מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- המנהיגות החינוכית באקס־לה־בן

בריאיון עימו ציין הרב בן־איון בגאווה את ההצלחה הגדולה של בנות הסמינר בבחינות הבגרות, 100% זכאות, עובדה שהציבה את המוסד בשורה הראשונה של המוסדות היהודיים והלא יהודיים בצרפת. זאת ועוד, בן־איון ציין גם את הרמה הגבוהה של לימודי הקודש במקום. לדבריו, הבנות לומדות חומש, נביאים, שולחן ערוך ודינים (על פי פסקיו של הרב עובדיה יוסף) כ־18 שעות בשבוע. לטעמו, באקס־לה־בן קיימת סובלנות רבה בין העדות, דבר הניכר בכך שנוסח התפילה בבתי הכנסת ובישיבה הוא נוסח מרוקו, וגם הרב חייקין השתתף בקביעות בסליחות שנאמרו לפי נוסח מרוקו, מכיוון שחשב שמי שלא משתתף בסליחות בנוסח יהודי מרוקו מפסיד הנאה פיזית.

כיום מספר הבנות הלומדות בסמינר הולך ופוחת, בעקבות פתיחתם של מוסדות חרדיים רבים בצרפת (מקצתם מנוהלים על ידי בוגרי אקס־לה־בן), ובעקבות העדפת ההורים למוסדות חינוך שאינם פנימייתיים (כיום מחצית מבנות בית הספר התיכון הן תושבות אקס־לה־בן ואינן ישנות בפנימייה). השוני בין התלמידות במוסד כיום לאלו שלמדו בו בעשורים הראשונים הוא שכיום התלמידות שואלות יותר, לדוגמה תלמידה יכולה לשאול ״מה יחסה של ההלכה לאופנה וללבוש מודרני?״.

בדומה לתפיסת ראשי ישיבת חכמי צרפת, גם בן־איון סבור שמדינת מישראל היא מרכז יהודי־תורני, ולכן למרכיב הציוני אין ביטוי במוסדות החינוך של אקם־לה־בן. לדעתו, העלייה מצרפת לישראל פחתה מעט בגלל כישלונה של מועמדת הימין הקיצוני לה פן בבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2017.

הרב בן־איון הוא יליד אלג׳יריה שהיגר עם הוריו לצרפת, אך נראה ששורשי משפחתו בעיקר ממרוקו. ההגירה לאלג׳יריה הייתה תופעה רווחת בקרב ילידי מרוקו, בעיקר בקרב אלה שהתגוררו סמוך לגבול האלג׳ירי (מחוז תפלילאת) ורצו ליהנות מזכויות מלאות כאזרחים צרפתים.

שנות ה־80 של המאה ה־20 התאפיינו בהתחרדות הקהילה בצרפת ובהתחזקותה הדתית. המעבר של הרב בן־איון לאקס־לה־בן מבטא תהליך זה. אף על פי שהרב בן־איון הגיע לאקס־לה־בן רק בשלב הלימודים בכולל, הוא השתלב במנהיגות החינוכית המקומית. הרב בן־איון תופס את מוסדות החינוך באקס־לה־בן כאידיאל, בין היתר כי בוגריהם נוכחים בקהילות רבות בצרפת בפרט ובעולם בכלל, וכיוון שמוסדות אלה חרדיים כמו גם ליברליים בתפיסותיהם כלפי העולם המודרני. הרב בן־איון גאה הן בבוגרי הישיבה, תלמידי החכמים, המרבים תורה בעולם, והן בבוגרות הסמינר הבולטות בהישגיהן האקדמיים הגבוהים. מבחינתו, החלוקה המגדרית שלפיה גברים לומדים תורה, ונשים עוסקות בפרנסת המשפחה מתבטאת יפה בקרב בוגרי מוסדות החינוך באקס־לה־בן.

שלמה יפרח, נשיא בית כנסת של יוצאי מרוקו, נולד בשנת 1952 ברבאט והיגר לצרפת באמצע שנות ה־60, בעקבות רדיפת השלטונות בשל פעילות ציונית אסורה. יפרח למד בבית הספר התיכון באקס־לה־בן, קיבל תעודת בגרות ומשם פנה ללימודי ראייה חשבון באוניברסיטת ליון, בהסכמת ראש הישיבה, הרב חייקין. בשנת 1979 התחתן יפרח עם ילידת מרוקו, בוגרת סמינר תומר דבורה. לזוג נולדו שמונה ילדים. המשפחה קבעה את מקום מגוריה באקס־לה־בן, קרוב לישיבה. בד בבד ללימודיו האקדמיים סייע יפרח בהקמת הכולל באקס־לה־בן בראשות הרב ראובן אלבז, בוגר ישיבת גייטסהד שבאנגליה, ומי שהיה מראשוני האברכים במקום. הרב אלבז נבחר למשרה זו בעקבות מאבק שהובילו יפרח וחבריו שרצו למנות רב ממוצא מרוקאי, בעל רקע תרבותי וחברתי דומה לשלהם. בתחילת דרכו שימש יפרח כרואה חשבון, ולאחר מכן עבד כמשגיח כשרות ושימש גם כאיש עסקים בתחום ההסעדה, עובדה שתרמה להתבססותו הכלכלית.

בשנות ה־90 כיהן יפרח כסגן נשיא קהילה אקס־לה־בן. במסגרת תפקידו חולל שינויים רבים, בעיקר בתחום המנהגים ומורשת יהודי מרוקו, הביא את ספרי הרב עובדיה יוסף לספריית הישיבה ודחף לקיום הלכות מקווה ושחיטה לפי מנהג מרוקו. אבל גולת הכותרת בפעולותיו של יפרח בשימור המורשת של יהודי מרוקו הייתה הקמת בית כנסת ליד ביתו בנוסח יהודי מרוקו. יפרח לא עסק בשינויים פרסונליים בראשות הקהילה או הישיבה, אלא רק במוסדות המשנה ובתכנים. לדידו, הנהגת הישיבה צריכה להישאר בידי צאצאי משפחת חייקין, מייסד הישיבה, בשל הכרת הטוב על מפעל חייו של המייסד.

בנושא נישואין בין־עדתיים ליפרח עמדה שמרנית מאוד שלפיה רצוי שלא לקדם נישואים כאלה. הנימוק לכך הוא שכל עדה צריכה לשמור על אופייה וייחודה, ורק זוגות מאותה העדה יכולים לשמר היטב את המנהגים ואת המסורות שעליהם גדלו.

קשריו של יפרח עם מרוקו מולדתו טובים. מדי פעם בפעם הוא נוסע לקברי צדיקים ולמטרות עסקים.

יפרח הוא דוגמה לבוגר מוסדות החינוך של אקס־לה־בן שלא אימץ את העולם הליטאי. הדבר מלמד על כך שלא הייתה כפייה על התלמידים לקבל את אורח החיים הליטאי, בשונה מהתלמידים שלמדו במוסדות חינוך בארצות אנגלופוניות, שם כפו עליהם לשנות את אורח החיים. יפרח מקבל את שיטת הלימוד של העולם הליטאי מחד גיסא, אך אינו מוותר על מנהגי בית אבא ועל נוסח התפילות שעליו גדל מאידך גיסא. אף על פי שהוא חי בקהילת אקס־לה־ בן כבר קרוב ל־50 שנה, הוא אינו מעוניין בשינויים פרסונליים במערכת החינוך המקומית, אלא בשינוי קהילתי, לדוגמה מינוי הרב אלבז לראש הכולל, הקמת ספרייה הכוללת ספרים של פוסקי הלכה ספרדים והקמת בית כנסת שבו מתפללים בנוסח יהודי מרוקו.

מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- המנהיגות החינוכית באקס־לה־בן

עמוד 87