מורשת יהדות מרוקו

קינתו המפורסמת של הראב״ע ׳אהה ירד׳ מתארת את חורבן קהילות מרוקו בזמן גזירות השמד של המווחדים, והיא מתחילה כך: ״איך נחרב/ המערב/ ורפו כל ידים״.

אֲהָהּ יָרַד / עֲלֵי סְפָרַד / רַע מִן הַשָּׁמַיִם

וְסֶפֶד רַב / עֲלֵי מַעֲרָב / לְזֹאת רָפוּ יָדַיִם

עֵינִי עֵינִי / יֹרְדָה מַּיִם

בְּכוֹת עֵינַי / בְּמַעְיָנַי / עַל עִיר אַלְיוֹסְנָהּ

בְּאֵין אָשָׁם / לְבָדָד שָׂם / הַגּוֹלָה שָׁכְנָה

בְּאֵין סַלֵּף / עֲדֵי אֶלֶף / שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים שָׁנָה

וּבָא יוֹמָהּ / וְנָד עִמָּהּ / וְגַם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה

בְּאֵין תּוֹרָה / וְאֵין מִקְרָא / וְהַמִּשְׁנָה נִטְמְנָה

וְהַתַּלְמוּד / כְּמוֹ גַּלְמוּד / כִּי כָּל הוֹדוֹ פָּנָה

וְיֵשׁ הוֹרְגִים / וְיֵשׁ עוֹרְגִים / מְקַוֵּם אָנָּה וָאָנָה

מְקוֹם תְּפִלָּה / וְגַם תְּהִלָּה / לְבֵית תִּפְלָה נִתָּנָהּ

וְקָרַע זָר / וְגוֹי אַכְזָר / דָּת אֶל הַנֶּאֱמָנָה

לְזֹאת אֶבְכֶּה / וְכַף אַכֶּה / וּבְפִי תָּמִיד קִינָה

וְאֵין לִי דָּמַי / וְאָמַר מִי / יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם

וְרֹאשׁ אֶקְרָא / וּמַר אֶצְרַח / עַל גּוֹלַת אֲשִׁבִּילִיָּא

עֲלֵי נְשִׂיאִים / וְהַקְּרֻאִים / בְּשֵׁמוֹת וַחֲכָמֶיהָ

וְעַל אַצִּילִים / וְהֵם חֲלָלִים / וּבְנֵיהֶם בְּשִׁבְיָהּ

וְאֵיךְ עֲזוּבָה / מְאוֹד קָרְטֳבָה / וּתְהִי כַּיָּם שְׁאִיהָ

וְשָׁם חֲכָמִים / וְגַם עֲצוּמִים / מֵתוּ בְּרָעָב וְצִיָּה

וְאֵין יְהוּדִי / וְגַם יְחִידִי / בְּגַאֲיָן גַּם אָלָמֶרְיָהָ

וּמָיוֹרְקָה / וְעִיר מַלַקָה / לֹא נִשְׁאֲרָה שָׁם מִחְיָה

וְהַיִּהוּדִים / וְהַשְּׁדוּדִים / הֻכּוּ מַכָּה טְרִיָּה

לְזֹאת אֶסְפְּדָהּ / וּמַר אֶלְמְדָה / וְאֶנְהֶה עוֹד נְהִי נְהִיהָ

לְשַׁאֲגוֹתַי / בְּתוּגוֹתַי / וְיִמְאֲסוּ כְּמוֹ מַיִם

וְהוֹי אֶקְרָא / כִּמְצֵרָה / עַל קְהִלַּת סָגְלְמָאסָה,

וְעִיר גְּאוֹנִים / וּנְבוֹנִים / מְאוֹרָם חֹשֶׁךְ כִּסָּה

וְשָׁח עַמּוּד / וְהַתַּלְמוּד / וְהַבִּנְיָּה נֶהֱרָסָהּ

וְהַמִּשְׁנָה / לִשְׁנִינָה / בְּרַגְלַיִם נִרְמָסָהּ

וְעִיר מְלוּכָה / וְהַנְּבוֹכָה / מַרְאַכַּס הַמְּיֻחָסָהּ

עֲלֵי יְקָרִים / מְדֻקָּרִים / עֵין אוֹיֵב לֹא חָסָה

אֲהָהּ אָפַס / קְהַל פַאס / יוֹם נִתְּנוּ לִמְשִׁסָּה

וְאֵי חֹסֶן / קְהַל תַּלְמְסֵן / וְהַדְרָתָהּ נָמַסָּה

וְקוֹל אָרִים / בְּתַמְרוּרִים / עֲלֵי סַבְתָּה ומִכְּנֶּאסָה

וְסּוּת אֶקְרְעָה / עֲלֵי דְּרָעָה / אֲשֶׁר לְפָנִים נִתְפָּשָׂהּ

וּבְיּוֹם שַׁבָּת / וּבֶן עִם בַּת / שָׁפְכוּ דָּמָם כְּמַּיִם.

וּמָה אַעַן / הֲכִי לְמַעַן / חַטָּאתִי זֹאת הָיְתָה

וּמֵאֵלִי / וְצוּר חֵילִי / רָעָה אֵלַי כָּלְתָה

לְמִי אֶשֹׁבֵּר / וְגַם אֲדַבֵּר / וְהַכֹּל יָדוֹ עָשְׂתָה

וְחַם לִבִּי / בְּתוֹךְ קִרְבִּי / עַל נַפְשִׁי אֲשֶׁר עִוְּתָה

וּמֵאַרְצָה / מְחוֹז חֶפְצָהּ / לְאֶרֶץ טְמֵאָה גָּלְתָה

וְנִכְלָמָהּ / וְנֶאֱלָמָהּ / לְסַפֵּר תְּלָאוֹת רָאֲתָה

וְעִם כְּאֵבָהּ / וּבִלְבָבָהּ / לְחֶסֶד צוּרָה קִוְּתָה

לְצַוֹּת פְּדוּת / וּמֵעַבְדוּת / כִּי בְּצֵל כְּנָפָיו חַסְתָּה

בְּבֵית כְּלָאִים / בְּכָל עֵת אִם / זָכְרָה שְׁמוֹ אָז חָיְתָה

וְרַק בִּכְיָהּ / עֲלֵי לֶחֱיָהּ / בְּיַד אַמָּה אֲשֶׁר קַשְׁתָּהּ

מְאֹד תִּירָא / עֲדֵי יֵרָא / אֱלֹקִים מִשָּׁמַיִם.

אֵיךְ נֶחֱרַב / הַמַּעֲרָב / וְרָפוּ כָּל–יָדַיִם!
וְאוֹי! יָרַד / עַל סְפָרַד / רַע מִן הַשָּׁמַיִם.
עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם.

יְמֵי רָעָה / עַל דְּרָעָה / אֲשֶׁר בָּאוּ בַּתְּחִלָּה
בְּיוֹם בָּא צַר / חֹשֶׁךְ צַר / עָלֶיהָ וְאָבְלָה.
וְלָכַד עִיר / וְיָעִיר / חֲמָתוֹ עַל הַקְּהִלָּה,
קְהִלַּת אֵל / יִשְׂרָאֵל, / סְגֻלַּת שׁוֹכֵן מַעְלָה;
קְהַל יְשָׁרִים / וּכְשֵׁרִים, / הוֹד תּוֹרָה וְגָדְלָה.

וְחִישׁ צָדָם / וּלְכַדָּם / בְּיוֹם זַעַם וְחַלְחָלָה
יוֹם הַמַּר / וְהַנִּמְהָר, / יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה.
וְאָמַר: 'אֵי / אֵל רוֹאָה / וְלֹא נִרְאֶה לְחַשְׁמַלָּהּ?
בּוֹרַאֲכֶם / בּוֹחַרְכֶם / לֶהֱיוֹתְכֶם לוֹ סְגֻלָּה
יוֹשִׁיעֲכֶם / וְיַצִּילְכֶם / מֵחֶרֶב הַמְּחוֹלָלָהּ.

בְּרוֹ לָכֶם / וְגַם לְנַפְשְׁכֶם / תִּנָּצְלוּ מִשְּׁאוֹלָה.
הַאֲזִינוּ / וְהַאֲמִינוּ / בְּדָתֵי הַמְהֻלָּלָה.
…ן …ת / יִהְיֶה נִשְׁבַּת / וְדִין הַתּוֹרָה כַּלָּה,
אֲכַבֶּדְכֶם / וְאוֹשִׁיבְכֶם / בְּכֵס מִשְׂרָה וּגְדֻלָּה.

אִם תֹּאבוּ / וְתַקְשִׁיבוּ / תֹּאכְלוּ טוּבִי סֶלָה;
וְאִם תְּמָאֲנוּ / תִּנָּתְנוּ / לְחֶרֶב וּבִזָּה וְכִסְלָה'.
וְלֹא אָבוּ / וְהֵשִׁיבוּ / עַזֵּי–מֵצַח מִלָּה:
'גּוֹי סָכָל, / לֹא נוּכַל / לְהַחֲלִיף יָמִין בִּשְׂמֹאלָהּ;
דָּת צֶדֶק / בְּדָת חֶדֶק, / דִּין יָשָׁר בְּדִין עַוְלָה'.

וְחִישׁ גָּמְרוּ / וְגַם אָמְרוּ: / 'חָלִילָה! חָלִילָה
לִכְפֹּר בְּדָת / יְקַר חֶמְדַּת / דָּת אֵל נוֹרָא עֲלִילָה'.
וְלֹא רָצוּ / וְנִקְבְּצוּ / סַנֵדְרִי קְטַנָּה וּגְדוֹלָה;
וְהֵם שִׁבְעִים / וְאֶחָד עִם / שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים עֲגֻלָּה.
וְנֶאֶסְרוּ / וְנִמְסְרוּ / לְפִי חֶרֶב בִּבֶהָלָה.

וְצַעֲקָתָם / וְנַאֲקָתָם / לֹא נִשְׁמְעָה בִּזְבוּלָה.
לְפִי רֶגַע / בָּא נֶגַע / אֲלֵיהֶם וְנַעֲשׂוּ כַּלָּה

בְּיוֹם שַׁבָּת / בֶּן עַם–בַּת / שָׁפְכוּ דָּמִים כַּמַּיִם.

וְהוֹי אֶקְרָא / כִּמְצֵרָה / עַל קְהִלַּת סַגֶלְמׇאְסָה,
וְעִיר גְּאוֹנִים / וּנְבוֹנִים / מְאוֹרָם חֹשֶׁךְ כִּסָּה
וְשַׁח עַמּוּד / וְהַתַּלְמוּד / וְהַבְּנִיָּה נֶהֶרְסָה
וְהַמִּשְׁנָה / לִשְׁנִינָה / בָּרַגְלַיִם נִרְמָסָה
וְעַל יְקָרִים / מְדֻקָּרִים / עַיִן אוֹיֵב לֹא חָסָה
וְאֵי חֹסֶן / קְהַל תְּלַמְסֶאן / וְהַדְרָתָם נָמַסָּה
וּגְדוֹלִים / בְּיַד עֲרֵלִים / חִישׁ הָיוּ לִמְשִׁסָּה
וְקוֹל אָרִים / בְּתַמְרוּרִים / עַל סַבְתָּה וּמִכְּנֶאְסַהּ
אֲצַפְצֵף כְּסוּס / עָגוּר לְסוּס / אֲשֶׁר הָיְתָה לְקַלָּסָה
וְעִיר אַגְמָאת / בְּלִי הַצְמַת / לְפִי רֶגַע נָמַסָּה
לְזֹאת אֶבְכֶּה / וְכַף אַכֶּה / וְיָדִי עַל חֲלָצַיִם
אוֹי אָפַס / כָּל קְהַל פָאס / וְחִישׁ אָבְדוּ מְהֵרָה
עִיר תּוֹרָה / וְהַמִּקְרָא / וְהַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא
עִיר חֲכָמִים / מְחֻכָּמִים / בְּסֻגְיָה וּבִסְבָרָה
וְתַלְמִידִים / וַחֲרֵדִים / בְּמִצְוַת אֶל בָּרָה
וְדַרְשָׁנִים / הַמְּבִינִים / בְּסוֹד סִפְרֵי וְגַם סִפְרָא
וּמִדְרָשׁוֹת / מֵאֵין חָשׁוֹת / וְלֹא תָּמוּשׁ הַתּוֹרָה
וְחַזָּנִין / מִתְחַנְּנִין / בְּקוֹל עָרֵב וּבְצוּרָה

אברהם אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא נולד בשנת ד’תתנ”ב לערך לאביו רבי מאיר, בטודלה שבספרד. הקהילה היהודית פרחה באותם ימים, ומנתה אישים דגולים כריה”ל ועוד. עם זאת, מבחינה גשמית היה מצב היהודים מורכב: מחד נשאו יהודים משרות רמות בחצרות המלכים, ונטלו חלק פעיל במסחר ובתרבות העיר, ומאידך סבלו מפעם לפעם מהתפרצויות שנאה מצד הגויים. בד’תתצ”ח החל רבי אברהם לנדוד ברחבי העולם: צפון אפריקה, קירואן, מצרים, ארץ הקודש ועוד. לאחר מכן שב לאירופה, ובאיטליה חיבר את פירושו לתורה שהושלם בשנת ד’תתקט”ו. בפרובאנס ישב לזמן מה, למד ולימד, ואף דן עם רבינו תם – בכתב ובפגישה פנים אל פנים. לאחר מכן שהה בלונדון שלוש שנים, חיבר שם את ספרו ‘יסוד מורא’. בגיל 75 חלה את חוליו בקוראו על עצמו את הפסוק: “ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן” – בן שבעים וחמש יצא הצדיק מחרון אף העולם, ונסתלק ביום א’ אדר ראשון. מקום ושנת פטירתו לא נודעו.

דברי שלום ואמת-הרב שלמה טולידאנו-חיזוק כמה פסקי הלכות ברוח הפסיקה של חכמי צפון אפריקה.

עמוד 16

הפליטים

אפשר להבחין בשני סוגי פליטים יהודים במרוקו, במלחמת העולם השניה; אלה שהובאו לשם בכוח על ידי גורם לא־יהודי, דהיינו: המתנדבים לשעבר לצבא הצרפתי, שהוגלו למרוקו לאחר מפלת צרפת; ואלה שהגיעו מרצונם, לרוב בעזרת אירגונים יהודיים, דהיינו: הפליטים מארצות אירופה הכבושות בידי הגרמנים, שחיפשו דדך הגירה למקום בטוח יותר, בעיקר ליבשת האמריקנית.

א. עצורי המחנות

יהודים רבים ממזרח אירופה ומרכזה, ששהו בצרפת בעת פרוץ המלחמה, התנדבו – לפעמים הוברחו להתנדב, אפילו על ידי היהודים הצרפתים – לשרת בצבא הצרפתי, כמתנדבים לצבא למשך המלחמה
(EVDG – Engagés Volontaires pour la duree de la Guerre). הם הוצבו בעל־כורחם בלגיון הזרים ונשלחו להתאמן במחנות הלגיון, בדרום צדפת ובצפון־אפריקה. לאפריקה נשלחו במיוחד נתינים גרמניים לשעבר, שלא נחשבו אמינים דיים. רק אלה שהתאמנו בצרפת נשלחו בסופו של דבר לחזית, והם לחמו באומץ לב, למרות תקופת האימונים הקצרה, ורבים מהם אף עוטרו באותות הצטיינות.

לאחד מפלת צרפת הורדו המתנדבים היהודים ממצבת כוח־האדם של הצבא. הם לא הפכו לאזרחים חופשיים, אלא נאסרו במחנות עבודה – מי בצרפת ומי בצפון־אפריקה – במסגרת קבוצות העובדים הזדים

(GTE – Groupements de Travailleurs Etrangers או GTI – Groupements de Travailleurs Israélites).

חלקם נשלחו אחרי יוני 1940 ממחנות בצרפת למתנות בצפון אפריקה. בסופו של דבר נשלחו האסירים במחנות בצרפת ברובם להשמדה במזרח אירופה, בגל השילוחים גדול של סתיו 1942, ואילו אלה ששהו בצפון־ אפריקה נותרו רובם בחיים, למרות התנאים הקשים. גורל עיוור ואירוני הפך אותם לניצולים, שלא ביוזמתם וכמעט בעל־בורחם. על פי שאיקובסקי Szaj kowski      מדובר ב־ 7,500-6 יהודים שהיו עצורים במחנות עבודה בצפון־ אפריקה, אם כי מספרים אלה גדולים מהערכות שאר החוקרים.

מחנות אלה היו מפוזרים לאורך תוואי מסילת הברזל הטראנס־סהארית – חלום קולוניאלי צרפתי ישן, שממשלת וישי החלה במימושו בעיקר לצרכים של תעמולה פנימית – שהיתה אמורה להגיע מתוף הים התיכון ועד בקעת הניג׳ר. מסילה זו עברה על פי התכנית דרך מכרות הפחם של ג׳ראדה ובו־עדפה שבמרוקו המזרחית, המשיכה באלג׳יריה לקנארסה וקולומב־בשאר שבפאתי הסהארה, ומשם המשיכה דרומה. לאורך הקטע הצפוני, במרוקו, עד בו־ערפה, הוקמו מחנות רבים, כולל מחנות בהם עבדו על פרויקטים שונים ממסילת הברזל, כמו במכרות שהזכרנו לעיל. מחוץ לתוואי מסילת הברזל היו במרוקו עוד מתנות רבים. חלקם מחנות עבודה; חלקם מתנות משמעתיים, אליהם נשלחו עצירים ממחנות אתרים כדי לענוש אותם ו״לשבור״ אותם. חלקם היו מעין בתי־ סוהר, וחלקם מחנות הסגר, שנקראו בלשון נקייה ״מרכזי דיור״ (Centres d’Hébergement, אליהם נשלחו בעיקר פליטים שהגיעו למרוקו בטראנזיט ונתקעו בדי, אך היו בהם גם מתנדבים לצבא (EVDG) לשעבר. על מחנות אחרונים אלה והאנשים שהיו בהם ארחיב את הדיבור בחלק השני של פרק זה. לרשימת המחנות המובאת להלן צריך להוסיף את קבוצת העבודה שעבדה על הכביש למדיונה, הוא בביש מס׳ 539, סמוך לקזבלנקה (ראה המפה).

המחנות היו תחת אחריותו הניהולית של הייצור התעשייתי(-Production Industrielle – גוף ממשלתי שמושבו ברבאט.

העצורים במחנות העבודה היו נתונים למשמעת קפדנית. שמרו עליהם לגיונרים לשעבר (רבים מהם גרמנים ואנטישמים) וחיילים סנגאליס מוסלמים (Goumiers Sénégalais). הם עבדו כ־10 שעות ביום, עליהן נוספה ההליכה מהמחנה עצמו עד מקום העבודה. בברגנט, למשל, היה מרחק זה ארבעה ק״מ, הם היו אמורים לקבל תשלום יומי בסך שמונה פראנקים. אך לרוב קיבלו הרבה פחות, ולפעמים לא הגיע הכסף בלל לידם ונעלם בדרך מסתורית, מבלי שמישהו יורשה לחקור בדבר. תנאי התברואה היו גרועים, ולא בכל המחנות היתה אספקת מים סדירה. התזונה היתה דלה: מעט נוזל דמוי־קפה בבוקר, ובצהריים ובערב מרק קטניות סמיך. מי שהתמזל מזלו, מצא עצם או אף חתיכת בשר בקערתו; האתרים הסתפקו בטבילת מנת הלחם היומית: 450 גרם. במתנות מסוימים קיבלו העצורים מעט יין בצהריים. השומרים המשגיחים על העבודה יכלו למנוע אוכל מהעצורים, כעונש, ואמנם עשו זאת בתדירות גבוהה. במחנות המשמעתיים, כמו עין־אל־עוראק, האוכל היה עוד יותר דל: משקל מנת הלחם היומית היה רק 250 גרם ואי אפשר היה לצפות לבשר או עצם במרק. על כל הפרת משמעת נענשו שם בעונשים קשים: מלבד מניעת אוכל היו גם מלקות ועינויים שונים, שהרגילים שבהם היו – ״הכדור״ (La pelote).־ הרצת העציר עם סל אבנים על ראשו עד להתמוטטותו; ״כלוב האריות״: כלוב מרובע עשוי חוט ברזל דוקרני, 1,80 מטר גובהו, בו הושאר האסיר, חשוף לשמש ביום ולקור המדברי בלילה, לפעמים עד 30 יום; ״העמוד״: אליו קשרו את האסיר במשך יום שלם; והגרוע מכל, ״הקבר״: בור באדמה באורך קומת אדם, שם השכיבו את האסיר, מבלי שיוכל לזוז, עם 100 גרם לתם ליום ומים, עד 30 יום. רבים מתו בעקבות עינויים אלה. במתנה מסוים, לשם נשלחו evdg שאינם כשירים לעבודה, התעללו בעצורים בצורה הפוכה: שם הוכרחו להסתובב כל היום בלא״ מעש ולא אופשרה להם עבודה קלה שבקלות – בכוונה לפגוע במוראל שלהם.

כפי שנראה להלן, שוחררו העצורים מהמחנות באביב 1943, אך רבים עוד נותרו בהם פרק זמן ארוך יותר. בשל ריתוק המתנות מהערים הגדולות היה הקשר שלהם עם הקהילות דל מאוד. היה קשר חזק יותר כשהמחנה שכן קרוב לקהילה מסוימת, אך היו אלה בדרך כלל קהילות קטנות, שלא היה לאל ידן לעזור הרבה.

שורשים במזרח ב, יד טבנקין 1989-יצחק גרשון-העזרה לפליטים יהודים במרוקו במלחמת העולם השניה.