פרופ׳ אליעזר בשןקחילת סאפי במהלך חדורות לפי מקורות עבריים ולועזיים-ברית מס 22 בעריכת מר אשר כנפו.

פרופ׳ אליעזר בשן

קחילת סאפי במהלך חדורות לפי מקורות עבריים ולועזיים

סאפי שוכנת בחוף האוקיאנוס האטלנטי במרחק כ-250 ק"מ דרומית לקזבלנקה (בקו אוויר), כמאה ק"מ צפונית למוגדור וכ-150 ק"מ מערבית למרקש, בירת הדרום. לפי ספירה שנערכה ב-1994 חיו בה 262,000 תושבים. נמלה ידוע מתחילת המאה ה-16. עד 1660 היה הנמל העיקרי בחוף האוקיאנוס בגלל קרבת העיר היחסית למרקש. היום היא מרכז לדיג, לייצוא פוספטים ומוצרים כימיים. בנות הברית נחתו בנמלה ב-8 בנובמבר 1942. סאפי התפרסמה בעיקר בעקבות העלילה ב-1863 על היהודים לפיה הרעילו איש מכס ספרדי, ובעקבותיה נסע משה מונטיפיורי לפגישה עם סולטן מרוקו. מטרת מאמר זה המתבסס על מקורות שונים, לתאר כמה פרטים על הקהילה.

העדות הקדומה על יהודי סאפי היא מדור הגירוש מספרד. יהודי ממגורשי ספרד נפדה בסאפי. מכאן שהייתה בה קהילה כבר לפני הגירוש.

מוסלמי שהתנצר בשם ליאון האפריקני ואשר ביקר בסאפי בשנת 1500 כתב כי בסאפי גרות כמאה משפחות יהודיות. באותו זמן הייתה סאפי נתונה למרותו של קאיד ברברי, שהיה תחת חסותה של פורטוגל. העיר הייתה תחת שלטונה של פורטוגל החל מ-1507 (לפי גרסה אחרת, מ-1508), והיא נעזבה על ידם לאחר 23 שנים.

מלך פורטוגל הבטיח ליהודי העיר שלא יגרשם ולא יאלץ אותם להתנצר, ואם טובת המלך תדרוש את פינויים, תינתן להם שהות של שנתיים כדי שיוכלו לקחת אתם את רכושם. אחד המגורשים בשם ר' אברהם בן זמירו, נתמנה לרב על ידי המלך. ב-1510 באה העיר במצור על ידי המוסלמים. על שמירת קטע מהחומה הופקדו היהודים תחת פיקודם של אחים ממשפחת בן זמירו. כמו כן סיפקו היהודים כוח עבודה לביצוע תיקונים בחומה.

קבריהם של בני זמירו: העיר התפרסמה תודות לקבריהם של החכמים בני זמירו, ויהודיה גאים בזכות זו שנפלה בחלקם. למקום באים המונים בל״ג בעומר להילולה סביב הקברים. לפי המסורת קבורים שם שבעה חכמים בני משפחה אחת.

תורגמנים יהודים: בשנת 1523 מונה יעקב רותי לתורגמן אצל הממשל הפורטוגלי, הוא גם כיהן בתור יועצו של אחמד אלוטאם (1524 -1548). בשמו של הנ״ל ניהל משא ומתן עם מלכות פורטוגל יחד עם יהודי בשם יעקב רוזאליס, לשם השגת שלום ביניהם. בשנים 1538 ו-1541, כיהן יוסף לוי בתפקיד תורגמן. ב-1541, עזבו הפורטוגלים את סאפי ואת אזמור.

 האם היהודים גרו במלאה? בספר שהודפס ב-1671, נאמר כי ליהודים מקום מיוחד ונפרד למגורים, ויש להם בית כנסת . לפי מידע משנת 1886 הורשו יהודי סאפי על ידי הסולטן לבנות מלאח מחוץ לעיר. כשהבנייה תיגמר, על כל היהודים לעבור לשם  דומה כי עד אז לא היה מלאח, אבל מדרך הטבע גרו היהודים יחדיו בגלל חיי הקהילה ומקום לתפילה וללימוד תורה. לפי מידע אחר, לא היה להם מלאח.

שמואל רומאנילי(1817-1757) מאיטליה, שביקר במרוקו בשנים 1790-1787, כותב כי ביקר בסאפי ו״הגדול ביהודים שם ר' מרדכי".

עדויות של אירופאים על יהודים בסאפי

מקור מהמאה ה-18, אדם מדנמרק, שכתב על רשמיו מסיור במרוקו בין השנים 1768-1760, רשם כי בסאפי חיים יהודים עניים, לכן אינם משלמים מס גולגולת. אנגלי שיצא מגיברלטר וסייר במרוקו במאה ה־18, גר בביתו של יהודי בסאפי  אמריקאי יליד 1777, רב חובל של אנייה שנטרפה בחוף מרוקו ב-1815, הצליח לשרוד, עלה לחוף, נקנה על ידי ערבי וכתב על חוויותיו במרוקו. הוא סייר מטנגייר לסאפי והלך בלוויית מדריכו לראות את העיר ואת הנמל. תיאורו הוא המפורט ביותר על סאפי ויהודיה מבין כל התיירים האחרים. הוא רשם פרטים שונים, ביניהם כי העיר קטנה ומבוצרת בחומה המקיפה אותה מכל צדדיה. אין בה מסחר ולכן חיי היהודים בה קשים. הם עניים ועלובים ולבושים רק בחצי גופם בסמרטוטים מלוכלכים. הוא הביע את צערו על מצבם ועניותם. "היהודים גרים כאן סמוך לבתי הערבים." הוא ביקר בביתו של יהודי, שהיה קודם בית של נוצרים ובו גרות כעשרים משפחות יהודיות מסכנות. הוא היה עד לתפילות של היהודים. "בשבת, כל הגברים היהודיים הולכים לבית הכנסת ובאותו זמן הנשים לובשות את שמלותיהן הטובות, כשהן עונדות תכשיטים." הוא ביקר בבית שנחשב קדוש, ויהודי אמר לו כי המקום נבנה על שרידי ביתו של איש קדוש, כי כל אדם שאינו מוסלמי חייב ללכת יחף וכי באים לבקר כאן ממקומות שונים כדי להירפא. הוא אמר למבקר כי, היות שהוא אדם טוב וחלש, מותר לו לעבור כשהוא רכוב, אבל עליו לשלם דולר לשם החזקת הבית ושיפוצו. כמו כן, סיפר לו ששום נוצרי אינו מורשה לעבור כאן ללא תרומה וכי הדבר נדרש עם הכניסה לעיר. המבקר שילם את הדולר. נראה שהכוונה לקבריהם של בני זמירו.

מספר היהודים בעיר: בספר שחיבר גרמני והודפס ב-1844, דווח כי בעיר 12,000 תושבים, מהם 3,000 יהודים. 12.

האנגלי גיומס ריצרדסון, שסייר במרוקו באמצע המאה ה-19, ויומנו יצא לאור אחרי מותו על ידי אלמנתו, כותב בסיורו בחוף האוקיאנוס האטלנטי כי, לאחר יומיים של הליכה ממזאגאן דרומה מגיעים לסאפי. כינוי העיר על ידי המקומיים Asfee ובעת העתיקה נקראה Soffía או Saffía.היא עיר עתיקה במחוז Abda נבנתה על ידי אנשי קרתגו קרוב -Cape Pantin. היא שוכנת בין שתי גבעות בעמק בו הצפות לעתים קרובות. הדרך לעיר בקיץ טובה ובטוחה, והיא הייתה בעבר מעגן לסחר אירופאי בחוף האטלנטי. מספר התושבים כאלף, כולל מספר יהודים עלובים. חומות העיר חזקות וגבוהות. הפורטוגלים כבשו אותה ב-1508, ועזבוה מרצונם. הסביבה החקלאית מעובדת. כ-40 מייל ממנה אגם גדול. היא רחוקה ממוגדור מהלך יום וחצי.

לפי מכתבו של יהודי מגיברלטר, שפורסם ב-1860, חיו בעיר באותו זמן 700 יהודים. גרמני, שיצא למרוקו מטעם החברה הגיאוגרפית המלכותית ב-1861, ופרסם את רשמיו ב- 1874, כתב את הפרטים האלה: העיר מכונה על ידי האירופאים Asfi. המקומיים קוראים לה Saffí. העיר מוקפת חומה ובצד הצפוני שוכנת הקסבה. גרים בה כ-3,000 תושבים כולל כמה מאות יהודים וכחמישים נוצרים. היא נכבשה על ידי הפורטוגלים ב-1508, שנשארו בה עד 1541 כשעזבוה מרצונם.

לפי ספר בספרדית שיצא לאור ב-1878 בסאפי 8,000 תושבים, כולל 1,500 יהודים ובין 50 ל-60 נוצרים. 16

גרמני שביקר במרוקו בשנת 1878 כותב כי בסאפי מספר התושבים 9,000 ביניהם 1,500 יהודים. שם כיהן יהודי בשם יעקב בן זכר בתור סוכן קונסולרי של ארה״ב. הוא פגש שלושה נגנים יהודיים בצוות עם חמישה מאורים.

מזכיר הקונסוליה של גרמניה בטנגייר בשנות ה-80 של המאה ה-19 כותב כי בסאפי 10-12 אלף תושבים, מהם כאלפיים יהודים.

אנגלי, חבר בחברה הגיאוגרפית המלכותית הבריטית, שסייר במרוקו בשנות ה-70 של המאה ה-19, כתב כי בסאפי 8,000 תושבים מהם הרבה יהודים.

גרמני, שביקר במרוקו מטעם החברה הגיאוגרפית הגרמנית באפריקה בשנים 1879-1880, כתב כי בסאפי חיים 300 יהודים.

על מספר גדול יותר של תושבים כתב אנגלי בשם Crawford בספר שיצא לאור ב-1889 לדבריו, חיים בעיר 12,000 תושבים. העיר שוכנת ליד מפרץ והיא מוקפת חומה גבוהה. זו עיר המחוז של Abda והפורטוגלים החזיקו בה החל ב-.1508 לפי דו״ח שפורסם באותה שנה חיו בה 10,000 תושבים, מהם 2,000 יהודים ו-60 אירופאים.

במאה ה-20 , לפי ספר של גרמני שיצא לאור ב-1905, חיים בה 15,000 תושבים, מהם 1500 יהודים.

יהודי בשירות דיפפלומטי:בשנות ה-60 וה-80 של המאה ה-19, כיהן יהודי בשם יעקב בן זכרי סוכן קונסולרי של בריטניה ושל ארה״ב בסאפי.

מיסיונרים אנגליקניס: החלו פעילותם במרוקו ב-1844 וכתבו פרטים שונים על סאפי ויהודיה. האגודה הפעילה ביותר הייתה London Society for Promoting Christianity amongtst the Jews. באותה שנה וכן ב-1874, נרשם בדו״ח השנתי שלהם כי בסאפי 3,000 יהודים עניים. ב-1885, פורסם כי מיסיונר בשם זרביב ביקר בסאפי, והוא מסר כי במקום בין 3,000 ל-4,000 יהודים, רובם עניים ופאנאטים. יש שם שני בתי ספר, בהם מלמדים רק עברית. הנ״ל ביקר שם במאי 1888 ומסר כי יש בה 12-13 אלף תושבים, מהם 3500 יהודים. ב-1892, דווח כי בעיר כ-3,000 יהודים ואין להם מלאח. לפי דווח מ-1905 חיו בה 150 אירופאים. 25

ב-1897 פורסם כי יהודי סאפי שולחים את ילדיהם לבית הספר של הפרנציסקנים.

סיוע לנזקקים: לפי דווח מ-3 ביולי 1878 של סגן הקונסול הבריטי בעיר לשגריר הבריטי דרומונד האי בטנגייר, היה רעב בעיר. הוא ציין כי בעלי היכולת היהודיים סייעו לעניים במזון.

בסוף שנת 1901 היו שטפונות בעיר ונגרם נזק ליהודים. יהודי מוגדור תרמו לנזקקים, נוסף למגבית שנערכה על ידי הנציגים הזרים בעיר.

בשנה שלאחריה סבלו תושבי סאפי ממחלת האבעבועות, ולפי מידע שהגיע ללונדון, לא היו תרופות למחלה זו בעיר.

תרמו להדפסת ספר: יהודים מסאפי תרמו להדפסת ספרו של ר' יוסף בירדוגו "כתונת יוסף", ח״א טבריה, תרפ״ד.

אנשים וחכמים בסאפי

ר' כליפא בן מלכא, שלמד מפי חכמי פאס וסאפי, עבר לאגדיר וחיבר את הספר "כף נקי", שהועתק באגדיר בשנת תקי״ד (1754). עיקרו של הספר על מנהגי תפילה. בחיבור באה לידי ביטוי זיקתו לסידור שחובר על ידי רב סעדיה גאון ושאיפתו לשמור על מנהגי מרוקו. אברהם בן יעקב בן שבת, יליד מוגדור בשנת תרי״ב(1852), חי רוב שנותיו בסאפי ומונה על ידי הממשל נגיד של הקהילה. הוא גם כיהן בתור תורגמן לקונסוליה אירופאית. עלה לארץ ונפטר בחיפה בשנת תרע״ז(1917). בנו שמואל, יליד סאפי.

חכמי המקום, ר' אברהם עזרא, ר' סעדיה בן רבוח ור' משה רפאל אביקציץ כתבו הסכמה לספרו של ר' יעקב בן שבת, רוח יעקב, ליוורנו, תרמ״א-תרמ״ב.

לספר של שאול נחמיאש, "גבעת שאול", שהודפס בטנגייר בשנת תרס״ה הסכימו חכמי סאפי דלקמן: ר' אהרון רפאל נחמיאש, ר' שמעון דהאן, ר' יעקב בן שלום, ר' אוחנה מסעוד בן דוד ור' יעקב מורציאנו.

ר' יהודה בן מויאל (1830-1911), דיין בסאפי, חיבר את הספר "שבט יהודה", ירושלים תשנ״ד. ר' יהושע ממאן, יליד 1918, כיהן שם בתור דיין בימי צעירותו. הוא כתב: "בימי חורפי בהיותי מכהן כרב ודיין בעיר אספי" (עמק יהושע, ח״ג, יור״ד, סי' יג'). הוא גם עמד בראש "חברת משכיל אל דל", שדאגה לעניי העיר (שם, ח״ג, עמי 89). החכם דן בבעיות שונות שעלו בעיר בתקופת החסות של צרפת, ביניהן נשואי תערובת. למשל, אשה הנשואה לנוצרי(שם, ח״א, יור״ד, סי', ט, י, ח״ג, יור״ד, סי', יג). בהקשר לברית מילה של ילד שאביו גוי. על עקרות של גבר: שם, אהע״ז, סי' נג.

ב-1932 מונה מטעם שלטון החסות הצרפתי החכם ר' אבנר בן וידאל הצרפתי בתור דיין בסאפי. בשנה שאחריה נפטר.

קשריהם של חכמי המקום עם חכמים בקהילות אחרות

היות שסאפי לא הייתה מרכז של תורה, פנו חכמי המקום לחכמים בקהילות הגדולות בשאלות דין ומנהג. הכינוי של העיר בדרך כלל "אספי".

מרקש: בשליש הראשון של המאה ה-19 נשאלו חכמי מרקש האם יהודי סאפי נגררים אחריהם בתקנות שלהם. חכמי סאפי שאלו את חכמי מרקש בקשר לתוקף המנהגים, והשיבו "דאם לא נודע שנהגו כן – אינם מחויבים לנהגו כמותו".

מקנס: באותה תקופה נשלחה איגרת מעיר אספי למקנס, על איש שיצא לקבץ נדבות בערי המערב ונפטר בדרך. אותו חכם נשאל בדבר בתולה שנמצאה מעוברת.

 סלא ורבאט: עדות על עגונה בסאפי נידונה בספרו של ר' יוסף בן יעיש אלמאליח (1788- 1823).

ר' רפאל אנקאווא ( 16 בדצמבר 1847ב' בטבת ה'תר"ח – 3 באוגוסט 1935,), שפעל בעיר סלא, ענה לשאלות שונות מסאפי, רובן ללא תאריך. תשובת החכם בשנת תרס״ט (1909) על מנהג אספי: קרני ראם, ירושלים תר״ע, סימן רמה. ביניהן העלה את השאלה מהו המנהג השולט בסאפי, שיאם יתברר דמנהג אספי הוא כמנהג טיטוון' [תיטואן](שם, סי' רמה).

ר' שלום אסבאג מסאפי שאל בשנת תרע״ג(1913) את ר' שלמה אבן דנאן, חבר בבית הדין הגדול במרוקו, בקשר לזוג שאיבד את הכתובה וכתבו להם כתובה אחרת. לאחר זמן הסתכסך הזוג והבעל גירש את אשתו מביתו. ונציג האישה טען שאם רוצה לגרשה, עליו לשלם לה לפי הכתובה הראשונה, בה נקוב סכום גבוה מזה הכתוב בכתובה השנייה. החכם חתם על פסק הדין בפאס בהסכמת חכמי מוגדור.

מוגדור: בית הדין, בהרכב אהרון בן חסין, ר' שמעון אביקציץ ור' משה ויזגאן, נשאל מסאפי ופסק בין השנים תש״ח-תשי״ד (1954-1948) על שאלות שונות בדיני אישות החורגים מהנורמה הדתית המקובלת. ביניהן, אישה שהתעברה מאדם שעבדה אתו בבית מרזח עשר שנים. הבעל האשים את אשתו שהתעברה מגבר אחר. אחר רצה לגרש את אשתו כי מצא בה ערות דבר. אישה תובעת מבעלה לפוטרה בגט. אישה נשואה התיידדה עם גוי בחצר המיועדת לזנות.

ר' יהודה שטרית, שכיהן בסאפי, שאל את ר' מכלוף אביחצירא (1980-1894) בהיותו כבר בירושלים שאלה דלקמן: האם מותר לספרדי להניח תפילין הכתובים בכתב של אשכנזים.

 בנות רווקות יורשות כמו הבנים: הקהילה קיבלה את ההחלטה של מועצת הרבנים השלישית שהתקיימה בשנת תש״י, כי"הבנות שאינן נשואות תירשנה עם הזכרים בין באביהן בין באמן. ואפילו ירשו האם תירשנה גם כן באב וכן להיפך, אפילו נתגרשה אמן", יחד עם עשר קהילות אחרות, לעומת שבע קהילות שלא קיבלו את התקנה.

 ישיבה: בסאפי הוקמה ישיבת "עץ החיים" בשנת תרפ״ד (1924) ולימד שם ר' שמעון בן אברהם אוחיון בשנים תרפ״ד-תרפ״ה. הוא גם לימד בישיבת "כתר תורה" והיה ראש השוחטים בקזבלנקה. עלה לארץ וכיהן ברבנות ביפו.

לסיכום, תיארנו פרטים על הקהילה היהודית בסאפי החל בדור של הגירוש מספרד, עד המאה ה-20.

פרופ׳ אליעזר בשןקחילת סאפי במהלך חדורות לפי מקורות עבריים ולועזיים-ברית מס 22 בעריכת מר אשר כנפו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2023
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר