תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה ה־19 ותרומתה להתעוררות הציונית.

3. 3. ההתעוררות הציונית במרוקו בתחילת המאה העשרים

תנועת ההשכלה העברית של סוף המאה ה־19 במרוקו החדירה את רוח המודרניות בתחום האישי, בתחום החברתי־קהילתי ובתחום החברתי־לאומי של החיים היהודיים במרוקו. אין ספק שתמורות אלה נגעו למיעוט קטן בלבד בתוך הקהילות העירוניות הפנימיות הגדולות, כגון מכנאס, פאס ומראכש, ולמיעוט גדול יותר בערי החוף, שהיו פרוצות להשפעות זרות אינטנסיביות יותר, כמו טנג׳יר, סאפי ומוגאדור במיוחד. אולם מיעוט זה היה מעודכן במה שהתרחש בעולם הגדול ובעולם היהודי, ועקב דרך העיתונות העברית אחר ההתפתחויות והתסיסה הרעיונית והפוליטית שטלטלו חוגים רבים בקהילות היהודיות המרכז־אירופיות והמזרח־אירופיות בין ייאוש לתקווה. אין תמה, אם כך, שראשוני הארגונים הציוניים שקמו במרוקו עם תחילת המאה העשרים קמו באותן קהילות החוף שבהן פעלו חוגים משכיליים עבריים תוססים. הדבר מוכח לגבי מכנאס, מוגאדור וטנג׳יר, ומסתבר לגבי סאפי/אספי. הפעילות המשכילית העברית עם ססמאותיה החברתיות והלאומיות שימשה בקהילות אלה כר נוח וטבעי לראשיתה של הפעילות הציונית ההרצליינית.

במוגאדור, במיוחד, אותם אנשים ששלחו כתבות לעיתונות העברית המזרח־אירופית בשנות התשעים של המאה שעברה[המאה ה-19 א.פ] היו גם מעורבים בייסודו ובהקמתו של הארגון הציוני הראשון במרוקו בקיץ 1900. ר׳ דוד אלקאים עצמו, שדיווח בשבועון ״היהודי״ על ייסודו של הארגון ״שערי ציון״ ערב ראש חודש אב תר״ס; משה לוגאסי, שהיה בין היוזמים להקמתו של הארגון; דוד בוחבוט, שנבחר לנשיאו — כל השלושה, וחברים נוספים, היו פעילים גם בחוג המשכילים העבריים שהתחיל לפעול כעשר שנים לפני כן. להכרת הנסיבות והאווירה שבהן הוקם ארגון זה, נביא כאן את שתי כתבותיו של ר׳ דוד אלקאים.

א. אספה כוללת התאספו בבית הגבר נפתלי יפרגאן, כל חברי הציונים באו כלם, ורגשי אש אהבתם הצית והלהיב לבות באים מרחוק להסתופף ולהתחבר להחברה שערי ציון. גם עתה עמד האדון לוגאסי, ויטיף מדברי פיו על עניני ציון, ודבריו נכנסו באזני השומעים ויעשו רושם גדול; והגדיל והוסיף באורים למלתו החדשה, להחלטת אמריו, כי היום בימינו סרה קנאת הדת, ולא נשארה לבד שנאה טבעית; וראיה אחת מראיותיו היא, לפני זה בערים רבות אשר כמה מחברי השונאים נאספו למעמדותיהם ויחקרו אחר כמה ממשפחות הנוצרים, וחקירה אחר חקירה, עד אשר עלתה בידם למצא גזע ועיקר כמה וכמה מן הנוצרים שהם ישראלים; ואם שנאת הדת מתהלכת עתה אשר הם נוצרים, מדוע תגדל שנאתם מאחר שהם עתה זרה להם דת היהדות? ולא כך ראינו, כי על יהדותם שממנה חוצבו יקחו כפלים מחרפות וגדופים, ושנאה מקננת בלבבם, גם עתה שהתנצרו. אחר שמלא דבריו, עמד רבי יעקב יפרגאן ויטיף מלים אחדים מדברי הרמב״ם, בהלכות מלכים, ובתוך דבריו אמר כי חובה על כל אחד ואחד לעזור לאחיו בני עדתו ולדאוג על עירנו המהוללה ולעורר הרבה בטבע, ואחר אשר יראה ה׳ כי דואגים בני ישראל לירושלים ולביאת משיחנו ב״ב [=במהרה בימינו], ויתעוררו מעצמם ואחד לאחד יעזורו, ויתקבצו כלם, אחר יופיע ה^,, כמה שאמר הנביא — כי אחר שאמר ״ונקבצו בני יהודה״ אמר הנביא ירמיה: ״אקבץ את שארית צאני״; כן דברו וכן מצאו אנשים כלבבם. בעת עתה נקראת בשם חברת ״שערי ציון״ ויקראו חבריה למנות

ראשיה ומנהיגיה להחברות. ואלה יצאו ראשונה בשם ראש החברה: האדון הגבר אדון דוד בוחבוט — נשיא; האדון הגבר יהודה אסבאג — משנה; האדון הגבר נסים אפריאט — סוכן [=גזבר? — י״ש]; האדון הגבר שמואל בן דן [צ׳׳ל: בן דהן — י״ש] — סופר בלשונות אירופא; הא׳ הגבר דוד אלקיים — סופר בלשון עברי. אנשי הועד; הא׳ הגבר אליהו חאתול; הא׳ חיים אבולעפיא; הא׳ מסעוד אפריאט; הא׳ חכם אביצמר [צ״ל: אביצרור — י״ש]; החכם רבי יעקב יפרגאן; הא׳ יהודה אלחראר; הא׳ יוסף שלום אלמאליח; הא׳ מאיר בן שושן; הא׳ יוסף אלחראר; הא׳ מאיר אוזנכוט. היושבים הפיקו רצון מן האספה והסופר רשם שמות המתנדבים מלבד המתנדבים בקנית שטרי הבנק. דוד בן נסים אלקאים.

תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה ה־19 ותרומתה להתעוררות הציונית.

יוסף שיטרית

עמוד 323