מורשת יהדות מרוקו

י. מוכר הפחמים

היה האל בכל מקום ואתר ובכל מקום אורו לא חסר, ומעשה שהיה באיש נדיב וטוב לב, ולו בן יחיד אותו אהב כבבת עינו. הוא סיפק פחמים בהקפה לעניים על מנת שיסיקו את בתיהם בלילות החורף הקרים, וכשלא היה לאל ידם לסלק את חובם, הוא היה מעלים עינו ומוסיף לספק להם פחמים בהקפה. בשל נדיבותו הרבה זכה להתחבב על כל אנשי העיר.

חלפו עברו להם הימים, מוכר הפחמים מת בשיבה טובה, ובנו המשיך בדרכי אביו. באחד הלילות הופיע מוכר הפחמים בחלום בנו ואמר לו: ״מכור את רכושך ועקור לעיר פלונית, והעלמה הראשונה שתיקרה בדרכך בעיר החדשה, אותה ורק אותה תקח לך לאשה״. עשה הבן כמצוות אביו, מכר את כל רכושו ונסע לעיר היעודה. ועוד בטרם הגיע אליה חצתה דרכו עיר גדולה. בלבה של העיר הבחין בקהל אדם מלווה את המת ומשום שרצה לקיים כל מצווה הנקרית בדרכו, הצטרף לשיירת המלווים. משהגיעו לקבר הפתוח וביקשו לקבור את המת, נדחקו שניים שפילסו דרך בין המלווים, עמדו על שפת קברו והחלו לקלל ולגדף את המת שהיה קוסם, על שהיתל בהם בחייו וגזל מהם את כל כספם. השניים הצהירו שאם לא יוחזר כספם, לא יניחו לקברנים לקבור את המת. מוכר הפחמים הצעיר לא יכול היה לשאת את החרפה, העניק לשניים את כל כספו, ובלבד שיניחו למת ולא יוסיפו לחלל את זכרו.

נפרד מוכר הפחמים הצעיר מהאבלים, והמשיך בדרכו עד שהגיע לעיר היעודה עליה דיבר אביו בחלומו. משנכנס לעיר, ראה את קהל העיר כשהוא מתפזר לכל עבר. מששאלם לפשר העניין, ענו לו שבת המלך עתידה לעבור ברחוב, וכל מי שיימצא בו באותה עת – ייערף ראשו. בעודו תועה ואובד עצות, הופיע מאי־שם איש זקן שגרר אותו אחריו לאחת מפינות המסתור שברחוב.

באותה השעה רכבה בת המלך על סוסה האציל ברחובות העיר. ראה מוכר הפחמים הצעיר את בת המלך שהיא יפה מכל נערה ששזפו עיניו לפניה ונזכר במצוות אביו לשאת את העלמה הראשונה שתקרה בדרכו. פנה מוכר הפחמים הצעיר לזקן ואמר לו: ״חפץ אני לשאת את בת המלך לאשה כמצוות אבי״. ״דע לך נערי, שבת המלך כושפה על־ידי מכשף אכזר וצמא־דם״, ענה הזקן והוסיף: ״והוא ציווה עליה לשאול את מבקשי ידה הרבים שלוש שאלות. מי שלא יענה על שלוש השאלות במלואן – ייערף ראשו. וכשיגיע מספרם למאה, ישא המכשף הרע את בת המלך לאשה. עד כה נערפו תשעים ותשעה ראשים, ואם תלך גם אתה בדרך זו, נערי, ייערף ראשך, הראש המאה, והמכשף יבצע את זממו. דע לך בחורי, כי בני העיר ובני המחוז נזהרים שלא לבקש את ידה, והמלך, ירום הודו, אובד עצות. אך אל דאגה נערי, אם זהו רצונך אעזור לך. כעת לך לארמון ובקש את ידה״. שמח בן מוכר הפחמים, הלך לארמון וביקש את ידה. המלך ניסה לשדל את העלם שלא יסכן את ראשו, אך מוכר הפחמים הצעיר התעקש לשאתה לו לאשה. קרא המלך לבתו ואמר לה: ״עלם זה מבקש את ידך, בתי״. ראתה הנסיכה כי העלם יפה מכל אלה שקדמו לו והסכימה. פנתה לבן מוכר הפחמים ואמרה: ״מחר כעת חיה התייצב בחדרי ואשאלך את השאלה הראשונה. ואם לא תדע את התשובה, גורלך יהיה כגורל קודמיך״. הניע בן מוכר הפחמים את ראשו לאות הסכמה, קד קידה לנסיכה ולמלך ויצא. משחזר לפונדק, סיפר לזקן את אשר אמרה לו הנסיכה.

בלילה, כשמוכר הפחמים הצעיר עלה על יצועו, לחש הזקן לחשים, בחש בחשים והפך לרואה ואינו נראה. אז הלך לארמון ושמר את צעדי בת המלך. באותה עת התלבשה הנסיכה והתארגנה לקראת מסע נוסף אל מחוזות המכשף הרע. היא רכבה על סוסה, כאשר הזקן רוכב אחריה, רואה ואינו נראה ושניהם דהרו לעבר ההרים. בהגיעם להר גבוה, קראה הנסיכה כמצוות המכשף:

״רחש בחש, אימה ושכול,

רוחות וסער, עולם השאול.

פתח השער אשמדאי,

עוד אחד אחרון ודי,

מבקש כאן את ידי״.

לפתע נשמע רעש אדיר ופתח נפער בהר. דרכו נכנסו הנסיכה והזקן כשהם רכובים על סוס ומולם חוסם את דרכם מכשף ענק שרגליו במים וראשו בשמיים. קרב הענק לנסיכה ואמר: ״כעת נערוף את הראש המאה, נתחתן ואז אשלוט בכל העיר״. ענתה הנסיכה המכושפת: ״כדבריך, בעלי לעתיד״. אמר הענק: ״שאלתך הראשונה תהיה על מה את חושבת, ובאותו רגע חשבי על יום חתונתך״. ענתה הנסיכה: ״כדבריך, אהובי״. סבה עם סוסה לאחור, יצאה דרך הפתח ודהרה לעבר הארמון כשהזקן רוכב אחריה, שומר את צעדיה. הנסיכה הלכה לחדרה והזקן הבלתי נראה שב למיטתו. בבוקר העיר הזקן את מוכר הפחמים הצעיר ואמר לו: ״אמש חלמתי חלום ובחלומי בת המלך לוחשת על אוזני את השאלה הראשונה״. ״ומה היא״, שאל מוכר הפחמים הצעיר. ״על מה אני חושבת״, ענה הזקן. ״ומה השבת?״ הוסיף העלם, ״על יום חתונתך״, ענה הזקן. בטוח בשליחותו ומצויד בתשובה, התרחץ העלם, התלבש, והלך לכיכר העיר, שם נהגה בת המלך לשאול את שאלותיה. על במה מוגבהת שהוקמה לצורך זה, ישבו המלך ובתו כשהם מוקפים בחיל המשמר המלכותי. מוכר הפחמים הצעיר צעד בטוחות ועלה על הבמה, ובכיכר ההומה השתרר שקט מוחלט. כל תושבי העיר הקשיבו קשב רב למתרחש על הבמה. ־שאלה בת המלך: ״על מה אני חושבת?״ ענה העלם: ״נסיכתי חושבת על יום חתונתה״. בת המלך הנדהמת אישרה את תשובתו והשניים קבעו להפגש ביום המחרת באותה השעה ובאותו המקום, על מנת לשאול אותו את השאלה השנייה. ירד בן מוכר הפחמים מהבמה, צעד למלונו כשקולות עידוד ושמחה מלווים אותו בדרכו. הוא הודה לידידו הזקן, והשניים ישבו וסעדו את לבם. כשבתום הסעודה עלה העלם על יצועו ונרדם, שוב לחש הזקן ובחש בכשפיו, הפך ללא נראה והלך לארמון, שם התכוננה הנסיכה למסעה אל ההרים. רכבה הנסיכה על סוסה, והזקן יושב אחריה. בהגיעה להר אמרה:

״רחש לחש, הר־אימה,

עוד לא תמה המשימה.

רעש געש ברק וסער,

אשמדאי גלה השער״.

שוב נשמע רעש מחריש אוזניים, שוב נפער הפתח ושם במבוך המנהרה עמד מכשף ענק. פנתה אליו הנסיכה ואמרה: ״העלם השיב על שאלתי נכונה״. רגז המכשף ואמר: ״הפעם לא ינחש את שאלתך.

שאלי אותו שוב על מה את חושבת וחשבי על תשעים ותשעת הראשים שנערפו״. ״כדבריך״, ענתה הנסיכה ודהרה על סוסה לעבר הארמון, כשהזקן בעקבותיה. הנסיכה פנתה והלכה לחדרה, והזקן שב למיטתו. השכם בבוקר העיר הזקן את העלם ואמר לו: ״שמע בחורי, אתמול בלילה חלמתי חלום ובחלומי בת המלך עומדת למראשותיך ושואלת אותך על מה היא חושבת, ואתה עונה לה שהיא חושבת על תשעים ותשעת הראשים שנערפו״. שמח הצעיר שמחה גדולה, ולאחר שסעד את לבו והיטיב את בגדיו הלך לכיכר, והפעם נהר אליה המון רב. בשעה שעלה העלם על הבמה ופענח גם את השאלה השנייה, יצא ההמון מגדרו. בת המלך ההמומה זימנה את העלם למחרת היום לשאלה השלישית והאחרונה. מוכר הפחמים הצעיר חזר למלון, הודה לידידו הזקן והשניים ישבו וסעדו את לבם. לעת ערב שוב רכב הזקן עם בת המלך להר הגבוה. בהגיעם אליו, קראה הנסיכה:

״רחש לחש תהומות,

מלך כל העולמות.

אשמדאי מרעיד הרים,

פתח לי את השערים״.

שוב נשמע רעש מחריש אוזניים, נפער הפתח ושם עמד כהרגלו המכשף הנורא. כאשר שמע שהעלם השיב נכונה גם על השאלה השנייה, רתח מזעם ואמר: ״מחר ייערף הראש המאה! וזו תהיה שאלתך: הפעם חשבי על הראש המאה״. נפרדה הנסיכה מהענק ודהרה לעבר הארמון, הזקן נשאר הפעם במאורתו של המכשף והמתין עד שעלה על יצועו. מה עשה הזקן? לקח חרב ארוכה שהיתה מונחת למראשותיו, ובעזרתה התיז את ראשו של המכשף הרע ואת הראש הכניס לתוך שק. אז לחש את הסיסמה והפתח נפער ונפתח השער. נטל הזקן את השק, רכב על סוסו של המכשף ודהר למלון. בבוקר העיר הזקן את העלם ואמר לו: ״חלמתי חלום, ובחלומי בת המלך עומדת למראשותיך ושואלת אותך על הראש המאה. לאחר שתענה, פתח שק זה והראה לה את תוכנו״.

מוכר הפחמים הצעיר שמח שמחה גדולה, התרחץ, התלבש, לקח את השק והלך לכיכר העיר שהיתה גדושה הפעם יותר מתמיד בקהל משולהב. בעלות הצעיר לבמה, השתררה דממה מוחלטת. בת המלך שאלה את שאלתה השלישית, והעלם השיב נכונה. כששמעה הנסיכה את התשובה, קפאה על מקומה ואז אמרה לצעיר: ״צדקת גם בשאלה השלישית והאחרונה״. בן מוכר הפחמים ענה: ״אסיים את תשובתי רק לאחר שתבחני את תוכנו של שק זה״. כשפתח את השק, הופתעו השניים לראות את הראש המאה בתוכו. כשראתה הנסיכה את ראשו הנורא של המכשף, שבה להיות כפי שהיתה והכישוף סר ממנה. נפשה נקשרה בנפשו של העלם שהצילה מהשתעבדות למכשף הרע. לאחר שגם ההמון ראה את ראש המכשף הכרות, הכריז המלך על מועד חתונתם. החתונה נמשכה שבעה ימים ושבעה לילות, וכל העיר צהלה ושמחה. פנה מוכר הפחמים הצעיר והמאושר לידידו הזקן ושאלו: ״במה אוכל להודות לך על עזרתך הגדולה ועל האושר הרב שהענקת לי?״ ענה הזקן: ״כבר הודית לי. אני הוא הקוסם שנכחת בלוויתו ושילמת במיטב כספך, כדי שלא יחללו את זכרי״. לאחר שסיים דברים אלו נעלם הזקן ולא שב עוד, ולבטח הוא נח לו על משכבו בשלום.

מכאן זרם סיפורנו בנהרות אדירים ואנו נותרנו בין האצילים.

מסמטאות המלאח סיפורים עממיים של יהודי מרוקו-יעקב אלפסי-פלאי פלאים-מוכר הפחמים.

עמוד 83

עמור יצא עם הנוער שלו למחנה צופים ביער בן־סמין בסביבות איפראן ולימד אותם לחיות בטבע ולהעריך אותו. לימד אותם להסתפק במועט, להתקיים בתנאים קשים ולהתגבר עליהם. להתקיים במה שנמצא בסביבה הטבעית. לימד אותם להבדיל בין הצמחים השונים, תותי בר למיניהם, הגרעינים השונים מעצי המחט שנמצאו בשפע ביער ועוד. הוא גילה להם עולם שלא ידעו ולימד אותם להיות חופשיים ועזי־לב. לימד אותם ארגון ומשמעת, נשיאה בעול ואחריות.

זאת הייתה שנתו האחרונה בבית־הספר, בו הוכר כתלמיד מצטיין וכחקלאי מעולה. חבריו ללימודים למדו להעריך אותו ולכבדו בגלל נדיבות לבו וטוהר מידותיו. כולם ידעו שהוא לומד חקלאות כדי ללכת לארץ ישראל ולא אמרו כלום על כך. כשבא לספרו עבד עם חבריו בהתנדבות בחוות ובבוסתנים של היהודים ועורר תמיהה בבקיאותו. הוא ריפא, על ידי ריסוס בכימיקלים, עצים נגועים שלא נתנו פרי מזה שנים. הפרה אדמות דלות ביבול על ידי זיבול מתאים. גם ערביי הסביבה החלו לבקש את עצתו ולנצל את בקיאותו, והוא נענה לכל דורש ללא הבדל ונתן את שירותיו חינם אין כסף. אפילו בני הדור הישן, התחילו להתייחס אליו ביראת כבוד לאחר ששמו יצא לתהילה כמחולל פלאים.

יום שישי אחד, בא עמור לספרו כדרכו, כולו מלא התרגשות, ובפיו בשורות טובות, ישועות ונחמות. בערב התאספו חבריו בביתו כרגיל ונראה היה שדברים גדולים שמורים עימו. לאחר שהתיישבו כולם אמר להם:

• ידידים יקרים, אתם בוודאי רואים שאני נרגש מאוד ומאושר מאוד. ראשית, גמרתי את בחינות הסיום בהצלחה ועכשיו אני חקלאי מדופלם!… הידד!… הידד!… נשמעו קריאות התפעלות מכל המסובים שמחאו כפיים בהתלהבות… אבל זה לא הכל, הוסיף עמור, הקשיבו!… זהו מכתב שקיבלתי מהמשרד הראשי של התנועה הציונית בקזבלנקה — עמור נפנף במכתב — בו הם מודיעים לי שנבחרתי להיות בקבוצה הראשונה שתעלה לארץ־ישראל. אנחנו נהיה החלוצים הראשונים ממרוקו שיעלו עם סרטיפיקטים אנגליים… מחיאות כפיים סוערות וקריאות שמחה פרצו מפי הנוכחים, והם עטו עליו לחבקו ולנשקו. אבל עם כל השמחה, התעצבו בלבם שעמור יעזבם. איך אפשר בלעדיו? עמור קרא את מחשבותיהם לפי ההבעה שהייתה על פניהם, והוסיף:
• הקשיבו! אני ראשון אבל לא אחרון. אני הולך כחלוץ לפני המחנה. עוד רבה העבודה. אתם צריכים להמשיך בעבודה כאן ותצטרפו אלי בבוא היום. ואני מבטיח לכם שיום זה אינו רחוק. משטר הנאצים מוגר, לא יקומו רשעים במשפט, ממשלת וישי נפלה, כן יאבדו, אלפי חיילים יהודים מארץ־ישראל שירתו בבריגדה העברית בצבא האנגלי וכבר מדברים על חלוקת ארץ־ישראל בין היהודים והערבים. אנו צריכים ארץ בה נוכל לקלוט את שארית הפליטה מיהודי אירופה שרובם הושמדו. עוד רבה הדרך ומלאת חתחתים. אנחנו נעמוד בקשר וניפגש במדינה שלנו בקרוב, תחת דגלנו. אין לנו כל עתיד פה. מקומנו בארץ־ישראל. חלום הדורות יתגשם בימינו…

עמור דיבר זמן רב בהתפעלות. הילת החלוץ הוסיפה קסם לאישיותו. בני הנוער ראו בו התגלמות היהודי החדש השומע את צעדי המשיח וצועד בגאון לקראתו. זה היה היום המאושר בחייהם. גמרו את הערב בשירה ובשעה מאוחרת הלכו לבתיהם.

אותו יום שבת, היה עמור מלא התרגשות. אכל את ארוחת־הצהריים המסורתית בחיק משפחתו ורוחו הייתה הומייה ולא ידעה מנוח. נפשו כמהה למרחבי־יה ורצה להזין את עיניו במחזות הטבע, אשר ספרו נתברכה בהם, ולנשום את האוויר הצח של השדות. יצא מפתח ביתו והלך מהורהר אל העתיד הכמוס בארץ־ישראל. לא עבר זמן רב עד שמצא את עצמו בינות לעצים הגבוהים שעל הכביש מעבר לרחבת באב־אלמקאם. עמור שקע בהרהוריו על ארץ־ישראל ועל חיי הקבוץ. מלחמת העולם השנייה נגמרה, שארית הפליטה נעה נדה על פני אירופה החרבה כאוד מוצל. אנשי המללאח כדרכם, טיילו לעת כזו, בין מנחה למעריב, על הכביש המוביל לפאס, לאורך עצי הצפצפה הגבוהים. עמור התרחק מהמולת המטיילים והלך לשוח בכיוון הנגדי, לעבר הגן הציבורי המוליך לעיר החדשה. הציבור מנע את רגליו מדרך זו, כיוון שבדרך זו הייתה עלייה מייגעת והאנשים שרצו ליהנות משקיעת החמה, לא רצו להתעייף בעלייה כזו. עמור, שאהב שקט מטבעו ולא אהב שיפריעוהו בשיחה בטלה ובדיבורים לשמם, הלך שקוע בהרהוריו והזין את עיניו בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

דמיונו היה מרחף, ספק בעולם זה, ספק בעולם אחר. מחשבתו קפצה וניתרה כציפור קלה בין עפאים ולא מצאה לה אחיזה בשום דבר ובשום מקום. כל כולו היה הוזה בתוך הטבע האופף אותו ומתייחד איתו כחלק ממנו. קשה היה לו להתרכז וליהנות מן הטבע בגלל העולם העכור שהותיר את עמו במצב של חורבן, כעיי מפולת, בידי שונאי ישראל, שהפכו לפראי מדבר ללא צדק וללא מוסר. לבו כאב את כאב עמו חסר המגן מעבר לים, אשר שמועות איוב על גורלם המר והנמהר הוקראו כל שבת בבתי־ הכנסת והשאירו רושם מדכא בלב המתפללים. זה מה שהעסיק את מוחו בזמן הליכתו באווירה יפה כזו, אשר מוראות המלחמה לא הגיעוה. הלך שקוע במחשבותיו ואיבד את המגע עם הזמן ועם המקום בו נמצא עד שפתאום ניתק מעולם זה בצליפת שוט חדה שחתכה בבשרו כבסכין והשאירה רישומה על צווארו. ניתק מזרועות הטבע שכפתו אותו וליטפוהו ברוך ומצא את עצמו מול ״בלעם״ העריץ. כך קראו למושל הצרפתי של העיר. עמור מישש באצבעותיו את צווארו, במקום שבו השאירה הצליפה פס תפוח. סובב את ראשו בתנועה איטית והביט בזעם בקצין הרכוב על סוסו אשר עמד עליו בצעקותיו:

• טווא! (אתה), הראה עליו הקצין בשוטו, יהודי בן כלבים! תצדיע לי! נזכר עמור בבדיחה על אותו יהודי שהיה בעל ראייה חלשה וכשראה את המושל רכוב על סוסו, הצדיע לו בשתי ידיו, עצר המושל בסוסו ושאל את היהודי:
• למה אתה מצדיע לי בשתי ידיך?
• יא סידי(אדוני) אחת בשבילך ואחת בשביל הסוס שלך, ענה היהודי. ללמדך עד כמה מוראו של המושל רב היה על הבריות. כששאלו לו לאותו יהודי את פשר הדבר, ענה במשיכת כתפיים רבת־משמעות כרומז שיש דברים בגו. דרש לפניהם על דברי יהודה בפרשת ״ויגש״, שם נאמר: ״בי אדוני אל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה״. פירשו חז״ל, שזוהי השוואה לגנאי. ללמדך שאין המושל שווה יותר מסוסו ולכן יד אחת בשבילו ויד שנייה בשביל סוסו.

שערי ספרוּ – שלום פוני כלפון-תשמ"ח- 1988–עמור, ההגנה של היהודים ואהבת ארץ ישראל
עמוד 90

ליקוטים לפרשת עקב מאת יצחק פריאנטה

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה" אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך[ז\יב] אומר אור החמה  במסכת ברכות\לא] אמר רבי יוחנן בשם רשב"י אסור לאדם שימלא  פיו שחוק בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה ,אימתי? בזמן שיאמרו בגוים הגדיל השם לעשות עם אלה ,וזהו שאמר הפסוק : והיה -לשון שמחה, מתי תהיה שמחה זו ? עקב לעתיד לבא, ומוסיף הפסוק שהשמחה תהיה רק אם תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם -כלומר לאותם הצדיקים מקימי התורה ,שיזכו לשמחה . ומה שאמר למעלה שהצדיקים בוכים היינו מתוך שמחה עצומה שזכו להתגבר על יצרם הרע ,ופשוט ה" יזכנו לעשות רצונו ולקיים חוקיו ותורותיו מתוך שמחה ונחת מרובה ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימנו אכי"ר.

והיה עקב תשמעון את וכו….אומר ילקוט מעם לועז כי חמור עונשו של זה המזלזל במצות והולך ועובר עליהם כל יום .ועל כך אומר הכתוב : עוון עקבי יסובני [תהילים מט] אמר דוד המלך, אינני חושש מפני העבירות  שהן חמורות בעיני ,שבהם אני נזהר. אלא חושש אני מפני העבירות שאדם דש בעקביו .וזהו שאומר הכתוב והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה . והיה עקב ,המצות שאתה דש בעקב ,יהיו בענייך חמורות ותשמור אתם כאשר תשמעון המשפטים האלה ,היינו המצוות החמורות ,אז ישמור השם אלוהיך לך את הברית ואת החסד. ועוד בא הכתוב להזהיר על המצות התלויות בעקב ,היינו בהליכה .כגון ההליכה לבית מדרש לשמוע תורה, וביקור חולים והלווית  המת וניחום אבלים .אם תקיימו המצות האלו התלויות בעקב, ושמר השם אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ועוד רמז יש כאן שהשכר שאדם אוכל בעולם הזה בשכר מצותיו, שכר מועט הוא ונמוך, כמו עקבו של האדם שהוא הנמוך ביותר בגוף האדם .כי כאן אדם אוכל רק הפירות ואילו הקרן קיימת לו לעולם הבא . ויש אומרים זה שאנו אוכלים בעולם הזה הרי זה תמורת הייסורים  והפורענות שאנו סובלים בעולם הזה ,ואילו שכר המצות הן קרן קיימת לעולם הבא.

והיה עקב תשמעון אומר שמנה לחמו זה עשרת הדיברות שיש בהם [עק"ב תיבות] תשמעון [תש-מעון] שהתורה מתשת כוח מעון ,שהתורה היא התבלין ליצר הרע שלא יביא אותו לידי עוון . [תשמעון] נגד המחשבה ,[ושמרתם] נגד הדבור [ ועשיתם] נגד המעשה.   ושמרתם בג" [זו ללמוד כל התורה ולקיים] ושמרתם [שמר תום ] שתשמור לילך בדרכי השם בתמימות ." ושמר ה" אלוהיך לך את הברית ואת החסד ראשי תיבות [הוא אליהו] שישמור לך הקב"ה הבטחתו וישלח לך את אליהו הנביא ,לקיים על ידו את כל היעודים הטובים ולהחיות על ידו את המתים , ולקיים את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ,וכל זה יעשה כאשר ישלח לך את אליהו הנביא זכור לטוב .

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה : המילה "עקב" היא ראשי תיבות של המילים קבעתה עיתים בתורה וגם המילה עקב היא מלשון עקביות ורמזה התורה בזה שכדי להצליח

                                       –  ע  ק  ב  –

בתורה הקדושה. צריך האדם להיות עקבי ומתמיד, ולא יפסיד את הזמנים שקבע ללימוד התורה בעד שום הון שבעולם ורק כך יצליח.

ושמר השם אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך [ז\יב] אומר אהבת חיים כמו שכתוב במדרש אמר הקב"ה ואני דורך גתה של אדום אימתי ? והיה עקב תשמעון זה לא מתנה קטנה לדרוך גתה של אדום כי אדום הוא עמלק, ושותפו הוא ישמעאל רחמנא ליצלן ,ואנחנו רואים איך השוטף הרשע הזה מהפך את כל העולם שישנאו את ישראל בלשון הרע שלו ואיך הקב"ה הוא משגיח עלינו בתוך האומות האלו במשך גלותינו ומצילנו ויצילנו מידם, אמן.

והסיר ה" ממך כל חולי [ז-טו] ראשי תיבות ממך כל חולי הם אותיות "חכם". ויש בזה רמז נפלא לדברי חכמים שאמרו שכל מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם בתורה שיבקש עליו רחמים ויתפלל בעדו לפני ה" יתברך,ושב ורפא לו. וזה כוונת הפסוק, שעל ידי תפילה החכם יסיר ה" יתברך כל מיני חולאים ומחלות מעמו ישראל.

כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני [ז-יז] כתב רבינו הבן איש חי ידוע הדבר שאין הגויים מרימים ראש אלא מפני עוונותינו וחטאינו, שהרי כך אמרו חכמים במדרש: כל זמן שקולו של יעקב מהדהד בשיעורי התורה, אין ידי עשיו יכולות להתגבר כנגדנו, וזו כוונת הפסוק: " רבים הגוים האלה". דהיינו מה שהגויים מרובים יותר מאיתנו, ומתגברים עלינו, אין זאת אלא "ממני", דהיינו מאיתנו הדבר נגרם על ידי חטאינו.

ונתנם השם אלוהיך לפניך והומם מהומה גדולה עד הישמדם [ז\כג] אומר שמנה לחמו ולא אמר [עד השמידם] ,אלא השמידם ,שהבטיחם בשני הבטחות טובות ,א] שייתנם לפניהם לאבדון ,ועוד  באופן שלא יצטרכו להרוג אותם, כי אם יביא עליהם מהומה גדולה  ויהרגו זה את זה וישמידו את עצמם ,כדמצינו במלחמת יהושפט עם בני מואב ובני עמון על יושבי הר שעיר נאמר ובעת החלו ברנה ותהילה .ויינגפו ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד ולכלותם ביושבי שעיר עזרו איש את רעהו למשחית ,שהיה יהושפט ועמו אומרים הלל ותהילות לקבר"ה ואויביהם  הרגו זה את זה עד השמדם .וזה שאמר ונתנם ה" אלוהיך לפניך ,באופן שלא תצטרך לעמול בהם להורגם, כי אם והומם מהומה גדולה עד השמדם ,את עצמם זה את זה. [מוסיף המחבר שאנו רואים היום את דברי חכמינו אמת ותורתו אמת  אנו נתפלל ונומר הלל תהילות ותשבחות לבוראנו מה שאנו רואים היום המתרחש בסוריה /עירק/ לבנון / הורגים זה את זה כפי שאומר הפסוק ונתנם השם אלוהיך לפניך והומם מהומה גדולה עד הישמדם אנו רואים חזון אחרית הימים מתקרבים ואנו צריכים להתחזק ולצפות לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן .

והסיר השם ממך כל חולי וכל מדווי מצרים הרעים אשר ידעת לא יישמם בך ונתנם בכל שונאיך [ז\טו] אומר אור החמה אמרו בגמרא[בבא מציעה קז] והסיר השם אמר רב זו העין [עין הרע] לפי שרב הלך לבית הקברות ודיבר עם הנפטרים בקבר לסיבת מותם והתברר לו מהם שתשעים ותשעה נפטרים מחמת עין הרע ואחד כדרך כל האדם ,.ונראה לרמוז

                           –  ע  ק  ב  –

שתיבות [כל חולי] עם הכולל עולה 99 ,ותיבת [ממך] עולה 100 וזה שאומר והסיר ה" ממך כל חולי -זו עין הרע שהורגת 99 אנשים מתוך 100 .ועוד אומר כל חולי -רמז למחלת המרה שכל המחלות תלוית במרה .וכמו שאמרו חז"ל בגמרא[בבא מציעא קז] יש 83 מני מחלות במרה ,וכולן פת שחרית מבטלתן ויש לרמוז בפסוק:  כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך [שמות טו/כו] תיבת[מחלה] גמ" 83 רמז למחלת המרה שיש בה 83 סוגים וכל המחלות תלוית בה ,לא ישים עלינו אלוהינו ברוך הוא כי לעולם חסדו.דברי המחבר מצאתי בספר מעם לועז עצה שאמרו חז"ל  [ בברכות בפרק הרואה] נגד עיין הרע שיקח האגודל הימני ביד שמאלית ואגודל השמאלית ביד ימנית ויאמר " אדם זה בא מיוסף שאין עין הרע שולטת בזרעו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ". ועוד הצעה לזה כתבו חכמנו ז"ל לכתוב על טבלת כסף או משאר מתכת אותיות [ה] ויתלנה על צואר הילד להצילו מעיו הרע דברי אלהים חיים.

כל המצווה אשר אנוכי מצווך היום תשמרון לעשות למען תחיו ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה" לאבותיך [ח\א] אומר שמנה לחמו לשון יחיד, למען תחיון ורבתם לשון רבים ,ונראה על פי מה שאמרו חז"ל [קדושיו מ/ב] לעולם יראה אדם את עצמו ואת כל העולם כולו כאלו חציו זכאי וחציו חייב, ואם יעשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חוב ,ואם יעשה מצווה אחת יכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות ,נמצא שבמצווה אחת שהיחיד עושה יכול להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לזכות ,וכל העולם בזכות בזו המצווה אשר עשה ,לכן נאמר כל המצווה אשר אנכי מצווך אתה היחיד ,תשמרון כל אחד ואחד לעשות ,כי על ידי עשותך מצווה אחת תזכה אותך ואת כל העולם כולו ,ובזכות זה תגרום להם למען תחיון כולם ,ורביתם  כולם ,שכל העולם יקבלו ויאכלו הזכות שלך מן המצווה שקיימת ,וכולם יהנו מן זכותך.