היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון הבריטי.משה עובדיה.

פרק א 7 הרקע ההיסטורי

ארץ ישראל ויהודיה

ארץ ישראל בתקופה הנדונה במחקרנו נחלקת לשתי תקופות: הראשונה – קץ השלטון העות'מאני, קרי מלחמת העולם הראשונה – 1918-1914 -, והשנייה – עידן הבריטים, הנחלק אף הוא לשתי תקופות: תקופת הממשל הצבאי הבריטי – 1920-1917 – ותקופת המנדט הבריטי 1948-1918

ימי השלטון העות'מאני ומלחמת העולם הראשונה

האימפריה העות'מאנית שלטה בארץ ישראל מ 1517- ועד תום מלחמת העולם הראשונה ב 1918- ותחילת שלטון הבריטים. להלן נציין כמה פרטים על תקופת שלטון העות'מאנים בארץ לפני תקופת מחקרנו. בשלהי המאה ה 19- חל שיפור בתפקוד השלטון העות'מאני לאחר שקיעה ממושכת שראשיתה כבר במאה ה 16-זרים שהגיעו לשטחי האימפריה העות'מאנית תרמו למוסדות הממשלתיים בייעוץ  הדרכה בתחומים שונים בחיי הכלכלה והחברה של האימפריה. באותה עת נחתמו הסכמי הקפיטולציות שהקנו לאזרחים זרים זכויות בחופש התנועה, מעמד משפטי מיוחד ותשלום מסים קבוע ומוגבל. העות'מאנים אף ערכו רפורמה שכונתה תנט'ימאת– תיקונים יסודיים, כדי לחזק את המערכת השלטונית. העדות הלא מוסלמיות קיבלו שוויון זכויות מלא. הסולטאן עבדול אל-חמיד  1909-1842  פרסם חוקה שהפכה את האימפריה למלוכה קונסטיטוציונית. בשל עריצותו של הסולטאן קמו קבוצות מחאה בשם התורכים הצעירים' והחזירו את המשטר החוקתי לאחר מהפכת יולי 1908 .

עבדול אל-חמיד: שימש סולטאן בין 1876 ל 1918- , פעל לריכוז שלטון אבסולוטי ועריץ וערך רפורמות כדי לחזק את קיסרותו. יחסו לציונות היה עוין, וב 1882- אסרה ממשלתו עליית יהודים לארץ ישראל.

האימפריה העות'מאנית הצליחה לשמר את שליטתה בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה למרות פלישת מוחמד עלי (? 1849-  ב 1832- ולמרות שאיפותיה של בריטניה לשלוט בארץ כדי לספק ביטחון ל'עורק החיים'–דרך בטוחה של השלטון הבריטי למזרח הרחוק. לכן בריטניה ראתה בארץ ישראל יעד חשוב להגברת השפעתה באזור מ 1882- , תחילת שלטונה במצרים.

ב 1914- פרצה מלחמת העולם הראשונה בעקבות רצח יורש העצר של אוסטריה-הונגריה, פרנץ פרידננד

1914-1863ואשתו סופיה בידי סרבי חבר ארגון טרור בשעת ביקור מלכותי של יורש העצר ואשתו ( בסרייבו שבבוסניה. למלחמה נגררו 27 מדינות, והן נחלקו לשני גושים: האחד – גוש מדינות ההסכמה שבראשו בריטניה, צרפת, בלגיה, רוסיה ארצות הברית ואיטליה, והאחר – גוש מדינות המרכז שבראשו גרמניה, אוסטרו-הונגריה, תורכיה )האימפריה העות'מאנית( ובולגריה. המלחמה נמשכה כארבע שנים, עד 1918 ותוצאותיה השפיעו על העולם כולו – חברתית, כלכלית ותרבותית. ב 30- באוקטובר 1914 הכריזה האימפריה העות'מאנית מלחמה על רוסיה. הצטרפות העות'מאנים למלחמה הביאה ליחס עוין לתושבי ארץ ישראל: התנגדות לציונות, ביטול הקפיטולציות שהביא לנטישת הארץ או להפיכת התושבים

לאזרחים עות'מאנים. האוכלוסייה בארץ ישראל הורכבה מנתינים רוסים, בריטים וצרפתים, שהיו עוינים זה את זה. המצב הכלכלי הורע מאוד, ותנועת האניות לחופי ארץ ישראל הופסקה, כל פעילות כספית הוקפאה ונרתמה לגיוס הכללי של הצבא העות'מאני.

ארץ ישראל הופקדה בידי ג'מאל פאשא  1922-1872  אחד משליטי תורכיה והמפקד העליון של הצבאות בארץ ישראל ובסוריה, ו אתו מושל יפו בהא א-דין ? והמושל הצבאי של יפו, חסן בק )? 1922- שלושתם נודעו בעוינותם ליישוב היהודי בארץ. רבים מהיישוב התקיימו מכספי החלוקה, שהגיעו לכוללים מהקהילות היהודיות בחו"ל, אבל כספי סיוע מחו"ל לא הגיעו, ולכן אנשים לא יכלו למשוך כספים, כיוון שהתורכים סגרו את בנק אנגלו-פלשתינה.

מספר תושבי הארץ ערב המלחמה היה כ 689,000- נפש, ולדעת עוזיאל שמלץ במחקרו על אומדן האוכלוסים הכללי בארץ ישראל ערב המלחמה – כ 800,000- נפש. לדעתו, מספר התושבים פחת במהלך המלחמה עד יולי 1919 לכ 700,000- נפש. היהודים מנו ערב המלחמה כ 85,000- נפש, ובמהלך המלחמה פחת מספרם לכ 50,000- נפש, בעקבות כמה גורמים – נטישה של הארץ בשל המצב הירוד, נתינות זרה, אי רצון להיהפך לאזרחים עות'מאנים מן השורה בשל החובה לשרת בצבא העות'מאני ולהשתתף במלחמה,  תמותה מפגעי המלחמה ומצב ירוד של שירותי התברואה והבריאות.

ב 1915- חל שינוי ביחסו של ג'מאל פאשא ליישוב בארץ ישראל בעקבות משא ומתן שלו עם רוסיה ומעצמות המערב בדבר הכרתן בהיותו הסולטאן החדש.

התגובות של היישוב היהודי למדיניות של העות'מאנים היו בעיקר מצד היישוב החדש, שדאג וארגן את ועד קופת העזרה האמריקנית' – כספי עזרה ליישוב היהודי בשעת חירום. הנהגת היישוב הישן התפוררה לחלוטין לפני המלחמה, 16 וקמה קבוצת ריגול פרו-בריטית ששמה 'נצח ישראל לא ישקר' )ניל"י( בראשות משפחת אהרונסון מזכרון יעקב. ב 1917- עלו העות'מאנים על עקבותיהם של שניים מחברי ניל"י שהוצאו להורג וחברת הקבוצה שרה אהרונסון  1917-1890  התאבדה. מצב היישוב הערבי היה טוב משל היהודים, ויעיד מספר נפשותיהם שלא פחת בימי המלחמה.

ארץ ישראל נהפכה לבסיס צבאי של העות'מאנים, וממנה יצאו להתקפות על תעלת סואץ ומצרים ב 1915 וב 1916- העות'מאנים לא עמדו במשימותיהם ונהדפו. ב 1916- כבשו הבריטים את סיני, ובראשית 1917  נהדפו פעמיים מעזה. בשנה זו הצטרף לזירה הגנרל אדמונד אלנבי ) 1936-1861  כוחותיו היו משולבים בחיילים אוסטרלים וניו-זילנדים. באוקטובר 1917 תקף אלנבי את באר-שבע ומוטט את המערך

העות'מאני כולו. הבריטים כבשו את עזה והתקדמו לאורך מישור החוף עד יפו ולאחר קרבות עזים המשיכו לירושלים. ב 19- בספטמבר 1918 פתח אלנבי במתקפה כללית על צפון ארץ ישראל, והבריטים כבשו אותו. בסוף אוקטובר נכנעו העות'מאנים, וצבאו של ג'מאל הושמד. ב 9- בדצמבר פינו העות'מאנים את ירושלים.

היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון

הבריטי -1948-1914-משה עובדיה-הרקע ההיסטורי-ארץ ישראל ויהודיה