השירה העברית המאוחרת מסוג הקצידה במרוקו-מאיר נזרי

השירה העברית המאוחרת מסוג הקצידה במרוקו-מאיר נזרי

יסודתו של חיבור זה היא בעבודת דוקטוראט, שנעשתה באוניברסיטת בר אילן בחוג לספרות עם ישראל. בהנחייתו של פרופ׳ אפרים חזן. שדרוג המחקר לספר נעשה במסגרת עבודתי כעמית מחקר באוניברסיטת אריאל שבשומרון.

שלוש אסכולות של שירה עברית נשענות על שירה זרה בתקופות שונות: השירה העברית נוסח תור הזהב בספרד, שירת ר׳ ישראל נג׳ארה, והשירה העברית המאוחרת במרוקו, נושא הספר הנוכחי, החותם את המחקר הז׳נרי.

זהו מחקר פואטי משווה בין השירה העברית המאוחרת במרוקו נוסח הקצידה, לבין השירה הערבית העממית נוסח המלחון. המחקר המשווה מבוסס על הפואטיקה של שירת המלחון הערבית והסתכלות ביצירות הערביות וביצירות העבריות הנשענות על לחני היצירות הערביות.

המחקר המשווה דן בשני היבטים של השירה: הפואטיקה (מבנה השיר, התבנית הסטרופית, נורמות החריזה והמשקל). והסוגים, הנושאים והתכנים. מימצאי המחקר מראים, שיש זיקה מלאה בן הפואטיקה של השירה הערבית לזו של השירה העברית. בדומה לתורת השיר של השירה העברית של תור הזהב בספרד הזהה עם תורת השיר הערבית המקבילה לה.

באשר לנושאים ותכנים, המימצאים מראים לרוב על זיקה אלגורית. דוגמה אחת לכך: שירים עבריים הנשענים על לחני שירי היין במלחון – השיר הערבי מתאר אווירה פסטוראלית בחיק הטבע על רקע מסיבת יין המלווה במקהלת נגנים ועוד לעומת השיר העברי המוסב על הגאולה בעתיד, שבה ישובו הכוהנים לעבודתם בבית המקדש, יקריבו קרבנות וינסכו יין על המזבח על רקע מנגינת הלויים בדוכנם.

זהו ספרו החמישי של דר׳ נזרי בתחום השירה והפיוט: שני הספרים הראשונים יצאו לאור באכסניה אחת המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים: שירת הרמ׳׳א – הרב רפאל משה אלבאז, מאדריכלי השירה העברית במרוקו, ירושלים תשע״ג – היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא, ירושלים תשע״ח.

השלישי והרביעי יצאו לאור במוסד הרב קוק ירושלים: פיוטי הדרן לסיום מסכת ולסיום הש״ס בקהילות ישראל (תש״פ) – כתובות ותנאים לחג השבועות בקהילות ישראל, ירושלים תשפ׳׳א.

ספרים אלה זיכוהו בתואר ׳יקיר העיר׳ פתח תקוה (תשפ״ג).