פרקי ספרד כרך א'– חיים ביינארט

אוסף מאמרים זה מובא בארבעה חלקים. החלק הראשון עוסק ביהודי ספרד מראשית ישיבתם בארץ זו. החלק השני עניינו המעבר מאורח חיים יהודי גלוי לאורח חיים יהודי בסתר באצטלה דתית נוצרית. החלק השלישי עוסק בעיקר באנוסי ספרד ופורטוגל ובזיקתם אל אחיהם היהודים והאנוסים בחצי האי האיברי ומחוצה לו. שלושה חלקים אלו מקיפים 1500 שנות היסטוריה יהודית בספרד עצמה עד לגירוש ולאחר מכן בפזוריהם, אנוסים על מלחמת קיומם. בחלק הרביעי מאמרים הנוגעים להיבטים שונים בתולדות עם ישראל.

מחבר הספר, הפרופסור חיים ביינארט, הוא גדול חוקרי תולדות היהודים בספרד בדורנו. חיים ביינארט מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת מדריד וחתן פרס ישראל בתולדות עם ישראל.

פרקי ספרד חלק א' – חיים ביינארט

אימתי הגיעו היהודים לספרד?

כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל.

(יבמות סג, א)

א. הבעיה ההיסטוריוגרפית

רגילים לשאול בתולדות עם ישראל מתי באו יהודים לישב בארץ פלונית ובמקום פלוני. לארצות רבות ולמקומות הרבה נקשרו מסורות אגדה שונות, שעל כולן אפשר לומר שבזמן מסוים בתולדותיו של אותו יישוב נתנו תושביו את דעתם לשאילת מוצאם וראשיתם, והעלתה מסורת אגדה מסוימת. משהעלתה המסורת על הכתב היא הפכה לבעיה היסטוריוגרפית בתולדות ישראל בכלל וברשומות המקום בפרט.

בשאלת בואם של היהודים לספרד עסקה לא רק ההיסטוריוגרפיה היהודית. גם ההיסטוריוגרפיה הקסטיליאנית נתנה דעתה לדון בדבר בשעה שמדינות אחרות, שגם בהן ישבו יהודים מזמנים קדומים, לא נתפנו לכך.

 בעיותיה הפנימיות של ספרד, שנבעו בראש ובראשונה מיחס השלטון אל היישוב היהודי, הן שנתנו את הדחיפה להתעניין בראשית תולדותיהם של היהודים בספרד, ולא במעט באה ההיסטוריוגרפיה הספרדית הכללית ללמוד מרעותה היהודית. תולדות עם ישראל שימשו השראה רבת ערך לכך.

למרות השאיפה הקיימת לדעת על ימים עברו, אין ספק מההתעניינות היהודית בראשית התיישבותם בספרד נבעה מצורך מיוחד. במידה רבה קשורה הידיעה על כל ישיבה בגלות בעצם תחושת הגלות, שבמהותה אינה אלא ישיבה של שעה.

הצורך לענות על השאלה: מתי באו אבותיכם לשבת בארצנו ואילו הן זכויותיכם, הן הדוחפות לקראת התעניינות ספיציפית בעבר וכרגיל נקשרה התשובה בנתונים אפולוגטיים מובהקים כפי שעוד נראה לקמן. וככל שנעמיק ונעיין בתכיפות העלאתה של השאלה נראה שמרבים לשאול אותה לקראת מפנה בתולדות ישראל.

בכל חומרתה החלו מעלים אותה החל במחצית המאה הט״ו, ולקראת הימים הסמוכים לגירוש בשנת 1492 דרשה השאלה מענה מידי, כדי שתימצא בתשובה הודעה מכרעת על זכותו של היישוב היהודי לישב בספרד. בתשובה זו כאילו חיפשו תרופה לסכנה שריחפה על ראשיהם של היהודים שם, ואם יוכח שהיהודים יושבים בספרד מקדמת דנא יינטל העוקץ מאיומי הגירוש ומהתעמולה האנטי־יהודית.

יש להדגיש שתנאים אלה לא נתייחדו בהם יהודי ספרד בלבד. גם היישוב המאורי, משעמד וחש באותה סכנה של גירוש בסופה של המאה הט״ז, אף הוא נזקק לדרכים שונות ולאמצעים שונים כדי להוכיח את קדמות ישיבתו בחצי־האי האיברי. דרכו ושיטותיו היו שונות בדרך תיאוריהם מאלו שנקטו בהם יהודים, אבל המידה האפולוגטית היא נר לרגליהם של השניים: האמצעים שוגים אמנם, אלא שהצרכים הם אותם צרכים.

נבחן עתה את הכתובים עצמם, ותחילה נעיין בכרוניקות הכלליות. לא נמצא דיון בשאלת בואם של היהודים לספרד בכרוניקה הכללית הראשונה שנתחברה בימיו של אלפונסו העשירי החכם. ואף לא נמצא דיון בשאלה זו בהמשכה של הכרוניקה שנכתבה בשנת 1344.

 בנוסח הפורטוגלי של הכרוניקה משנה זו נמצא על כך רמז כלשהו. הכרוניקה הראשונה שיצאה לדון על היהודים במלוא התנופה היא הנקראת בשם:

  Refundición de la Refundición de la crónica de 1344 שלדעת מננדס פידאל כתב אותה אנוס מטולידו בשנות הארבעים של המאה הט״ו, בעצם ימי תהפוכות בעיר זו, פרעות וגזרות נגד יהודים ואנוסים.

במידה מסוימת קשורה קביעת תאריך בואם של היהודים לספרד בניסיונם של חוגים מסוימים להינתק מן האשמה שהואשמו בה יהודים במעשה הצלבתו של ישו. מתוך כך באו לומר שהם צאצאיהם של יהודים שנשתקעו בספרד קודם חורבן הבית השני.

מכאן כבר לא רחוקה הדרך להקדים, להוסיף ולהרחיק את זמן בואם של היהודים אף עד לימיו של שלמה המלך. ברם, יש להבדיל אם באו לשבת שם מרצונם או שהובאו לשם מאונס. והגם שכותבי רשומות ניסו לציין ביאה מרצון, הנה למעשה אין הבדל עקרוני אם הובאו בימי חורבן בית שני בידי אספסיאנוס וטיטוס או בימי חורבן בית ראשון בידי נבוכדנאצר. חשובה כאן הגישה לגבי תאריך מסוים וקבוע, אשר לפניו צריכה להתחיל ההתיישבות היהודית.

היה זה אפוא אמצעי לדחות האשמה שבמאה הט״ו, ובמיוחד בימים סמוכים לגירוש, הרבו להאשים בה אנוסים ויהודים כאחד. יהודי טולידו לא היה להם כל חלק בצליבתו של ישו. בתיאור זה מודגשת טולידו כמרכז יהדות ספרד בימים קדומים כבימים מאוחרים, שבה נתרחש אותו ויכוח נוקב בשאלה החברתית והציבורית של היהודים.

יהודי טולידו כתבו לירושלים נגד מעשה ההצלבה, והם הם שהיו פטורים מלשלם את מס 30 הדינרים כמס שנתי. אלה שבאו אליה עשו את העיר למיושבת ואצילה ובהעדרם תהיה לא נושבת. ואם ממשיכים אנו בהלך מחשבותיו, הרי ברור שאסור לגרש את היהודים לא רק מטולידו ומסביבתה, אלא גם מכל ספרד, שכל המלכות תיחרב אם לא ישבו בה יהודים:

E que ouiesen asy mismo de venir del oriente, conuiene saber de aquellas mismas prouinijias e generaciones de Sem nacidas en Asia e aquellos sabios judíos a edificar, poblar e ennoblecer aquella cibdat por causa de qual e avn oy dia es tanto bien poblada. E asy mismo seria despoblada sy por la causa de aquellos que de aquel linaje defendieron non fuese, a cuya razón e yndustria de todos los aplican e biuen

פרקי ספרד כרך א'– חיים ביינארט