ארכיון יומי: 2 באוגוסט 2021


קורות היהודים בצפון אפריקה-נתן א.שוראקי-1975 – ההשפעה הספרדית.

קורות-היהודים-אנדרי-שוראקי.

ההשפעה הספרדית.

 

יהדות צפון אפריקה היא בפירוש יהדות ספרדית. עם גירושי היהודים מספרד במאות הארבעה עשרה והחמש עשרה התחזקו ההשפעות הספרדיות בקהילות אפריקה תוך שהעשירו אותן ברבבות יהודים ספרדים המחפשים להם מולדת חדשה. אבל השפעות אלו היו קיימות כבר קודם לכן, ועוד לפני הגירושים של היהודים היו קשרים הדוקים ומרובים של מסחר ושל רוח מקשרים בין ספרד לצפון אפריקה.

ראוי להדגיש בכל לשון של הדגשה כי היהדות בארצות האסלאם, כל שהן ארצות סמוכות זו לזו כספרד והמגרב, הייתה לה אחדות של דפוסים, של פולחנים, של זמירות ושל מסורות, שהיו דומות עד מאוד והפרו זו את זו בקלות הרבה יותר מכפי שהיה הדבר אי פעם בינן לבין איזו מארצות אירופה האחרות.

הביטוי , דאר אל אסלאם , "בית האסלאם", היה לו תוכן ממשי מאוד ובאותה מידה ברורה הייתה ההקבלה "בית היהודים", הגולים בארצות האסלאם, הוא עצמו הייתה בו אחדות גדולה בדפוסיו. עוד לפני הגירוש בשנת 1492 היו צפון אפריקה וספרד במובן ידוע בחינת שתי פרובינציות של אותה ארץ.

דרכי המסחר, שקישרו את אירופה להודו, היו עוברות בקהילות ספרד וצפון אפריקה. לקשרים כלכליים אלה נתווספו קשרי תרבות : תלמידי חכמים שבמגרב היו הולכים ללמוד בישיבות ספרד, ממש כמו שמורים ורבנים ספרדים כרמב"ם בשעתו, היו באים להורות, או ללמוד, בבתי מדרש של צפון אפריקה.

גזירת הגירוש חיזקה מגמה זו והפכה את הקהילות היהודיות שבצפון אפריקה ליורשות טבעיות של אותו חלק מן הגולה שנגזרה עליו כליה לאחר שהזהיר בזוהר שלא היה כדוגמתו בתולדות העם היהודי. מגורשי ספרד לא יכלו ליטול עמם ממולדתם העתיקה אלא את לשונם, את הליכותיהם, את תרבותם, את זכר המשוררים והפילוסופים, שרוממו את גאון ישראל לפסגות שלא הגיע לשכמותן בשום מקום אחר ובשום דור אחר בגולה. רק מטען זה יכלו להביא עמם, אך הם שמרו לו אמונים בכל תוקף, עד כדי כך שלאחר קרוב למחצית האלף מוצאים אנו אצל היהודים הספרדים הללו, הפזורים סביב כל אגן הים התיכון – בתורכיה, בה הם מונים כ – 85000 נפשות, ביוָן, שבה לא הותיר מהם הטבח הנאצי אלא כעשרת אלפים, באיטליה ובצרפת – וכמו כן בעולם החדש, בקנדה, בארצות הברית, במקסיקו, באמריקה הלטינית ובספרד, קהילות השומרות על זכרן החי והגאה של המסורות החזקות שקיבלו בירושה. אבל אין כל ספק כי צפון אפריקה היא שקלטה את המספר הגדול של גולי ספרד ובה יש לראות את ירושת המסורות הספרדיות הגדולות.

כבר ראינו שרבים היו היהודים הספרדים שירדו לחופיו הסמוכים של המגרב, שמכניסי אורחים היו בכללותם. הם התיישבו בעיקר בערים של עמקי החוף ומשם פשטה השפעתם, העמוקה פחות או יותר, על פני הארץ כולה. מאז שקעה הקיסרות המוסלמית בספרד נתמעטו הקשרים בין המגרב לחצי האי האיברי, היהדות האפריקנית, שהתכנסה לתוך עצמה, עמדה בסימן של משבר חמור ביותר שעה שזכתה לעירוי דמים נמרץ ומחַיֵה זה, לאחר תקופה של התאחזות, שהייתה כּאובה לפעמים, הערו החדשים שמקרוב באו את כל אוצרות חכמתם על היהדות האפריקנית, שמצבה המנוון החריד אותם. כבר סיפרנו על ההשפעה המעמיקה של הריב"ש, הוא רבי יצחק בן ששת ברפת, ושל שמעון בן צמח דוראן : אלה היו הרבנים הגדולים ביותר, אך הם לא היו הספרדים היחידים שהשפעתם ניכרת בכל שטחי החיים הדתיים והציבוריים. הם הביאו לתחיה בלימודי היהדות והם ארגנו מחדש את החיים הקהילתיים, אפשר לומר שבכך נפתחה היהדות המוגרבית לראשונה להשפעות הבאות מן המערב.

כמעט בכל מקום פעלה הסימבּיוזה למשעי ועד ימינו אלה אפשר היה להבחין בגבולות הגיאוגרפים של אזורי ההשפעה הגדולים : טנג'יר, תיטואן ומרוקו הספרדית כולה היו המרכז החי והפעיל של ההישפאניוּת המוגרבית. שם נשתמרה התרבות  היהודית הישנה של אנדלוסיה, טהורה ביותר מכל השפעה מקומית.

מי שהיה מהלך בחוצות המללאח של תיטואן קשה היה לו להעלות על דעתו שהוא נמצא באפריקה. היית זו ממש עיירה קטנה באנדלוסיה, רובע של סביליה, של גרנאדה, של קורדובה " אותם רחובות, אותם בתים, אותם פרצופים, כמעט אותה לשון, מעורבת אך במעט ניבים נושנים ועבריים, אותם נימוסים ומנהגים כבספרד המחמירה של המאה החמש עשרה. מעטה הייתה שליטתו של הזמן בעיבורו של המללאח שבו גדול היה כוח הזיכרון הן אצל היהודים והן אצל המוסלמים שגורשו מספרד, שאחדותם באה להם מן הפורענות המשותפת של גלותם.

ככל שהתרחקת ממרוקו הספרדית חש היית שהשפעתה הגוברת של היהדות המקומית "היה עירוב מובהק של שתי תרבויות, שתי ציביליזציות, שצריכות היו לחפש נקודה של שיווי משקל כדי לשאת זו את זו ולהתמזג זו עם זו. מכנאס, פאס, רבאט, מאזאגאן, סאפי, מוגאדור, אלמסן, אוראן, מיליאנה ואלג'יר היו האפר בו היית חש בתכלית הבהירות בהיותכם של שני היסודות שבאוכלוסיה. אפשר היה למצוא בהן הרבה והרבה שמות משפחה שמקורם ספרדי או פורטוגזי.

זאת ועוד. הרבה משפחות שנתקראו בשמות שמקורם ערבי או עברי, קבלה הייתה בידן שמוצאם מספרד. אולם רבת המשמעות יותר הייתה העובדה שעד לא מכבר יכול הייתה לפגוש במרוקו, באלג'יריה, ולעתים רחוקות יותר בתוניסיה, שמות פרטיים ספרדיים, בעיקר אצל הנשים : דונה , לטיסיה, אָלגריה, בֶלה, פרַסיאדה, אורדואֶנה, אורובידה, פורטונה, קלארה, לונה, סול, רינה, אסתרליה, גראסיה . אפילו בחוגים שזכר מוצאם הספרדי נשתכח מהם לגמרי. לבושם של הגברים, חובשי הכומתות, ובעיקר לבוש הנשים, לרבות הבולרו הקלאסי, נבדלים היו בעליל ממלבושיהם של ילידי הארץ. וכבר הצבענו על הדו קיום הלשוני שהעשיר את היהודית עברית השלטת בהרבה יסודות ספרדיים.

המגע עם הציביליזיציה הנוצרית בספרד ודאי שיפר במידה רבה את הדינים היהודיים בנוגע לאשה. תקנות קסטיליה, שהובאו למגרב על ידי הרבנים הספרדיים, היטיבו את מצב האשה, מתוך שיצרו שותפות נכסים אמיתית בינה לבין בעלה.  עם ביטול הנישואין הייתה האשה החיה מקבלת את מחצית הנכסים של השותפות, ואילו במחצית השניה  הייתה נמסרת ליורשי ה – de cujus , רפורמה זו שנתנה ביטוי לעיקרון של שויון בין בעל והאשה, שעד אז לא היה ידוע כלל בחוגים מזרחיים לאמיתם.  הרפורמה הקסטיליאנית הכריעה את הכף בכל מקום בו הייתה השפעת הפליטים עמוקה עד כדי כך שהקהילות אימצו להן את הרפורמה, ועד לא מכבר אפשר היה להבדיל – כפי שצוין לגבי מרוקו – בין הקהילות ששמרו אמונים למסורות הקפדניות ביותר של התלמוד, קהילות התושבים או היהודים בני המקום ששכנו בדרומה של הארץ, ובין המגורשים, אלה היהודים גולי ספרד, שהתרכזו בצפון ונהגו על פי דיני קסטיליה.

ידוע לנו עד כמה היו החדשים שמקרוב באו צריכים לנהוג זהירות ודיפלומטיה כדי למנוע סכסוכים קשים ביותר עם בני המקום. מכּתבי הרבנים של אותה תקופה עולה אלינו הד מן הפולמוסים שנתגלעו עד בלי די בין הרבנים בני המקום לבין הרבנים בספרדים, עקב חילוקי דעות פעוטים ביותר בענייני דין ונוסח. בזכות תלמודם וגדולת רבניהם הצליחו הספרדים להכריע את הכף, בעירו של פולמוס. דו הקיום לא הושג בלי תקלות, קרע לא היה בשום מקום.

קורות היהודים בצפון אפריקה-נתן א.שוראקי-1975 – ההשפעה הספרדית.

חיי היהודים במרוקו-תערוכה מוזיאון ישראל -הפולקלור היהודי במארוקו-קמיעות.

האמונה המאגית מונחת גם ביסוד הקמיעות, המלווים את האדם עוד מלפני לידתו ועד מותו, אף־על־פי שרבים מן המלומדים והרבנים שללו אותם, כשם ששללו כל אמונה ומנהג שנדף ממנו ריח של עבודה זרה. הנוסחאות לקמיעות הועתקו מתוך ספרים שהיו כמעט מקודשים בעיני העם. לדפים שנועדו לשמור על היולדת ולתליוני־הקמיעות למי­ניהם נוספו איורים מעשי ידי אמן.

 

רבים גם התכשיטים שהנשים עונדות אותם לא רק לשם נוי, כי־אם בשל האמונה בכוחם הסגולי. דוגמה יפה לכך היא ה״כמסה״ — תכשיט־קמיע בצורת יד — הנפוצה בצפון־ אפריקה בגיוון רב יותר מאשר בכל ארצות־האיסלאם האחרות.

 

כף־היד — ״כמסה״

כבר בעת העתיקה הופיעה כף־היד באמנות היהודית, אך בימים ההם סימלה בעיקר את התערבות השמים במהלך ההיסטוריה. במארוקו תפ­קידה, למעשה, לגרש את כוחות־האופל.

בהקשר זה מעניינים במיוחד דבריו של הפייטן הספרדי יהודה בן יצחק בן שבתאי, שהקדיש חלק גדול מיצירתו לאישה. בספרו ״טעם זקנים״ הוא אומר, כי כאשר הבעל נותן עין־הרע באשתו, עליה לפתוח את כף־ידה ולומר ״חמש״. המוציא לאור של יצירתו, רבי אליעזר אשכנזי מתוניס, מפרש, שאולי מרמז המחבר למנהג המקובל בקרב יהודי צפון־אפריקה לצייר כף־יד של חמש אצבעות על קיר ביתו של זוג צעיר, או על קיר ביתה של אישה המצפה לילד. כן הוא מספר, כי נהוג לומר ״בל־כמסה״ (=עם חמש) למראה ילד נאה, וכי זהו אמצעי־הגנה נגד עין־הרע.

היד ממלאת תפקיד חשוב בדמיונו היוצר של האומן. מנורת־הזכרון של בית־הכנסת (״כאס״) תלויה על קולב עשוי בצורת יד, שבין אצבעותיה קשתות בסגנון מאורי; לבוהן שיווה האומן צורה של ראש ציפור.

א ״ק

 

התמונה העליונה מצד ימין

קולב בצורת "כמסה" למנורת בית כנסת תחילת המאה הכ'

נחושת; מעשה יציקה וקידוח; שאריות של חומר צבעוני.

הגובה 15.5 ס"מ; הרוחב 11.5 ס"מ

מוזיאון ישראל.

אוסף אליכס (251)

 

תליוני קמיע נושאי כתובת ראשית המאה הכ'

התמונה מצד ימין למטה

יד צבועה על הקיר בכניסה לבית המחותנים משמשת הזמנה לטקס־החתונה

מראכש ; שנות החמישים של המאה הכב׳

צילם : ז״א בלאנשרי, פאריס באדיבותו של ארגן צפריר, ירושלים (252)

 

התמונה הימנית למטה

כתובת בתבליט: ״שדי״

כסף; מעשה יציקה וחקיקה

הגובה : 4 ס״מ ; הרוחב : 2.5 ס״מ

אוסף יצחק איינהורן, תל־אביב (253)

 

התמונה האמצעית למטה

כתובת הפוכה בתבליט: ״צמרכד שהן׳׳

כסף; מעשה יציקה וחקיקה ;

באצבע המרכזית משובץ חרוז בצבע תכלת

הגובה : 4 ס״מ ; הרוחב : 3.5 ס״מ

אוסף יצחק איינהורן, תל־אביב (254)

 

התמונה השמאלית למטה

תארודאנת

הכתובת המקובלת: "אנקתם פסתם פספסים

דיונסים״ ; בשוליים יש קווקוו פשוט

כסף ; מעשה ריקוע וחקיקה

הגובה : 7.6 ס״מ ; הרוחב : 4 ס״מ מוזיאון ישראל (255)

 

חיי היהודים במרוקו-תערוכה מוזיאון ישראל -הפולקלור היהודי במארוקו-קמיעות

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 182 מנויים נוספים

אוגוסט 2021
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר