פרק 3 – הכלכלה, המסחר והסוחרים היהודים במוגאדור -סידני קורקוס
השיירות
המסחר הטרנס-סהרי עתיק יומין והתבטא בהעברת סחורות מגוונות ממזרח אפריקה וממרכזה לעבר צפון אפריקה, מצרים, לוב, אתיופיה ועד ערב. הודות לשיירות הגדולות מצאה את עצמה מוגאדור כשער למרכז אפריקה עבור אירופה. השיירות שהגיעו מאפריקה או שיצאו אליה בדרך כלל מטימבוקטו (Timbouktou), היו בעיקר בסיוע גמלים וחצו את המסלולים הקצרים בתוך המדינה. הסחורות הוסעו על גבי חמורים ועל גבי פרדות, ואלה נשאו לעיר טונות של סחורות מסוגים שונים, שהיו מיועדות ברובן ליצוא לאירופה. הגמל שכונה ׳ספינת המדבר׳ הצדיק את תוארו, הוא החליף את ספינות המסע וכל שיירת גמלים הייתה יכולה לשאת סחורה כמו ספינת מסע אחת. המסע המפרך חצה את מדבר סהרה ויכול היה להימשך 63-65 ימים, אך יכול היה להגיע לשמונים ימים. הדבר היה תלוי בדרך שבה בחרו, בגודל השיירה ובבעלי החיים המובילים. שיירה הייתה מסוגלת לגמוע כשלושים ושמונה ק׳׳מ ביום. גודל רוב השיירות יכול היה להגיע עד 10,000 גמלים, אם כי גודלן של רוב השיירות היה פחות מכך.
רוב השיירות עברו דרך טימבוקטו, העיר החשובה מבין ערי הסהל שבסודאן, ששלטה על צירי המסחר ונכבשה על ידי המרוקאים בשנת.1591 היו שיירות שעברו דרך אקא (akka) וטינדוף (Tindouf) שהיו תחנות מעבר חשובות, מאחר ששם התבצעו קנייה ומכירה של המוצרים, בעיקר של סחורות יקרות וכבדות יותר, וכך נחסך תשלום עבור הובלתן במסע ארוך. כן היו מעבירים סחורות משיירה גדולה לשיירות קטנות יותר. טינדוף היה מקום המפגש והמפגן של השיירות באמצע המאה ה-19.
הסוחרים הפעילים ביותר מדרום מרוקו, בעיקר מהעיירות הקטנות של האנטי-אטלס, כמו איליר, אופראן, אקא וטאטא, הגיעו וחיכו לשיירות החוזרות מסודאן. רוב הסוחרים היו יהודים, נציגיהם הישירים של החברות הגדולות ממוגאדור. לא פלא שהיו מלאחים רבים בדרום מרוקו שהיו בקרבת מסלולי השיירות. במלאחים אלו חיו נציגי הסוחרים הגדולים מוגאדור, לעיתים גם עם בני משפחותיהם.
לא פעם היו סוחרים או שליחיהם עוצרים שיירה וקונים בו-במקום את כל סחורותיה המעניינות במחיר נוח יותר, ואז הצטרפו אל השיירה עד למוגאדור. השיירות נשאו את מוצרי אירופה, דברי כותנה אנגליים, סדינים, מוצרי משי, חרוזים מלאכותיים, גולות זכוכית צבועות מוונציה, אלמוגים עדינים מאיטליה, תבלינים כמו ציפורני חתול, סוכר, טבק, נשקים ואבקת שריפה, חומרי בניין מאירופה ובעיקר מאנגליה בכמויות גדולות ומראות וסכינים מגרמניה. בדרך הם נהגו להעמיס מלח מנאות המדבר שבדרך טודני, טישית, שינגרץ(Toudny Tychit, Chingerin). השיירות מאפריקה היו מחזירות גומי, אבקת זהב, תכשיטים, ביצי ונוצות יען, שנהב, סמים, דונג, ובמיוחד חטי פילים ועבדים. בסוף המאה ה-19 מסחר זה הכניס לעיתים רווח של 400 אחוזים. אולם התנאים היו קשים, ולא מעט דרמות התרחשו במסעות מסוכנים אלו. אחת מהם התרחשה בשנת 1805, כאשר שיירה של מאתיים איש ו-1,800 גמלים שהייתה בדרכה לטומבוקטו מטפיללת (Tafíllalt) גוועה במדבר בשל מחסור במים. היו מקרים נוספים, כפי שמספר הנוסע ג׳יימס ריילי בספרו. מספר הגמלים שנדדו בשיירות השנתיות מוערך בין 18 אלף ל-25 אלף. הם הונהגו על ידי מפקד השיירה (בדרך כלל ברברי שהכיר היטב את הדרכים) בארגון קבוע וקפדני. כל גמל יכול היה לשאת בין 200-150 ק״ג, כך ששיירה בת אלף גמלים הובילה כ-150 טון סחורה. ההערכה היא ששליש מהיצוא ממוגאדור הגיע דרך השיירות מסודאן וואדי נון. רווחיו של המחז׳ן מהשיירות בגביית מיסים היה גבוה. השנים 1840-1820 נחשבו במוגאדור לשנות שגשוג, וישנם חוקרים המאריכים עד לשנת 1844 , עת מוגאדור הותקפה על ידי הצרפתים.
בתחילת המאה ה-19 עיקר הסחורות שנשאו השיירות שבאו מאלג׳יריה, מתוניסיה ומלוב היו סוגי ביגוד, ברזל, מלח, מוסקטים, אבקה, עופרת, חרבות או פגיונות, טבק, אופיום, תבלינים, אמבר ועוד. בחזרה היו השיירות נושאות חטי פיל, אבקת זהב, גומי מסנגל, נוצות יען ועבדים.
העוברים בדרכי המסחר הקצרות בין מוגאדור למרקש או בנקודות אחרות על פני הארץ היו בדרך כלל בליווי שמירה הדוקה. שיירה שיצאה בשנת 1798 הותקפה על ידי בני השבטים המדבריים, דיקנה ואמג׳וט(Dikna Emjot), ובה 700 עבדים ואלפיים גמלים עם סחורה מסודאן. השיירה נשדדה ופוזרה, ורבים נהרגו.
השיירות יצאו בדרך כלל בחודשים ספטמבר ואוקטובר ובחודש אפריל ונשאו עימן מוצרים מהיבשת השחורה. הן עשו את דרכן חזרה לעיר במועדים משתנים, והביאו עימן פעילות מסחרית מחודשת. מועדי השיירות הותאמו לשורה של אירועים מחזוריים שהתקיימו לאורך השנה. חודשי הקיץ היו בדרך כלל חודשים משגשגים במסחר במוגאדור. הסוחרים הגדולים טוו רשת עשירה של מסלולים ושל תחנות ביניים בכל דרום מרוקו והעסיקו סוכנים ומתווכים רבים, שסיפקו את סחורות היבוא. לעיר הגיעו שיירות שהובילו אספקה שוטפת או מוצרים חקלאיים שהיו מיועדים ליצוא דרך הנמל. הצורך להגן על השיירות שהגיעו מאפריקה, הביא לכריתת בריתות בין יהודים למוסלמים ואף לשותפויות מסחריות, עד כי כמה מוסלמים הפכו בעצמם לסוחרים עצמאיים והפכו את התחרות לקשה יותר. למרות השינויים הגדולים והתהפוכות המסחריות שידע הנמל בתחילת המאה ה-20, במסמכים עדיין מדווח כי בפברואר 1923 הגיעו לעיר בשבוע אחד שתים־עשרה שיירות, אם כי הן היו קטנות בהרבה מאלה שידעה העיר בעבר.
פרק 3 – הכלכלה, המסחר והסוחרים היהודים במוגאדור -סידני קורקוס
עמוד 45
כתיבת תגובה