה במאה החמש-עשרה, ולפיכך נצטרך להקדים למאה הארבע- עשרה ולהזדקק ליצירה ההלכתית שנוצרה בתקופה זו. במרכז הכובד של היצירה ההלכתית בקסטיליה במאה הארבע-עשרה עומדים ללא עוררין הרא״ש ובית מדרשו, שחיבוריהם השונים היו למסד שעליו נשען המשפט העברי בחבל ארץ זה. ייתכן כי תורתו של הרא״ש ובית מדרשו נוכחת ומורגשת בחקיקה זו בענייני הייבום של מגורשי קסטיליה, והיא זו שהייתה מקור השראה להטבה שהיטיבו עם האלמנה הזקוקה לייבום.

הרא״ש אימץ בצורה קיצונית את המסורת האשכנזית בימיו, שקבעה שמצוות חליצה קודמת, וסבר שכופין על החליצה בכל מקרה שהאלמנה תובעת כן. באופן נחרץ והחלטי הוא ביטא את עמדתו בתשובה שנתפרסמה בשנים האחרונות, ובה קבע את עיקרי עמדותיו ומדיניותו המשפטית בספרד. הוא הבחין בין שלושה מצבים שונים: 1. יבם פנוי שמעוניין לייבם ולא ידוע על קיום מניע זר; 2. יבם פנוי שידוע על מניע זר כמו הרצון בממון או ביופיה של היבמה; 3. יבם נשוי אישה אחרת. עמדת הרא״ש באופן אישי הייתה, שבכל מקרה כופים את היבם לחלוץ גם אם הוא פנוי ולא נגוע במניע זר. ואולם הוא היה ער לכך שלפי מסורת הרי״ף השלטת בספרד אין בכל המצבים הללו כדי לשמש עילה לכוף על החליצה, שהרי לפי שיטת הרי״ף מצוות ייבום קודמת, והסטטוס האישי של היבם או מניעיו אינם מעלים ואינם מורידים. עם זאת התערב הרא״ש בהלכה הספרדית ודחק בה לנקוט גישה מצמצמת לגבי מרחב התמרון שעומד בפני היבם. כרבה הראשי של טולידו ויהדות קסטיליה בכלל הוא קבע את עקרונות הפעולה האלה: במקרה שהיבם נשוי אישה הוא יתערב באופן ישיר ואקטיבי לכוף אותו לחלוץ, בהתאם למסורת המשפטית האשכנזית וחרף המסורת המשפטית הספרדית הנוגדת. אם היבם פועל מתוך מניע זר, כי אז יסתפק בהמלצה חמה מאוד לבית הדין המקומי הדן בדבר לכוף את היבם לחלוץ, אך הוא יימנע מלהתערב אם דעתו לא תישמע. רק במצב שהיבם פנוי ולא ידוע על מניע זר הוא יימנע לגמרי מלהתערב בעמדה שינקוט בית הדין המקומי חרף עמדתו האישית האומרת שיש לכוף את היבם לחלוץ.

קשה לדעת עד כמה הצליח הרא״ש להחדיר בימיו את הגישה האשכנזית העקרונית, שמעדיפה את מצוות החליצה באופן מוחלט על פני מצוות הייבום בתחום השפעתו הישיר בקסטיליה. לפי עדות הרא״ש עצמו, נראה כי בשלב מסוים של פעילותו המשיכו לנהוג סביבות אלה לפי מסורת הרי״ף חרף נוכחותו שם וכך כתב: ״ובזאת הארץ ראיתי נוהגין ליבם כדברי רב אלפס ועל כן משכתי את ידי מלפסוק לחלוץ או ליבם״.

יש רגליים לסברה שעמדה זו של הרא״ש חדרה מאוחר יותר במינון כזה או אחר למסורת הפסיקה המקומית, מכוח הערצה הגדולה שהעריצו בני טולדו וקסטיליה את הרא״ש והעובדה שהציבו אותו בראש סולם הפוסקים. בולט ביותר הדבר בעיר פאם בתקנה שנעשתה בידי חכמי המגורשים בשנת ש״ה (1545) כחמישים שנים לאחר התקנה שאנו דנים בה. נושא התקנה היה הברחת נכסים מנושים והערמה עליהם, והתקנה ביקשה לסתום פרצות בהלכה הקיימת. בסופה של התקנה מציינים המתקינים כי הצידוק לתקנה זו הוא שהשעה ״צריכה לכך״ ו״כל שכן כי אל אשר יפנה הרא״ש אחריו אנו הולכים וכדאי הוא לסמוך עליו״. בכך המשיכו חכמי המגורשים בפאס מגמה שהחלה כבר לאחר פטירת הרא״ש והתבטאה בתקנה שהתקינה מיוזמתה קהילת העיר טולידו בירת קסטיליה האומרת שיש לפסוק כרא״ש במחלוקתו עם הרמב״ם. יוקרתו של הרא״ש ומעמדו לא פחתו בעיני יהודי קסטיליה, וכעבור כמאה וחמישים שנים סמוך לגירוש ספרד כתב יהודי מקסטיליה ליהודי רומא, כי הם פוסקים הלכה כרמב״ם זולת אם חולק עליו הרא״ש שאז הלכה כמותו. בתקופה זו גם העיד ר׳ אברהם זכות על הרא״ש כי ״אנו נסמכים על דבריו יותר מדברי הרמב״ם ז״ל, לפי שהרמב״ם כתב כדברי נבואה בלי ראיה. כך שמעתי מגדולי קשטיליה״. גם במאה השש-עשרה במערב האימפריה העות׳מאנית קבע מהריב״ל ״שיש לחוש להחמיר לסברת הרא״ש […] ומי לנו גדול ממנו בכל האחרונים ומפיו אנו חיים ובפרט בכל מלכות ספרד״.

אם אכן חדרה מסורת הרא״ש בעניין העדפת החליצה לפסיקה המקומית בקסטיליה, ומתנה את החשיבות המופלגת של הייבום, כי אז מסתבר שהיא השפיעה על יצירת הנורמה המשפטית שחייבה את האיש החולה לגרש את אשתו: בפאס באמצעות חקיקה ובסביבת מהריב״ל באמצעות תניה בכתובה. ואולם הכלל המשפטי שקבע הרא״ש ביחסי חליצה וייבום אין בו די כדי להוות תשתית ליצירת נורמה משפטית בתבנית סטטוטורית מעין זו שחוקקו המגורשים בפאס. נראה שבני קסטיליה הביאו עמם מסורת זו של קביעת נורמות כלליות בדרך של חקיקה כחלק מן התרבות המשפטית הספרדית שאף הרא״ש היה חלק ממנה.

ראה: תקנות מגורשי קסטיליה בפאס למניעת עיגון המצבי ייבום-אלימלך וסטרייך.הוצ' בר אילן תשע"ג, מתוך הספר " אלף שנות יצירה" עמ' 329-325

"פאס וחכמיה" כרך א- אגרת יחס פאס-דוד עובדיה

ומ״ש ויש לו יחס עד רבינו תם, כן כתב ג״כ בהקדמת ספר תומת ישרים וז״ל, ושוב בא לידינו ספר הרי״ף של החכם הנעלה מוהר״ר אברהם צרפתי ז״ל מבני בניו של הרב בעל ברכת אברהם מגזע רש״י ז״ל, והיה מוגה מידי אבותיו ואבות אבותיו הקדושים ז״ל, גם אותם העתקתי בתוך הרי״ף הנז' ע״כ. וכן כתוב בספר ברכת אברהם שהוא מגזע רש״י ומן המקובל אצלינו שבני משפחת צרפתי שבאו מגירוש לפאם ושעלו לצפת שורש אחד להם.

מוה״ר יששכר בכמוה״ר מרדכי דידיע בן סוסאן מערבי המחבר ספר תקון יששכר בשנת שד״י (1554) כמפורש כל זה בהקדמת ספרו הנז'. ושם כתב שהוא משבט בנימין, והיה ממדינת פאם, וז״ל בדף ס״ח מהספר, וזכורני כשהייתי קטן במדינת פאס העיר הגדולה לאלקים במערב שהיתר. עצירת גשמים גדולה, וגזרו החכמים על קהלותיה יצ״ו (שמרם צורם) כל הי״ג תעניות ככתוב למעלה והוציאו התיבה לרחוב העיר, אבל מקטנותי איני זוכר מה קראו ומה הפטירו וכו' ע״כ. ובספר חזון למועד על דניאל שהיה בשנת חמשת אלפים שמ״ה (1585) כתב בדף כ״ז וז״ל, וז״א ודי חזייתא רגלייא ואצבעתא וכר מלכו פליגא תהוה, והנה לידיעת ענין זה ראוי שתדע שיש מלכות מתוגרמים אחרים לצד צפון אשר הם תמיד באהבה עם המלך הזה שכבש כל מלכות יון וקצת מלכות פרס, והטעם הוא היותם אחדים באמונה אחת בהחלט כי הנה אף שהפרסיים גם הם מאמינים בנביא התוגרמים הנז', יש להם הבדל רב בקצת ענינים ושומרי יחס עמהם כיחס ששומרים עמנו הקראים, אמנם אותם התוגרמים אשר הם לצד צפון וקצה מלכותם מגיע עד הפרסיים וסמוך אליהם הם בהחלט מאמינים אמונת התוגרמים ואין בענייני דתם הבדל מה אפילו כמלא נימה. ולזה אינם עושים אלו עם אלו מלחמה ועוזרים כל אחד לזולתו ואלו הם הטארט׳רים. ויש ג״כ תוגרמים אחרים לצד מערב, אשר דתי המלך הזה עושים ומכבדים אותו ונעזרים ממנו. ולרמוז לשני מיני אלה התוגרמים אשר זה המלך אינו מולך עליהם, אמר שזה המלכות הב׳ המאמין באמונת מוחמד יהיה מלכות במקומות מתחליפים, במלכות זה המלך, ובמלכות מלך פיס ומלכות הטארטרים לצד צפון. ורצה שהיות הרגלים מנהון פרזל ומנהון חסף טינא מחוברים יחד, היא להורות על חלקי המלכות הזה במקומות מתחלפים כמו שמתחלף הברזל מחרס. ולהיות זה המלך הוא היותר גדול מהשנים הנשארים כי הוא עוזר וסומך להם, אמר כי מכח הברזל יהיה בכל אחד מאותם המלכות, כי על פיו הם חיים כנודע בזמנינו, זה שמלך פיס הומלך בעזר המלך הזה, ע״כ. ולפי שיש חפץ בידיעות אלו העתקתים.

מהר״ר שאול סרירו זלה״ה החתום בספר התקנות הנ״ז משנת ש״ס (1600) ואילך, כתב עליו הרב מהר״ש צרור בחלק ב׳ מחוט המשולש המחובר לתשב״ץ שאלה ח׳ וז״ל, ומה גם שכבר הושגו לפני החכם השלם הדיין המצויין יחיד בדורו כמוהר״ר שאול סרירו נר״ו, אשר נודע שמו בשערים המצוייגים בהלכה, שדבריו הלכה בכל מקום, ומי כמוהו מורה בזמן הזה בכל גלילות המערב, ומי הוא זה אשר מלאו לבו לבוא אחרי המלך את אשר כבר עשהו .

הרב מוה״רר יהודה עוזיאל החתום בתקנות סביב לשנת ש״ס חיבר ספר העוזיאלי ונדפס בויניציה שנת ישמח״ו (1604), וזה נוסח המודפס בתחילת הספר ספר בית העזאילי חברו וגם חקרו ברוב עיון ופלפול, הרב הגאון כמוהר״ר יהודה עוזיאל זלה״ה, אשר אור תורתו זרחה והאיר על הארץ ולדרים בכל ארצות מערב כולם, אשר שתו את מימיו זכים וברים מבארות מים חיים עמוקים מתוקים מדבש ונופת צופים תטופנה שפתותיו שושנים וכו'.

הרב מוהר״ר יעקב חאגיז חתום בתקנות בזמן הנ״ז וכתוב בהקדמת הלכות קטנות וז״ל; אמר הצעיר תולעת יעקב בן לא׳׳א (לאדוני אבי) כמוהר״ר שמואל בן כמוהר״ר יעקב בכמוהר״ר שמואל בכמוהר״ר יעקב חאגיז בכמוהר״ר וכר זצ״ל, מזרע המלוכה ומן הפרתמים גלות ירושלים אשר בספרד, אשר גורשו משם, והם יצאו ראשונה לעיר גדולה של חכמים ושל סופרים פיס יע״א.

הרב מוהר״ר אהרן ן׳ חיים החתום בתקנות הנז׳ בזמן הגז׳ כתב עליו הרב חיד״א ז״ל במערכת גדולים וז״ל, מהר״ר אהרן ן׳ חיים ממדינת פאס מבית דינו של הרב וידאל הצרפתי, בא לויניצוא והדפיס חיבורו הנכבד קרבן אהרן א׳ מארבעה מהדורות, ולב אהרן על נביאים ראשונים, ושם נאמר כי חיבר על סיפרא ומכילתא, ועוד לו ספר מצח אהרן, ומצנפת אהרן בכתב יד, ועבר בארץ מצרים והרביץ תורה שם וראיתי חתימתו בפסק רבני מצרים כתב יד. ונכדו אשר ישא את שמו היה אחד מרבני עיה״ק (עיר הקודש) חברון תובב״א וראיתי תשובותיו כ״י בספר הרב חנניה אשפריל מרבני חברון בזמן הרב המוסמך מהר״ח אבולעפייא הזקן. גם ראיתי תשובתו כתב יד שקיל וטרי עם הגאון מהר״א אמיגו איש ירושלים, ובספר דרכי נועם ושו״ת כנה״ג (ושאלות ותשובות כנסת הגדולה) הנדפסות ובשו״ת מהר״ש הלוי אב״ד (אב בית דין) איזמיר, כתב יד, הובאו קצת תשובותיו, והיה רב באיזמיר ויכפר על בני ישראל ברעש, ע״כ. ומדרוש אשר דרש הרב בינה לעתים בהספדו, מוכח דנפטר בויניציא כאשר בעיניו יראה הרואה, מתוך דברי הדרוש הנ״ז. ובספר קורא הדורות דף מ״ז כתב דנפטר בעיר הקודש ירושלים תובב״א, ע״כ.

הרב מוהר״ר אברהם אזולאי זלה״יה, בעל חסד לאברהם זקנו של הרב חיד״א היה מעיר פאס וז״ל הרב זזיד״א במערכת הגדולים, הרב כמוהר״ר אברהם אזולאי בכמוהר״ר מרדכי בכמוהר״ר אברהם אזולאי, היה ממדינת פאס ממשפחת חכמי קאסטיליא אשר באו תכף מגירוש ספרד לפיס, הוא הרב החסיד מר זקננו זצ״ל, ודרך אניד. בא לאפוטקייא ויצאו ליבשה, והניחו כל אשר להם בספינה, ותכף קמה רוח סערה ונשברה הספינה ונטבע הכל, והיתה נפשם לשלל, ולזכר נס שניצולו עשה חתימתו דמות ספינה, וראיתי חתימתו ז״ל. ומז״ה (ומר זקני הנזכר) מהר״א אזולאי, חיבר ספר חסד לאברהם וזהרי חמה, ונדפסו. ועוד לו בכתב יד פירוש הכ״ד (תנ״ך) ופירוש

פאס וחכמיה

המשניות והגהות על הלבושים, וזהר י חמת ח״ב, וספר אור החמה, וספר אדר הלבנה, וספר אור הגנוז, וספר מעשת חושב, והזכירו גינת ורדים א״ח כלל ב׳ סי׳ יא' וספר כנפי רננים, והזכירו יד אהרן א״ח סי' קל״ג וכר. הרב מר זקני עלה לשמים יום הששי פרשת חיי שרה שנת הת״ד (1644) בעיר הקודש חברון תובב״א. ובנו מוהר״ר יצחק חיבר ספר זרע יצחק ונאבד, ונח נפשיה בקושטנטינא יע״א זיע״א. ובתולדות הגאון חיד״א שבתחלת ספר מערכת הגדולים כתב בהערה ג' משפחת אזולאי עודנה בפאס ע״כ. ואני מוסיף בה דברים כי עדיין מחזיקים בשמות אבותיהם וקראו בשמותם אברהם מרדכי כשמות אשר נקראו בהם אבותיהם.

הרב מוהר״ר שלמה דוראן בתשובה לתלמידו מוהר״ר יהודה כלץ מעיר תלמסאן בספר חוט המשולש ח״ד מהתשב״ץ שאלה ל״ב על ענין חלב שחלבו גוי, כתב וז״ל, גם בעיר הגדולה לאלקים פאס יע״א נהגו היתר בחמאה שלא ע״י בישול. הרב מהר״ש דוראן הנ״ז או נכדו, בספרו מגילת ספר בדף קל״ז ע״ב כתב וז״ל, וזה הפירוש שמעתיו בשם חכם גדול מחכמי פאס, איני זוכר שמו, ברוך הוא וברוך טעמו, ע״כ.

הרב מוהר״ר יהודה כלץ הנז', הוא או זקנו קרוב לשמוע שהוא המחבר מגיד משנה על י״ד פרקי הרמב״ם הלכות שחיטה, שהדפיס כמהר״א אגקאווא בספר זבחים שלמים. ויש בדי העתק שאלות ממנו בענין כתובות וגיטין. ותשובות הרב באורך ששלחם לחכמי ורבני פאם, וחכמי ורבני פאס השיבוהו דבר. ובסוף התשובה כתוב בזה״ל, שנת והקימותי את השבע״ה ליצירה (1617) פאס יע״א . וחתומים אני צעירם שמואל דנאן ס״ט והחכם השלם הישיש כמוהר׳ר וידאל הצרפתי נר״ו, והחכם השלם ה״ר שאול סרירו נר״ו, והחכם השלם ה״ר יהודה עוזיאל נר״ו, והחכם השלם ה״ר יעקב ן' דנאן נר״ו, ע״ך.

הרמ״ע מפאנו החליף בהקפות הו״ר (הושענה רבה) הקפה הרומזת ליוסף בפינחס כסדר הברייתא כמ״ש בספר שלוש רגלים, וסיים ושמעתי שבמדינת פאס נוהגין כסדר הברייתא, שהרי יוסף, צדיק הוי. מכורתי ברית לא הוי.

ראה "פאס וחכמיה" כרך א- אגרת יחס פאס-דוד עובדיה- תשל"ט עמ' 111-108

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

ספטמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר