הפזורה הספרדית-פורטוגלית המערבית במאה ה-17 – מאת יוסף קפלן
מאוחר יותר, לאחר שאמשטרדם ביססה את מוסדות החינוך שלה, היא היתה מסוגלת לספק תלמידי חכמים לפזורה הספרדית המערבית כולה. בנוסף לפעולתם החינוכית הישירה הצטיינו רבים מחכמים אלה בהכנת חיבורים כוללים, שהיו מיועדים להציג את היהדות בפני האנוסים המבקשים להצטרף אל בריתו של אברהם. כמו כן תורגמו לספרדית ולפורטוגלית יצירות יסוד מן המורשת היהודית לדורותיה, אשר הפכו נכסי צאן ברזל של הפזורה היהודית ההיספנית. ׳ספר חובות הלבבות׳ לבחיי אבן פקודה תורגם לספרדית על־ידי דוד פארדו, בנו של החכם יוסף פארדו, ונדפס באמשטרדם בשנת 1610; שמואל בן יצחק עבאס תרגם יצירה זו לפורטוגלית (אמשטרדם 1670). ר׳ יעקב אבן דנא, ששימש חכם בלונדון, תרגם לספרדית את ׳הכוזרי׳ לר׳ יהודה הלוי(אמשטרדם 1663). מאיר די ליאון תרגם לספרדית את ׳ספר שבט יהודה׳ לר׳ שלמה אבן וירגה (אמשטרדם 1640). כמו־כן תורגמו לספרדית ולפורטוגלית חיבורים מאת הרמב״ם ור׳ יונה גירונדי. לא רק ספרי תפילה תורגמו לספרדית ולפורטוגלית אלא גם ספרי דינים. ר׳ מנשה בן ישראל פרסם ב־1645/6 ספר בפורטוגלית ושמו Thesouro dos Dinim (אוצר הדינים;2 כרכים), והוא קובץ מסכם של דינים ומנהגים. דוד בן יוסף פארדו תרגם לספרדית את חיבורו של אביו ׳שלחן טהור׳, שהוא קיצור ה׳שולחן ערוך׳.
הצורך להתמודד עם טענות התועמלנים הפרוטסטנטים, שביקשו לקרב את היהודים לנצרות, והחובה שהרגישו להזים את העלילות ואת ההאשמות נגד כלל ישראל, שהופצו מאוד בספרות האירופית בעידן הדפוס, הולידו חיבורים אפולוגטיים רבים. מרביתם לא נדפסו אלא הועתקו לעתים בעשרות כתבי־יד. החיבורים נגד טענות הנצרות, פרי עטם של ד״ר אליהו מונטאלטו, ר׳ שאול לוי מורטירה, ר׳ משה רפאל ד׳אגילאר והד״ר יצחק אורוביו דה קאסטרו, היו נפוצים מאוד בעולם ״האומה הספרדית־פורטוגלית״ המערבית. אין לשכוח כי בזכות עברם וחינוכם המיוחדים, היתה ליהודים אלה ידיעה עמוקה בתיאולוגיה הנוצרית על זרמיה, והם ניצלו זאת בהתקפותיהם החריפות על תיאולוגים ואנשי דת מכנסיות ומכיתות שונות.
כמו־כן נשתמרו בכתב־יד חיבורים חשובים המשקפים את התסיסה הרעיונית שפקדה את עולם היהודים הספרדים במערב אירופה במאה ה־17 ובראשית המאה ה־18. על החיבורים הפולמוסיים שנותרו בכתב־יד יש להוסיף את היצירות שזכו לדפוס ובהן ספרו הפורטוגלי של הד״ר שמואל דה סילבה מהמבורג נגד אוריאל ד׳אקוסטה ׳בהגנת האמונה בהישארות הנפש׳ (אמשטרדם 1623); Nomologia של עמנואל אבוהב מונציה (אמשטרדם 1629); Conciliador של ר׳ מנשה בן ישראל (אמשטרדם 1651-1623), וספרו של ר׳ דוד ניאטו ׳מטה דן, שנדפס בעברית ובספרדית(לונדון 1714).
הרופא המלומד יצחק קרדוזו מדרונה, אחיו הבכור של המנהיג השבתאי אברהם מיכאל קרדוזו, כתב בספרדית יצירה אפולוגטית מפורטת ביותר, ׳מעלות העברים׳, שנדפסה באמשטרדם ב־1679. הגביר אברהם ישראל פרירה כתב שני חיבורי מוסר בספרדית, שקורעים אשנב לעולמו הרוחני של סוחר בינלאומי יהודי בתחילת המחצית השנייה של המאה ה־17. החיבור הראשון, La Certeza del Camino (׳ודאות הדרך׳), שיצא לאור באמשטרדם ב־1666 ברגעי השיא של התסיסה השבתאית, משקף את אמונתו המשיחית העמוקה של המחבר, שאף יצא באותה שנה עצמה אל ארץ ישראל לקבל את פני שבתי צבי. משהתאכזב לאחר המרתו של המשיח, חזר לאמשטרדם מאיטליה, וחיבורו השני רומז לתהפוכות שחלו בתפיסותיו.
הספרות היפה זכתה לעדנה ונמצאו בפזורה זו לצד משוררים פוריים כדניאל לוי די באריוס גם משוררים לעת מצוא, שהפיצו את חרוזיהם בדפוס ובכתב־יד והשתתפו באורח פעיל באקדמיות הספרותיות שפעלו באמשטרדם ובלידרנו בשלהי המאה ה־17.
מבחינות רבות ניתן לראות ביהודים אלה את מבשרי ההשכלה והמודרניזציה בחברה היהודית האירופית. דמות עולמם עוצבה במסגרות לא־יהודיות ובהן הם הפנימו ערכים ומושגים שבאמצעותם הם ביקשו מאוחר יותר לתת ביטוי ליהדותם. יחד עם זאת יש לזכור, כי בניגוד למשכילים בגרמניה במחצית השנייה של המאה ה־18, ולאלה שפעלו בעקבותיהם גם במקומות אחרים, לא התקיימה בקרב בני הפזורה הספרדית המערבית אידיאולוגיה משכילית מפורשת המכוונת לחולל תמורות בחברה היהודית. התמורות שנתרחשו בעולמם במהלך המאה ה־17 היו פועל יוצא של הווייתם החברתית והתרבותית המיוחדת. על־אף העובדה שהכול הכירו בעליונות ההלכה, נמצאו תחומי חיים שונים שהשתחררו מתלותם בה וגיבשו לעצמם ערכים אוטונומיים משלהם. דבר זה בולט באופן מיוחד בתחום הכלכלי, כשכמעט ואין ניכרת התערבות מצד המימסד בהתנהגות הכלכלית של חברי הקהילה. הדת הצטמצמה יותר ויותר לד׳ אמותיו של המוסד הדתי, ומכאן היחס החמור שנתגלה בקהילות אלו כלפי התנהגות לא הולמת בבית הכנסת וכדומה.
באותה מידה שתהליכי המודרניזציה הקדימו להסתמן ביהדות זו, כך גם הקדימו להתפתח בה מגמות ההתבוללות. התנאים הנוחים יחסית ששררו במדינות שבהן ישבו בני הפזורה הספרדית המערבית וההשתלבות בחברה הסובבת דחפו בסופו של דבר רבים מהם אל מחוץ למסגרות היהודיות.
לשיא כוחה הגיעה יהדות זו בימים שבהם היא חלשה על נתיבי סחר בינלאומיים חשובים בעולם המערבי, במיוחד בין אירופה לאמריקה. לקראת אמצע המאה ה־18 איבד המסחר בנתיבים אלה את המשקל הסגולי שהיה לו קודם לכן, ובשל כך נחלש כוחה של הפזורה הספרדית המערבית. עשירים רבים ירדו מנכסיהם; סוחרים ותעשיינים נטשו אט־אט את פעילותם הקודמת והפכו בעיקרו של דבר למשקיעים בבורסות ולא תמיד הוכתרו השקעותיהם בהצלחה. אוכלוסיית העניים בקרב ״האומה״ הלכה ותפחה, וקופות הצדקה לא יכלו להושיט סיוע לכל הנצרכים. גם העובדה, שמספר האנוסים היוצאים מספרד ופורטוגל וחוזרים ליהדות הלך ופחת, תרמה לא מעט לירידתה ולקפאונה של הפזורה הספרדית המערבית. מובן שירידה זו מצאה לה גם ביטוי ביצירה הרוחנית והתרבותית של בני הפזורה, שזוהרה עומעם ורחוקה היתה מן השיאים שאליה הגיעה בימי ״תור הזהב״ שלה.
מבחר ביבליוגרפי
עיין בספרו של ח׳ ביינארט(עורך), מורשת ספרד, ירושלים תשנ״ב, במאמרים הבאים:
- י׳ קפלן, ״הפזורה הספרדית בצפון־מערב אירופה ובעולם החדש״, עמ׳ 599-562.
- הנ״ל, ״התסיסה הרוחנית בקהילה הספרדית־הפורטוגלית באמסטרדם במאה הי״ז״, עמ׳ 621-600.
- ה׳ משולן, ״מנשה בן ישראל״, עמ׳ 639-622.
- ג׳ נהון, ״היהדות הספרדית בצרפת — מ׳נוצרים חדשים׳ ועד לאומה היהודית הפורטוגלית״, עמ׳ 663-640.
- י׳ י׳ ישראל, ״תרומתה של היהדות הספרדית לחיי הכלכלה ולקולוניזציה באירופה ובעולם החדש (המאות הט״ז-הי״ח)״, עמ׳ 693-644.
י׳ קפלן, ״נתיבה של היהדות הספרדית המערבית אל המורמה״, פעמים, 48 (קיץ תשנ״א), עמ׳ 103-85.
לעיון נוסף:
א׳ ויז׳ניצר, היהודים בברזיל למן ראשית התיישבותם ועד לעצמאות ברזיל (1882-1500), ירושלים תשנ״ב.
צ׳ לוקר, יהודים באזור הקריבי, ירושלים תשנ״א. י׳ קפלן, מנצרות ליהדות. חייו ופעלו של האנוס יצחק אורוביו די קאסטרו, ירושלים תשמ״ג.
הפזורה הספרדית-פורטוגלית המערבית במאה ה-17 – מאת יוסף קפלן
עמוד 116