היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון

היהודים המערבים בארץ ישראל

להלן נסקור את העליות הקודמות של המערבים לארץ ישראל.

לכמה מהעולים בתקופות אלה היו צאצאים בארבע ערי הקודש בתקופת מחקרנו. במאה ה11- עלה מפאס -Fes לירושלים הרב שלמה בן יהודה, שנתמנה לראש ישיבה והנהיג את היישוב היהודי, ויהודים מאלג'יריה התיישבו ברמלה. במאה ה12- וה13- נמלטו יהודים מצפון אפריקה בשל גזרות המ וואחידון לארצות המזרח ולארץ ישראל, ביניהם הרמב"ם ומשפחתו. ב1218- ביקר רבי יהודה אלחריזי [1235-1170] בירושלים וציין בספרו 'תחכמוני' את הקהילה המערבית בעיר: 'קהילה חשובה וטובה ובראשה ר' אליה המערבי.

בשלהי המאה ה14- ובמאה ה,15- לאחר גזרות קנ"א ]1391[ בספרד, היה גל עלייה מספרד ומהמגרב לארץ ישראל. בעיר דרעא Draa -שבמרוקו התארגנו חמש משפחות לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה. לאחר גירוש ספרד הגיעו מגורשים רבים לצפון אפריקה, ומקצתם עלו לארץ ישראל )לבד מיהודים אחרים שעלו ישירות מספרד(, בהם ר' יעקב בירב ]1541-1474[ לצפת, ר' יששכר בן סוסאן לירושלים ולאחר מכן לצפת, ובה הנהיג את העדה המערבית. לצפת הגיעו עוד תלמידי חכמים בעקבות האר"י, ובהם ר' סולימאן אוחנא, ר' מסעוד אזולאי [-1571?], ר' יוסף טּבּול ור' אברהם הלוי ברוכים. ב1541- שלח ר' יצחק בר מוסא לבני משפחתו מכתב עידוד לעלייה לארץ ישראל.

במאה ה17- עלו לארץ ישראל ר' אברהם אזולאי [1643-1570] לחברון ולירושלים, ור' אהרון אבן-חיים ור' יעקב חאגיז [1674-1620] עלו לירושלים.

במאה ה18– עלה לארץ ישראל ר' חיים בן עטר [בעל 'אור החיים', 1743-1696] מסאלי [Sallee]. בן עטר הקים את 'ישיבת 'כנסת ישראל' בירושלים ב,1741- ואליה הצטרף ר' יהודה עייאש מאלג'יריה [?]1740-, שעלה אף הוא באותם ימים. בנו של עייאש, יעקב ]?1817-[, שימש רב ראשי לירושלים וראשון לציון.

גם במאה ה19- הגיעו עולים מהמגרב בעיקר לארבע ערי הקודש. הם הלכו והתרבו משנות ה30- של המאה- ,19 ורבים מהם היו עניים וזקנים. במפקד של 1839 היו המערבים כ3%- מכלל היהודים הספרדים בארץ ישראל, ובמפקד של 1875 – כ.16%- ב1893- התגוררו כ70%- מהמערבים בגליל.

בירושלים התיישבו משפחות מערביות אחדות בשנות ה30- של המאה ה.19- ב1839- היו כנראה 135 מערבים – כ55%- מכלל הספרדים בירושלים. ב1849- גדל מספר המערבים, והם מנו בין 450 ל500- נפש, כ- 17% מכלל הספרדים בירושלים. בשנות ה50- התעצם גל העלייה מהמגרב לירושלים, אבל בשל שיעורי תמותה גבוהים היה מספר המערבים דומה למספרם ב.1849- ב1854- עלה מרבאט Rabat לירושלים הרב דוד בן-שמעון [1880-1826] והפריד את עדת המערבים מהספרדים בשל קיפוח המערבים על ידי הספרדים.

הוא הקים את שכונת מחנה ישראל [1866], השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים העתיקה, כדי שלמערבים יהיה מקום מגורים מרווח ונאה. ב1860- התמנה בן-שמעון לראש אב בית דין ולמנהיג העדה המערבית, שהוכרה כעדה עצמאית על ידי השלטון העות'מאני. ב1866- היו כ80%- מהמערבים בירושלים מעולי מרוקו, וכך המרכיב המערבי המרוקאי גבר על המרכיב המערבי האלג'יראי שהיה ניכר בירושלים מהשליש הראשון של המאה ה.19- בשנות ה70- מנו המערבים בירושלים כ1000- נפש, ובשנות ה80- וה90- מנו המערבים כ2420- נפש – כ16%- מקרב הספרדים וכ8%- מכלל היהודים. עד 1909 ירד מספרם לכ2200- נפש.

בחברון התיישבה משפחה מערבית אחת במחצית הראשונה של המאה ה,19- כפי שעולה ממפקד .1839 במפקד של 1866 מופיעה משפחה אחת עם שש נפשות, ובמפקד של 1875 הופיעו חמש משפחות מערביות. אם כן, במאה ה19- הגיעו לחברון מעט מערבים. מבין עולי חברון היה ר' יהודה ביבאס [1852-1782]מגיברלטר   .Gibraltar

בצפת ניכרה נוכחות המערבים עוד בשלהי המאה.18- בשנות ה20- של המאה19- התיישבו בצפת עולים מאלג'יריה מבני משפחת עבו, ביניהם ר' שמואל עבו 1839-1789, ששימש קונסול צרפת בישראל. אחרי פטירתו מילא בנו יעקב 1900-1830 את מקומו בסיוע להקמת מושבות בגליל. בשנות ה,30- לאחר כיבוש אלג'יריה על ידי צרפת, הגיעו לצפת בין 1000 ל1500- עולים ממחוזות שונים באלג'יריה, ובשנות ה40- הגיעו עולים ממרוקו לצפת. במפקד של 1866 היו המערבים כ60%- מכלל היהודים הספרדים בעיר, ובמשך שנות ה80- וה90- הוסיפה האוכלוסייה המערבית בצפת לגדול.

לטבריה עלו מערבים מאלג'יריה בשנות ה30- של המאה ה.19- ב1839- היו המערבים בטבריה – עולים חדשים ּוותיקים, כ63%- מכלל היהודים הספרדים בעיר, והיה גידול במספר עולי מרוקו. האוכלוסייה המערבית בטבריה הוסיפה לגדול, ובמפקד של 1849 מוצאים עוד 57 גברים ילידי המגרב, ובשנות ה70- כבר בלטה נוכחותם של המערבים בעיר, כ80%- מהם ממרוקו וכ20%- מאלג'יריה.

ב1838- הגיע הרב יעקב בן-שמול בראש קבוצה של תלמידי הרב יהודה ביבאס מטנג'יר Tangier -ליפו. הרב בן-שמול היה ממשפחה אמידה בטנג'יר, ובכל זאת החליט לעלות לארץ ישראל ולבנות חיים חדשים, ונלוו אליו מבני משפחתו ומעובדי אחוזתו. באותה עת עלה לארץ ישראל אברהם שלוש, מעשירי יהודי אלג'יריה, בראש קבוצה של כ150- עולים. דרכם לארץ הייתה כרוכה בקשיים, ולקראת סוף המסע לארץ ישראל, סמוך לחיפה, התהפכה אחת הסירות, ו18- מנוסעיה טבעו, ביניהם שני בניו של שלוש. הניצולים, ביניהם שלוש, התיישבו תחילה בחיפה. לאחר נסיונות התיישבות בשכם ובירושלים החליט שלוש להתיישב ביפו ב,1840- ובעקבותיו התיישבו משפחות מערביות נוספות ביפו. ב1852- הגיעו מתיישבים נוספים ליפו, ביניהם מבני משפחת מויאל.

היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון

הבריטי -1948-1914-משה עובדיה-הרקע ההיסטורי-ארץ ישראל ויהודיה

עמוד 25