שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו- יוסף שטרית-שירי המלחמה- לא הכחות
ו-286-285
4.3 שירי המלחמה
לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש העיר העתיקה כתב רד״ב את אחד משיריו הארוכים והעשירים ביותר מבחינת המבנים הפואטיים והלשוניים. בשיר הדו־לשוני מסוג המטרוז הפנימי ״ירושלים, אשרך ומה רמה קרנך // כי שם עליך חופף הוד יה מגנך׳ הוא מעלה בעיקר את תמונות בית המקדש, את העלייה לרגל ואת הקרבת הקרבנות עם תפילה שהעבודה תתחדש בקרוב בבית המקדש. בסוף הפיוט הוא מתנה את תלאות הגלות והשיבה לארץ המובטחת, ומסיים בתפילה לגאולה שלמה. השיר הורכב על סדרה מסודרת ורצופה מתוך אחד המודוסים של המוסיקה האנדלוסית־המרוקנית – ״אנציראף קודאם אצביהאן – ונכתב בשתי הלשונות ששימשו את המשורר, תוך יצירת מעין דו־שיח בסטרופות השונות בין החלקים העבריים לחלקים הערביים־היהודיים ותוך שכפול מסוים של התכנים בשתי הלשונות. בפיוט אחר לכבוד ירושלים – ״אורו, בת ציון, עיניך יום בו שמשך עלתה // וכשולי פארור נהפכו פני חובלינו׳ – המשורר נותן להתלהבותו ולצהלתו להתפרץ בשיר הלל והודיה על הבסת האויבים במלחמה ועל חזרת עיר הקודש לגדולתה, ונושא תפילה לשיקום מעמדה בעבודת האל.
רד״ב חיבר שישה־עשר פיוטים על מלחמת ששת הימים ותוצאותיה ועל תקופת ההמתנה והחרדה שקדמה לה. מפאת חשיבותם להכרת עולמו של המשורר והתהודה הרבה שהייתה לשיריו בקרב מכיריו וחסידיו נציג כאן את יתר השירים בקצרה:
ו-״לא הכוחות לא המוחות // קבעו תבוסת מצרים עד לבכיתה, // כי יד רמה נעלמה // הפכה בין רגע על פניה שליתה״ – שיר פולמוס ולעג לצבאות ערב ולמנהיגם נאצר על מזימותיהם המלחמתיות ועל תבוסתם הניצחת. בעיני
לא הכחות
שיר לרגל נצחון ישראל במלחמת ששת הימים
לחן — מוואל סאחלי
נועם ומילים — רבי דוד בוזגלו*
פִּזְמוֹן — לֹא הַכֹּחוֹת, לֹא הַמֹּחוֹת
קָבְעוּ תְּבוּסַת מִצְרַיִם עַד לִבְכִיָּתָה
כִּי יָד רָמָה נֶעֶלְמָה
הָפְכָה בִּין רֶגַע עַל פָּנֶיהָ שִׁלְיָתָהּ
מִי לֹא יָדַע מִי לֹא שָׁמַע, עַל דַּחְלִילִים לְבוּשֵׁי סוּת כַּאֲנָשִׁים
יוֹם נֶאֶסְפוּ, וַינוֹפְפוּ, חַרְבָּם סְבִיב לִמְדִינָתֵנוּ כִּנְחָשִׁים,
לָבְשׁוּ אֵימָה, חָגְרוּ חֵמָה, נִקְהֲלוּ עַל עַם הוּקַם עַל,
פִּי לִשְׁפֹּךְ דָּם כָּל מְאוֹדָם, וּכְנֶפֶשׁ תִּרְעַב לֶאֱכֹל אֶת בְּרִיָּתָהּ.
פִּזְמוֹן
שֵׁד מִשַּׁחַת אֲשֶׁר לֹא חַת, עָמַד הָרֹאשׁ לְשׁוּעָלִים הֵם אַלּוּפָיו,
זָר וּמֻזָּר חִישׁ יִתְאַזָּר, לְשַׁסּוֹת בָּנוּ אֶת כְּלָבָיו חֲנֵפָיו,
עוֹד מַחֲנוֹת מְשֻׁרְיָנוֹת, אֲסַפְסוּף רַב, מִבְּנֵי עֲרַב,
נֶאֶסְפוּ לוֹ, תַּחַת דִּגְלוֹ, וַתָּעַד הָגָר אֶת נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ.
פִּזְמוֹן
לוּלֵא הָמַם וְהֵחְרִימָם, אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת בַּעַל הַבִּירָה.
כִּי מַלְאָכָיו, מְבֹרָכָיו, חֵיל צָהָ"ל הֶעֱלוּם עַל אֵשׁ כַּחֲרָרָה
אִישׁ כִּי יִשְׁמַע, עֵינוֹ תִּדְמַע, שִׂיחַת כּוֹפְרִים, עָתָק דּוֹבְרִים
אֶל מוּל רַבּוֹ, יֶחֱרַד לִבּוֹ, וּפִתְאֹם יָכוֹף אֶל תּוֹךְ אָזְנוֹ אַלְיָתָהּ.
פִּזְמוֹן
תם
אם למסרת
* חובר על ידי אותו מחבר נ״ע עוד שיר באותו הלחן לכבוד חנוכה, ומרוב חביבותו בקרב חובבי השירה, ולחנו הקל והתוסס חוברו ע״י משוררים אחרים עוד שירים באותו הלחן, והרי הם פזורים בספרי זה כאשר עיני המעיין תחזינה.
סות
- לשון המקרא מעטה, כיסוי.
כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה [סוּתוֹ." (בראשית מט יא
" וטִפּוּס של תְּפִלָה, ואִמוּם של עושה סוּתוֹת, הרי אלו טהורים." משנה כלים טז ז
- עברית חדשה קליפת העץ; הציפוי החיצוני העוטף את גזע העץ.
גיזרון[עריכה]
1. קרוב אל מסווה, ואולי מן כסות בהשמטת הכ"ף (א' אבן שושן, המילון החדש, תשכ"ו.
2. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הביולוגיה, תשס"ט (2009
https://www.haaretz.co.il/misc/1.1418046
לא הכוחות, לא המוחות
על אחד משירי מלחמת ששת הימים של ר' דוד בוזגלו
13.06.2007 00:00 עודכן ב: 07.09.2011 14:01
אריאל הירשפלד
שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו- יוסף שטרית-שירי המלחמה- לא הכחות
Langues et folklore des Juifs marocains-Pinhas Cohen-2014-Les proverbes El-mtail u-l-m’ani
Chapitre IV Les proverbes El-mtail u-l-m’ani
Nes pour la plupart de la verve populaire, les proverbes ont de la saveur, de l,humour, de la couleur parfois de la cruaute mais toujours de la sagesse. Ils occupent une place privilegiee dans le parler des juifs du Maroc.Beaucoup d’entre eux sont communs aux juifs et aux musulmans. Les conversations du mellah sont souvent emaillees de dictons, adages et jeux de mots subtils, pour exprimer spontanement un sentiment ou pour donner du relief a une repartie, particulierement dans le discours feminin. II en existe pour toutes les situations et les circonstances de la vie sociale. Transmis oralement de generation en generation, ils constituent le grand livre de la sagesse populaire, commun aux juifs et aux musulmans.
Censes etre des conseils, des lecons de morale, des regies de savoir-vivre, ils se presentent generalement sous la forme de distiques reunis en deux parties distinctes par une rime souvent heureuse qui facilite leur memorisation. Ceux qui en sont depourvus sont des caiques d’inspiration frangaise en general. Exemples :
Di rqed t‘assa =Qui dort dine
S-swab di bla flos/ketter feh
Politesse qui ne coûte pas d’argent, use-en à profusion
סווּאָב דִי בְּלָא פְלוּס, כֵּתֵר פֹיהּ
صواب دي بلا فلوس، كتر فيه
Di ‘tak femmo ‘teh odnek
Celui qui te donne sa bouche donne lui ton oreille
דִי עְתָאכּ פִימוֹ, עְתִיהּ אוּדְנְכּ
ديِ عِتَاك فِيمو، عتيهْ اوضنِكْ
El kbir ma fina nsetthoh
Le plus grand d’entre nous on le fera danser
אֵלְכְּבִּיר מָא פִינָא, נְנְסְתְחוּהּ
الكبير ما فينا ، نِصْتْحُوه
Hetta hzaq / ‘ad sammet qa‘o
Ce n’est qu’après avoir pété qu’il a serré ses fesses
חּתָא חְזָאק, עָאד סָאמֵמת קָאעוֹ
حتى حزاق، عَض صِمِتْ قاعو
Qbel ma tesri dar/seqse skon z-zar
Avant d’acheter une maison renseigne-toi d’abord sur le voisinage
קֵּבָּאל מָא תְסְרִי דָאר, סְקְּסִיְ סְכּוּן אַזָּזאר
قِبال ما تسري دار، سَقْسي سِكون اَزار
Langues et folklore des Juifs marocains-Pinhas Cohen-2014-Les proverbes El-mtail u-l-m’ani