מורשת יהדות מרוקו

מודל רמב״ה – רשב״י

עוד מתקופות קדומות ידועים הקשרים ההדוקים שבין יהודי צפון אפריקה לבין ארץ ישראל, קשרים שבאו לידי ביטוי גם במסגרת פולחן הקדושים המקומי. מסורות שונות במרוקו מתייחסות לדמויות מקראיות ותלמודיות הקבורות במרוקו. משאת נפשם של יהודים רבים בצפון אפריקה, בכל התקופות, היתה לעלות לארץ כדי לסייר ולהשתטח על קברי הקדושים. אלפי הילולות התקיימו במרוקו לזכרם של קדושים מארץ ישראל, והבולטות שבהן, ללא כל ספק, היו של ר׳ שמעון בר יוחאי ור׳ מאיר בעל הנס, סביבם התארגנו כל מיני קבוצות וחברות למטרות לימוד, צדקה, סיוע לזולת, ביקור חולים ופעילויות אחרות. עם עלותם לארץ נהפכו מיד המקומות הקדושים בארץ למוקד של עלייה לרגל.

שתי מגמות זירזו תהליך זה. מצד אחד, המשיכה המסורתית החזקה לכשעצמה של המקומות הקדושים בכל הדורות, ומצד שני, היעדר קיום הילולות גדולות דוגמת אלו שהתקיימו במרוקו בל׳׳ג בעומר ובתאריכים אחרים. תופעה אחרונה זו בלטה בעיקר בשנים הראשונות, וקשורה לבעיות הקליטה הכלכלית והחברתית בארץ. הכותל, קברי האבות, קבר רחל, שמעון הצדיק, קבר רבן גמליאל, מערת אליהו הנביא, ר׳ מאיר בעל הנס ור׳ שמעון בר יוחאי מושכים כל השנה קהל רב של מבקרים מכל העדות, אך יהודי מרוקו נוטים להרחיב את ביקוריהם גם לקדושים אחרים, והמיוחד ליהודי מרוקו הוא שלגבי רמב״ה או רשב״י הם אינם מסתפקים בביקורים רגילים, או ביום ההילולה עצמו, אלא הם באים ומתיישבים שם ימים רבים לפני כן. רבים מהם באים, למשל, מראשית אייר לטבריה עד שהם נוכחים בתהלוכת ספרי תורה ובהילולה המתקיימת בי״ד באייר, אחר כך נוסעים למירון עד לל׳׳ג בעומר. אפילו מעקב שטחי אחר זהותם של האלפים הרבים המצטופפים בטבריה ובמירון, מראה מה חלקם הרב של יהודי מרוקו בקהל הנוכח. למעשה הועתקו לכאן דפוסי הזייארה, שהיו מקובלים לגבי קברים קדושים במרוקו, עם כל הסממנים המאפיינים אותם, כגון הקמת מאהל, שהות ימים רבים, שחיטה, בילוי בחיק הטבע תוף שירה, תפילה וריקודים, התייחדות תכופה ליד הקבר הקדוש ובו׳.

מודל הצור ויבנה

ריבוי הקברים הקדושים במרוקו, שמיקדו את פעילותם הפולחנית של היהודים שם, קשור ללא ספק למושג המרחב הקדוש. כיסויו של תחום ההתיישבות היהודית במרוקו ברשת צפופה של קברים קדושים, בדומה למוסלמים, מקנה ליהודים הרגשת ביטחון, ומשמש כמכשיר יעיל להגנה נגד שכניהם המוסלמים. הקדוש, שחולל לפעמים על ידי המוסלמים – בגלל יהדותו או כסמל, כדי לפגוע ביהודים עצמם – כאשר הוא מעניש את מחלליו וזוכה ליראה ולמעמד בקרב המוסלמים, מעביר יחס זה גם ליהודים מצד המוסלמים. היהודים נמצאים אז תהת חסותו של הקדוש, ואין פוגעים בהם. החיים ביישוב קטן יחסית (יבנה, הצור הגלילית), כאשר מצוי בקרבו קבר קדוש, מחזקים את הקשר הידוע עוד ממרוקו בין הקדוש ״בעל המקום״ ובין תושביו. אכן, קדושים רבים במרוקו מכונים "מול״, דהיינו, בעל, שליט, כאשר הכוונה היא לשליטתו המוחלטת בתחום גיאוגראפי מסוים. יהודי הצור ויבנה, שרובם ממרוקו, סיפחו למעשה את הוני המעגל ורבן גמליאל והפכו אותם לקדושים מקומיים. בנוסף לממד היהודי הכללי נקבעו להם תאריכי הילולה חדשים, המזכים אותם בביקורים יומיומיים. מספרים שחוגי המעגל מונע נפילת פגזים בסביבתם, וכך הדבר לגבי רשב״י במירון וכו׳.

מודל רח״ח – רי״א (ר׳ חיים חורי ור׳ יצחק אביחצירא)

במודל אחרון זה מדובר ברבנים שנולדו בחו״ל, אך נהפכו כאן במותם לקדושים. זוהי תופעה משמעותית ביותר המעוררת שאלות רבות. איך להסביר הופעתם של קדושים חדשים על רקע המציאות הישראלית החדשה ולאור המודלים שתוארו לעיל, המספקים לכאורה כל צרכיה של האוכלוסיה הנחקרת. זאת ועוד: באיזו מידה היכרות קרובה עם שני הרבנים האלה, ר׳ חיים חורי ור׳ יצחק אביחצירא, והתמודדות עם בעיות של חיי שעה, שהיו עדים ושותפים להן אנשים רבים, פעלו כגורם מקרב או מרחיק. האם מקרה הוא שלגבי יהודי צפון אפריקה יש לנו, בשלב זה, עניין עם שני קדושים חדשים, כאשר אין רואים, לפי שעה, תופעה דומה בקרב עדות אחרות? האם מדובר כאן בתופעה מקרית או בגיבוש דפוסים היוצרים תופעות דומות?

ר׳ חיים חורי נפטר בבאר־שבע בכ״ה באייר תשי׳׳ז, ור׳ יצחק אביחצירא (הנקרא לרוב באבא חאכי) נהרג בתאונת דרכים בכ״ו באדר תש״ל. מאז פטירת ר׳ חיים חורי נהפך מקום קבורתו תוך שנים מועטותלמרכז של עלייה לרגל, כאשר יום ההילולה משמש כשיא מבחינת מספר המשתתפים. עדיין יש לחקור את פרק הזמן הזה באופן יסודי, כדי לבחון באופן מדוקדק את שלבי צמיחתו של הקדוש והתפתחות הפולחן שמסביבו.

מותו הטראגי של ר׳ יצחק אביחצירא גרם לזעזוע בקרב הקהילה היהודית המרוקנית בארץ. יהודים רבים באו אל ביתו כדי להשתתף באבל המשפחה, נשים רבות קוננו עליו. כבר בלוויה, שנערכה ברמלה, שמעתי נשים מדברות ביניהן על מעלותיו. אחת הנשים סיפרה שהרב מת כדי להציל את ישראל מסכנה גדולה, ושמותו בא ככפרה לעם ישראל. ברגע זה ידעתי שנולד קדוש.

מאז, מקיימת המשפחה הילולה לכבודו. סיפורים רבים מסופרים עליו, ומקום קבורתו הפך מוקד משיכה לעלייה לרגל.

סיכום

דומה שיהודי מרוקו, הנישאים על גל הדבקות בפולחן הקדושים, שאפיינה אותם כל כך בארץ מוצאם, גורמים כאן לשינוי משמעותי בכל הקשור לפולחן הקדושים ולמקומות הקדושים. מאפיין תרבותי זה, שהיה כה מודגש במרוקו, ממשיך להוות מוקד של פעילות ענפה בארץ. כאשר ביקרתי לאחרונה באופקים במסגרת עבודת שדה של מחקר זה, הקלטתי שם ביום אחד סדרה של חלומות מפי אנשים שונים, ובערוב היום שאלתי את עצמי: האם העיירה חולמת, או אני החולם?

נראה שלאחר תקופת התאקלמות מסוימת, בעקבות בעיות הקליט שאפיינו את יהודי צפון אפריקה, עלה צימאון גדול לקדושה ולקדושים לפי המודלים שתוארו לעיל. הכוח העומד מאחורי כל המודלים הללו הוא הרצון והשאיפה להידבק לפולחן הקדושים. הביטויים השונים שבמודלים תואמים את המציאות הקהילתית או האישית האופיינית לכל מקום ומקום.

במודל רד״ו, אנו רואים שאין יהודי מרוקו מוכנים להשלים עם כך, שהם התנתקו מארץ מוצאם ושקדושיהם, שאליהם היו כל כך קשורים, יישארו שם, ולכן עדים אנו לריבוי החלומות המאשרים את בואם של הקדושים לכאן. אגב, במקרים רבים יחידים וקהילות לא עזבו את מקום יישובם במרוקו לפני שקיבלו באופן גלוי אות או סימן מן הקדוש לעשות זאת, ובכמה מקרים הקדוש הודיע בעצמו על רצונו לעלות ארצה. לפנינו אפוא סגירת מעגל מסוים, כאשר במקרים רבים ייחסו מוצא ארץ־ישראלי לקדוש מקומי, ולכן החזרתו לארץ נראית כתהליך טבעי.

נראה ששמירת הקשר במסגרת הילולה ביתית או בית כנסתית היוותה תשתית מתאימה לצמיחת מרכזים גדולים כמו בצפת, אשקלון ואופקים. קשר מיוחד זה עם קדושים ממרוקו אינו פוגם במאומה בקדושתם של אישים בארץ ישראל, הידועים מקדמת דנא, שגם הם זוכים לא רק לביקורים תכופים (מודל רמב״ה-רשב״י), אלא גם נעשים נסיונות לספחם ולהתאימם לצרכים המקומיים (מודל חצור-יבנה). גם כאן החותם הארץ־ישראלי של הקדוש הוא גורם מכריע, והוא בא לאשר את מידת דבקותם בקדושים ממרוקו ממוצא ארץ־ישראלי. נשאלת השאלה: האם סיפוחם של חוני המעגל בחצור או רבן גמליאל ביבנה לא בא למלא חלל של האטה בתהליך יצירת קדושים חדשים, שהיה קיים במרוקו? אמנם תהליך זה כבר התחיל, וביטוייו הראשונים הם ר׳ חיים חורי ור׳ יצחק אביחצירה, אבל ייתכן שקודם להתגברותו, ייעשו נסיונות בכיוון של מודל חצור-יבנה. נראה שהדבקות בפולחן הקדושים אינה תופעה חולפת.³² השתתפותם של צעירים רבים בפעילות זו מבטיחה המשך קיומה של התופעה. ואכן, כאשר בדקנו בזיקה לנוכחות רד׳׳ו בצפת תופעות שקרו לפצועי מעלות, נוכחנו לראות שגם בקרב צעירים ביי שבע־עשרה, המתחנכים בבית ספר תיכון ישראלי רגיל, בלטו חזיונות בדבר קדוש המופיע בעצמו ומציל את הצעירים, נדרים שנדרו לו וקשרים שנקבעו לפרק זמן ממושך.

פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו,ראשיתו של מנהג במרוקו ובארץ-יששכר בן־עמי- מודל הילולה ביתי ובית כנסתי

מקדם ומים כרך ב'

מודל רמב״ה – רשב״י