מורשת יהדות מרוקו

הרעיון הציוני בא במיוחד לידי ביטוי מתפרץ בשירתו של ר׳ דוד אלקאים. לא לחינם הוא נבחר למזכיר הארגון ״שערי שמים״ בלשון העברית. הוא היה אחד מחובבי ציון הנלהבים ביותר, ולא היה לפניו משורר בצפון־אפריקה שהקדיש שירים כה רבים — כחמישה עשר במספר — לכבודה ולשבחה של ארץ־ישראל ולהתרפקות על המקדש, שהיה לגביו סמל לעצמאות ישראל. הוא ליווה בשירים את התפתחות הרעיון הציוני מיום כינונו הרשמי עם הקמתה של התנועה הציונית ועד להצהרת בלפור. נביא כאן אחד מהשירים האלה, שבו הוא מזכיר במפורט את התנועה הציונית.

״פיוט זה על האומה הישראלית גם אם היא בגלות זה קרוב לאלפים שנה לא אמרה נואש ומתחננת בעד גאולת עולם.״

סי׳ אני דוד קים. קד: ״אלאים, דעני נאס לגראם מא יולאמו״

אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר עֵת קֵץ ?

עַד אָן אָרַךְ עֵת בּוֹא גּוֹאֲלֵי? / נִתְעוּ אוֹרְחוֹת מַעְגָּלִי / לְהַר צִיּוֹן מִגְדְּלֵי, / חֶמְדָּה לִי, / הוּא מַהֲלָלִי / גּוֹרָלִי. יָהּ, כּוֹנֵן אֲשׁוּרַי בְּעֹז וֶאֱיָל; / עַל אֲפִיקָיו אֶתְעַנֵּג אֶעֱרֹג כְּאַיִל / שָׁם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא יִהְיֶה עוֹד מְנֹאָץ. קוֹל קוֹרֵא: / רַפֵּא שִׁבְרֵי, שׁוּבָה לְאַרְצִי, / תְּשׁוּעָתִי הַמְצִיא: / אֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, נַפְשִׁי חֲפֵצָה.

לחרבא

מָתַי אָבוֹא בְּרִנָּה תּוֹךְ עִיר מִגְרְשֵׁי / אֶל הַר בֵּית מִקְדָּשִׁי, / צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם לָנוּ מוֹרָשָׁה.

נָדִים נָעִים לֹא אָמַרְנוּ יָאֵשׁ.

תִּקְוָתֵנוּ עֶדְיָהּ נַעֲדֶה, / מַהֵר נִסְּעָה נִדַּדֶּה / אֶל מִשְׁכָּנִי מוֹעֲדִי, / בֵּין נִכְבְּדֵי / אִישׁ שָׂדֶה.

בֵּין רוֹזְנֵי אֶרֶץ נָקוּמָה נִתְעוֹדֵד, / גַּם דִּבְרֵי פִּנּוּ כִּנְבוּאַת אֶלְדָּד וּמֵידָד, / וְחָכְמָתֵנוּ תִּנְהַר כַּשֶּׁמֶשׁ לֹא בָּא אָץ. חִישׁ יִזְרַח / וְצִיץ יִפְרָח, / חָפְשִׁי יִתְנַשֵּׂא, / כִּימֵי רַב מְנַשֶּׁה; / תְּנוּעַת צִיּוֹן תִּצְלַח, יוֹצְאָה חֲלוּצָה

מָתַי אָבוֹא בְּרִנָּה

       1-איה שוקל איה סופו עת קץ?: מי הוא זה המסוגל לחשב את הקץ ולקבוע את בוא זמן הגאולה? — ע״פ ״איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים״ (ישעיה לג, יח).

5. 2-עד אן ארך … הוא מהללי גורלי: עד מתי יתעכב בוא הגואל לעם שגלה מארצו ושדרכיו התרחקו מרחק כה רב מהר ציון, מקום החמדה והתהילה שנפל בחלקו של עם ישראל? נתעו ארחות מעגלי: תעו דרכי, ע״פ ״ארחותיהם עקשים ונלוזים במעלתם״(משלי ב, טו); מגדלי: כינוי לירושלים, ע״פ ״כמגדל דויד צוארך״ (שיר השירים ד, ד); חמדה לי: ע״פ כינויה של או־ץ־ישראל ״ארץ חמדה״ (זכריה ז, יד; תהלים קו, כד); מהללי: ע״פ ״ואיש לפי מהללו״ (משלי כז, כא); גורלי: נחלת עם ישראל, ע״פ ״עלה אתי בגורלי ונלחמה״ (שופטים א, ג).
6. 3-יה כונן … עוד מנואץ: המשורר מתפלל לה׳ שיחזק את צעדיו, ישפר את מצבו של עם ישראל כדי שישוב ויחיה בתענוג בארצו, ויפסיק להיות בזוי ומאוס בין העמים; כונן אשורי: ע״פ ״ויקם על סלע רגלי כונן אשרי״ (תהלים מ, ג); בעוז ואיל: בכוח ועצמה, ע״פ ״הייתי כגבר אין איל״ (תהלים פח, ה); על אפיקיו אתענג אערוג כאיל: ע״פ ״כאיל תערג על אפיקי מים״(תהלים מב, ב); שם עמך ישראל לא יהיה עוד מנואץ: ע״פ ״ותמיד כל היום שמי מנאץ״ (ישעיה נב, ה).
7. 4-קול קורא … נפשי חפצה: המשורר קורא ומתפלל לאל שתסתיים הגלות ועם ישראל ישוב לארצו עם בוא הגאולה, שכן כל שאיפתו ורצונו הם לשבת בביטחון בארצו; קול קורא: ע״פ ״קול קורא במדבר פנו דרך״(ישעיה מ, ג); רפא שברי: ע״פ ״וירפאו את שבר עמי על נקלה״ (ירמיה ו, יד); המצא תשועתי: ע״פ ״ונתתי בציון תשועה״ (ישעיה מו, יג); אשב בסתר עליון: אשב בחסותו של האל, ע״פ ״ישב בסתר עליון״ (תהלים צא, א); נפשי חפצה: ע״פ ״בלב שלם ובנפש חפצה״ (דברי הימים א כח, ט).

הרפרין: מתי אבוא … לנו מורשה: המשורר שואל את השאלה הנצחית של המצפים לגאולה ולשיבת ציון; מתי אבוא ברנה: ע״פ ״ובאו ציון ברנה״ (ישעיה לה, י; נא, יא); עיר מגרשי: כינוי לירושלים, ע״פ ״עיר עיר ומגרשיה סביבתיה״ (יהושע כא, מ); ציון וירושלים לנו מורשה: ע״פ ״לנו היא נתנה הארץ מורשה״ (יחזקאל יא, טו).

8. 5-נדים נעים לא אמרנו יאש: על אף כל הנדודים והגלות הארוכה, עם ישראל לא התייאש והוא ממשיך לקוות לבוא הגאולה.
9. 6-תקותנו עדיה … איש שדה: עם ישראל מתקשט בתקוותו לגאולה כבתכשיט יקר ערך, בתקווה לשוב לארץ־ישראל שבה ייבנה בית- המקדש, בית מועד לה׳, ולהתיישב מתוך שוויון גמור עם נכבדי אומות העולם השליטות; תקותנו עדיה נעדה: ע״פ ״ואעדך עדי ואתנה צמידים״(יחזקאל טז, יא), ״עדה נא גאון וגבה״ (איוב מ, י); מהר נסעה נדדה: ע״פ ״אדדם עד בית אלהים בקול רנה״ (תהלים מב, ה); בין נכבדי איש שדה: בין נכבדי הנוצרים, כנראה, ששלטו בעולם בזמנו של רד״א; איש שדה: כינוי לעשו וכאן לצאצאיו הנוצרים, ע״פ ״ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה״ (בראשית כה, כז).
10. 7-בין רוזני … לא בא אץ: תקוותו של המשורר היא, שעם בוא הגאולה תרום קרנו של עם ישראל והוא ישא וייתן עם שליטי העולם שווה בשווה, שתנוח עליו רוח ה׳ כפי שקרה לאלדד ולמידד, ואז תתעצם ותגבר החכמה וההשכלה בעם; בין רוזני ארץ נקומה נתעודד: השוויון עם שליטי העולם הוא מסימניה המובהקים של הגאולה השלמה ושל חזרתו של עם ישראל לארצו ולעצמאותו, ע״פ ״ואנחנו קמנו ונתעודד״ (תהלים כ, ט); גם דברי פינו כנבואות אלדד ומידד: ע״פ במדבר יא, כו-כט; וחכמתנו תנהר: תזרח, תאיר, ע״פ ״אז תראי ונהרת … ורחב לבבך״ (ישעיה ם, ה); כשמש לא בא אץ: כשמש שאינה שוקעת ונמצאת בשיא אורה, ע״פ ״ויעמד השמש … ולא אץ לבוא״ (ירמיה יז, טז).

8-חיש יזרח … יוצאת חלוצה: קרנו של עם ישראל תרום ותפרח מחדש כשיחדש את עצמאותו, כפי שקרה כבר בזמנו של ר׳ מנשה בן ישראל, שפעל למען חידוש זכויותיהם של היהודים באנגליה; המשורר מתפלל גם להצלחתו של מפעל התנועה הציונית, היוצאת בראש המאבק למען חידוש עצמאותו המדינית של עם ישראל.

תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה ה־19 ותרומתה להתעוררות הציונית.-יוסף שיטרית.

עמוד 327