ארכיון יומי: 26 בספטמבר 2018


הפרעות בפאס או התריתל התרע"ב-יוסף ינון פנטון

מיד עם שוך הסערה הסתובב הובר ז׳ק כמה שעות בינות ״ההריסות המעשנות, שמהן הזדקרו קורות שרופות ושיירי גוויות״. מראה החורבן הזכיר לו בכאב את ההפצצה בקזבלנקה, שהיה עד גם לה. לאחר מכן הוא הגיע לגן החיות של הסולטן, רק כמה שעות לאחר תום הקרבות, כדי לאסוף מידע ממקור ראשון. ב־22 באפריל הוא שלח מברק מרגש במיוחד ובו תיאור של מה ששמע שם. הוא כתב על אלפי אומללים אשר הופקרו ללא הגנה לפראות הבוזזים, על תחינותיהם שיחוסו על חייהם, על בריחתם המבוהלת לארמון, שבו מוטלים זה על גבי זה ומופקדים לרעב הם מצאו מקלט ארעי.

הערת המחבר:רייויו הגיב על כך: ׳העיתונים האחרים מתלוננים שהמברקים שמופנים [אליהם] נעצרים בפאס. "לה מטין" מציין שיש כאן צעד מנהלי שמטרתנ למנוע מהתקשורת לקבל מידע. אני משוכנע שלא זה המצב ושלא קיבלוו שום החלטה שסותרת את חופש העיתווות. אעשה כל מאמץ כדי להבטיח ללא דיחוי את סדירותם של שירותי המברקים׳(Nantes, AAE, Légation de France à Tanger série B279). ראה גם 2 .Journal des débats (24.4.1912), p ע"כ

בשבת, 27 באפריל, הסתכם האירוע ברשימה קצרה בעמוד הראשון של ׳לה מטין׳, ושם נכתב: ׳פאס שקטה׳ ו׳ועדה שחברים בה נכבדים ערבים, אירופים ויהודים, תהיה אחראית לתברואת הבירה. נאספו סכומים הגונים לסייע ליהודים המורעבים. הסולטן העניק 10,000 פרנק, רייניו 5,000 פרנק ואישים מרוקנים 10,000 פרנק׳.

לבסוף, כתבה על גורל היהודים בשבועון ׳אילוסטרסיון׳(Illustration) ב־11 במאי פורסמה, בלא שם המחבר, ברחבי העולם בזכות הצילומים עזי הרושם שליוו אותה, שאותם צילם הד״ר וייסגרבר.(

העיתונות הבריטית השתמשה בעיקר בידיעות שמסר מקלאוד, קונסול בריטניה בפאס, ושכנו הד״ר ורדון, רופא במיסיון הפרוטסטנטי. ה׳טיימס׳ הלונדוני, הודות למברקים שהגיעו מכתבו בטנג׳יר, הזכיר ב־23 באפריל את הטבח ביהודים, וב־24 באפריל ציין שנוסף למאות הפצועים ולאלפי היהודים שהיו נתונים בסכנת רעב, .מספר המתים הגיע ל־55. ב־26 באפריל הוסיף ה׳טיימס׳ פרט שלכאורה נעדר מכל הדיווחים הצרפתיים – יהודי מרוקו לא יכלו להגן על עצמם, כפי שעשו במקרים קודמים, מכיוון שהשלטון הצרפתי פירק אותם מנשקם.

העיתונות היהודית

כפי שאפשר לצפות, לפרעות פאס היה הד עצום בעיתונות היהודית בכל השפות. הפעילויות החברתיות והחינוכיות במרוקו של כי״ח, של ההתאחדות האנגלית־יהודית ושל חברת העזרה של יהודי גרמניה, וגם המאמצים של נציג ארצות הברית בוועידת אלג׳זירס לטובת יהודיה, תרמו במידה רבה לחשיבות שניתנה במישור הבין־לאומי לקורות היהודים באימפריה השריפית. הדיווחים שעקבו אחרי האסון תרמו גם הם למודעות בקהילות היהודיות בכל רחבי העולם ועודדו את המסע הנפלא לגיוס הכספים לטובת היהודים האומללים בפאס.

מאז ביקורו המפורסם של השר האנגלי משה מונטיפיורי(1885-1784) במרוקו ב־1864, הביעו עמודי ה׳ג׳ואיש כרוניקל׳ הלונדוני עניין תדיר ביהודי האימפריה השריפית. ב־26 באפריל פרסם השבועון את המאורעות במרוקו והציג סיכום המשלב את המידע מהתקשורת הבריטית והידיעות הרשמיות שמסר הקונסול הבריטי במרוקו. יצחק אברהם אבן צור, נשיא הקהילה בטנג׳יר, שמע על הפרעות מפי הציר הבריטי בעיר, רג׳ינלד ליסטר(Reginald 1865-1912 , ,(Lister ומיד יצר קשר עם העיתון כדי לבקש סיוע מן הקהילה היהודית

באנגליה. בגיליון מ־3 במאי דווח על טבח של ׳מאות קרבנות׳ מקרב היהודים. גיליון זה סיפק גם פרטים ראשונים על הסיוע שהושיטה הקהילה היהודית הבריטית לנפגעים. ב־10 במאי פרסם ה׳ג׳ואיש כרוניקל׳ את עדויותיהם המזעזעות של עדי הראייה, את עדותה של אנגלייה מפאס ואת עדותו של הד״ר ורדון, שטיפל בפצועים .

 

הערת המחבר:יצחק אברהם אבן צור (נפטר ב־1937) היה מתרגם וסגן קונסו7 ש7 בריטניה במרוקו. הוא נבחר לנשיא הקהילה היהודית ומאוחר יותר לנשיא המועצה המשפטית של טנג׳יר.

רג׳ינלד ליסטר מילא תפקידים מגוונים בברלין, בפריז, באתונה ובקושטא, ובשנת 1908 מונה לציר בריטי בטוג׳יר.

מעתה עדכן ה׳ג׳ואיש כרוניקל׳ באופן סדיר בין דפיו על התרומות לקרן פאס שנפתחה בלונדון. ׳אמריקן היברו׳(The American Hebrew}, שנוסד בניו יורק ב־1879, הציע ניתוח מעמיק ביותר כמעט נבואי הכולל מידע רב על המצב במרוקו, פרי עטו של דייוויד ותר עמרם .(David Werner Amram

דייוויד ורנר עמרם (1939-1866) היה עורך דין נודע וגם היסטוריון וחוקר מקרא מלומד. לעתים קרובות הוא כתב ב׳ג׳ואיש אקספוננט׳(.(Jewish Exponent

אין לשכוח שגם לגרמניה היו אינטרסים קולוניאליים בצפון אפריקה ושחברת העזרה של יהודי גרמניה הציעה את תמיכתה ליהודי מרוקו מתחילת המאה. העיתונות היהודית־גרמנית הקדישה ליהדות מרוקו מקום נכבד ועקבה מקרוב אחרי הפרעות בפאס, אפילו אם בדרך כלל היא הסתמכה על העיתונות הצרפתית.מעניין במיוחד מאמר המערכת ב׳די ולט׳ (Die Welt, הביטאון המרכזי של התנועה הציונית, מ־26 באפריל, שהוקדש לשאלת מרוקו. מאמרו של רפאל לנדאו(1943-1870) הוא אחד הניתוחים הצלולים ביותר לתסבוכת המרוקנית בהקשרה ההיסטורי. עם הגעתן של החדשות הראשונות על התריתל, ׳די ולט׳ הביע חמלה כלפי יהודי מרוקו הנתונים לייסורי האנרכייה, שבהם ראה העיתון השלכה של מצב היהודים חסרי הנתינות.(jüdische Heimatlosigkeit בגיליונות הבאים פורסם תרגום של הדיווח של הובר ז׳ק, שהופיע ב׳לה מטין׳( וגם כל מכתביו של עמרם אלמליח לכי״ח.

התקשורת העברית במרכז אירופה עקבה אחרי המהומות ממרחק מסוים. את היומון ׳הצפירה׳ ערך נחום סוקולוב בוורשה, הוא שאב את ידיעותיו מסוכנות הידיעות הווס ומהעיתונים הגרמניים, ואף הוא התלונן על הצנזורה הצרפתית. בשבועות שלאחר התריתל הוא פרסם את הדיווחים של וייסגרבר שהופיעו ב׳לה מטין׳, ומידע שמקורו בחברת העזרה של יהודי גרמניה, לפני שפרעות פאס פינו את מקומן בעמודי העיתונים לאסון הטיטניק, ובפרט למשפט בייליס, שהיה קרוב יותר מבחינה גאוגרפית וחברתית.

נראה כי עיתונות היידיש במרכז אירופה, ובייחוד ׳דר פראינד׳(DerFraind), יומון שיצא לאור בוורשה, הייתה מעודכנת במה שהתרחש במרוקו. היומון התעניין בעיקר, כמו העיתונות היהודית כולה, בשלומם של בני קהילת פאם, וגינה את ניסיונם של הצרפתים להרגיע את הרוחות ולטשטש את היקף הטבח, שבתחילה העריך את קרבנותיו היהודים בכ־1,000. לאחר מכן הוא שטח ביקורת על המדיניות הקולוניאלית של צרפת ועל פלישתה למרוקו והכריז עליה כעל הסיבה העקיפה לשפיכות הדמים: ׳בעוד היא צריכה לתת דין וחשבון לאומות על ההרוגים האירופים, איש לא יבקש ממנה לתת דין וחשבון על הדם היהודי שנשפך, מכיוון שהיהודים הם יתומים, ובעבורם נותרה רק רחמנות׳. אחרי ההאשמות נכתבה ההצהרה הקשה: ׳קישינב הייתה משחק ילדים בהשוואה למרחץ הדמים שהתחולל ברובע היהודי בפאם׳.

ה׳פארווערטס׳ הניו יורקי הסתפק במסירת הידיעות שהפיצו סוכנויות העיתונות, שהגזימו במספר ההרוגים, לפני שפסק להתעניין באירועים במרוקו לטובת דיווחים על אסון הטיטניק. עם זה, מעניין שהעיתון הזה כינה את הפורעים הערבים בפאס ׳פוגרומצ׳יקים׳, וכך קישר את הייסורים של יהדות מרוקו לעינויים של קדושי אשכנז. העיתונות היהודית בעברית וביידיש ניזונה מהעיתונים בפריז ובברלין, ובסופו של דבר לא חידשה דבר משמעותי בטוריה, אך היא שיקפה להפליא את רגש האחווה היהודית.

ראה:הפרעות בפאס או התריתל התרע"ב-יוסף ינון פנטון מכון בן צבי תשע"ב עמ'-57-54

Le Pogrome de Fes ou Le Tritel 1912-Paul B. Fenton

Répercussions dans la presse

.La presse Internationale

Pendant les premiers jours qui suivirent l’insurrection, une chape de plomb fut imposée à la presse par la censure militaire, incertaine elle-même de l’étendue du désastre. Seules les «nouvelles officielles» furent transmises selon lesquelles la situation avait été rapidement maîtrisée avec un minimum de dégâts. En dépit de la fermeture des lignes télégraphiques par les autorités françaises, des informations relatives au soulèvement et au massacre de la population européenne et juive filtrèrent vers Tanger d’une part, grâce aux radiogrammes envoyés par le consulat britannique et d’autre part, grâce aux rekkâs employés par des journalistes et des correspondants privés.

De l'arabe raqqâs, «courrier», «messager».

 Ces courriers mirent entre deux et trois jours à parcourir à pied les 340 kilomètres séparant Fès de Tanger. Ces informations furent ensuite répercutées essentiellement par l’Agence Havas mais aussi par des responsables consulaires tangérois qui saisirent les instances communautaires juives locales. Ici, il sera essentiellement question de ce qu’on y dit sur le sort des Juifs.

Au début, la confusion régnait donnant lieu à des conjectures des plus alarmistes quant au bilan des victimes — il y aurait eu un millier de morts juifs! Au Maroc même, ce fut l’hebdomadaire anglophone Al-Moghrib al-Aksa, doyen des journaux privés et indépendants, qui publia à Tanger le jeudi 18 avril, dès le lendemain de la révolte, les premières nouvelles transmises par radiogramme et confirmées ensuite par des lettres privées . Le lundi suivant, la feuille tangéroise évoqua pour la première fois le pillage du mellâh mais, retardée par la censure, ce ne fut que onze jours plus tard qu’elle fut à même d’en donner une description circonstanciée avec force détails sur le supplice des Juifs. Elle censura sévèrement la politique erronée de l’Entente cordiale qu’elle accusa d’avoir mené à la catastrophe.

Bien évidemment les Français furent les premiers concernés par l’insurrection au Maroc. Cependant de Paris à Londres, mais aussi de New York à Saint- Pétersbourg en passant par Varsovie, les événements de Fès défrayèrent la chronique dans la presse internationale — surtout juive, vu l’intérêt que portèrent les puissances européennes à la politique colonialiste de l’Elysée. Les quotidiens parisiens comme Le Figaro, furent tributaires d’André Meynot, correspondant de l’Agence Havas à Tanger qui, ayant accompagné Régnault à Fès, se trouvait dans la ville au moment des massacres. Mais Le Matin et Le Temps possédaient des correspondants sur place, à Fès même, le premier en la personne d’Hubert Jacques et le second en la personne du Dr F. Weisgerber. Ceux-ci fournirent des reportages de première main – mais souvent retardés – répercutés ensuite à travers le globe.

Comme on peut s’en douter, dès le vendredi 19 avril, deux jours après le début de la révolte à Fès, la presse française était, faute de renseignements, réduite à des hypothèses. La une du Figaro, tout en se plaignant de nouvelles contradictoires, déplora des victimes françaises mais ne souffla encore mot sur le sort des Juifs. Le surlendemain, dupé par les sources officielles, ce  même journal annonça désormais en deuxième page, comme s’il s’agissait déjà d’une affaire classée, que les troubles avaient été matés avec des pertes minimes — huit victimes côté français. Toutefois, la même page reproduisit un radiogramme provenant de Fès reçu par la légation d’Angleterre à Tanger selon lequel «les quartiers juifs et indigènes ont été pillés. Les Juifs ont particulièrement souffert; les mutins ont mutilé les corps des morts, qu’ils ont tramés dans les rues». Le journal annonça en effet le lendemain: «Il semble qu’une centaine de Juifs ont été tués lors du pillage du mellâh; les blessés sont nombreux et leur misère est extrême».

            Al-Moghreb al-Aksa (22.4.1912), p. 2: «The Jewish quarter which was pillaged on the 18th was occupied on the 20th by French troops.The Sultan gave shelter at his palace to more than 3000 Jews, and as they had had no meals fortwo days and were starving, M. Régnault sent them several thousand loaves of bread.»

La censure fonctionna si bien que même Hubert Jacques, correspondant sur place du Matin, qui auparavant s’était pourtant débrouillé d’une manière très habile pour obtenir des informations «classées», ne put rien envoyer à son journal. Ce dernier dut puiser dans une source anglaise, transmise par l’agence Havas, les informations suivantes reproduites le 18 avril en troisième page au conditionnel: «La situation à Fez. Bruits alarmants – La garnison indigène se serait soulevée.»

Aggravées par la censure, les difficultés de communication réduisirent le journal aux hypothèses fragmentaires. Le vendredi 19 avril, le Matin proposa un reportage inspiré des dépêches officielles qui spécula sur l’origine des troubles. Déplorant la mort de trois employés de la T.S.F., il dressa la liste des Français réfugiés à l’ambassade ou au consulat d’Angleterre. Le lendemain, samedi 20 avril, le journal titra: «Les troupes françaises commencent à mater la révolte à Fez», en attendant d’annoncer dimanche que «Fez est soumis». Faute de nouvelles de son envoyé spécial à Fès, le journal se contenta de faire état des informations contradictoires sur la situation et s’étonna que le bilan de huit militaires tués et quatre civils ne fût pas plus lourd. L’article critiqua vivement l’interdiction faite aux journalistes d’utiliser la radiotélégraphie et accusa le gouvernement de vouloir cacher la vérité.

Quant au confrère de Hubert Jacques, le Dr F. Weisgerber, envoyé spécial du Temps, il ne réussit à contourner la censure militaire que le lundi 22 avril, faisant parvenir les premiers détails sur la mutinerie dans un article qui évoqua l’assaut du mellâh et la fuite de ses habitants vers le palais impérial . Ce ne fut qu’après le rétablissement des communications radiotélégraphiques que ce correspondant put préciser deux jours plus tard le chiffre de 53 victimes et 33 blessés parmi la population juive. Par la suite, le Temps ne fit plus mention des Juifs hormis l’annonce de l’ouverture par l’Alliance d’une souscription de secours .

Enfin, la vérité concernant l’ampleur de la révolte éclata au grand jour le mardi 23 avril grâce à un article câblé de Tanger où Hubert Jacques réussit à le faire parvenir par messager (rekkâs). L’article décrivit heure par heure toute l’horreur de l’insurrection, mais passa sous silence le drame qui s’est déroulé dans le mellâh.

Ce ne fiit que le lendemain, mercredi le 24 avril, que les lecteurs du Matin apprirent le massacre des militaires et des civils français dans un article polémique du Lieutenant-colonel Debon publié en première page. Celui-ci annonça, entre autres, que: «Le quartier israélite est mis à sac, brûlé: les femmes y sont violées et des centaines de malheureux sans défense sont égorgés».

Mais, il faudra attendre le vendredi 26 avril, pour que le Matin révélât, dans toute son horreur, la vérité sur la dévastation du mellâh. Hubert Jacques s’y était promené pendant plusieurs heures parmi «les décombres fumants d’où émergent des poutres calcinées et des débris humains». La vision de destruction lui rappela douloureusement le bombardement de Casablanca dont il avait été également le témoin. Puis, il se rendit à la ménagerie, quelques heures à peine après la fin des combats, pour cueillir des renseignements de première main et, dans une dépêche datée du 22 avril, il décrivit dans un récit particulièrement émouvant, ce qu’il y entendit. Il évoqua les milliers de malheureux qui, livrés sans défense à la sauvagerie des pillards, implorèrent ces derniers de leur laisser la vie sauve. Il dépeignit leur course affolée vers le palais où, entassés et menacés de famine, ils s’étaient abrités de manière fort précaire.

Voir:Le Pogrome de Fes ou Le Tritel 1912-Paul B. Fenton-institut Ben Zvi 2012 –page 79-82

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

ספטמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר