מורשת יהדות מרוקו

3. 3. ההתעוררות הציונית במרוקו בתחילת המאה העשרים

תנועת ההשכלה העברית של סוף המאה ה־19 במרוקו החדירה את רוח המודרניות בתחום האישי, בתחום החברתי־קהילתי ובתחום החברתי־לאומי של החיים היהודיים במרוקו. אין ספק שתמורות אלה נגעו למיעוט קטן בלבד בתוך הקהילות העירוניות הפנימיות הגדולות, כגון מכנאס, פאס ומראכש, ולמיעוט גדול יותר בערי החוף, שהיו פרוצות להשפעות זרות אינטנסיביות יותר, כמו טנג׳יר, סאפי ומוגאדור במיוחד. אולם מיעוט זה היה מעודכן במה שהתרחש בעולם הגדול ובעולם היהודי, ועקב דרך העיתונות העברית אחר ההתפתחויות והתסיסה הרעיונית והפוליטית שטלטלו חוגים רבים בקהילות היהודיות המרכז־אירופיות והמזרח־אירופיות בין ייאוש לתקווה. אין תמה, אם כך, שראשוני הארגונים הציוניים שקמו במרוקו עם תחילת המאה העשרים קמו באותן קהילות החוף שבהן פעלו חוגים משכיליים עבריים תוססים. הדבר מוכח לגבי מכנאס, מוגאדור וטנג׳יר, ומסתבר לגבי סאפי/אספי. הפעילות המשכילית העברית עם ססמאותיה החברתיות והלאומיות שימשה בקהילות אלה כר נוח וטבעי לראשיתה של הפעילות הציונית ההרצליינית.

במוגאדור, במיוחד, אותם אנשים ששלחו כתבות לעיתונות העברית המזרח־אירופית בשנות התשעים של המאה שעברה[המאה ה-19 א.פ] היו גם מעורבים בייסודו ובהקמתו של הארגון הציוני הראשון במרוקו בקיץ 1900. ר׳ דוד אלקאים עצמו, שדיווח בשבועון ״היהודי״ על ייסודו של הארגון ״שערי ציון״ ערב ראש חודש אב תר״ס; משה לוגאסי, שהיה בין היוזמים להקמתו של הארגון; דוד בוחבוט, שנבחר לנשיאו — כל השלושה, וחברים נוספים, היו פעילים גם בחוג המשכילים העבריים שהתחיל לפעול כעשר שנים לפני כן. להכרת הנסיבות והאווירה שבהן הוקם ארגון זה, נביא כאן את שתי כתבותיו של ר׳ דוד אלקאים.

א. אספה כוללת התאספו בבית הגבר נפתלי יפרגאן, כל חברי הציונים באו כלם, ורגשי אש אהבתם הצית והלהיב לבות באים מרחוק להסתופף ולהתחבר להחברה שערי ציון. גם עתה עמד האדון לוגאסי, ויטיף מדברי פיו על עניני ציון, ודבריו נכנסו באזני השומעים ויעשו רושם גדול; והגדיל והוסיף באורים למלתו החדשה, להחלטת אמריו, כי היום בימינו סרה קנאת הדת, ולא נשארה לבד שנאה טבעית; וראיה אחת מראיותיו היא, לפני זה בערים רבות אשר כמה מחברי השונאים נאספו למעמדותיהם ויחקרו אחר כמה ממשפחות הנוצרים, וחקירה אחר חקירה, עד אשר עלתה בידם למצא גזע ועיקר כמה וכמה מן הנוצרים שהם ישראלים; ואם שנאת הדת מתהלכת עתה אשר הם נוצרים, מדוע תגדל שנאתם מאחר שהם עתה זרה להם דת היהדות? ולא כך ראינו, כי על יהדותם שממנה חוצבו יקחו כפלים מחרפות וגדופים, ושנאה מקננת בלבבם, גם עתה שהתנצרו. אחר שמלא דבריו, עמד רבי יעקב יפרגאן ויטיף מלים אחדים מדברי הרמב״ם, בהלכות מלכים, ובתוך דבריו אמר כי חובה על כל אחד ואחד לעזור לאחיו בני עדתו ולדאוג על עירנו המהוללה ולעורר הרבה בטבע, ואחר אשר יראה ה׳ כי דואגים בני ישראל לירושלים ולביאת משיחנו ב״ב [=במהרה בימינו], ויתעוררו מעצמם ואחד לאחד יעזורו, ויתקבצו כלם, אחר יופיע ה^,, כמה שאמר הנביא — כי אחר שאמר ״ונקבצו בני יהודה״ אמר הנביא ירמיה: ״אקבץ את שארית צאני״; כן דברו וכן מצאו אנשים כלבבם. בעת עתה נקראת בשם חברת ״שערי ציון״ ויקראו חבריה למנות

ראשיה ומנהיגיה להחברות. ואלה יצאו ראשונה בשם ראש החברה: האדון הגבר אדון דוד בוחבוט — נשיא; האדון הגבר יהודה אסבאג — משנה; האדון הגבר נסים אפריאט — סוכן [=גזבר? — י״ש]; האדון הגבר שמואל בן דן [צ׳׳ל: בן דהן — י״ש] — סופר בלשונות אירופא; הא׳ הגבר דוד אלקיים — סופר בלשון עברי. אנשי הועד; הא׳ הגבר אליהו חאתול; הא׳ חיים אבולעפיא; הא׳ מסעוד אפריאט; הא׳ חכם אביצמר [צ״ל: אביצרור — י״ש]; החכם רבי יעקב יפרגאן; הא׳ יהודה אלחראר; הא׳ יוסף שלום אלמאליח; הא׳ מאיר בן שושן; הא׳ יוסף אלחראר; הא׳ מאיר אוזנכוט. היושבים הפיקו רצון מן האספה והסופר רשם שמות המתנדבים מלבד המתנדבים בקנית שטרי הבנק. דוד בן נסים אלקאים.

תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה ה־19 ותרומתה להתעוררות הציונית.

יוסף שיטרית

עמוד 323

רחל אליאור
באדיבותה של רחל אליאור
יהדות ספרד בעת הגירוש-פרק ראשון

מפה יפה זו כוללת היסטוריה רבת משמעות של יושבי הארצות האלה ושל היהודים שהתגוררו בהן כבני חסות בצל הנצרות או תחת האסלאם.

בימים הקרובים אספר כל יום סיפור קצרצר על כמה מהמקומות הנזכרים במפה.

[א] הכל קשור – דת וגאוגרפיה ואינטרסים כלכליים, מסחריים ומלחמתיים ותרבותיים וחלומות ורדיפות ושינויים ותמורות. הסתכלו נא על המפה ליד קו רוחב 38 ותראו את אנדלוסיה היפה שבה חיו יהודים תחת שלטון האסלאם בתור הזהב במשך מאות שנים. בתי הכנסת הנפלאים באנדלוסיה הפכו לכנסיות נוצריות ורכוש יהודי עצום, שהמגורשים שסירבו להתנצר, נאלצו להשאיר מאחוריהם, נפל שלל בידי מלכי קסטיליה ואראגון, פרדיננד ואיזבלה לבית הבסבורג, המלכים הקתוליים החסודים אשר לוו הון עתק מתושביהם היהודים בני החסות שחיו בספרד הנוצרית הצפונית, שהלוו למלך ולמלכה מהונם כתושבים נאמנים המקורבים למלכות, כדי להילחם באנדלוסיה המוסלמית הדרומית. אבל, ביום שפרדיננד ואיזבלה הקתוליים האדוקים כבשו את גרנדה, בירת אנדלוסיה, באוגוסט ב-1492 הם הכריזו שבארצם הקתולית הטהורה לא יחיו יהודים או מוסלמים אלא רק קתולים מלידה ויהודים ומוסלמים שיתנצרו ויטבלו וימחקו את זהותם היהודית מכל וכל ואת כל הכרוך בה.

לא ארחיב כרגע על האנוסים המתנצרים בעל כורחם, שנקראו בספרדית 'מאראנוס' , מילה שמשמעה חזירים!, בפי הספרדים הקתוליים מלידה, ולא אדבר עכשיו על סבלם ועל חייהם הכפולים, אלא רק אזכיר שמאחורי החסידות הדתית של פרדיננד ואיזבלה שנכספו למלוך על ארץ נוצרית טהורה מכל אלה הכופרים באלוהותו של ישוע בן מרים מנצרת, עמד אינטרס כלכלי מובהק שניתן לכנותו שוד לאור היום. הרעיון של מלכי ספרד הנוצרים לגרש את הבנקאים היהודים ואת כל בני קהילתם, מהם לוו המלכים הקתוליים הון עתק לשם ציוד צבאם וכלכלתו במלחמה הארוכה על כיבוש אנדלוסיה המוסלמית, היה רעיון מבריק .

הרבה אנשים היו שמחים להיפטר מהבנקאים שמהם לוו כסף רב, כדי שלא יצטרכו להחזיר את ההלוואה או את המשכנתא או את הערבות שקיבלו מהם, אבל רק מלכי ספרד היו יכולים לצוות על גירוש הבנקאים שלהם בהינף צו מלכותי דתי שדיבר ברוב חסידות דתית וכוח צבאי שמומן בידי היהודים, על רצונם במדינה לאומנית דתית אחידה קדושה וטהורה שאין בה אף כופר אחד .

כל הרכוש הקהילתי הרב של כל יהודי ספרד שגורשו ב1492 עם כיבוש אנדלוסיה, התחלק בין המלוכה הקתולית לכנסייה הקתולית. כשליש מיהודי ספרד בחר או אולץ להתנצר, אם לא לא בחר לצאת בגירוש באב/אלול אוגוסט 1492 , או לא יכול היה לצאת מחמת זקנה, תשישות, אשפוז, מחלה, נכות, ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ייבום וחליצה, הריון או לידה וכיוצא באלה מניעות אנושיות בכל מקום ובכל תקופה. אל לנו לשפוט אף אדם עד שלא נגיע למקומו אבל אנחנו, כל אחד מאיתנו, יכול לשאול את עצמו מה היה עושה אם היו אומרים לו בהתראה קצרצרה שעליו לעזוב את ביתו ומשפחתו, שלא יכולה לעזוב מכל טעם, ולוותר על כל קרוביו ועל רכושו וכספו וחסכונותיו וזיכרונותיו ולהיפרד מכל אוצרותיו ולעזוב מאחוריו את כל ספריו ולוותר על כל החובות של אלה שלוו ממנו והוא הלווה להם, ועליו לעלות על ספינת דייגים בחמסינים של אוגוסט ולהגיע לשום מקום, כי איש לא הסכים לקבל את המגורשים!. האם עליו כיהודי במצוקה להעמיד פני נוצרי עד יעבור זעם , או האם עליו להעדיף לההרג על קידוש השם ולא להמיר את דתו או האם עליו לעזוב את ילדיו וביתו ללא רכושו וכל מה שיקר לו. איש לא חיכה למגורשים בשום מקום בקיץ הנורא של 1492.

שליש מיהודי ספרד התנצר בכורח הנסיבות ובשל העדר אפשרות לעזוב הכל בחטף, שליש טבע בים, מת במגפה ואבד במדבריות צפון אפריקה, ושליש הגיע לארצות האסלאם. היהודים גורשו מכל העולם הנוצרי הקתולי, לא רק מספרד, אלא מכל חלקי האימפריה ההבסבורגית שהייתה למלכים פרדיננד ואיזבלה שליטה עליהם. גם אבות אבותיי ממשפחת פאלאג'י palacio, נמנו על המגורשים מחצי האי האיברי שהגיעו למרוקו, כמו רבים מאבות אבותיכם, ומשם לאימפריה העות'מנית ואחר כך לפולין בעקבות הצבא העות'מני שכבש את פולין בשלהי המאה ה-17 והיהודים שימשו בו כאפסנאים, טבחים חייטים ומשרתים..

כל מי שנקרא בשם משפחה כגון קורדוברו, מלשון קורדובה או טולדנו מלשון טולדו, או סביליה על שם העיר סביליה או קסטיליה או נברו על שם העיר נברה, או סרגוסטי על שם סרגוסה, או ליאון או כל שם עיר או אזור בספרד, נמנה עם מגורשי ספרד שנסו על נפשם עם מפתחות בתיהם בידם. הם לא זכו לחזור אליהם אבל הם שמרו את שפתם הקסטיליאנית יהודית הנודעת בשם לאדינו בכל מקום אליו הגיעו כשהם נדדו מצפון אפריקה הקרובה לספרד לאימפריה העותמנית הרחוקה ממנה לאיזמיר ושלוניקי ומשם נדדו ברחבי העולם לפעמים בעקבות הצבא העות'מני.

אולם יש גם צד שני לסיפור.

נפילתה של אנדלוסיה המוסלמית, עם כיבוש גרנדה, בקיץ של שנת 1492, בידי צבאם של איזבלה ופרדיננד, מלכי קסטיליה ואראגון, בשנה שבה נודע גילוי אמריקה, ובשנה הנוראה שבה גורשו היהודים מספרד הקתולית אל העולם המוסלמי, חשפה אוצרות דעת ומדע לא נודעים מספרד המוסלמית המשכילה והעשירה, בפני העולם הנוצרי, אוצרות שכללו טקסטים מהעולם היווני העתיק ומהעולם היהודי והמוסלמי, וגילתה את מציאותם של עולמות אנושיים חדשים שהכנסייה לא נודעה בהם כלל ולא ידעה על קיומם.

עולמות חדשים אלה, שנקראו בשם 'העולם החדש', היו, למרבה ההפתעה, עולמות בלא אל, המחולק לאב, בן ורוח הקודש, בלא דת נוצרית המאמינה בלידת בתולים ובתחייה מן המתים של בן אלוהים, דת של חסד לכאורה שיש לה כנסייה מעוררת אימה למעשה, התובעת תשלומים ומעשרות וירושות מהמאמינים לטובת הכנסייה הדשנה המשופעת בעושר ובנכסים, שאיימה על מאמיניה שאם לא יורישו לה מעושרם ביד רחבה לא יזכו להיכנס לגן עדן אלא יירשו גיהינום – בעולם החדש התגלה למרבה ההפתעה שיש חיים בלא כנסייה קתולית ובלא אפיפיור, בלא כתבי קודש, בלא אינקוויזיציה ובלא צנזורה.

בעולמות חדשים, אלה שגרו בהם, בין השאר, האצטקים או האינקה בדרום אמריקה ושבטי הנאבחו, האפאצ'י, הקומאנצ'י, הצ'ירוקי, השיאן והסיו בצפון אמריקה, לא נודעו כלל מושגי-יסוד בעולם המערבי. מושגים כגון צליבה, עלייה לשמים, לידת בתולים, תחייה מהמתים, חסד אלוהי, סקרמנט, מחילה, ישועה או גאולה, שהיו מופקדים כולם רק בידי הכנסייה, במסגרת תפקידה המכריע בניתוב המאמינים בדרך הקודש המובילה לגן עדן, ובהרחקתם מדרך הכפירה המובילה לגיהינום, לא נודעו כלל.

המצאת הדפוס בגרמניה באמצע המאה ה-15, סמוך לנפילת קונסטנטינופול ב-1453, שבה בירת העולם הנוצרי המזרחי במשך אלף שנה, נפלה בידי המוסלמים והפכה מקונסטנטינופול הנוצרית האורתודוכסית המזרחית דוברת היוונית היא קושטא, לאיסטנבול המוסלמית הדוברת טורקית עות'מנית או ערבית לצד היוונית המדוברת מזה אלף שנה, והתפשטות הדפוס המהירה בתקופה זו של גילוי העולם החדש, הטילו צל של ספק באמיתות קבועות עתיקות ומקודשות.

גם גילוי נתיבי השיט והמסחר החדשים, שערערו על מושכלות ראשונים רבים שנחשבו כבלתי ניתנים לשינוי, סייעו להפצה של מידע חדש זה בתחומי דעת ותודעה שונים, בין תרבויות, דתות ויבשות, ובין מלומדים וחוקרים, אמנים ויוצרים, בני דתות ושפות שונות, באופן חסר תקדים.

ליהודים הנרדפים והמגורשים הרב לשוניים שידעו עברית, ערבית, לטינית, קאטאלנית וספרדית קסטיליאנית, ולעתים גם יוונית, שגורשו מחצי האיברי לעולם האסלאם, והגיעו עם ידע רב בתחומים שונים לארצות שונות, היה חלק חשוב בהעברת הידע מתרבות לתרבות ומשפה לשפה וחלק חשוב בהתחלת הרנסנס הרב-לשוני ורב תרבותי שסלל את הדרך מהעולם הדתי ההירארכי פטריארכלי הרודף אל העולם החילוני הליברלי הומניסטי המאמין בחירות ושוויון, בחופש דת ובחופש מדת.
רחל אליאור-יהודי ספרד בעת הגירוש פרק ראשון

28/08/2024