מורשת יהדות מרוקו

BIKOUR-HOLIM-SEFROU

ASSEMBLEE GENERALE DU 28 JANVIER 1949 Allocution du Président

Excellence,

1. Le Chef des Services Municipaux,

Mesdames, Messieurs.

Je vous remercie d’avoir bien voulu honorer de votre présence notre assemblée générale annuelle qui est la deuxième depuis la reconnaissance de notre Société par l’Administartion du Protectorat.

Créée en 1926, BIKOUR-HOLIM n’a pris son véritable élan qu’en 1942 et cet élan n’est pas prêt de se ralentir. Aujourd’ hui, je peux dire, toute fausse modestie mise à part, que notre Société est parmi les sociétés de bienfaisance Israélite de SEFROU, la plus active et la plus utile. Elle est aussi la plus populaire puisqu’elle a des adhérents dans toutes les couches de la populaton même les plus paurves.

Rendre visite aux malades est une misva, c’est-a-dire une bonne action des plus hautement recommandées par la morale et la religion juive. Rendre visite au malade indigent, lui apportes le réconfort moral, lui assurer les soins du Docteur et d’un infirmier, lui fournir les médicaments si coûteux fussent-ils, quand cela est nécessaire, lui fournir le lait, le sucre et d’autres denrées nourrisantes, assister financièrement sa famille, telles sont les actions quotidiennes de notre société. Ce sont les actions de chacun de nous tous, hommes et femmes sociétaires de notre Hébra. Un indigent est déjà un être très malheureux, un malade meme s’il est riche est un etre malheureux. Mais quand la maladie et la misère s’allient, et s’attaquent à la meme personne, c’est de comble du malheur. Assister le malade indigent, lui apporter le réconfort moral et l’assistance matériele à lui et à sa famille est un devoir des plus impérieux pour chacun de nous.

Je vous prie donc, messieurs et mesdames, de redoubler l’effort et de continuer à répondre à notre appel comme vous l’avez fait jusqu’à présent, chaque fois que nous nous sommes adressés à vous.

Après la lecture, tout à l’heure, des rapports moral et financier et pour

des raisons que notre Secrétaire vous exposera dans son rapport moral, vous allez etre appelés à élire un nouveau Comité.

Je vous prie de le faire dans le calme et de n’avoir en vue que l’intérêt et la bonne marche de la Société.

BIKOUR-HOLIM-SEFROU ASSEMBLEE GENERALE DU 23 JANVIER 1949

Rapport financier du 1er JANVIER 31 DECEMBRE 1948 Mesdames, Messieurs,

J’ai l’honneur de vous présenter le rapport financier de Notre Société du 1er JANVIER au 31 DECEMBRE 1948.

La situation se présente comme suit:

BALANCE

Total des recettes 421,839.00

Total des dépenses  310,932.00  

Solde en caiese au 1er JANVIER 1949      110.907

Comme vous le voyez, la gestion de notre société s’est faite dans les meille ures conditions, qu’il me soit permis de remercier vivement tous les généreux donateurs qui nous ont permis de mener à bien notre oeuvre. Nos remer- ciements vont également à l’Entr’ Aide Française, à l’O.S.E., au Comité de la Communauté que leurs subventions ou par leurs secours en nature ont contribué saulager les soufïfrances de nos malades.

Je lance de nouveau un appel à votre générosité pour que vous continuiez à nous apporter votre aide. Et encore une fois MERCI.

316

כ״ ב טבת התש״ט (23.1.49)

פיסם לקומיטי די חברת ביקור חולים, ענדי אונור נכתתר כירכום עלא למזייא די זיתו ליום להאד זמוע די הווא תאני דלחברה דייאלנא מן נהאר די תסללמת עלא יד למכזן.

לחברה די ביקור חולים נכלאקת פעאם (1926) תרפ״ו בלחאק חתא לעאם (1942) תש״ב עאד זהדדת לכדמא דייאלהא והאד זהד מא כא יתרכאסי, ליום נקדר נקולכום באיין לחברה די ביקור תולים הייא ווחדא מן לחברות די צפרו די כא תכדם מליח ודי מחדאזא בזזאף לבלאד.

ביקור חולים, רגבא עלא למריד הייא ווחדא מן למצות די למעלה דייאלהום כבירא בזזאף, בררא מן רגוב עלא למרדא, לחברה דייאלנא כא תגבבל למריד בזמיע די יתחדאז, טביב, דוואייאת וואכא גאליין, לחליב, סוקאר, וחוואייז אוכרין דלמאכלא, וכא תעאוון בלפלוס לפאמלייא דלמריד, האד למצות כול ווחדא מנהום די כא יעאוון לחברה כא יעמלהום כול נהאר.

לעני הווא וואחד בנאדם פתאמארא, למריד וואכא עשיר כא יכון פתאמארא, בלחאק סאעא די לעניות ולמרד כא ינזמאעו עלא בנאדם וואחד, האדיך הייא תאמארא לכבירא, לחברה דייאלנא הייא כא תעאוונו באס ירפד צער הווא ולפאלמלייא דייאלו.

ביהא כא נרגבוכום בזזאף באס תבקאוו תעאוונונא פחאל מא כא תעמלו התא לדאבא. דאבא מאסיין תסמעו ראפור דלכדמא דלעאם, ולחסאבאת דדאכול ולכארוז, ומגור תסמייוו וואחד לקומיטי די יגבבל לחברה וכא נרגבוכום באס תעמלוה בלהדן ותראוו ג׳יר נפע דלחברד. ואתם שלום.

יעקב חמו

תעודה מספר 316-רבי דוד עובדיה-כרך א'

Ce n'est qu'un seul verset, pour que je puisse télécharger une photo avec le message, si cela réussit, le verset apparaîtra dans chaque message..

נסתפק ברשימה זו שאינה מיצגת אלא את קצה הקרחון. רוב הקהילות בהן הרצף לא נשמר, היו מועדות לשינויי מנהגים. מנהג א״י הקדום שהיה על פי הירושלמי, נעלם עם השמדת הקהילה היהודית ע״י הצלבנים. המנהג המכונה היום ״ירושלמי״ הוא מנהג חדש שהתחיל להיווצר לאט לאט אחרי גירוש ספרד. בתורקיה נוצרה תערובת של מנהגים, עקב הנדידות הגדולות אליה של קהילות ספרד שהיו בעלי מנהגים שונים (קסטיליה וארגון למשל), של קהילות אשכנזיות ושל הקהילות המקוריות (המנהג הרומניוטי ומנהג המוסתערבים). אין פלא כי המקובלים הצליחו אז בקלות לשנות במזרח חלק מן המנהגים הישנים.

תופעה כזאת לא יכלה להתרחש בקלות בצפון אפריקה. הרצף הדמוגראפי והמשכיות מרכזי התורה הבולטים במשך למעלה מאלף שנים, מנעו שינויים קיצוניים במנהגים.

והנה אנו עדים לתופעה הסוציולוגית הידועה שהפחות מושרש מערער על מי שמושרש יותר.

לגבי הטענה השלישית, שצריך לקבל את מנהג המקום, אנו מפנים את הקורא אל המבוא שלנו, בו מוכח שזו אחת המחלוקות הגדולות שזעזעו את המאה הט״ז, שדמתה במפגש קהילות לתקופתנו, וכשהנטיה הכללית היתה שכל קהילה יכולה וצריכה לשמור על מנהגיה, וכי הכלל האומר כי אדם חייב לקבל עליו את מנהג המקום שאליו בא אינו חל על קהילות שלמות אלא רק על יחידים. ומכל מקום, אין הגיון להחיל כלל זה רק על יוצאי צפון אפריקה ולא על האשכנזים.

לגבי הטענה השניה, אנו נוכיח לאורך הספר, בהלכות רבות, כי הטענה שקהילות צפון אפריקה חרגו מפסקו של מר״ן אינה נכונה ברוב המקרים. וכן שהמערערים עצמם חרגו פעמים רבות מפסקי מר״ן, דוקא באותן הלכות בהן נצמדו קהלות צפון אפריקה לפסקיו של מר"ן. דוגמאות רבות בנידון, פזורות לאורך כל החיבור הזה. והמסקנה היא שאין לאף אחד מונופול על מרץ.

גם הטענה הראשונה שקהלות צפון אפריקה נוהגות בדברים רבים כמו האשכנזים, תתברר כמופרכת. ראשית מר"ן עצמו פסק במקרים לא מעטים כדעת הרא״ש ונגד הרי״ף והרמב״ם. שנית המערערים מעדות המזרח נוהגים פעמים רבות כדעת האשכנזים ונגד דעת מר"ן, דוקא באותן הלכות בהן קהלות צפון אפריקה נוהגות כדעת מר״ן, ובהתאם להלכה ספרדית מקורית. וגם פה ימצא הקורא דוגמאות לא מעטות לאורך חיבורנו זה.

חשוב גם להדגיש כי ההיסטוריה שלנו מצטיינת בהשפעות הדדיות בין האשכנזים והספרדים. ההשפעות הספרדיות הבולטות ביותר על האשכנזים מופיעות בניגוד למצופה, דוקא אחרי גירוש ספרד שהיה אמור לחסל את העולם הספרדי. חוגי האר״י השפיעו בצורה עמוקה על האשכנזים, בעיקר על קהילות החסידים. אך לפני כן, כבר בולטים השל״ה הקדוש, חכם צבי ובנו יעב״ץ בהערצתם לספרדים. מאידך, ההשפעות האשכנזיות על הספרדים בעבר הורגשו בכל הקהילות הספרדיות, ולא רק אצל יוצאי צפון אפריקה. כבר כתב אברבנאל – כחמישים שנה לפני הופעת השו״ע, בספרו ״זבח פסח״ על ההגדה (בסוף הפרק ״סדר הדברים בליל שימורים״): ״ואנחנו גלות ירושלים אשר בספרד הננו נוהגים כדעת הרא״ש ז״ל״.

אם כן השפעת הרא״ש ע״ה לא הצטמצמה ליוצאי צפון אפריקה. ואפילו ר׳ אברהם אלקלעי ע״ה (דודו של ר׳ יהודה אלקלעי) כותב בספרו ״זכר לאברהם״ (ערך פסח): ״מנהגינו בעיירות אלו הסמוכות בדיני פסח לענין חוזר ונעור דלא מחמרינן לומר חוזר ונעור אפי׳ בטעמו או לח בלח, וכמו שכתב מור״ם סימן תמ״ז ס״ד, דדוקא בממשו אמרינן חוזר ונעור וכו׳ וכן בכל דיני פסח מנהגינו ככל מה שכתב מור״ם ז״ל, באופן דלענין פסח אנו אשכנזים, כך אמר לי הרב מ״ד עט״ר ה״ה מר רב״י יצ״ו״. ור׳ אברהם אלקלעי אינו צפון אפריקאי בכלל, אלא מדובר בספרדי שחי במאה הי״ח באזור הבלקנים שהיה שייך לאימפריה התורכית.

מטרת חיבור זה אינה ח״ו ויכוחית וקנטרנית. סהדי במרומים כי אין איתי שום רצון ולא יכולת להתמודד עם פסקיו של מופת הדור הרב עובדיה יוסף. מי אני ומה אני כי ארהיב עוז להרוס אל הקודש. אך לא מדובר בי. קנוא קנאתי לכבודם של גדולי התורה והמאורות אשר האירו את עיני ישראל בצפון אפריקה למעלה מאלף שנה בלי הפסקה. הפסקים המקובלים על עדות המזרח הם כולם נכונים וישרים למבין. אך לא פחות מהם, גם ההלכה המקובלת על יוצאי צפון אפריקה יסודתה בהררי קודש. אלו ואלו דברי אלהים חיים. וכל אחד חייב לצעוד בדרכי אבותיו. נא לקרוא את המאמר האחרון שכותרתו ״אלו ואלו דברי אלהים חיים״, בו נמצאת סקירה היסטורית של הגיוון ההלכתי בעם ישראל. שם הבאנו את דברי רב האיי גאון בתשובה שיש מחלוקות הלכתיות שכבר נמסרו למשה רבינו מסיני, ואת דברי האר״י ז״ל שיש י״ב שערים בשמים, שער אחד לכל אחד משבטי ישראל. באותו מאמר עמדנו על תפקידו ההיסטורי של מופת הדור הרב עובדיה יוסף נר״ו. לכן הסגנון ההשוואתי בחיבור זה אינו צריך להטעות, ולא לעורר מדנים ח״ו.

מטרתנו בחיבור זה היא רק לתרום לסילוקן של כמה דעות קדומות. בד״ב ההלכות של כל העדות מבוססות היטב, ויש להנחיל תודעה זו לכל עם ישראל. בל יאמר אדם לחבית: אבי גדול מאביך, החכמים שלנו גדולים מן החכמים שלכם. יותר מזה, הפעלת מכבש על עדה כלשהי כדי שתעזוב את המסורת ההלכתית שלה ותקבל עליה מסורת הלכתית אחרת, מביאה תמיד לידי נשירה. תמיד יהיו אנשים שיזרקו כל מסורת, ובתנאי שלא יכפו עליהם מסורת אחרת. ביסוס המסורת ההלכתית של יוצאי צפון אפריקה, נועדה אם כן לקרב את אחינו יוצאי צפון אפריקה אל עולם התורה והקדושה, ולא ח״ו לצורכי התמודדות.

כאמור, חיבורנו זה מלווה בד״כ את הסידרה ׳ילקוט יוסף׳. הוא מטפל רק בהלכות שסותרות את המקובל אצל יוצאי צפון אפריקה. מוצגות זו לעומת זו ההלכות על פי ילקוט יוסף וההלכות המקבילות אצל גדולי התורה בצפון אפריקה. בהערות שוליים, מובאים המקורות. פרטים על הספרים וגדולי התורה שחיברו אותם, נמצאים בנספח מיוחד בסוף החיבור. המחצית השניה של חיבור זה מכילה מאמרים שחוקרים את המקורות של הלכות חשובות שנוהגות אצל יוצאי צפון אפריקה, ומחזקים אותם.

הנני מתחנן בפני בורא נשמתי כי יצילני משגיאות ומיצר ההתפלמסות. בו בטחתי כי לא אמעד, כי יצאתי לטרוח למען שמו הקדוש. ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

דברי שלום ואמת-הרב שלמה טולידאנו-חיזוק כמה פסקי הלכות ברוח הפסיקה של חכמי צפון אפריקה.

עמוד 16