אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים-חנניה דהן כרך א' – 1983

465 דְכְ'ל בְ- סְבְּע, וּכְ'רְג' בְ־דְּרְע.

נכנס בזרת, ויצא באמה (זרוע).

466 דְכְ'ל לְ־דָאכֵ'ל, וּלְבֵּס אֵל־כְ'לָאכֵ'ל.

נכנס בפנים, וענד הצמידים.

אל תעמידהו אצלך, למה יהדופך ויעמוד תחתיך.

אל תושיבהו לימינך, למה יבקש מושבך. (ספר בן-סירא השלם עמי עה׳)

בתחילה ־ אורח, ואחר-כך נעשה בעל-הבית. (בראשית רבה כב׳)

467 בָּא כְ'נָאפוֹ,מְשָּׂא וּכְ'לָּלא דִּ'יָאפוּ.

אבא כנאפו, הלך ועזב את אורחיו.

בבית ־ אורחים, והגברת ־ בשווקים. (פניני ספרד סא׳)

468 דָּאר אֵל־כִ'יר דָאר אֵל כְּרָאמָא, תְּעְשָׂא וּוָאגִ'י תְּבָּאת.

בית-השפע בית – הנדיבים, אכול(בחוץ), ובוא ללון.

הבא אתך, אכול אתנו. (פניני ספרד ר׳)

אנו אוהבים מי שאוכל, פי-כמה מי שאינו אובל.(508 refranero)

469 דָּארְנָא, דָּאר אֵ־דִּ'יָאף, תְּעְשָׂא וּוָאגִ'י תְּבָּאת.

ביתנו – בית אורחים, אכול (בחוץ), ובוא ללון.

470 גִ'יב עְשָׂאתְךְ, וּוָאגִ'י תְּעְשָׂא.

הבא ארוחתן, ובוא לסעוד אתנו.

471  אִידָא כְ'לְלָּאךְ מוּל אֵל־עֵרְס,

אַכֻּל בְ־לָא גְ'סִיל לִ־ידִין.

אם בעל החתונה הרשה לן,

אכול, ללא נטילת ידים.

472 אִידָא דְחָאךְ אֵל־בְּכִ'יל, עְנְד אֵל־כָּרִים תְּבָּאת.

אם דחה אותך הבזוי, אצל הנדיב תלון.

475 דִ'יף כָּא יִתְפְּכֵּר – גִּיר לִילָא אֵל־אֻכְ'רִיָא.

לאורח נשאר בזכרון, רק הלילה האחרון.         

זוכרים תמיד רק את הדבר האחרון. (פתגם איטלקי)

474 עְרְדּ'וֹלְךְ אֻחְדֵּךְ אָגִ'י אֻחְדֵּךְ.

הזמינו אותך לבד, בוא לבד.

אין אורח מזמין אורח. (ב. בתרא טז׳ ב׳)

אורח מכניס אורח, הרי זה דבר מגונה. (ב. בתרא צח׳)

475 דִּ'יף פְ־דְּכַ'ולוֹ יִבָּאן כִ'יׇאלוֹ,

וּפְכְ'רוּג'וֹ יִבָּאן עְקְלוֹ.

בבוא האורח רואים פניו, ובצאתו יודעים את שכלו.

לפי שמלתו יקדמו אורח בבואו, ולפי שכלו ילווהו בצאתו. (משלי יהושוע פרק לח׳)

אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים-חנניה דהן כרך א' – 1983