מורשת יהדות מרוקו

יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.א.בשן

תגובה של שלמה בן לולו למאמר של פרופסור בשן

רבי אליהו פילו הקדוש!

מה גדול שכרך על מעשיך זה, להאיר עיני יהודים מדרך האמונות הטפלות המשבשות דעתו של אדם.

לפני שאתפנה לקרוא את כל החומר החשוב שהבאת – יישר כח גדול! הנה מאמר של הרב יוסף משאש זצוק"ל שהובא כאן בעבר ב"חכמי מרוקו".

ותודה לחנה סרור לעזיזה על שהביאה לידיעתי את דבר קיום הנושא. 

דברי הרב יוסף משאש זצוק"ל

(בספרו: "נחלת אבות")

על  הרמב"ם 

…ועוד הרבה משיגים, רדוף רדפוהו על זה. (=רדפו את הרמב"ם על שהשמיט בספריו את כל העניינים הקשורים לעין הרע, שדים, קמיעים וכו' מ.א.) כידוע, ולדעתי המעט שיש להשיב עליו תשובה ניצחת כי בזמנו הייתה האמונה הזאת תקועה בלב כל ישראל, והיו תולים כל חולי וכל מכה וכל צרה ויגון גם בהפסד ממון ושכול בנים וכל מין צער, הכל בא מן השדים. והאמונה הזאת נתפשטה אצלם מימי חכמי הגמרא עד שאמרו: "האי דוחקא דהוי בשבת כלה מנייהו הוי", האי ברכי דשלהי מנייהו, הני מאני דרבנן דבלו מחופייא דידהו, הני כרעיד מנפקן מנייהו" (ברכות ו'-ע"א) (=הדוחק בשבת כלה-מהמזיקים, הברכיים העייפות-מהמזיקים, בגדי התלמידי חכמים שבלים במהרה-מחיכוך המזיקים הרגליים הנפצעות מהנפילות על העצים ואבנים, מדחיקה ודחיפת המזיקים מאחור. מ.א.) והיו חייהם חיי צער ופחד ואימת מוות מהשדים, וכמה רמאים מצאו כר נרחב למלא את אמתחותיהם כסף בכתיבת קמיעים על קלפים ועשבים ומיני פירות, שקדים ואגוזים. והיו עושים כמה מיני מאכלים ומטעמים לשדים בבתי קברות ובחרבות העיר וחוצה לה ועל חופי הנהרות ועוד ועוד…

וכל זה הוא כפירות גדולה בהשגחת המקום ברוך הוא שהכל בא מאיתו, ואין שום תרופה רק ע"י רפואות טבעיות עם כניעה ותפילה להבורא ברוך הוא, להציל מטעות הרופא ולהועיל לו לטבע הרפואה. ובכן, עיני קודשו של הרמב"ם ז"ל ראו כי האמונה בשדים ובקמיעים וכו', היא נוגעת נגיעה גסה באמונת הקדוש ברוך הוא. ונשא דעו למרחוק כי יסוד מוסד לעבודה זרה היה האמונה בשדים והיראה והפחד מהם, וכמו שאמר הכתוב: "יזבחו לשדים וכו'…"  ועוד הרבה כתובים.

לכן עקר הרמב"ם ז"ל הדבר מיסודו לומר שאין שדים ואין שעירים, רק דמיון הדיוטי קדמון. ודבריו עשו רושם גדול בישראל מאז ועד עתה. ובימינו, כל מי שידע מדבריו והכחשתו בשדים, מצא קורת רוח בחייו הוא והנלווים אליו והשומעים את דבריו, ושמו רק באל מבטחם, ואשר היו משוקעים באמונת השדים חיו חיי צער, הם ונשיהם ובניהם וכל המתחבר עימהם. ובעת צרתם עשו גם הם מטעמים לשדים ונתעסקו בקמיעים ובכל מיני כשפים להקל השדים ידם מעליהם.

ומה גם, בהיותי משרת בקודש בתלמסא"ן יע"א, מצאתי אצלם מנהגים גרועים באמונת השדים והם:

א. כל מי שנכנס לדור באיזה בית או לסחור באיזה חנות, לילה קודם בואו נותן בד' פינות הבית או החנות אסטיס (אלחננ"א בערבית) בכל פינה ומעמיד בתוך האסטיס שעווה דלוקה ומבקשים משכניהם התחתונים שהם השדים, שלא להזיקם ורק להצליחם בגופם ובממונם וכו'…

      למחר מביאים תרנגול שחור ושוחטים אותו בתוך הבית או החנות וזורקים את דמו בד' פינות ומבקשים עוד כמש"ל.        

ועוד הרבה הבלים, ובשמעי, עמדתי משמים על עם חכם ונבון איך נשתקע בהבלים הללו שיש בהם שמץ עבודה זרה חס ושלום. ובכן דרשתי ודרשתי על זה במקהלות והודעתים חומר(ת) איסור דברים אלו, ולא יכולתי להסיר מליבם מחלה זו עד שדרשתי בפומבי דעת הרמב"ם הקדוש בעיני כל ישראל, שאין שדים ואין שעירים רק דמיון כוזב ושיחת נשים זקנות שקבלו מנשים זקנות ערביות, ואז דברינו עשו רושם גדול בעם. זהו טעמו של הרמב"ם זיע"א ואמנם גם הוא ודאי ידע אמיתות מציאותם והילל בחוכמתו הנוראה, האלוהית. היה בקי בהן ובשמותיהן ובשיחתן ורמיזתן וקריצתן.

בֵּית מִדְרָשׁ "שַׁעֲרֵי עֻזִּיאֵל", עיה"ק שְׁלוֹמִי ת"ו.

הנה דבריו של הרב "הבן איש-חי", חכם נוסף ידוע ומפורסם בגדולתו בנגלה ובנסתר.

אביא בהמשך עוד מאמרים כלשונם, משיעוריו של הרב משה אלחרר, אחד מן המטיפים הבולטים נגד האמונות הטפלות ועין הרע. 

דברי הרב בן איש-חי, הרב יוסף חיים מבבל, מגאוני חכמי ישראל בתורת הנגלה והנסתר לפני כ–100 שנה בספרו: "סוד ישרים", שאלות ותשובות על פי תורת הקבלה: שבזמנינו – השתנו הזמנים וכל הכוחות הללו שנזכרו בתלמוד – שדים, רוחות וכו' לא נשאר מהם אפילו לא אחד מאלף (!!).

שאלה: נשאלתי, יודיענו כבוד תורתו מה שנתבאר בשער המצוות (להאריז"ל) פרשת ואתחנן דף נ', בעניין שינת היום שהחמיר בה רבינו ז"ל (האר"י) ובפרט במה שכתב שיתפרדו ממנו נשמות העיבור, אם כן על מה סומכים עתה רבים וכן שלמים אשר המה באו בסוד ה', שהם ישנים ביום כמו שעה אחת או שתיים, האם יש להם איזה יחוד או כונה שהם עושים להרחיק מהם הנזק…

תשובה: אשר שאלתם על הבאים בסוד ה' איך ישנים שעה או שתים ביום ולא חיישי לדברי רבינו האר"י ז"ל, הנה הבאים בסוד ה' אין ישנים אלא מחמת הכרח שהיו נעורים בלילה בעסק התורה, ואי אפשר להם בלי שינה ביום, מיהו ודאי דאין חוששין להפסד נשמות העבור, היינו דעתה (שעכשיו) בדורות אלו, אין מחזיקים עצמם לצדיקים גדולים שזוכים לבא להם נשמות בסוד העיבור, כדי שיהיו חוששין להפסידם, והאומר בזה הזמן שהוא חושש לכך (=להפסיד את נשמות העיבור) מחזי יוהרא (נראה כגאוה), על דרך שאמרו בעניין "התכבדו מכובדים" דבטלה אמירה זו (שהתבטלה האמירה הזו למלאכים בכניסה לשירותים) בזה הזמן מהאי טעמא (=מהטעם הזה) וגם אין חוששים פן בשינתם ביום החול יתלווה עם נשמתם מנשמות הרשעים הסובבין באויר, יען כי בזה הזמן נחלש כח הסטרא אחרא. (בזמנינו נחלש כוחה של הטומאה וגם דבר זה נחלש ואין ממנו חשש), וכאשר תראה שבזה הזמן נתמעט מהלך הרוחין והשידין המשוטטים בעולם, ולא נשאר בדבר (ה)זה ממה שהיה בזמן הראשונים אפילו שיעור אחד מאלף, וכל זה מחמת חולשת הסטרא-אחרא ומיעוט הקליפות, כי הא בהא תליא.

("סוד ישרים" לרב הבן-איש-חי, הרב יוסף חיים מבבל חלק ב' סימן ט'. הספר הודפס בתוך ספרו של הרב שו"ת רב פעלים חלק חושן משפט)

 לא תיפקד גם דעתו של הרה"ג הרב יעקב משה טולידאנו זצ"ל על מנהגי האמונות שהעכירו רוחו של האדם.

הרב יעקב משה טולידאנו – רבה הראשי של תל אביב יפו, גדול חוקרי יהדות מרוקו ומגדולי חכמי ישראל מחבר ספר: "נר המערב" – תולדות ישראל במרוקו.

א.         אהבתם לארץ ישראל נפלאה ונערצה עד מאוד, את פרוטתם האחרונה מנדבים הם לארץ ישראל ולקופת ר' מאיר בעל הנס ור' שמעון בר יוחאי, והשד"ר (שלוחא דרבנן) הבא מארץ ישראל אם ספרדי או אשכנזי הוא מתקבל אצלם בכבוד גדול ונותנים לו אכסניא נאה ומתת כסף בנדיבות נפרזה מכפי יכולתם…

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

סופרים רבים דברו כבר אודות האמונות בהבלי שווא, בהזיות ברוחות רעות ובשדים, בעין הרע ובכישופים ובחלומות הנפוצים במדה מרובה מאוד אצל יהודי מרוקו בפרט, ויהודי ברבריא בכלל, אי אפשר לספר פה ולחשוב את כל ההזיות וההבלים שיאמינו בם (בהם) יהודי מארוקו אחת לאחת, אם נתבונן לכל תנועותיהם בכל פינות שהם פונים נפגוש את (?) הסימנים ורישומים של הזיות של מיגור מעין הרע וכדומה מאמונות טפלות…

 ב.        אמונות טפלות בימי החתונה והאבילות וכו'*

חלק גדול ממיני ההזיות שאצל יהודי מארוקו שייכים אל העתים האלה בייחוד, שבעת ימי החתונה, שבעת ימי האבלות ושמונת ימי הלידה, בהימים האלה יש לפגוש הרבה מיני פעולות שמירה מוזרים בתור מגן מעין הרע, ורוחות רעות.

את בית היולדת יקיפו מיד בשעת הלידה בסכינים ובציורי לחשים ושמות מלאכים ועל הפתחים והחלונות יתלו בלויי סחבות ורקיקי מצות לשחד בם את השדים לבל יכנסו פנימה. אחרי אשר נסגר בית היולדת בלילה פעם, לא יפתחו עוד את הדלת בשום אופן, וכל אותם שנמצאו בבית היולדת בעת שנסגר הדלת לא ירשו להם עוד לצאת חוצה בשום אופן.

החתן בעת החופה לא יוכל לענות לשום איש שיקרא אותו, כי אולי האיש ההוא קורא לו בכדי שיקשור אותו לבלתי יוכל לבוא על ארוסתו, אבל וחתן וכלה ויולדת לא יוכלו להימצא שניים מהם בבית אחד.

האבל בבית החתן והכלה, או בבית היולדת, כי בהיפגשם יחד יש סכנה לאחד מהם, וכן החתן לא יוכל להביט בפני ילד שלא שלמו לו ארבעים יום, ואם יקרה כי ראהו יכריחו את החתן לשתות מים שרחצו בהם פני הילד, וככה רבים הם השמירות והבלי השווא שידקדקו להיזהר בהם במשך ימי החתונה והלידה והאבלות.

אם יקרה כי בחצר אחת מתו במשך שנה אחת שני מתים, אז מיד ישחטו עוף על פתח החצר ההוא, כי יאמינו שאם לא ישחטו עוף, אז ימות מת שלישי לפני תום השנה ההיא.

בליל מוצאי שבת יש משפחות רבות שנוהגים כי לא יוציאו דבר מה מביתם….

ככה יזהרו מלכתוב בדיו ומלשתות קפה ומלראות כל דבר שחור למען לא תהיה התחלת השבוע בדברים שאינם לסימן טוב.

ג.          פתרונות הבל לעין הרע

בראותך אחד מבניהם, יפה, לא תוכל להללו בפני הוריו מבלי שתצטרך לירוק בפני הילד למען לא תשלוט בו עין רעה.

למחלות כי תחלנה בעיר או לחולה פרטי יתחילו בתרופות וסגולות נגד עין הרע, תרופות כאלה רבות ושונות הם למיניהם.

יש אשר יתיכו עופרת במים ממעל לראשו או יתנו להחולה שתן לשתות, או רוק של אותם החשודים כי הם עינו אותו ועוד תרופות משונות שלמותר נחשוב לזוכרם.

לחולי הקדחת יתנו שמן במחתה עשויה מעיסת קמח וידליקו בה שלש פתילות וישימו אותה באמצע הרחוב, והיה אם יבוא כלב או חתול לשתות את השמן ותכבינה הנרות, יתרפא החולה מקדחתו ותדבק הקדחת בהכלב או החתול.

ד.      חיזוי העתיד

יהודי מארוקו הרבו להאמין בהגדת עתידות ע"י שאלה בגורלות וגם על ידי מעשי כשפים שונים, בדברים כאלה ישתמשו גם במקרים של גניבה לדעת את הגנב וכן להתיר חתן נקשר, לפקוד עקרות למשוך לב נערה אל אהובה, להצליח בעסק מה, ודברים כאלה הם חזיונות רגילים ונפוצים בין יהודי המערב.

("נר המערב" לגאון איש האשכולות הרב יעקב משה טולידאנו בספרו: "נר המערב" עמודים ש"ה-ש"ז. הכותרות א, ב, ג, ד, אינן במקור ונוספו בעריכה זו).

ומי שאינו מסתפק בחכמי מרוקו ובבל, הנה גם חכמי תימן הקדושים עסקו בכך…

מחכמי תימן הרב יוסף צובירי, רב ראשי ליהדות תימן בת"א יפו והסביבה.

מתוך הספר "אמת ואמונה" מבחר דוגמאות של רפואות וסגולות קמיעים ולחשים וכדו' המצויים בספרים כתבי יד מתימן.

בעמוד ס"ד בספרו "אמת ואמונה" מביא הרב סיפור מהתלמוד המובא כאן כלשונו:

"ובגמרא מסכת מעילה (דף י"ז עמ
וד א' ועמוד ב') הביאו מעשה השד שנכנס בגופה של בת הקיסר, והננו מעתיקים אותו בעברית ובקיצור לפי נוסחת המפרשים ז"ל עם פירושיהם והוא:

 פעם אחת גזרה המלכות שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו, וכו'. אמרו מי ילך ויבטל את הגזירות, ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בניסים.

ואחריו מי ילך, ר' אלעזר ב"ר יוסי וכו'. כשהיו מהלכים בדרך וכו' יצא לקראתם בן תמליון, והוא שד (רש"י ורבינו גרשום) וכמו תינוק קטן הוא, ורגיל היה בין הנשים להתלוצץ בהם (תוספות). אמר להם, רצונכם אבוא עמכם ועל ידי יבוא נס (שם). בכה ר' שמעון ואמר, שפחה של בית אבא, הגר שפחת אברהם אבינו (רש"י ורבינו גרשום ותוספות) נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני אפילו לא פעם אחת, יבוא הנס מכל מקום ואפילו על ידי הדיוט זה (תוספות). אז אמר להם בן תמליון, אני אקדים לפניכם ואכנס בבתו של הקיסר ותשתגע, ולא ימצאו רופא לרפואתה, עד שאתם תבוא ותאמרו לי לצאת ואז אצא, ובאותו שכר יעשו לכם כל אשר תבקשו (רבינו גרשום) ועוד אמר להם בן תמליון בזאת תדעו שנתרפאה וזה יהיה לכם אות כשאצא ממנה, אשבר כל כלי זכוכית שיש להם בבית. וכן עשה (שיטה מקובצת. רבינו גרשום) הקדים הוא והלך לפניהם ונכנס בגוף בת הקיסר (תוספות) ונשתגעה והיתה צועקת ואומרת בכל שעה הביאו לי את רבי שמעון בן יוחאי (רש"י) כשהגיעו ר' שמעון ור' אלעזר לשם אמרו לו בן תמליון צא, בן תמליון צא, והיו אומרים לו כך, בנחת ובלט, שלא ירגישו אחרים בזה, כדי שיהיו סוברים שעל ידי תפילה הוא. (תוספות) וכיוון שקראו לו, יצא והלך, אז אמר להם הקיסר, תשאלו כל מה שיש לכם לשאול, והיכנסו אל גנזי המלך לקחת כל מה שאתם רוצים.

נכנסו ומצאו אותה איגרת שכתובים בה אותה גזירות המלכות (רש"י, תוספות, ורבינו גרשום) נטלוה וקרעוה עד כאן.

והנה הוא דבר ידוע שישנם כמה מיני שדים ורוחות רעות שנכנסות בבני אדם, כמו אלה המשוגעים והשוטים שדעתם מטורפת, או בעלי מחלת הכפיה שלעתים נופלים לארץ פתאום בלווי רעדה וזעזוע…."

("אמת ואמונה" לרב יוסף צובירי עמודים ס"ד-ס"ה, ירושלים תשס"ב)

ומי שדעת חכמים אלה אינה מספקת, הנה שיטת הגמרא, שכל הכתוב בה היא אמת נצחית! בתלמוד הירושלמי.